*** זהירות, חפירת עומק לפניך ***
אפריל 2021, כאן
עברו 4 שנים לאחר רכישת הלקסוס GS 450h (2016, דור רביעי) שהחליפה GS 450h (2010 דור שלישי). האם אני צריך בכלל לחשוב על מחליפה? לא, ממש לא. ה-GS הזו הרגישה טוב יותר מאשר ביום בו ירדה מפס הייצור. ובכל זאת, משום מה אני מחליף מכונית כל 5-4 שנים כמו שעון יפני אם צריך או לא (ותמיד זה לא), אבל מכיוון שקארספורום וכל זה, אז לדעתי אני לא היחיד עם השריטה הזו ולכן לפחות בפורום הזה אני לא מרגיש פסיכי לגמרי.
בן משפחה שאליו עברה בזמנו ה-GS 2010 זיהה לאן הרוח נושבת ותמך בעדינות המתבקשת וחיוך של הג’וקר... כן, הוא "ממש ישמח שאני אעבור למשהו אחר..." ועוד יותר ישמח לעבור ל-GS 2016 שלי מן הסתם – ואני לא יכול להאשים אותו, כי כל הטוב שבדגם הקודם קיבל הרבה קצפת בגרסה האחרונה. ובקצרה, GS 2010 עלתה ליד2 ונמכרה ללא בדיקה תוך 0.002 שניות תוך שהקונה המאושר על סף לנשק לנו את הנעליים ולא יודע את נפשו מרוב שמחה. GS 2016 נשארת אצלי עד שיש גלגלים חדשים וכל מה שאני צריך לעשות זה למצוא משהו אחר.
במילה אחת? קל.
בשתי מילים? לא קל.
לאן עוברים מ-GS 450h שמסמנת – שוב – V על כל מה שאני מחפש בשלב הזה במכונית? מעדיף להישאר עם המותג, מאז 2012 לא היתה לי בעיה, אף פעם לא הופתעתי לרעה, השירות היה מושלם – למה לי מותג אחר? אבל מה בכלל יש עבורי בלקסוס אחרי GS, LS500? אני עוד לא בגיל הזה. ES? שנמוך רציני מכמה בחינות, והראשית היא המנוע אז ביג נו-נו. כנראה אחלה רכב עוד כמה עשרות שנים לנסיעה ההיא למוסד הגריאטרי. רגע, יש את יצירת האמנות LC500, ואם זו היא אז הפעם יהיה בחניה V8 ולא מערכת היברידית. נחמד בתאוריה, אבל אני לא מוציא סכום כזה על משהו שאין לו קירות ותקרה ולכן אולי לא יזיק לדבר עם הצוות החביב של לקסוס סלקט. "...הא-הא, לא, אין כרגע כלום וממש אין צפי להגעה של LC..."
אהממממ. מה עכשיו?
עובר שוב על הצ’קליסט – מה עונה על הדרישות? יש לא מעט, אבל כל דגם שברשימה שלי רק מוכיח שכנראה הייתי צריך להישאר עם ה-GS. ובכן, הרכבת הזו כבר עזבה את התחנה ואין ברירה עכשיו כי ל-GS מחכה מישהו בכיליון עיניים אחרי שמכר את הקודמת.
ואז נפל החשמל.
.
.
.
אני נוסע יחסית מעט, בעיר אני בדרך כלל על הימאהה – למה לא משהו חשמלי לשם שינוי? שם עוד לא הייתי וזה לא רק נשמע מעניין, זה גם בהחלט משהו אחר. בחזרה לרשימת הדרישות, ואז יגואר I-Pace מופיעה לראשונה על הכוונת. ביקור קצר באולם בהרצליה והמספרים לא נשמעים טוב, כפיים והרבה כיפאק-היי למדינת ישראל כי זמן קצר קודם לכן היתה עליית מחיר של לא פחות מ-23%, כל הדרך למספר שמתחיל בספרה 6. לא לגמרי בא לי כי בכל זאת יש מבחר מאוד מעניין באזור החיוג הזה וגם בהרבה פחות ממנו – אבל למה בעצם לא להסתכל שוב ביד2? אז הסתכלתי. ושוב. וחיכיתי. ועוד קצת, עד שהופיעה אחת חביבה בטרייד אין של יגואר, וממש לא הרבה אחרי זה תואמה נסיעת מבחן.
