504L

הבא בחשבון את נושא הטרייד אין. בעלי מכוניות יוקרה נוטים לבצע את העסקאות בסוכנות המרכזית של היבואן בת"א - גם אם זה אומר להגיע מאילת - מאחר והיא מקושרת לטרייד אין. שם נעשה המקח וממכר ושם נסגרות עסקאות. זו גם הסיבה מדוע היבואנים של מותגים אלו אינם מעודדים ריבוי סוכנויות. הם אינם זקוקים לזה. הבא גם בחשבון את עלות המימון של הטרייד אין. אתה תהיה זה שיממן הן את הלקוחות שלך והן את היבואן תמורת עמלת המכירה שלך! מאות אלפי עד מיליוני שקלים ישבו אצלך בחצר ויעלו אבק עד שתצליח להיפטר מהמשומשות האלו. חשוב על עלות המימון של מיליון שקל, גם בתנאי הריביות הנמוכות של היום. נקודה אחרת, עיצוב המקום. היבואן עשוי לחייב אותך לעצב את אולם התצוגה/מרכז השירות שלך לפי הוראות בינ"ל של היצרן. המשמעות המעשית תתבטא בהוצאה נכבדת, מאחר ויתכן ותיאלץ לייבא את הריהוט, להשתמש בחומרי בניה מהיקרים שבנמצא ולהיעזר במעצב פנים יקר מטעם היבואן...

יודע מה, צודקת הגברת. זה הזמן לשדרג למשפחתית מרווחת. 504, למשל

בדקת באלבומי משפחה ישנים? יש סיכוי שצילמת את הבנות/האשה עם האוטו או רק את האוטו וכך תמצא את מספר הרישוי?

מזל טוב והעיקר שתמשיך לחייך

משום מה יש לי הרגשה שהמדובר בת"א הישנה, אולי אזור כיכר אתרים של ימינו.

היום נזדמן לי לנהוג מעט על מאזדה 3 החדשה בגרסת 1.6 סדאן. כמי שהכיר את הדור הקודם(אותה קיבלתי מספר פעמים כרכב חילופי בליסינג), מספר הבדלים בולטים למן הרגע הראשון. לחיוב: -עיצוב פנים מושקע ומעניין יותר, אם כי מעט OTT. -בידוד רעשים ומתלים משופר. מתבטא בין היתר בשיכוך עדיף של תלאי אספלט קלים. -תא מטען גדול יותר עם פתיחה חשמלית מבחוץ. -מרווח הפנים ותנוחת הנהיגה נותרו טובים(לפחות עבור גובהי הממוצע). -תחושה קלילה וזריזה (אשר בדומה לאמריקאיות ולסובארו, נעלמת אחרי המטרים הראשונים). לשלילה: -עיצוב מוגזם ודיסהרמוני. אם הפנים OTT, החוץ על אחת כמה וכמה. -הביצועים איבדו מעט מהעזוז שאפיין אותם. בעליות זה מורגש במיוחד - ואז גם הבידוד המשופר לא ממש עוזר למחאת המנוע. -ההגה עדיין טוב, אך הוא פחות חי מבעבר ותחושתו מנותקת יותר. -נוחות הנסיעה נותרה מאכזבת על כל דבר מאתגר יותר מתלאי אספלט קלים. חד משמעית נופלת מקרוז ומפיז'ו 308 בסעיף זה. לסיכום, מכונית פחות ממוקדת באופיה ובניהוגה מהדור היוצא. ואגב הכתבות, מעט מאכזב שלא הכניסו את 308 אליהן לאחר הצגת גרסת הציים שלה. אני הייתי מתלבט בינה לבין I30.

השחורה - דה סוטו 1946-1948 הלבנה - שברולט 1938 לגבי שתי השאלות האחרות, כצפוני יש לי פטור

היופי הוא בעיני המתבונן. מה שבטוח, היא מיוחדת - ונדירה.

אני רואה שאנחנו נעים בקוים מקבילים, שכידוע לעולם אינם נפגשים. צר לי על תבוסתנותך הצרכנית ועל התרפסותך מול אלו שאמורים לזכות בכספך כתמורה למוצר בתמחור הוגן, לא לחמוס אותו. זה בסדר. תמשיך להחמיא לקמור. מבחינתי הדיון הזה תם.

