טוב, אם כבר סיפורי בית ספר:
כיתה י', יום ירושלים, וכל השכבה עולה לבירה.
אחרי כמה סיבובים בכיכר החתולות או אנאערף, מגיעים ל-MAIN EVENT-
איצטדיון טדי, לשמוע נאומים ואח"כ הופעה של אתניקס.
אחרי שהסתיימו הנאומים, עלו האתניקסים, וכמובן שכל אלפי התלמידים,
שעד אז ישבו ביציעים, ירדו להרוס לבית"ר את הדשא...
מתקרבים לבמה, מעגלי פוגו צצים בכל מקום (כן, היה פעם דבר כזה... ),
אתניקס כבר מזמן הפסיקו לעניין את הקהל, החבר'ה מתחילים להשתעמם.
וזאב נחמה עולה לשיר את "שיר ישן".
הגירסה היא כמובן הגירסה השקטה (הרע במיעוטו), הקהל מתמגנט ומדליק
מצתים פה ושם. ד' בודק מה יש לו בתיק.
ד' שולף סנדוויץ נקניק-חסה-עגבניה, אני משאיל את הסנדוויץ ומטיס אותו
אל מרכז הבמה.
סטרייק וואן... CURVEBALL בחצי גובה שמחמיץ את נחמה במטר.
ד' מוציא סנדוויץ מס' 2.
לוקח על עצמו את האחריות.
זריקה. FASTBALL ב-97 MPH.
אני אתאר לכם רק מה שמענו אנחנו ועוד אלפים באיצטדיון ברמקולים:
"אביא לך שי בובה,
מן העולם הבא,
שתנגן לך שיר ישן.... אךךך, כו* אמאשך יא בן זו**"
הדבר הבא שאני זוכר, זה התגנבות יחידים, בחזרה לאוטובוסים והביתה.