הסופר שהראה לי מה אפשר לעשות עם עברית היה אופיר טושה גפלה.
מצד אחד, לא ארכאי, קריא, קולח ונעים. מצד שני, מפולפל, שנון, כתוב ברמה גבוהה, מעניין ומצחיק.
בינתיים קראתי שני ספרים שלו -
עולם הסוף - המגולל את החיים שאחרי החיים.
מאחורי הערפל - שלא אדע להסביר על מה מדובר.
מומלץ.
לבד בברלין ממתין לבד על המדף. מחכה שאתפנה אליו.
מי שדיבר על נוטות החסד, יש לו גם ספר פרשנות שנקרא "הפולמוס", מאחר ולא קראתי אף אחד משניהם, לא ידוע לי אם ראוי להתפלמס.