Koby Millo

אם תסכים "לרדת עוד 200" בדגם, ישנה פיאט 1100 (כמו בתמונה המצורפת), במצב שמור למדי ברחוב ז'בוטינסקי בת"א, בית שני מערבה מכיכר המדינה, בחניה של הבית. פרטים על בעל הרכב ידעו לתת בבית הקפה בז'בוטינסקי פינת רמז. למיטב ידיעתי הוא למכירה.

כל הכבוד ליאור - בהחלט אתגר יפה נתת לנו: מספר 3 הגיע מהרדיאטור של סטוץ (Stutz), והברנש עם הכובע נקרא The Stutz Ra. מצ"ב קישור מעניין להיסטוריה של היצרן: http://www.stutzclub.org/Pages/about_car.html נמשיך לעבוד במרץ על 4 ו-5.

אני עובד בתעשית הייצור הישראלית כמעט שני עשורים, לכן אני מרשה לעצמי להביע דעה - המכנה המשותף ללביא, למרכבה, למצלמות הלייזר של אורבוטק, מכונות הדפוס של סאיטקס וכו' הוא שמדובר בייצור של ציוד מתוחכם מאד ובסדרות קטנות. אלו מפעלים שלא מייצרים מוצרי-צריכה (כמו מכוניות) אלא מוצרים מקצועיים לתעשיות שמסוגלות לשלם את המחירים הגבוהים. בכל מה שקשור למוצרי צריכה לישראל אין הצלחה גדולה - מקררי אמקור כבר לא מיוצרים בארץ, אלביט כבר מזמן לא מייצרת טלוויזיות ויש עוד המון דוגמאות. טכנית אין שום בעיה לייצר מכוניות בארץ, אבל כדי לייצר מכוניות בייצור המוני צריך להשקיע הון עתק בתשתית ואוטומציה, ואין לזה שום הצדקה לשוק קטן כמו ישראל. אפשר לוותר על האוטומציה אם יש כח אדם זול, אבל רמות השכר בארץ מורידות זאת מהפרק. בנוסף, עלויות ההובלה לחו"ל מורידות מעל הפרק ייצור מקומי לייצוא. יש בארץ די הרבה מפעלים (בעיקר בעיבוד-שבבי ופלסטיקה) שמייצרים רכיבים שונים לתעשית הרכב העולמית, אבל כאמור אין הצדקה להקמת תשתית להרכבה. התחום המוטורי שבו ישראל יכולה להתחרות הוא בכלי רכב יעודיים, ובסדרות קטנות - ראה את ההצלחה היחסית של מפעל תומקאר. יתכן שגם מפעל קטן למכוניות אקזוטיות בסדרות קטנות היה אפשרי, אבל אני לא רואה הרבה מיליונרים בעולם שהיו מוכנים לשים את ה- 200,000 דולר שלהם על מכונית אקזוטית ישראלית, מתעשיה ללא מסורת. יותר פשוט לשרוף את הכסף על פרארי או למבורגיני, שגם הן כבר מזמן לא עצמאיות. לכן, למרות שהייתי "מת" לעבוד במפעל כזה, אין לי אלא להסכים עם בני הספל. אנחנו צריכים להתרכז בתעשיות המתוחכמות, שבהן יש ערך מוסף ייחודי. בברכה, קובי

