קודם כל, לדעתי צריך להבין דבר חשוב.
1- להיות לא קרבי זה לא אומר להיות מישהו שמגרד בביצים כל היום (למרות שיש אפשרות כזאת)
2- להיות לא גובניק זה לא אומר להיות מישהו שיורה כל היום באוטומט ויוצא למבצעים מסוכנים (למרות שיש אפשרות כזאת)
שני הסעיפים האלה מאוד חשובים, לפחות ממה שאני למדתי בצבא.
אני התחלתי בתור שריונר, המסלול היה מאוד קשה, והאמת, ממש ממש לא אהבתי את הטנקים. למזלי אחרי שסיימתי את המסלול הזדמן לי לצאת לקורס קשרים - ואז אחרי שחזרתי לגדוד סגרו את החטיבה שלנו (*** נמחק על ידי הצנזורה ***) והפלוגה שלנו עברה לדוכיפת. בשנה האחרונה שלי שירתתי בתור קשר מ"פ בדוכיפת. האמת היא, שזאת השנה שבה הכי נהנתי, התפקיד היה מגוון - הוא כלל גם יציאה לכל המעצרים והפעילויות בחפ"ק עם המ"פ וגם מעבר לזה טיפול בכל ציוד הקשר של הפלוגה, כמובן שהוא פטר אותי משמירות וכדומה - (שאותם עשיתי מספיק במסלול, א-ב-ל, יש קרביים שזה מה שהם עושים 3 שנים)
כתבתי את כל זה כי מהנסיון שלי אני למדתי כמה דברים.
אם אתה מחליט ללכת לקרבי לדעתי כדי ללכת ליחידות המובחרות, או לפחות לנסות. אומנם המסלול שלהם קשה ביותר אבל כשאתה מסיים אותו יהיה לך שירות קרבי מעניין ומרתק, הדבר הכי קשה בקרבי זה לאו דווקא לא לראות את הבית או לא לזיין (עושים ביד הרבה ) הדבר הכי קשה זה לעבור את כל החרא הזה ולהשתעמם כי אתה לא רואה את הבית כדי לטחון שמירות - זה יכול לשגע אנשים. כשאתה עושה משהו מעניין, כשיש לך עניין וסיפוק, אז גם 3 שבועות בבסיס יהיו בסדר. לכן העצה שלי היא אם כבר ללכת לקרבי אז ללכת כמה שיותר גבוהה, להיות תותח במסלול - להתקדם להיות לפחות בדרג פיקודי, כי להיות קרבי ולטחון מטבח שמירות שמירות מטבח עד שאתה מ"א זה מחרפן את השכל.
דבר שני, יש גם תפקידים לא קרביים מספקים ומענינים, לא טוב לפסול שום דבר מראש (חוץ מכמה יוצאים מהכלל )
לי באופן אישי הצבא טרם המון מבחינת בגרות ואופי, ואני לא מצטער על דקה אחת מכל השלוש שנים, למרות שאוכלים הרבה חרא, אבל זה בכל מקום.
תחשוב עם עצמך מה הכי מתאים לך, לא למדינה, לא לחברים ולא להורים, אלה לך.
ודבר אחרון והכי חשוב, בצבא ובכלל בחיים, תזרום..
מקווה שעזרתי.