במלים אחרות, אתה מוכן לוותר על זכויותיך כצרכן - או על החלומות שלך, העיקר שבעלי האינטרס יהנו מחופש הפעולה לדפוק אותך (וסלח לי על שפתי הבוטה). כי בינינו, מהו אובדן פלח שוק פוטנציאלי(למכור מאות במקום עשרות), פוטנציאל לקוחות חוזרים והכנסה נאה ממוסכי השירות וממחסן החלפים(שניהם יקרים), לעומת מיצוב כ"אוטו של בנות של". אתה יודע, מותג צריך איזושהי מהות, איזשהו תוכן מאחוריו. אם הוא רק תלוי מיצוב, הרי ששרידותו לאורך זמן בעייתית. חשוב כמה מה"בנות של" החליפו את המיני שלהן באחת אחרת. סביר להניח שמכוניתן הבאה היתה ג'יפ או כל דבר שאינו מיני... באירופה ובארה"ב, מהותה של המיני שונה - ואינה שונה מתפקידה ההיסטורי בשנות הששים. לאחר השלב הראשוני של מכונית זולה להמונים(עם הצגתה ב-59') הפכה המיני למכונית חסרת מעמד, בדומה לגולף. היא היתה מכוניתו של פקיד הבנק, עקרת הבית, השחקן והדוגמנית. דגמי קופר ומהדורות מיוחדות אחרות חשפו את פוטנציאל השדרוג והפרסונליזציה של המיני, מה שהתבטא במחירי אבזור רווחיים. גם כיום, בעולם הרחב, דגמי מיני למיניהם אינם יקרים אלא מקבילים לסופר מיני אחרות. רוצה קופר S בסיסית? הרווחת. רוצה ליצור לעצמך קופר S אישית כרצונך? השמיים הם הגבול, גם למחיר. וממה שואב המותג את כוחו? מהבסיס, מהעובדה שמיני היא נגישה, נחשקת וברת הגשמה. וכשיש הרבה מיני, הרצון לפרסונליזציה גדל - וכך גם הכנסות היצרן. ולעניין השוק החופשי שציינת, באין אלטרנטיבה רצינית בדמות יבוא מקביל, זהו מונופול למי שרוצה מיני ולא מוכן להתפשר. רוצה הוכחה? ראה מה היבוא האישי גרם ליבואנים הממוסדים, בדמות הורדות מחירים, תוספות איבזור וכו'.

מכונית חמה, מעניינת ורלבנטית מאד לישראל היא המגאן RS החדשה, שתושק במהלך הקיץ הזה. עד כה נחשפו רק מספר מוגבל של צילומי עיתונות וצילומים מהצגתה בתערוכת ז'נבה האחרונה - וכולם מציגים את המכונית בצבע אחד בלבד, צהוב. בקישור הבא, מפורום בריטי, ניתן לראות מספר צבעים - וכן כיצד נראית המכונית באור יום, טבעית, מחוץ לזרקורי התערוכה או לסביבת צילום מבוימת. לדעתי היא מרשימה ומיוחדת - מתחרה פאנקית משהו לשירוקו - מבחינה עיצובית. התמונות בעמודים 1,8 http://www.meganesport.net/community/showthread.php?t=31020

מקריאת שתי התגובות שלך, אני תוהה אם האצבע מקלידה לפני שהראש חושב. אתה (כנראה) מבין שתמחורה של המיני בישראל שערורייתי והיית רוצה אחת במחיר הגיוני, אך מצדיק את היבואן על התנהלותו. מה יש לומר? הקורבן המושלם. אני במקומך הייתי

177BHP=180PS ECE

ועוד אחת, קצת פחות נלהבת, מאוטוקאר הבריטי. הפעם היא נבחנת בגרסת בוקנגרה(קוסמטיקה ותו לא). http://www.autocar.co.uk/CarReviews/FirstDrives/Seat-Ibiza-1.4-TSI-180-Bocanegra/241234/

כתבה נוספת ואוהדת מאד באוטו-בילד הגרמני. הביקורת היחידה היתה על המנוע, שעל אף שהוא מסוגל להגיע למנתק ב-7000 סל"ד, הוא מאבד עניין מעבר ל-5500. קצת מאכזב למכונית שהחלק האדום המקווקוו במד הסל"ד שלה רק מתחיל ב-6750. http://www.autobild.de/artikel/fahrbericht-seat-ibiza-cupra_928790.html ללא קשר, בנסיעת מבחן בגולף TSI עם 160 כ"ס, התאכזבתי קצת מהמנוע הזה, למרות יכולתו האוביקטיבית. חסרה לו נשמה, פלפל, צליל - ובעיקר, נשימה בריאה ותיאבון לסל"ד גבוה דוגמת ה-2 ליטר TFSI. בחזרה לקופרה, היא קוצרת שבחים על ההגה החי, התנהגות הכביש ואפילו - לראשונה באיזושהי איביזה חמה - נוחות הנסיעה! נקודה אחרונה למחשבה: בגרמניה מחירה של הקופרה עומד על 23,190 יורו. 90 יורו יותר ממיני קופר S אוי קמור, קמור. כולי תקוה שמישהו בהנהלת ב.מ.וו יקלוט יום אחד את הנזק המצטבר שגרמתם למותג מיני בארץ ויקח מכם את הזכיון. אינכם ראויים לו.