הצרפתית שלי כבר קצת חלודה, אבל אני אנסה בכל-זאת: הגיר עצמו הוא גיר עם הילוכים "רגילים" - כלומר זוגות של גלגלי שיניים עם סינכרונים - ובניגוד לתיבות הילוכים אוטומטיות שבהן יש תמסורת פלנטרית המאפשרת החלפות הילוכים ללא קלאץ' (למעשה ע"י רפידות חיכוך על חלקי התמסורת, אבל זה לא הנושא שלנו...). כדי למלא את מקומו של הקלאץ' המכני החסר, מותקן קלאץ' שמופעל ע"י יחידה הידראולית (במקום ע"י רגל שמאל). הפיקוד על היחידה הזו נמצא במיקרו-סוויץ' בידית ההילוכים. במילים אחרות - כשהיד שלך על ידית ההילוכים - הקלאץ' מנותק והאוטו לא ייסע. עזבת את הידית - הקלאץ' משולב. אבל - אם היינו מסיימים בזה, האוטו היה קופץ כל פעם שעוזבים את הידית, משום שהשילוב הוא לא הדרגתי אלא on-off. לכן, הוסיפו יחידת ממיר-מומנט (כמו שקיים בכל גיר אוטומטי) בין הקלאץ' לכניסה לגיר. כידוע, המ"מ מורכב (באופן פשטני) משני "פרופלורים" (אימפלר) שמסתובבים אחד מול השני בתוך אמבטיה של שמן. אחד מחובר למנוע והשני לכיוון תיבת ההילוכים עצמה. השמן יוצר חיכוך הדרגתי בין האימפלרים ומעביר את הסיבוב מהמנוע לכיוון הגלגלים (דרך התיבה) - אבל בצורה הדרגתית, ועם הגברה של המומנט בזכות התכנון הפנימי של מעברי השמן. זה חשוב ע"מ להתגבר על הפסדי החיכוך שנוצרים בין האימפלרים (הם כזכור לא נוגעים פיזית אחד בשני). לגיר החצי-אוטומטי המ"מ מאפשר שילוב הדרגתי, בעיקר ממצב עמידה. הוא גם מאפשר נסיעה כמעט "אוטומטית לגמרי" - בנסיעה עירונית אפשר להתחיל ישר בהילוך שלישי - ממיר המומנט עושה את העבודה במהירויות הנמוכות, וזו גם ההמלצה שמופיעה באתר. אפשר גם להתחיל ישר בהילוך ברביעי, במחיר של תאוצה עצלנית למדי. בהילוך שני יש כבר תאוצה חזקה למדי, וההוראות באתר ממליצות לא להתחיל בנסיעה אף-פעם בהילוך ראשון, משום שהשילוב של היחס הנמוך עם הגברת המומנט יהיה "אלים" מידי. עוד חיסרון גדול - הז'וז'ו הישראלי המצוי לא יוכל לנהוג עם יד אחת על החלון ויד שניה על הג'ולה של ההילוכים... האוטו פשוט לא ייסע. אם לא נרדמת מההסבר הארוך והמשעמם, אני אוסיף שתיבות כאלו היו גם בסימקה 1000 וברנו קאטר-שבו. גם לחיפושית היה מנגנון דומה עם שני הילוכים בלבד. לארץ הגיעו בודדות כאלו, והדגם כנראה גם די נדיר בעולם, אם כי לא בטוח שזה משפיע על הערך ה"אספני" שלו. פיאט 850, רגילה או אוטומטית, לא נמצאת באיזור של בוגאטי במחירון הקלאסיות... אבל אנחנו נמצאים בעסק בשביל האהבה ולא בשביל המסחר - לכן, אם הייחודיות הקצת "משוגעת" הזו מדברת אליך - שווה לשקול. פיאט 850 היא מכונית פשוטה מבחינה מכאנית, עם הרגישות האיטלקית הידועה להתחממות. לגבי הגיר החצי-אוטומטי - זה מסובך מידי בשביל להיות אמין, ובוודאי תצטרך לייבא כל חלק מחו"ל. מנסיוני, יש "קסם" מיוחד בהשמשה של מערכות משוגעות כאלו במכונית ישנה - דרגה דומה של סיבוך יש ב- OVERDRIVE של ה-MG שלי, אבל איזה כיף זה היה כשהצלחתי להפעיל אותו בפעם הראשונה... אם אתה "יורד" מהסיפור הזה, אבל עדיין מחפש 850, לך על ה"ספיישל". היו להן מנועים משופרים, בלמי דיסק קדמיים, ג'אנטים יותר יפים, והעיקר, הגה עץ ספורטיבי וחמוד. עבדך הנאמן עשה על אחת כזו את ה"סטאז'" בנהיגה לאחר קבלת הרשיון - כף אמיתי והיגוי יתר מבהיל על כביש רטוב... בהצלחה בכל מקרה, קובי

נצפתה ברחוב חברון 14 בבני-ברק (יוצא מרחוב ירושלים שבבני-ברק, קרוב לפינה עם רחוב הרוא"ה שברמת-גן): פיאט 850 קופה, בסביבות שנת 70, הדגם עם הפנסים הכפולים מקדימה ומאחורה (כמו בתמונה המצ"ב). הבודי במצב ריקבון קשה, אבל המנוע נראה שלם כולל כל האביזרים (קרבורטור, סעפות, אלטרנטור, משאבת מים וכו'). יש הרבה חלקים להנצלה, אבל להערכתי אין סיכוי לשפץ את האוטו עצמו. המכניקה זהה לפיאט 850 ספיידר או ספישל.

