BobbyMiata

כמו שהבטחתי, סקירת ההבדלים:

אחת השאלות שנשאלתי בשרשורי החלפת הרכבים שלי בשנה האחרונה (אני מזהיר מראש שמדובר בשרשורים של חפירות, אכילת ראש ויותר מדי מידע על התלבטויות כאלו ואחרות - לחובבי הזאנר בלבד: מיאטה ל-M235i כאן, M235i ל-M2 - כאן) היא: מהם ההבדלים בין הבמוו M235i לבין האחות שעברה טיפול מלא בסדנת ה-M - ה-M2? ובכן, כיוון בשנה האחרונה צברתי יותר מידי מידע בנושא וכדי לנקות את הראש מענייני העבודה שתפסו את רוב זמני בשבועות האחרונים, החלטתי לחלוק פה את הידע ואת ההתנסות האישית. לפני זה, נעשה קצת סדר בדגמים. בגדול לבמוו יש 2 סדרות ביצועים. יש את דגמי ה-M-Performance שהם הדגמים הבכירים בכל הסדרות שעברו כיול עדין לכיוון הספורטיבי - דברים כמו הקשחות מתלים, הנמכת מרכב, הגדלת הספק, קוסמטיקה ואבזור. בציון קוד הדגם הפנימי של במוו, הם שייכים לאותה הסדרה יחד עם הדגמים הרגילים האחרים. כך למשל, קוד הדגם של ה-M235i הוא F22, בדיוק כמו ה-220 או 228. רוב הדברים שנכונים ל-M235i בהקשר של הכתבה הזו רלוונטים גם לאחות מרובעת (או מחומשת) הדלתות מסדרה אחת, קוד דגם F21, ה-M135i (הן חולקות את המכלולים המדוברים - מתלים, בלמים, דיפרנציאל, הילוכים וכד…) וגם, במידה מסויימת, למחליפות שלהן, ה-M240i וה-M140i. ויש את מכוניות ה-M "האמיתיות". המכוניות שנושאות את ה-M רק לצד שם הסדרה. אלו מכוניות יחודיות ולמרות המראה החיצוני הדומה הן מכילות שינויים מרחיקי לכת ולראיה הן מקבלות קוד דגם משלהן. כך למשל ה-M2 מקבלת את הקוד F87 ובעוד סדרה 3 רגילה מקבלת את הקוד F30, הרי שגרסת ה-M מקבלת את הקוד F80 וכן הלאה. ל-M2 (קוד F87) עצמה יש 3 תתי דגמים. ה-M2 "המקורית" הושקה ב-2016, עברה מתיחת פנים קוסמטית ב-2018 שהייתה גם שנתה האחרונה. גרסה זו ידעה בקרב החובבים גם כ-M2 OG (קיצור של Original). ב-2019 החליפה אותה ה-M2 Competition (בקיצור M2 CP) והשנה הוציאו במוו גם גרסה מיוחדת (ומוגבלת) בשם Competition Special, או בקיצור M2 CS. M2 CS, אחת משלוש בלבד (כרגע) בארץ בגלל ההתנסות האישית שלי הכתבה תתמקד בהבדלים בין ה-M235i לבין ה-M2 OG, אבל אשתדל גם בלעשות סדר בכלל ההבדלים העיקריים בין כל הדגמים כי לעיתים זה נהיה קצת מבלבל. בגדול, ההבדלים העיקריים מתרכזים (לפי סדר החשיבות לטעמי) במתלים, בלמים, דיפ' אחורי ומנוע, נתחיל… מתלים והתנהגות למרות שזה החלק שפחות נראה לעין, ההבדל הדרמטי ביותר לטעמי בין המכוניות היא מערכת המתלים. שתי תת השלדות, הקדמית והאחורית, אינן "שיפור" של אלו ב-M235i, אלא יובאו במלואם,AS-IS יחד עם מערכת ההיגוי מה-M3 וה-M4. כלומר, מבחינת השלדה, ה-M2 היא הרבה יותר M4 (או M3) מקוצרת מאשר M235i משופרת. הסרנים רחבים יותר (63 מ"מ מלפנים, 69 מ"מ מאחור), המתלים קשיחים יותר, הזרועות והבושינגים חזקים וקשיחים יותר ותתי השלדות מחוברות ישירות לשלדה, ללא בושינגים - כל זאת תורם ליציבות, שליטה ותקשורת עם הנהג במחיר של נוחות ועידון. זו גם הסיבה שהגוף כולו רחב יותר (מנופח) ב-80 מ"מ ביחס לסדרה 2 סטנדרטית. תת שלדה קדמית של M2, זהה ל-M3/M4 תת שלדה אחורית, מתלה רב חיבורי, של M2, זהה ל-M3/M4 בעולם האמיתי, זה עושה הבדל דרמטי באופן בו הרכב מרגיש ומתנהג - בכל מצב ובכל מהירות. כפי שניתן לצפות, בהתנהלות היומיומית, ה-M235i מרגישה הדוקה אך מעודנת, מאפשרת שיוט או נסיעה מהירה בתחושה קלה של ניתוק ועידון שגורמת לכל נסיעה וכמעט לכל מהירות להרגיש חסרת מאמץ. אפשר לנסוע מאוד מהר ובנוחות במהירויות מאוד לא חוקיות (כך סיפרו לי, לא התנסתי בעצמי…) והכל מרגיש טבעי, זורם וחסר דרמה. לא נתבלבל - האוטו מרגיש מהיר מאוד, חזק מאוד והמנוע הוא חלק מאוד משמעותי