על רגעים מכוננים
יש כמה רגעים כאלו בחייו של אדם ואת שלי אני זוכר, רשימה חלקית:
- גיוס
- שחרור
- חתונה
- ילד ראשון
- ילד שני
- עוד כמה דברים בחיים
ולחיצה מלאה על הדוושה הימנית ביגואר I-Pace כשאני בערך ב-50 קמ"ש, משתלב לכביש מהיר.
התרגום המילולי של הרגע המכונן ההוא הצטמצם ל "WTF!!" אלגנטי, ואחריו עוד 3-2 כאלה. להלן תקציר הפיזיקלי: מה שקורה באופן מיידי וחד הוא שהרכב טס קדימה וכל מה שבתוכו - חי, צומח או דומם - טס אחורה.
שנים אני נוסע בכלי רכב שאפשר לומר עליהם שחלשים הם לא וקצב איסוף המהירות שלהן הוא לא רע בכלל, בטח בתאוצות הביניים, ובאמת שב-GS 450h התחושה היא – כפי שפעם הגדרתי ממש בפורום הזה – שאת 100 הקמ"ש הראשונים אוספים ממש מהר אבל איסוף 100 הקמ"ש הבאים (רק בחו"ל כמובן) מרגיש אפילו מהיר יותר.
ובכן, הסיפור שונה עם I-Pace, ועוד כמה שורות אסביר.
יאללה, החלטות
מכיוון שמבחינה מוטורית אני עלול להיות די רדוד ולבצע רכישות על סמך תמהיל החלטות רציונליות ושאינן כאלה, היתה לי תחושה שהגלגלים הבאים יגיעו כשהם מחוברים ל I-Pace. שלב הקידוח האינטרנטי הגיע, כי בסופו של יום אני לא באמת עושה בחירות בסכומים בני 6 ספרות רק על סמך תחושה של לחץ בגב כאשר המכונית מאיצה אבל זה בהחלט פקטור לחלשי אופי כמוני.
עד שהספקתי לעבור על כל סרטון יוטיוב שמסביר, בוחן ומתאר את ה I-Pace, האקזמפלר בו נהגתי מצא קונה אחר ואני התחלתי להשקיע זמן איכות ביד2. כעקרון חיכיתי לרמת הגימור HSE, כי אם כבר אז שיהיה אבזור מלא – וארבתי לרכב המתאים מבחינת ק"מ ופרמטרים אחרים. ביוני הוא הופיע כשהוא עונה על רוב הדרישות: פחות או יותר חדש (9 חודשים על הכביש), נסועה נמוכה, נראה ומריח כאילו יצא עכשיו מ"המזרח", וכולל Black Pack שדי נדיר במקומותינו ולטעמי נראה מעולה. הכל התאים לסט הדרישות שלי כמו כפפה ליד – חוץ מדבר אחד, הצבע של הכפפה. בעבר נשבעתי כי לעולם לא ארכוש שוב מכונית בצבע שחור או דומה לזה – עזבו את הסיבות, בגדול הן קשורות לענייני אבק אזוטריים הנידונים בפורום דיטיילינג, אבל השבועה לא עמדה במבחן המציאות (אמרתי כבר, חלש אופי), סשן קצר עם מרכז הסליקה של חברות הביטוח, בדיקות "כשרות" כאלו ואחרות, עוד בדיקות במוסך יגואר והראשונה שבהן למצב הסוללה - והכל פיקס, או כפי שלחש לי אחד הבוחנים במוסך יגואר - "הוא חדש לגמרי, הוא חדש לגמרי, תחטוף אותו כי אם לא, אז אני!"
אז חטפתי. ואיזה כיף.
תפור למידותי – וכמו שתי ה-GS ואחרות בעברי המוטורי עם אופי ד"ר ג’קיל ומיסטר הייד, היכולת הזו להתנהל בשקט מוחלט ובניתוק אקוסטי מלא מהסביבה תוך התעלמות מופתית של מתלי האוויר מתחלואי אספלט למיניהם למרות חישוקי "20, הכל "עגול וחלק", תענוג. תא הנוסעים נוטף איכות ומורכב בצורה סופר מהודקת כי למזלם של בעלי I-Pace ההרכבה נעשית במפעלי מאגנה-שטאייר באוסטריה ולא בקובנטרי, ואחרי שנים רבות עם לקסוס הצבתי רף לא נמוך לאיכות חומרים והרכבה – ואז, ובכפוף לתנאי הדרך והמצב המנטלי הרגעי, היכולת הזו לעבור ממוד סטנד-ביי מנומנם למוד F16 על מבער מלא ולהעיף 2.2 טון קדימה באותה קלות בה ממצמצים בעיניים היא די וואו. לא יודע איך עוד ניתן לתאר את התחושה המעיפה הזו, תרתי משמע, וכבר יצאו מהיגואר הזו כמה נוסעים, הסתכלו עליה ועלי, גירדו בראש ולא ידעו להגדיר את התחושה אחרת ממני.