אלון, זו לא אותה קורבט. זו שאתה הראית היא יבוא אישי, ידנית עם זנב עגול. הקורבט ש- Type 34 הראה היא אוטומטית, עם זנב "חתוך", וכנראה "וותיקה" בארץ. אני מכיר את האוטו לפחות 10 שנים. שים לב להבדל בגריל בין התמונות. היו כבר מפגשי יום-שישי שהן עמדו אחת ליד השניה.

למיטב זכרוני, ראו בחטף בפרסומת שלוח השעונים היה מעץ - לכן זו לא יכולה להיות MGB. היו להן לוחות שעונים שחורים, מפח או ויניל, בהתאם לשנתון. ל-TR5 היה לוח שעונים מעץ (בשונה מה- TR4 שהיה מפח צבוע), וקווי גוף יותר "חדים" שניראים מתאימים למכונית שבפרסומת. אם יש למישהו קשרים עם נוקיה, אולי הוא יוכל לעזור בפתרון התעלומה...

אני מהמר על טריומף TR5

המכונית הזו שופצה בארץ, לא ב"יגואר". לגבי הלוחית, ראה את תגובתי הקודמת.

כיום, רפליקה הוא כינוי למכונית מודרנית שמיוצרת על בסיס עיצוב של מכונית קלאסית כלשהיא, ובדרך כלל עם מכלולים מודרניים. למשל, הרפליקה השחורה שעומדת במוזיאון בתפן. היא מבוססת על מכלולים של אמריקאית משנות השבעים, ועיצובה מבוסס על מרצדס 540K משנות השלושים. עומדת שם גם רפליקה של בוגאטי על בסיס מכלולים של אופל קומודור. בעבר, היו הרבה יצרנים שהגדירו את דגמי הייצור שלהם כ"רפליקות" של אבי טיפוס או דגמי מירוץ שנבנו למסלול בלבד. דוגמא טובה היא Frazer-Nash Le-Mans Replica, שיוצרה בשנות החמישים על-בסיס דגם המרוצים של החברה שהשתתף במירוץ Le-Mans. היגואר הזו היא בהחלט ה"דבר האמיתי". הלוחית שראית היתה על הרבה יגוארים כאלו, ובאה לציין שהרכב נבנה ע"פ המפרט של אב-הטיפוס ששבר את שיא המהירות העולמי למכוניות סידרתיות ב- 1949. השיא נשבר על אוטוסטרדת Jabbeke בבלגיה, והאוטו הגיע ל- 132 מייל לשעה עם שיפורים קלים במנוע והמרכב. יגואר התחייבו שכל מכונית סידרתית תגיע ל- 120 מייל לשעה, ולכן הדגם גם נקרא XK120. למעשה העובדה שהלוחית קיימת רק מעידה על רמת השיפוץ יוצאת הדופן של המכונית הזו.

פרטים בקישור המצ"ב (כתבה שנעשתה על היגואר הזו בירחון "אוטו") http://www.auto.co.il/Content/Articles/ArticlesView.asp?ArticleID=338&SubjectID=130

נימרוד צודק - ללא ספק מונית לונדונית. ניתן להשוות בתמונה המצורפת.

תנסה דרך האתר הזה: http://www.classicrentals.co.il יש שם מכוניות מרשימות למדי.