סוף סוף החלה השקת האיביזה החמה, שהוצגה לראשונה בתערוכת פאריז בספטמבר האחרון. אם התמחור בארץ ישאר אטרקטיבי (סביב 140K), הרי שיש כאן אלטרנטיבה מאד מעניינת למיטו ושות' - וברמת ביצועים(7.2 ש' למאה, יחס משקל/הספק מרשים)דומה לקליאו, היקרה ממנה משמעותית. http://www.carmagazine.co.uk/Drives/Search-Results/First-drives/Seat-Ibiza-Cupra-CAR-review/

מנסיון עם אחת שכורה, זה הרבה יותר גרוע ממה שזה נראה. בודי של רגאטה, פלטפורמה של 131(חביבה למדי במקור), אך עם התאמה לכבישי תורכיה העלובים, לרבות מרווח גחון של ג'יפ. זה בנוי רע, נראה רע - ונוסע רע מאד. אם מישהו רוצה ללמוד את אופיה ומגבלותיה של ההנעה האחורית במהירויות נמוכות עד כדי גיחוך, זה הרכב. על כביש רטוב, הרכב פשוט מסוכן לנהג לא מיומן.

והכתבה עוד מחוירה לעומת המציאות. בשילוב עם המוזיקה, הסיגרים, האלכוהול, החופים וה... קובה היא מן גן עדן של פעם, למי שרוצה להרגיש קצת כמו תייר בשנות החמישים (חלקנו, מן הסתם, עוד לא נולדו אז ) - או בסרט ישן. האוכל גרוע, המלונות לא משהו - ובכל זאת, ממליץ בחום - ובהקדם, כי בשנים הבאות הדברים ישתנו שם .

+1 והנה ההזדמנות למי שפיספס לחזות בקרייזלר 49' קלאב קופה. נראית הרבה יותר מיוחדת ומעניינת מדגמי הסדאן הקופסתיים עליהם התבססה.

שיחקת אותה

"נפלתי" על האתר הזה במקרה - ומיד הכנסתי אותו למועדפים. חובה לכל חובב אמריקאיות מהשנתונים הנ"ל. http://www.cadvision.com/blanchas/ID-Cars/index.html תהנו.

אכן. במפגש אתמול היתה ה-59' שתי דלתות הרדטופ הלבנה המצולמת בשרשור זה - ועוד 4 דלתות שנת 57' שלא צולמה, גם היא בצבע לבן. האימפריאל 61'(לא 62') היתה 4 דלתות הרדטופ גם היא, במצב מדהים. הדגם נקרא קראון הרדטופ סדאן ויוצרו ממנו 4769 יחידות בלבד! תמונה להמחשה:

ועל כך נאמר ביוונית, 28 קטלווה?

אין מה לומר, המין הנשי נותן את הטון כשזה מגיע לצילום מפגשי יד אליהו, כל אחת וזויתה היא. תבואו על הברכה. ובכל זאת, שלוש מכוניות משגעות ונדירות שהיו שם אתמול, נשכחו: -קרייזלר אימפריאל 1962 בצבע קרם -קרייזלר קלאב קופה 1949 בצבע בורדו -קדילאק 1957 בצבע לבן אין זו הפעם הראשונה שדווקא אותם "יהלומים" שאינם מגיעים דרך קבע למפגשים, מפוספסים. מאידך, אותן מכוניות, אשר חלקן די שבלוניות, מצולמות כמעט מדי שבוע. עבור מרוחקים מהמרכז שכמותי, המגיע למפגש אחת לחודש חודשיים - אך בודק בפורום זה מה היה במפגשים על בסיס שבועי - התמונות שלכן הן מקור לאינפורמציה ולעניין רב. על כן, אנא מכן. צלמו גם מעבר לשורה הראשונה/שניה. הרבה פעמים, אותן מכוניות מעניינות חונות יותר בפנים, כלומר לכוון מערב. בתודה מראש

קאררה 4