בחוויה, אבל כשהכביש מתחיל להתפתל והקצב גבוה הנהג מפסיק בשלב מסויים לקבל היזון חוזר לגבי מה בדיוק קורה עם השלדה, האחיזה ושאר התחושות עליהן מסתמכים בנסיעה מהירה (או מסלול). מעבר לעדות שלי, זה פחות או יותר תואם לתאור של נהגים אחרים שמדברים על רכב רך מדי, לא מתקשר סביב המגבלות או רכב של שמונה עשיריות - כל התאורים הללו פחות או יותר נכונים לדעתי. שווה להזכיר של-M235 (ולאחיות) יש גם אופציה למתלים אדפטיביים (היו לי וזו תוספת סטנדרטית ב-M135i וב-M140i החל מ-2016) ולמרות שההבדל בין המצבים מורגש, גם המצב הקשיח ביותר רחוק מלייצר את החיבור שקיים ב-M2 (שוב, בעיקר כיוון שמדובר ברכיבים וחיבור לשלדה שונה מאוד). ה-M2 הפוכה בדיוק. בהתנהלות יומיומית, רגועה יותר או פחות, היא לא נותנת לך לרגע לשכוח שאתה במכונה שבנויה לביצועים ולא לנוחות או עידון. המתלים קשיחים, יש יותר רעשים מכניים ודברים שזזים בכל מקום, והרכב כולו יותר רועש ו"מתוח", החיים פחות נינוחים ב-M2. שום דבר פה לא מרגיש זורם או חסר מאמץ לחלוטין, זה אוטו שצריך לנהוג בו - כל יום וכל היום. אבל מצד שני יש פה הרבה יותר יכולת. כשהקצב עולה, או הכביש מתפתל הכל מתחבר יחד והרכב מתקשר הצורה ישירה עם הנהג וזה מתרגם להרבה שליטה והרבה יותר הנאה מנהיגה. חשוב לומר שאבסולוטית, לא מדובר בחווית נסיעה מענישה, סה"כ גם ה-M2 מציעה חיים נוחים, אבזור מצויין ויכולת יומיומית נהדרת גם אם פחות מפנקת מה-M235i. מילה לגבי מתלים האדפטיבים ו-M2: במוו לא ציידה את ה-M2 וגם לא ה-M2 CP במתלים אדפטיביים וחבל כי זה היה עושה אתה עוד יותר טובה בכך שזה היה משפר את איכות החיים היומיומית מחד ואת היכולת במסלול מאידך. אני יכול רק לשער שזו הייתה החלטה מודעת של אנשי השיווק והמכירות שמטרתה היא לא להאפיל על הסדרות הבכירות יותר, ה-M3/M4. הם כן הוסיפו את זה כסטנדרט ב-CS ומשיחות עם בעלים נראה שזה אכן עדיף, אבל לא יצא לי (עדיין) להתנסות אישית. מה שאני כן יכול לומר מהתנסות עצמית, זה שהחלפה לקוילאברים של אהלינס הפכה את הנסיעה ב-M2 לנעימה יותר (וניתן גם לכוון אותם, אם כי ידנית ולא בלחיצת כפתור, בימי מסלולים וטיולים). בלמים (וגלגלים) אם כבר הביאו את כל תת השלדה מה-M3/M4, אז למה לא להביא גם את הבלמים? ואכן - הבלמים יובאו במלואם וזהים למעשה לבלמים של ה-M3 וה-M4 (ברמת המק"ט). מדובר בבלמי 380 מ"מ מלפנים ו-370 מ"מ מאחור לעומת 340 מ"מ מלפנים ו-345 מ"מ מאחור ב-M235i (לא טעות, הדיסקים מאחור גדולים יותר). בשני הרכבים מדובר בבלמים של ברמבו עם ארבע בוכנות מלפנים ושתים מאחור. בחיים זה מתרגם להבדל גדול בתחושה בתנאי כביש מפותלים ומהירים ובמסלול. שלא כמו הבלמים ב-M2, אלו ב-M235i תמיד הרגישו לי חלשים ולא נסכו בי תחושת בטחון ואחראים לכמה Oh-shit moments. הם מתחממים ודועכים מהר מדי ובוודאות נקודת תורפה של הרכב. אגב, למרות היכולת העדיפה בהרבה, גם ב-M2 הבלמים נחשבים לנקודת תורפה (במיוחד במסלול) ונוטים להתחמם מדי (מגבלות שאישית עדיין לא הגעתי אליהן). ב-CP הייתה אופציה מקורית לבלמים מוגדלים מלפנים עם 6 בוכנות ו-400 מ"מ. ב-CS בלמי ה-400 מ"מ מגיעים כסטנדרט ויש אופציה לבלמים קרמיים (לראשונה בסדרה 2). הבלימה העדיפה של ה-M2 אינה רק בגלל הבלמים העדיפים אלא גם בזכות הרבה יותר גומי על הכביש. אם עקבתם עד כאן אז בטח ניחשתם שגם הגלגלים ב-M2 זהים לאלו של ה-M3/M4 ומגיעים בגודל של 19 אינטש (אין אופציה ל-20 באף אחד מהדגמים) ברוחב של 9 אינטש מלפנים ו-10 מאחור. הצמיגים הם 245/35 מלפנים ו-265/35 מאחור (והם דווקא שונים מאלו ב-M3/M4 שמגיעים במידה קצת יותר רחבה של 255 מלפנים ו-275 מאחור, too much information, אני יודע…). הגלגלים ב-M235i (והאחיות) הגיעו בגודל של 18 אינטש ברוחב של 7.5 אינטש מלפנים ו-8 אינטש מאחור וצמיגים של 225/40 מלפנים ו-245/35 מאחור. דיפרנציאל מוגבל החלקה עוד הבדל דרמטי בין ה-M לגרסות ה-M-performance היא העובדה שרכבי ה-M הגיעו עם דיפרנציאל מוגבל החלקה כסטנדרט בעוד שה-M235 והאחיות הגיעו ללא דיפרנציאל. במוו אמנם מציעה דיפ' מוגבל ל-M235 כאופציה מקורית כחלק של BMW M-Performance אבל יש הבדל גדול בין השניים. הדיפ' של M-performace עבור ה-M235 הוא דיפ' מבוסס נעילת מומנט (מכני) ונועל עד 30% בתאוצה ו-9% בבלימה. זה לא רע כמובן ותוספת כמעט הכרחית לנהג ה-M235i חובב הנהיגה אבל הוא לא מתוחכם כמו ה-M Active Diff שמותקן ב-M2 לדורותיו (וכן, הוא זהה לזה ב-M3/M4). ה-M Active Diff הוא דיפ' ננעל חשמלית נשלט מחשב ומחובר להרבה חיישנים (רשימה לא מלאה: מהירות נסיעה, מהירויות הגלגלים, מהירות המנוע, זווית המרכב, זווית ההיגוי ועוד) - כל זאת כדי לחלק את המומנט בין הסרנים (עד 100% נעילה) בצורה מדוייקת ומותאמת לנהיגה ככול הניתן. המטרה היא אחת - שליטה ברכב והנאה מנהיגה. ועד כמה זה מורגש בנהיגה? מאוד. לא היה לי דיפ' כלל ב-M235i וזה חד משמעית פגם בתחושת השליטה על הרכב. מעבר לתחושות השליטה, היה קשה לרכב להוריד את הכוח (התאוצה ב-M2 ברוטלית יותר ולא רק בגלל עודף הכוח) לכביש ואולי חשוב יותר - היה לרכב יותר קשה להסתובב מאשר ל-M2 (זה היה מאוד בולט במסלול קצר וטכני כמו פצאל למשל). המכוניות שלי בפצאל (אז, ה-M2 עוד לא הייתה שלי) מנוע מבין ההבדלים הגדולים, זה בעיני הפחות חשוב, אבל יש הרבה שינויים, ניואנסים ובלבול בין המנועים, אז זו הזדמנות לעשות סדר. לרוב, המנועים שבמוו שמה בדגמי ה-M שלהם הם מנועיים יעודיים לסדרות ה-M ומתחילים באות S. כך למשל ה-S54 ב-M3 E46, ה-S65 ב-M3 E92 (דור קודם) ועד למנוע ה-S55 בדור הנוכחי והיוצא של ה-M3 וה-M4. יחד עם זאת לחוק הזה יש יוצאים מן הכלל. ב-1M הנהדרת מתחילת העשור הותקן מנוע מהסדרות "הרגילות" וכך החליטה לעשות במוו עם ה-M2 המקורית (OG). ולכן כל ה-M2 בין השנים 2016-2018 ציידו בגרסה משופרת של המנוע מהסדרות הרגילות - ה-N55. אותו מנוע שמוקן גם ב...M235i (וב-M135i). אז ל-M2 OG ול-M235 יש באופן בסיסי את אותו המנוע, ה-N55...אבל זהו, שלא בדיוק. במוו לא הסתפקו בשינויי ניהול וגדישה כדי להגדיל את ההספק (365 כ"ס מול 320 כ"ס) אלא הלכו דיי רחוק כדי להתאים אותו לאופי השימוש הקשוח יותר ב-M2. גל הארכובה, מייסבים, בוכנות ומצתים - כולם מחוזקים ולמעשה זהים לאלו במנוע של האחים הגדולים, ה-S55. גם מערכת הקירור של ה-M2 חוזקה עם משאבת שמן נוספת, עוד קולר מים ועוד משאבת שמן לתיבת ההילוכים, כמו גם שיפור כללי באוורור - כולם תורמים ליכולת קירור ועמידות משופרים ב-M2 לעומת ה-M235. כך שהמנוע "הזהה" למעשה דיי שונה וזהו N55 יחודי (תת דגם N55B30T0) לדגם ה-M2 (וגם האמת... ל-X4 M40i). בקצרה על הבדלים נוספים במנועים, תמיד אלו נקודות בדיונים: בסדרות ה-M performance במוו החליפו את ה-N55 במנוע 6 צילינדרים טורי חדש בשם ה-B58 בסוף שנת הדגם 2016. המכוניות עם המנוע החדש החליפו קידומת ל-40, כלומר ה-M235 הפכה ל-M240 ובתאמה ה-M135 הפכה ל-M140. אאאאבל ה-M2 המשיכה עם מנוע ה-N55 עד לשנת הדגם 2018. לבסוף במוו נאלצה להוציא את המנוע לגמלאות בשל מגבלות על זיהום אוויר ולכן ב-2019 שמה (סוף סוף) את המנוע "הנכון", את ה-S55 ב-M2 (עם הספק מופחת של 404 כ"ס), החליפה את השם ל-M2 Competition ולמעשה הפסיקה לייצר את ה-M2 "הרגילה". גם ה-CS צויידה כמובן במנוע ה-S55, אבל בהספק ראוי יותר של כ-440 כ"ס. ה-B58 הוא (גם) מנוע מעולה. מעבר לכך שההספק שלו גבוה יותר מה-N55 הרגיל (340 כ"ס) הוא מנוע closed deck, כלומר בנוי כולו כיציקה אחת ועם מנגנון קירור מבוסס מים. מדובר באותו המנוע שנמצא גם בסופרה )ועל פי השמועות פותח יחד ועל פי אמות המידה של האמינות של טויוטה), ב-Z4 החדשה ובדגמים נוספים. האם הוא טוב יותר או פחות מהמנוע ב-M2 זו שאלה שקצת קשה לענות עליה, מצד אחד הוא מודרני וחזק, מצד שני יש הרבה שיפורים שמותאמים ליעוד ב-M2, כך שאשאיר אתכם עם העובדות ותחליטו לבד. ה-S55 אמנם מבוסס על ה-N55, אבל מדובר במנוע אחר וחזק הרבה יותר - closed deck, שני מגדשי טורבו לעומת אחד, קירור מים ועוד הבדלים רבים אחרים שהופכים אותו למנוע M "אמיתי". כך או כך, לא חסר כוח וגם לא פוטנציאל לשיפורים באף אחד מהמנועים וזה לא הופך רכב אחד למהנה יותר או פחות לנהיגה מאחרים, שאר ההבדלים (מתלים, בלמים, דיפ') משפיעים הרבה יותר ולדעתי דיונים על המנוע הם הרבה יותר מדי over rated. אני יכול להעיד מניסיון אישי שגם ללא שיפורים המנוע של ה-M235 מתפקד מצויין בימי מסלול, מושך כמו קטר ולא מראה כל סימני חימום יתר (אם כי אני נמנע מימי מסלול ביולי-אוגוסט אחרי שכמעט גמרתי מנוע במיאטה בגלל שימון דליל מדי וטמפ' גבוהות). עדות נוספת למצוינות של המנועים "הרגילים" היא העובדה שהם (N55 ו-B58) גם המנועים שמשמשים את במוו במכונית מרוצים שלהם - M235i/M240i Racing. הבדלים קטנים יותר תיבת הילוכים התיבות הידניות זהות בין ה-M2 ל-M235, התיבות האוטומטיות שונות. ב-M235 יש תיבה פלנטרית של HP8 ZF עם 8 הילוכים בעוד שה-M2 מצויידת בתיבה כפולת מצמדים M-DCT של במוו. כמובן שכמספר התיבות מספר הדעות ואתם מוזמנים להכנס לאחת מני עשרות ויכוחים ברחבי הרשת על מה עדיף, אני יכול לומר כך: התיבה של ZF מצויינת, עמידה ומהירה ועם זאת חלקה מאוד. זה מאוד מתאים לרכב מעודן יחסית כמו ה-M235i ולכן השילוב הזה מעולה. עם זאת, 8 הילוכים זה המון ואני לא אהבתי את העובדה שכל הזמן הייתי עסוק בלבחור את ההילוך הנכון בטיולי נהיגה וגם במסלול. אי-אפשר להשאיר את התיבה במצב אוטומטי בנהיגת מסלול כי היא לא מספיק "חושבת" ומורידה הילוכים יותר מדי, לא מספיק נשענת על מומנט וגורמת לנהיגה פחות "חלקה" לטעמי. לעומת זאת לרכב כמו ה-M2 מתאימה תיבה אגרסיבית יותר ולכן השימוש ב-DCT הוא כנראה נכון, אבל לא נהגתי עליה אז אני לא יודע (ה-M2 שלי ידנית). בכל מקרה, אין תיבות רעות או בעייתיות לבמוו. ואם כבר הזכרנו קודם את ה-M235i/M240i Racing, במוו השאירו אותן עם התיבות האוטומטיות הפלנטריות של ZF (אם כי הכיול בתוכנה קצת שונה) - עדות נוספת למצויינות, אמינות ועמידות של התיבה. לגבי ידני מול אוטומטי - זה עניין מאוד אישי ואני את הבחירה שלי עשיתי (ידני ב-M2). אבל יש יתרונות וחסרונות לכאן ולכן ולכן אני חושב שכל בחירה היא טובה. לא יצא לי לנהוג בכלל על M2 עם M-DCT אז קשה לי להעיד על ההבדלים בינה לבין ה-ZF, אבל נהגתי על התיבות הללו גם ב-M3 E92 וגם ב-M4 והן סה"כ תיבות טובות ומהירות (אם כי לא מגיעות לרמה של ה-PDK של פורשה, למשל). בידוד רעשים (ורעשים) זוכרים שה-M2 היא רועשות ומחוספסת? לא פלא… מסתבר שבמוו השילו לא מעט ק"ג (אני חושב שכ-30 ק"מ) של בידוד רעשים לעומת ה-M235. זה עוד לפני שנזכיר יותר גומי ופחות בושינגים. אז אם אתם מעדיפים את המכוניות שלכם שקטות יותר - לכו על ה-M performance. בצד השני של הסקאלה, במוו משתמשת בהוספה מלאכותית של רעשים דרך המערכת בשתי המכוניות וזו שב-M2 כמובן רועשת יותר. אז איזו מכונית טובה יותר? אם השאלה היא איזו מכונית היא ספורטיבית יותר, או בעלת מעטפת ביצועים גבוהה יותר אז אין פה בכלל שאלה, ה-M2 עדיפה בכל פרמטר ומהסיכום מעלה אפשר להבין למה אני באופן אישי, ויתרתי על