אין מה לעשות - השוק בארץ פשוט קטן מידי לקיומו של מסחר נורמלי ע"פ הכללים של "עקומת ביקוש-היצע". מצד אחד יש מעט מאד מכוניות, ולפעמים עוברות שנים עד שיוצא דגם מסויים למכירה, אבל מצד שני יש קהל יחסית מצומצם שעוסק בתחום, ופוטנציאל קטן של אנשים שמוכנים לשלם סכומים נכבדים עבור התחביב הזה. חישוב עלות הייבוא של מכונית דומה יכול לשמש מדד לא רע, אבל עדיין לא תמיד ימצא החובב שיש בכיסו את הסכום המבוקש. בדיוק כמו המקרה שבו יציעו לכם וילה בהזדמנות לא נורמלית , שבדרך כלל שווה 4 מיליון דולר, במחיר מציאה של מיליון וחצי... הבעיה היא רק שאין לנו את המיליון וחצי... אפשר לראות בשנים האחרונות "זחילה" כלפי מעלה של המחירים המבוקשים עבור קלאסיות בארץ. זה קרה בין השאר בגלל מודעות יותר גבוהה לנושא בזכות מועדון החמש, סטטוס "אספנות" והאינטרנט. המציאות היא שמחירי המכירה בפועל נמוכים משמעותית מהמחירים המבוקשים - יש פשוט גבול לכח הקניה. בסופו של דבר, הכלל היחיד שקובע מחיר של קלאסית בישראל הוא "מה שהמשוגע דורש ומה שהפסיכי מוכן לשלם - בהנחה שזה נפגש באמצע". ומילה ל- msigal: אם זו מכונית חלומותיך, היא במצב טוב ואתה לא קונה אותה בשביל למכור בעוד שנה (קלאסית זה לא פק"מ) - ואם כמובן יש לך את הכסף - לך על זה. להביא אחת כזו יעלה לך אותו דבר לפחות. אם אתה לא מספיק "חם" על זה, או שאין לך את הסכום כרגע, זה פשוט יוכיח שוב שיש גבול לכח הקניה. במקרה כזה המוכר יוריד את המחיר או שיוותר על העסק. זה לגיטימי בכל מקרה. שוק חופשי... Happy Shopping

לאחוריים האלה קוראים "זנב סירה", או באנגלית Boat Tail. זהו עיצוב שהיה מאד נפוץ במכוניות ספורט משנות העשרים והשלושים, כולל גם בדגמים מסוימים של בוגאטי. מצ"ב תמונה של ה"ישבן" של MG M-type Midget, שבה רואים היטב את זנב הסירה שלה. ב- MG (להבדיל מהאוסטין אלסטר) אפשר לפתוח את הזנב, ושם יושב הגלגל הרזרבי. מי שרוצה לראות כזו MG במו-עיניו, יכול לקפוץ לבקר במוזיאון המכוניות של אורי סהר בקיבוץ אייל. עומדת שם אחת במצב מצויין. המוזיאון פתוח לקהל בשבתות בין 10:00 ל-13:00. בברכה, קובי

לדבר החמוד הזה קוראים: Austin 7 Ulster. זהו דגם ספורטיבי על בסיס האוסטין 7, והוא נקרא Ulster על-שם מרוץ באנגליה בשנות העשרים והשלושים שהיה נקרא Ulster Tourist Trophy. דגם הספורט הזה השתתף במירוץ, ואח"כ אוסטין מכרו מכוניות כאלו לציבור הרחב עם השם Ulster לכבוד ההצלחה באירוע. הוא יוצר בערך בשנים 1928-1932, עם מנוע בנפח 750 סמ"ק, לפעמים עם תוספת של מגדש-על. המתחרה העיקרית של הדגם הזה בשנות ה-30 היתה כמובן MG, בעיקר עם ה- M-type Midget, שתמונתה מצורפת. בקישור המצורף יש מידע מעניין על מיגוון של מכוניות ספורט "זעירות" כאלו משנות השלושים: http://www.lightauto.com/forfun2.html בברכה, קובי

בני - התגובה שלי מיועדת לך כמנהל הפורום: אני עוקב אחרי השירשור הארוך הזה בענין רב - הובעה בו ביקורת לגיטימית, וגם דברים על גבול ההשמצות. בתור חבר במועדון החמש מיום היווסדו גם למדתי היום שאני רקוב לחלוטין. אני כנראה גם צריך להודות למר kobyiso הנכבד שפתח את עיני למצבי הנורא. יש גבול לכל דבר, ומר kobyiso עבר אותו תוך הפגנת מחסור בנימוס אלמנטרי, וכאן אני מצפה להתערבות שלך. אני לא מכיר את kobyiso, מעולם לא דיברנו, ולכן לא ברור לי מהיכן התובנה העמוקה שלו, אבל כנראה מדובר בסוג של התלהמות שבני תרבות נמנעים ממנה בדרך כלל. לעצם הענין - מעורבותי בניהול המועדון מתבטאת בתשלום דמי-חבר והצבעה (מזדמנת) בבחירות לוועד - לכן כל זמן שלא אזיז את ישבני לפעילות אירגונית-מעשית יש לי זכות מוגבלת לביקורת. בוודאי נכון הדבר לאנשים מבחוץ שגם את המינימום של דמי-חבר אינם ממלאים. קובי