400 כ"ס והנעה כפולה זה נחמד, אבל מומנט של 696 ניוטון-מטר החל מאפס סל"ד במנועים החשמליים זה למעשה הקטע האמיתי ואת תאוצות הביניים בדוושה מלאה אפשר לתאר כאלימות או לחילופין משהו שרואים בסרטי קומיקס, לא פחות. כן, אני בקיא במספרים ויודע שמודל3 פרפורמנס מקזזת יותר משניה מ-0 ל-100 ויש גם לא מעט אחרות – אז אחלה, בשמחה ושייהנו כולם כי שום דבר מזה לא משנה את העובדה שמבחינתי לחיצת בריאה על דוושת הוואט בכל מהירות דו-ספרתית עד תלת-ספרתית מתונה מרימה את החרטום למעלה ומרגישה כאילו 787 נכנס לך ממש כרגע לתוך תא המטען. והכל מתנהל בשקט מוחלט, עם אוושת מזגן קרירה וריחוף חצי-מלכותי על מתלי האוויר. היכולת של I-Pace לסגור פערים בכביש ולהשלים עקיפות גובלת בשערורייה ודי מתעתעת חושים, במיוחד כשהכל בנונשאלנט ודורש אפס תכנון מלבד פקודה מהמוח לייצר לחץ עם רגל ימין בזווית כלפי מטה. שנה לתוך זה ועדיין מדהים אותי בכל פעם מחדש, באמת.
מה עוד?
I-Pace מרווחת למדי, לחלוטין פרקטית עם תא מטען מכובד ומושבים אחוריים 60/40, מאוד נוחה בנסיעה (לפחות בגרסת HSE עם מתלי האוויר), משלבת לא רע 3 מסכים ומתגים פיזיים והיא חתיכת ת-ע-נ-ו-ג לנהיגה בכל state of mind וכביש בו נמצאים. רשימת האבזור ארוכה וכוללת את כל הגמדים האופטיים והאלקטרונים עם שלל מערכות בטיחות, HUD יעיל, מערכת קול ממש, אבל ממש מוצלחת של Meridian, גג פנורמי עצום שאמנם נטול כיסוי פנימי אבל איכשהו מסתדר נהדר עם שמש יולי-אוגוסט ופנים הרכב לא בוער מחום, מערך מצלמות לכל הכיוונים, יותר כיווני מושב ממה שבאמת צריך, תאורת LED Matrix שהיא לבד שווה את הקנייה של הרכב (צריך לחוות כדי להבין), וזה ממש לא הסוף. בכמה מבחני רכב נתקלתי במשפטים שפחות או יותר מסכמים כי ה I-Pace היא פשוט "מכונית מעולה שבמקרה היא גם חשמלית", אז מה יש לי להתלונן? ולמרות הצבע, שעליו עוד אדבר, היא גם נראית בכלל לא רע לדעתי. הנה עוד בונוס רדוד.
ובכל זאת, אם יש משהו אחד שלא בוצע טוב עד סוף 2020 היא מערכת המולטימדיה (Touch Pro Duo) שמגיבה די באיטיות ולפעמים צריך סבב של 4-3 לחיצות בתפריטים כדי להגיע למשהו שברכב אחר מתפעלים אינטואיטיבית בחצי שניה. העסק הזה שופר בדגמי 2021 וצפונה (Pivi Pro) אבל מאחר ואני בוגר לקסוס ומערכות המולטימדיה שלה שגם הן לא נחשבות למקש הכי לחיץ במקלדת, אז אני לא מתרגש יותר מידי.
מעבר לכך, זו המכונית הראשונה שלי EVER שלעיתים קרובות אני נוהג בה בלי להפעיל את מערכת הקול רק כי השקט והחמאתיות המלוטשת הזו היא משהו כל כך ממכר.
ומכיוון שמדובר בחשמלית ולא יזיק קצת לתאר מה קורה סביב ובתוך העניין הנ"ל, הנה קצת על טווחים, טעינה וכאלה.
קודם כל חשוב לזכור שהעניין נזיל ותלוי מיליון משתנים מעבר לרמת הלחץ על הדוושה, שזה לגמרי האלמנט המרכזי אבל יש עוד – טמפרטורה, טופוגרפיה, רוח, כמות נוסעים... אז נא להתייחס לנתונים בערבון מוגבל כי אין כאן ערכים מוחלטים.