לנסות להפוך את ה-M235 שלי ל-M2. עם זאת, קשה להתעלם מהעובדה שעד ל-85% מאותה מעטפת הביצועים, ה-M235i היא המכונית הטובה יותר לרוב הנהגים. היא נוחה יותר, שקטה יותר, מעודנת יותר מבלי להיות יותר איטית או פחות מבצעת. אם אתם נמנים על אלו שרוצים אוטו ספורטיבי ויוקרתי ואין לכם עניין בימי מסלול או נהיגה על המגבלות, זו ככול הנראה המכונית בשבילכם ואם תלכו בטעות על ה-M2 תשלמו הרבה יותר ותקבלו דווקא פחות. מצד שני… אם אתם רוצים לקחת את המכונית למסלול, רוצים לתקשר עם הרכב על (וגם מעבר) למגבלות ונהנים (כמוני) מ"עבודת" הנהיגה והחיבור למכונה - ה-M2 היא כנראה הרכב בשבילכם. לצפייה במאמר המלא

הסיבה למכירת הרכב טובה מאוד, הנה רמז דק: שאלה מצויינת ויש לי הרבה מידע בנושא. ומכיוון שעכשיו אני יכול להעיד אישית, אני אעלה פוסט נפרד ואינפורמטיבי על ההבדלים בין השתיים (גם ככה נראה שלאנשים קצת נמאס מהחפירות שלי בהתלבטויות, אז נשחרר את השרשור הזה. אכתוב בצורה נרחבת את הסקירה שלי על ההבדלים בין השתיים בסוף השבוע. בקצרה נגיד שהשינויים נרחבים ולדעתי לא מגיעים לאותה הרמה עם M2. אגב, גם ה-M2 שלי מצויידת בקוליאוורים של אוהלינס שמביאים אותה, לדעתי (נהגתי גם לפני) צעד אחד קדימה מבחינת ההתנהגות וגם הנוחות ביומיום. אפרסם פה לינק כאשר נעלה את הסקירה.

טעיתי. למרות תהליך ארוך (מדי?) שרובו תועד ממש כאן מעל דפי הפורום. למרות הניסיון, נהיגות המבחן ואין ספור התלבטויות - טעיתי. ה-M235 פשוט לא התאימה לי (סיכום בשרשור המקושר בעמוד 9, לא אחזור על עצמי) ואיפשהו בגל הקורונה הראשון הבנתי שזו לא היא, זה אני והחלטתי לשחרר. הרכב פורסם ביד 2 ותחושת ההקלה לאחר ההחלטה הצביע שאני בכיוון הנכון. כל ההתלבטויות שצפו ועלו בתהליך הראשון צפו שוב, רק שהפעם הגעתי מוכן יותר וההתהליך היה ממוקד יותר. המועמדת הראשונה: M3 E92. לקוראי השרשור הקודם זכור הפספוס של ה-M3 E92. עשיתי עוד נסיעות על שני רכבים כאלו. ה-E92 היא רכב מאוד מיוחד. הוא לא מאוד ספורטיבי, כי המשקל והבלמים (בעלי נטייה להתעייף) קצת מקהים אותו אבל הוא ללא ספק רכב ספורט וכזה הסובב בעיקר סביב מנוע ה-V8 האטמוספרי המדהים שבונה כוח בצורה משכרת על לקו אדום שנמצא בגבהים בהם מנועי טורבו מודרניים כבר מחזירים נשמתם לבורא… לא פחות מ-8,300 סל"ד וסימפוניה שיוצאת דרך קווטט האגזוזים (שהיו מתוצרת אקרפוביץ' באחד האקזמפלרים). הרכב הזה חי על הגבול שבין ישן וחדש - בין קלסיקה מודרנית למכונית ספורט. M3 E92 - קלסיקה מודרנית אגזוז של אקרפוביץ, צליל מדהים אבל... לאחזקה של קלאסיקה מודרנית יש מחיר. מחירי יישור הדו ותיקון המחלות (מיסבי קראנק וסרוו של המצערת) כמו-גם ריענון של חלקי מתלה ושאר חלקים - היו סיפור לא זול של עשרות אלפים (20-40) בכל אחת מהמכוניות שראיתי. יחד עם מחיר רכישה גבוהה וערך resell לא ברור… קצת הרחיקו אותי. בנוסף, למנוע המדהים הזה יש גם חסרונות - יש חוסר מורגש במומנט בטווח הנמוך יותר של הסל"ד ובהתנהלות יומיומית (בואו נודה - 98% מהזמן…) זה היה פשוט צעד גדול אחורה יחסית ל-M235. אגב, אני חייב לומר שלהפתעתי הרבה, שתי המכוניות יותר דומות משחשבתי - שתיהן מספקות את הצורך ברכב ספורטיבי מהיר, נוח ויוקרתי. ההבדל הגדול הוא בעיקר באופן הגשת הכוח וכמובן - תקשורת במגבלות. מועמדת שניה: הונדה סיויק Type R FK8. במשך כל השנה שעברה ההונדה לא הפסיקה לצבור עוד שבחים בתקשורת ובשילוב עם מחיר קניה (הפעם כמשומשת) מאוד אטרקטיבי ואקזמפלר שמור ומומלץ במיוחד הייתי במרחק של פסע מלהתקדם לעסקה. ביום לפני המכירה של ה-M235 הייתי דיי סגור על כך שזה הרכב הבא שלי. כמעט... אבל במהלך שיחה לילה קודם, הבנתי שהליכה על ההונדה היא בעצם סוג של