לפורד 1.5 טון משנת 1936 היו "אף" וקבינה יותר מעוגלים. זה נראה יותר כמו F100 משנת 1932-1934. מצורפות תמונות להשוואה, אבל אין ספק שדב קרדו יהיה הפוסק הסופי והמוחלט.... בברכה, קובי

הי אלון, יתכן שאצלך במידג'ט הבעיה היא בקינג-פינים. יתכן שהם לא מגורזים או "סגורים" מידי. אולי מישהו סגר יותר מידי כדי לבטל חופש צידי, אבל תוך כדי כך גם נעל את הקינג-פין לסיבוב. הצעות: תרים את האוטו על ג'ק, תנתק את תפוחי ההגה וסובב ביד את הגלגלים ימינה-שמאלה. אם יש עדיין התנגדות, הבעיה אינה בהגה אלא בקינגפינים. במקרה כזה נסה לגרז ו/או לפתוח קצת את אומי הנעילה שלמעלה. במקרים "טרמינליים" צריך לשפץ את הקינגפינים. יש בארץ מישהו שעוד עושה דברים כאלו, אבל הפתרון האיכותי הוא להביא זוג משופץ מאנגליה. בהצלחה, קובי

תנסה להשוות את המכונית שראית לאחת מהתמונות המצורפות.

הסבה של גיר שבמקור יוצר ללא אוברדרייב היא מסובכת. לכן הפתרון הפשוט יותר הוא להחליף את כל הגיר לכזה שיוצר במקור עם אוברדרייב. זה יחסית קל לביצוע, אם כי ב- MGB זה מחייב הוצאת מנוע. במקרה של המידג'ט זו בעיה. לא היתה כזו אופציה ולכן אין גירים של מידג'ט עם אוברדרייב. ראיתי כבר תמונות של מידג'טים עם מנוע של רובר מסידרה K עם גיר 5 הילוכים, אבל זה דרש שינויים מאסיביים במרכב למטה. קצת מוגזם לטעמי. למידג'ט שלך יש מנוע 1,500 שבא במקור מטריומף ספיטפייר MK5. לטריומף היתה אופציה של אוברדרייב, ואפילו יש לפחות MK5 אחת בארץ (הירוקה) שיש לה אוברדרייב. יכול להיות שאפשר לדחוף כזה גיר למידג'ט, אבל צריך לבדוק את שאר יחסי ההעברה, וכמובן לבדוק התאמה למקום הפנוי בבודי. תעשה קצת חיפושים ב- GOOGLE, יתכן שיש עוד אופציות. בברכה, קובי