הטווח המוצהר של 470 ק"מ יכול להיות מושג, אבל רק אם אסע בלי מעיכות דוושה הסטריות. בנסיעה מתונה צפונה אתמול ללא תאוצות פראיות ובמהירות שלא עברה יותר מידי פעמים 100 קמ"ש הגעתי לממוצע של 17.9 kWh ל-100 ק"מ, ועם קיבולת סוללה נטו של 84.7 kWh הטווח המוערך הפוטנציאלי הוא אכן 473 ק"מ ובהצלחה רבה למי שמצליח לנהוג כך כל הזמן.
בנסיעה "רגילה" במתאר עירוני ובמצב בלימה רגנרטיבית גבוה, ממוצע צריכת האנרגיה הוא כ-20 kWh ל-100 ק"מ, ולכן הטווח הפוטנציאלי הוא כ-420 ק"מ.
בנסיעה "רגילה" במתאר משולב, ממוצע צריכת האנרגיה הוא כ-25 kWh ל-100 ק"מ, והטווח הפוטנציאלי הוא כ-340 ק"מ.
למה פוטנציאלי ולא ריאלי? כי אף אחד לא באמת מתכוון להגיע עם 0% סוללה לעמדת טעינה אז הריאלי, לפחות מבחינתי, הוא עד כ-90% מהטווחים שציינתי ולי אישית אין שום בעיה עם זה, בטח כשיש לי עמדת טעינה פרטית בבית. אני יודע שיש אינסוף דיונים ודעות לגבי אחוז הסוללה המינימלי\מקסימלי הרצוי – וכמובן שזה תלוי גם בסוג הסוללה, אבל אני עדיין מקפיד על 20%-80% וטעינת AC איטית שאורכת כ-7 שעות וגם איתה אין לי שום בעיה. במקרים הבודדים בהם טענתי בטעינת DC העסק התקדם הרבה יותר מהיר כמובן – לא משהו שקרוב לטעינות הבזק של סוללות עם ארכיטקטורת V800 ויכולת לקבל מיץ חשמל בעמדות טעינה של350-175 kWh (350 עוד אין כאן ממש לשימוש ציבורי...) אלא משהו כפול-זמן, אבל גם אז מדובר בכ-45 דקות במקום כ-20, הרבה בדקות אבל לא נורא כשיושבים לארוחה.
הוצאות ה"תדלוק" כמובן אפסיות יחסית למיץ דינוזאורים, לפחות בשלב זה וטעינה ביתית ממוצעת שלי (60% מהסוללה, מספיק לכ-230 ק"מ) עולה נכון להיום כ-27 ₪. עלות טעינה ביתית מאפס למצב מלא שיכול לאפשר טווח של 350 עד 400 ק"מ? 45 ₪.
שגרת טיפולים היא אחת לשנתיים או 34,000 ק"מ וגם אז זה יסתכם פחות או יותר במסנן מזגן, בדיקת נוזל בלמים וביקורת כללית. הזכרתי בלמים? כמעט ולא נוגע בדוושת הבלם... הבלימה הרגנרטיבית ביגואר היא סופר-דופר יעילה, מייצרת תאוטה עד 0.4G ולגמרי מאפשרת נהיגה בדוושה אחת שזה סוג של חוויה שאחריה שתי דוושת נראות פתאום אופנת סתיו-חורף 1968.
אגרת רישוי 530 ₪, ביטוח חובה 886 ₪, מקיף כ-8,000 ₪ לשני נהגים נקובים בשם, למרות שאשתי מעדיפה את ה-C3 שלה ולא הזיזה את היגואר אפילו מטר עד עתה. היא גם ממש לא נהנית מהדגמות רכבת ההרים.
והצבע השחור מטאלי הזה... זה לא שהוא לא יפה, הוא כן - אבל בשילוב עם חישוקים שחורים ו-Black Pack, אפעססס, הכל ביחד קצת שחור יותר מידי בשבילי וספציפית ל I-Pace שמשולבים בה אלמנטים עיצוביים דווקא בצבע שחור, כל אלה נבלעים בתוך המסה. מעבר לכך, השחור המטאלי הזה הופך מהר מידי לשחור-אבק אז פשוט הרמתי ידיים והחלטתי להעניק לחתול ולעצמי צבע אחר עם מדבקת ויניל, מה שעתיד או-טו-טו לקרות.
ובינתיים, אני אמשיך להנות לי.
(בתמונה - חתול שחור)
רק פס חריגות מהירות כזה מצדיק צנזור...