פשרה שאני עושה מכל מני שיקולים רציונליים (תקציב, עלויות אחזקה, תקופת קורונה לא ברורה) וזה לא מה שאני באמת רוצה, כי מה שאני באמת רוצה זו M2. M2 היא הייתה שם כל הזמן. כשפירסמתי את ה-M235 למכירה היו לא פחות מ-3 M2 בלוחות שכולן התאימו לבריף שלי, שהיה דיי פשוט האמת: שתהיה שמורה וידנית, ועדיף שנתון מוקדם ככול הניתן כדי שיכאב בכיס כמה שפחות. לאט לאט הן נעלמו מהלוחות אחרי הסגר הבא וביום שהייתי עם הכסף ביד כבר לא נותרה אף אחת. M2 ידנית בטרייד של BMW, נמכרה לפני שהספקתי למכור את שלי חמוש בהחלטה שאני הפעם לא מתפשר, ועם הכסף ביד, החלטתי שאני הולך להנות מהתהליך ואם צריך אחכה כמה שצריך עד שאני קונה את הרכב הנכון הפעם. והנה הגיע יום שישי (מכרתי את הרכב ביום רביעי) ובבוקר יצאתי לסיבוב לראות כמה רכבים M3 F80 זו לא E92, אלא חיה אחרת לגמרי. מנוע טורבו של M "אמיתי", ידוע גם בתור S55 עם כ-420 סוסים והמון מומנט - מהווה למעשה את ה"דבר האמיתי" - M3 מודרנית. ובתקציב הנכון לרכב שמור, זה בהחלט בא בחשבון. הלכתי לראות אחת שהייתה אצל סוחר חביב (בלי ציניות!) מראשון. בסיבוב הרכב נראה בסדר אבל לא מדהים, ועם היסטוריית טיפולים מלאה. הבעיה היא שהנסועה הייתה דיי גבוהה (75K) לשנתון, לא הרגשתי בנוח לקנות רכב בכל כך הרבה כסף (בקצה הגבוה מאוד של התקציב שהקצבתי לעצמי) מבלי לראות את האדם ששמר עליה עד כה והלכתי… 997.2 לקוראי השרשור הקודם ידוע שגם הרכב הזה היה ברשימה והלכתי לראות אקזמפלר שנראה טוב. האמת? האקזמפלר נראה מצויין. עם ק"מ נמוך יחסית של קצת יותר מ-100K ק"מ ומצב לא פחות ממדהים, זה היה מפתה. גם המחיר היה בסדר. אז מה קרה? צבע הפנים. אדום. מילא אדום מבחוץ (התרגלתי), אבל עם האדום פנים הזה שבפורשה מכסה כל סמ"ר… בשבילי זה היה יותר מדי ולא יכולתי לשאת את המחשבה שזה מה שאראה כל יום ובכל נסיעה. הכל אדום, הכסאות , הדשבורד, הידיות ההגה והריפודים (כולל השטיחים!) - ה כ ל אדום. וגם לא אדום יפה במיוחד לטעמי. אשתי סגרה את העניין עם וטו וזה היה הסוף של הסיפור והלכתי לישון צהריים. 997.2 מדהימה... אבל יותר מדי אדום ואז אני קם ורואה הודעה מחבר טוב באחת הקבוצות בווטסאפ שפורסמה כ-40 דקות קודם. "בצער רב אני מוכר את ה-M2…" לקח לי בדיוק… טוב, לא ממש לקח לי זמן, פשוט עשיתי סוויפ והשבתי "קניתי. אל תפרסם". וממש כך, בשישי אחרי הצהרים, יומיים אחרי שנמכרה ה-M235 האדמונית נסגרה העסקה. וזה הסיפור הקלאסי על האקדח במערכה הראשונה שירה במערכה השלישית, כי מי שקרא את השרשור הקודם, יודע שלפני שנה וקצת לקחתי M2 מחבר ואפילו החנתי אותה אצלי בחניה לצד (מתחת למעשה…) המיאטה. והנה, שנה וקצת אחרי, בדיוק אותה ה-M2 מוצאת מקומה באותה החניה בדיוק, רק שהפעם אני לא צריך להחזיר אותה לאף אחד… "האקדח" מהמערכה הראשונה הפעם לא צריך להחזיר לפעמיM חלוMות MתגשMים.

בקצרה: קוילאובר זה בסה"כ מילה מפוצצת לשילוב של קפיץ ובולם יחד. לרוב אנשים שמחליפים מחפשים יותר נוקשות כי זה יותר "ספורטיבי" - משהו שרוב האנשים מקשרים עם אחיזה למרות שאין סיבה. יכולים לעשות עם זה בעיות בטסט ואי אפשר לשנות ברישיון. סביר גם להניח שלרכב שלך יצרנים לא מייצרים משהו איכותי כי... אין ביקוש. לסיכום אם אתה רוצה לספר ששמת קוילאוברים להרוס בשביל זה את הנוחות וההתנהגות של האוטו - לך על זה. אחרת, תשקיע בדברים אחרים (קורס נהיגה אפשר לעשות על כל רכב) או שתחליף רכב.

תתפלא עד כמה אנשים שלא מבינים לא מתרגשים. החלפתי מ-M235 ל-M2, והשכנים שאלו (ברצינות!) אם צבעתי את האוטו. אנשים (לא מה"קהילה") לא רואים ג'אנטים, ניפוחים, כנפיים, ספויילרים וכו'... (ומבחינתי - טוב שכך) זה היה אחד השיקולים שלי שלא לקנות פורשה.