קצת תוספות לגבי האוברדרייב - זו מימסרת פלנטרית (כמו בגיר אוטומטי) שיושבת בד"כ במכוניות אמריקאיות אחרי הגיר, ובמכוניות בריטיות במקום הזנב של הגיר, לפני הדרייב-שאפט. לכן, צריך לקצר את הדרייב-שאפט כאשר מוסיפים אוברדרייב לאמריקאית (כמו שהיה בלארק 63 של אבא שלי), אבל במקרה של MGB לדוגמא, הגיר הוא באותו אורך ואין צורך לגעת בדרייב-שאפט. האוברדרייב מוסיף יחס הפחתה נוסף (מהירות על-חשבון כח), וב- MGB ניתן להפעיל אותו על הילוך שלישי ורביעי, כך שבעצם יש שישה הילוכים. אגב - בטריומף TR6 הוא גם עובד על ההילוך השני ויש למעשה שבעה הילוכים. בפועל, ב- MGB השלישי עם אוברדרייב זה כמעט כמו רביעי, ולכן השילוב השימושי הוא על ההילוך הרביעי - מתקבל הילוך חמישי לשיוט, בסל"ד נמוך יחסית ללא בלאי מנוע ובזבוז דלק. אני בד"כ משייט על 120 קמ"ש בנחת ובשקט (כמובן שלא בארץ, זה לא חוקי...), ולצורך עקיפות מוציא מהאוברדרייב ומקבל מעין קיק-דאון. האוברדרייב ב-MGB מופעל ע"י מתג חשמלי, שמפעיל סולנואיד, שמרים ג'ולה קטנה, שפותחת מעבר שמן, שמפעיל בוכנה, שמשלבת את ההילוך. נשמע מסובך, אבל זה אמין ועובד שיגעון. מכיוון שזו מימסרת פלנטרית כמו בגיר אוטומטי, אין צורך בלחיצה על הקלאץ'. היו גם דגמים של אוברדרייב שבהם הסולנואיד ביצע את השילוב באופן ישיר, ללא ה"בלגן" עם השמן. במכוניות ישנות האוברדרייב מופעל ע"י מתג על לוח השעונים. האוטו שלי הוא דגם אמריקאי, עם לוח שעונים שונה, ואצלי הוא מופעל ע"י הידית של המגבים, ליד ההגה. ככה זה במקור, וזה נוח מאד - לא צריך להוריד ידים מההגה. במודלים מאוחרים יותר היה מתג על ידית ההילוכים עצמה, כמו בוולבו ידניות משנות השבעים שחלקן צוידו באופציה הזו. אפשר להוסיף אוברדרייב למכונית: בד"כ במכוניות אמריקאיות צריך להוסיף את היחידה ולקצר את הדרייבשאפט. באנגליות כדוגמת ה- MGB, עדיף להחליף את הגיר כולו. פשוט וקל - אם תמצא כזה גיר בארץ ברחוב המסגר... הסבה של גיר אנגלי שבמקור הוא ללא אוברדרייב היא מסובכת – צריך להחליף את כל ה"זנב" וציר היציאה של הגיר, כולל תמסורת הספידומטר. זו עבודה מסובכת שדורשת הרבה חלקים מיוחדים. בכל מקרה של הוספת אוברדרייב צריך אספקת חשמל לסולנואיד, עם מתג הפעלה כלשהוא באיזור לוח השעונים. בד"כ יש גם מתג על הגיר (דומה למתג של אור-רברס) שמונע שילוב בהילוכים הנמוכים, ובעיקר ברברס – נסיעה אחורה עם אוברדרייב משולב יכולה להרוס אותו. מצורפת תמונה של גיר של MGB עם אוברדרייב בזנב. בברכה, קובי

נצפתה ברמת-גן, ברחוב ארלוזורוב פינת רחוב לאן: פיז'ו 504 מודל 1982, ניראית במצב מצויין. צבע ירוק מטלי בהיר (מקורי של פיז'ו), ניקלים במצב חדש, ופנים יפה מאד. על הרכב היה שלט "למכירה" עם הפרטים הנוספים הבאים: 56,000 ק"מ, אוטומטית, מזגן, טלפון 223866-051. בהתחשב בכך שרוב המכוניות האלו עברו לעזה ואיו"ש, זו נראית הזדמנות להשיג אחת במצב יפה, שיכולה גם לשמש כרכב יום-יומי. בהצלחה למעונינים. קובי

המכונית הזו נקראת BOCAR XP5. זהו SPECIAL שיוצר למרוצים בארצות הברית על בסיס של שלדת צינורות ומנוע "בלוק קטן" של קורבט. המכונית יוצרה כנראה ע"י חברת LISTER שייצרה גם SPECIALS על בסיס יגואר. המכונית השתתפה במרוצים בסוף שנות החמישים. מצ"ב צילום נוסף מזווית אחרת, אבל ללא כיסויי הפרספקס על הפנסים. "טיפ" קטן: את כל המידע הזה אפשר למצוא בכמה דקות ע"י GOOGLE, ובעיקר ע"י GOOGLE-IMAGES. השם BOCAR פשוט כתוב על מכסה המנוע... יום טוב, קובי

לא נהגתי אף פעם בפיאט ספיידר ולכן לא אכנס לויכוח על רמת הנסיעה, אבל יש לתקן טעות אחרת: ל- MGB אין מערכת הינע רגישה, אלא בדיוק להפק - מכלולים קשוחים ואמינים שמסתתדרים גם עם הסבות למנועי V8. לגבי המנוע - אני מסכים שלספיידר מנוע יותר מתוחכם (אלומיניום, גלי זיזים עליונים וכו'), אבל יותר אמין ? בחיים לא. ל- MGB מנוע מברזל, גל זיזים תחתון עם שרשרת, הכל פשוט, מאסיבי ואמין. בואו פשוט נסכם שלכל אחד יש את הזכות ל"שריטה" שלו, ואני מאחל המון הצלחה בשיפוץ של הספיידר. זו בהחלט מכונית יפה וקלאסית. בברכה, קובי