מביש ומביך לראות את חיילי צה"ל העוברים אימונים מפרכים והכשרות ארוכות, מרעילים אותם וגורמים להם לצאת כמו חיות רעות לקרב, אבל כשצריך ליישם את מה שהם למדו - עוקרים להם באכזריות את השיניים, ואנחנו צריכים לראות את הבושה שבה נרגמים ג'יפים של מג"ב בסילוואן באבנים, דוידים של הצבא נרגמים בפחיות צבע בדורה (ועוד העורך הגדיל לעשות והכניס שיר ניצחון), בושה לראות ערבי מגיע למרחק שלילי מהחייל ותוקף אותו - ולחייל אין אפשרות לעשות כלום, ועוד ועוד.
הכל מתחיל ונגמר בפוליטיקה. הטעות הגדולה של הצבא בשנים האחרונות היא שהפוליטיקה פשתה בו והשרים והח"כים מחליטים לחיילים מתי לירות ומתי לברוח. עצוב לראות שבגלל אפס מאופס שיושב על הכסא שלו בכנסת/בימ"ש/משרד החייל לא יכול להגן על עצמו. בושה וחרפה!
אנחנו, כמי שמשרתים במילואים, צריכים להקים קול צעקה רמה ולהרעיד את האדמה! אני מתעתד לשלוח מכתב לכל הנוגעים בדבר, ואפילו, אם יהיה לי גב של מספיק אנשים, להגיש בג"צ כנגד כל הנוגעים בדבר במטרה לשנות את המצב ולשרש את הפוליטיקה מהצבא. לא ייתכן מצב בו חייל חוטף אבנים אבל לא יכול להגיב. אין סיבה שבעולם שיקרה מצב כזה.
אני בוש ונכלם לראות את הנעשה, אני מתבייש בכל הקצינים האפסים שמפחדים על הת*ת בשמנמן שלהם ולא מגבים את החיילים שלהם! אני נגעל עד עמקי נשמתי לראות את כל הדברים הללו, ועוד לשמוע את הערבים צוחקים בזמן שג'יפים של מג"ב נרגמים באבנים. הם צריכים לבכות כל יום וכל לילה, ואיך שרון אמר? שבכל בוקר יקומו לספור הרוגים. ככה צריך, עד אשר יבוא לציון גואל.
אני אתחיל במכתבים לכל הנוגעים בדבר. אנא, אם אתם מעוניינים בשינוי המצב, צרו עימי קשר בה"פ. ליבי כואב ודואב לראות את חיילינו המעולים והאמיצים כאשר הם נסים על נפשם, כי קצין פחדן ומוג לב לא מאשר להם להגן על עצמם.