אכן מגיע לרמות המחיר של ה-GT4 וסביר להניח שגם אני הייתי בוחר בפורשה. אבל ה-CS היא רכב מיוחד, יש פחות ממנו וחלק מהקסם שלו לרוכשים הוא בדיוק זה. מול ה-GT4, יש לו גם כמה יתרונות - הרבה יותר פרקטי, יכול להיות דיילי, ופחות מושך תשומת לב ביום יום. הגיר הידני שלו יותר מוצלח (פורשה פישלו קצת עם ההילכים הארוכים מדי בגרסה הידנית). למי שאוהב את ה-M2, זו ללא ספק הגרסה הכי "נכונה" (מתלים אדפטיבים, אופציה לקרמיים, כסאות מהממים, המון אלקנטרה וקארבון, מנוע והספק של CS ועוד...). יחד עם זאת, יש כמה דברים מוזרים... יש מוביל איי כי אין אבזור בטיחות (!), אין קילס (!!) ו...אין אחסון ומשענת יד נורמלית (אבל יש תעלה עשויה קארבון...). EVO טוענים שהיא לא רחוקה ונתנו לה 5 כוכבים! evo.co.uk/bmw/m2/cs

הגיעו 3 לארץ (כולן נמכרו מראש) ויש סיכוי נמוך שיגיעו עוד. כל השלוש במפרט זהה ועם גיר DCT (בוודאות). יש אחת שחורה ושתיים בהירות (הוקינהיים סילבר זה הצבע המדוייק אאל"ט). כולן יפיפיות.

כל מי שהימר על טייפ R - צדק...לפחות עד רביעי בלילה כשהחלטתי ללכת לבלוע גלולת אומץ וללכת על מה שאני באמת רוצה. Long story short, המחליפה "האמיתית" של המיאטה: ולהשלמת המפרט המושלם: אגב, מי שעקב אחרי השרשור, יתכן ויזהה את הרכב, הוא כבר הופיע במערכה הקודמת ושב במערכה האחרונה... ברכות לקורא AUTAKK שצדק...👏👏👏

יש כיוון חזק... מוזמנים לנחש (רמז: זה לא קשה).

בהמשך להודעה הקודמת, הגיע הזמן לסגור כמה פינות. האוטו נמכר שלשום, בדיוק 3 חודשים לאחר שפורסם למכירה ועם בדיקה שהיא flawless, כצפוי. בסה"כ הייתה אצלי כשנה וחודש בהם נהנתי מכ-13,000 אלף ק"מ במחיצתה. הטיול והביקור בפצאל אותם ציינתי בהודעה הקודמת רק חיזקו את כל מה שכתבתי בהודעות הקודמות - ה-M235 היא מכונית נ ה ד ר ת כדיילי. מהירה כמו שד, נוחה ומפנקת. אבל היא רכב של "שמונה עשיריות" קלאסי. ברגע שמנסים להתקרב למגבלות האוטו נאלם ומפסיק לתקשר. הבלמים כבר לא נוסכים בטחון כשמנסים לבלום מאוחר יותר לתוך הפניה, והכל השלדה כאילו נאלמת. יש קצב מקסימלי שלרכב הזה נוח איתו ומעבר אליו הוא משדר באסרטיביות - עד כאן. רגע שזכר במיוחד הייתה נהיגה ממש back to back עם M2 (ידנית...) בכבישי הצפון הנהדרים. הספיקה לי בדיוק פניה אחת כדי להבין את ההבדל בין המכוניות. כשמנטרלים את המשקל והכוח (בשני הפרטמטרים המכוניות דיי קרובות), נשארים הבלמים והשלדה ואלו של ה-M2 עדיפים משמעותית, יוצרים חיבור הרבה יותר משמעותי שמורח חיוך רחב על הפנים, יחד עם התיבה הידנית ממש מגדירה רכב שהוא fun to drive ולא ניסיון בתקשורת. אולי שווה גם לציין שזה יותר מפריע בכביש כאשר החיבור וההנאה מנהיגה חשובה יותר ממהירות או זמנים. במסלול במידה מסויימת - כל רכב הוא רכב טוב ואפשר בצורה מדודה והדרגתית להגיע למגבלות של כל רכב ורכב. אני מסכים שרוב הדברים פתירים. אפשר לשדרג את הבלמים, להוסיף דיפרנציאל מכאני ולהחליף את המתלים וכמה בושינגים. אני משוכנע שזה יהפוך את הרכב למכונת נהיגה הרבה יותר כיפית, אבל מצד שני, יש כמה מהנדסים בגרמניה שעשו את זה טוב יותר - לקחו את הטוב מהאחיות הגדולות יותר ודחסו את כל הטוב לגוף קצת מנופח של M235. אז לסיכום, הניסיון הזה להחליף את המיאטה לא צלח, אולי הניסיון הבא יצלח יותר, אני חושב שקוראי השרשור מבינים את הכיוון... אין לי ניסיון עם ה-Z, אך יש סיכוי טוב שהניסמו רכב מוצלח יותר מה-M235/M240 כרכב נהיגה/מסלול, בוודאי כסטוק.

אכן המודעה ביד 2 שלי. החלטתי שזה לא בדיוק זה ולמרות שאפשר "לדייק" את הרכב, אני מעדיף ויכול לעבור לדברים אחרים (ראש פתוח כרגע, אבל יש כמה כיוונים ו-M2 היא אחד מהם) - אז החלטתי שאני משחרר. הרכב עדיין מושלם בדיוק כמו שקניתי אותו, מרגיש קצת "לא בסדר" להתחיל להתעסק איתו. אגב, אני חושב שברכב הזה עניין הגיר ידני מול אוטומטי פחות רלוונטי - האוטומט מאד מתאים לאופי של הרכב והתיבה לא מושלמת אולי בשבילי, אבל שוב, לאופי של הרכב היא מצויינת. עם זאת, ראיתי שיש בטרייד של במוו אחת ידנית למכירה במחיר טוב - שווה לבדוק אם אתה סגור על ידנית. יש לי כמובן עוד כמה תובנות, אבל עוד איזה שבועיים יהיו לי יותר (מתוכנן טיול קטן וגם ביקור בפצאל) ולדעתי זה יהיה יחד עם סגירת שנה - אז נסכם בקרוב שנה עם הרכב. בנתיים אני יכול לעדכן עלות טיפולים. אני יכול לומר שאם עושים את זה בחוכמה, זה לא ממש יקר: טיפול קטן: שמן + פילטר קניתי לבד באוטוסטור, כמובן על פי התקן הספציפי של במוו - 356 ש"ח באוטוסטור. עבודה במרכזי של במוו בניר צבי (אחלה שירות!) - 420 ש"ח. בקיצור, פחות מ-800 ש"ח לחלקים + טיפול של במוו אורגינל. לדעתי לא נורא בכלל. (ונשארו כמו ליטרים של שמן...) אגב, נראה דיי פשוט לעשות לבד למי שיש זוג ידים טובות וקצת סבלנות ואהבה לתחום, אז בכלל העליות מצטמקות. עוד עידכונים בהמשך (אלא אם יבוא הקונה המאושר ויקנה את הרכב :))

כן, החלפתי לבד על פי סרטונים, לא אלים בכלל, חצי שעה בנחת.

אני לקראת החלפת רפידות קדמיות (מקוריות!) וטיפול, אז אעדכן אחרי, כרגע ההוצעה היחידה שלי הייתה רק ביטוח אותו פירטתי בתחילת השרשור (כ-8,000 ש"ח למקיף + חובה, לשני נהגים נקובים, 40+ ללא עבר ביטוחי) נעבור מה"דיילי" לקטגוריית ה"ספורט". האמת היא שעדיין לא צברתי הרבה ניסיון על המסלול עם הרכב, ובכל זאת, בנתיים הספקתי לעשות טיול אחד בלבד (בושה…) באזור "ארץ המרדפים" ושני ימי מסלול, בערד ובמוטורסיטי. הפעם נתחיל מדברים הפחות טובים. בטיול הנהיגה אני חייב לומר שלא היה לי פשוט להתחבר לרכב משתי סיבות עיקריות: הראשונה היא הגיר. אולי זה רק אני, אבל לעבור ממנוע אטמוספרי דיי חלש עם שישה הילוכים ידניים למנוע מודגש עם 8 (!) הילוכים הוא מאוד מבלבל. היה לי קשה להבין באיזה הילוך להכנס סיבובים, באיזה לצאת ובכלל - מרגיש לי כמו יותר מדי הילוכים. בניגוד למסלול בו אפשר ללמוד את המסלול ואת ההילוכים הנכונים (על כך בהמשך), בכביש צריך לייצר "קצב" או "זרימה" וזה היה לי תרגיל לא פשוט. בניגוד לתיבות ה-PDK של פורשה שכנראה עובדות בטלפתיה ותמיד (!) יודעות להיות בהילוך הנכון, זו של במוו מנסה איכשהו להגיב לאינפטים של הנהג - ההורדות מהוססות, קיקדאונים ובכלל תחושה של היפראקטיביות מהסוג שמשדר מצוקה ולא שליטה במצב. המעבר לידני הוא כמעט חובה וצריך ניסיון כדי להוציא את המיטב מהפלטפורמה. הבעיה השניה היא, איך לא - הדיפ'. הביקורת היא דומה לזו שיש לי בכביש, רק שבנהיגה נמרצת יותר הזנב פשוט מרגיש לא צפוי ולא כל כך מחובר ולכן, בגדול - זה לא כל כך כיף. באופן כללי, בכבישים, התחושה היא שזה רכב שצריך לנהוג אותו ב-8 עשיריות כדי להרגיש בנוח ולהנות מהנסיעה, ושאם דוחפים אותו יותר לקצה, הוא מאותת לך שזה קצת יותר מדי בשבילו. יש גם דברים טובים - כמובן. הסאונד נהדר, כשהזנב מתחבר הקצב נהדר והרכב מרגיש חזק ובניגוד למיאטה, הבמוו מרגישה מאוד בנוח בסוויפרים מהירים. נראה שהעברת הגיר למצב ידני וכניסה לסיבובים בהילוך אחד גבוה יותר ממה שמרגיש "נכון" מוציא את המירב מהרכב, הבלמים היו טובים מאוד וקונסיסטנטיים אם כי הרגישו קצת ספוגיים (אבל זה נראה לי קשור לריענון הנוזלים שנדרש לדעתי). מה גם שיש הרבה חלקים מנהלתיים בטיולים - וגם הם הרבה יותר מהנים והרבה פחות מעייפים ממה שהייתי רגיל. מסלול ערד מסלול ערד מתאפיין בתוואי טכני ובאופן טבעי מתאים יותר לרכבים מתנהגים - הכוח קצת פחות בא לידי ביטוי, וההתנהגות - יותר. זו גם הייתה הפעם הראשונה שלי בערד באופן כללי וכפי שניתן לצפות משילוב של מסלול חדש ורכב חדש - הסיבוב הראשון היה זוועה. שום דבר לא התחבר, לא מצאתי לא את הקווים, לא את ההילוכים ובאופן גס יכולתי להעריך את נקודות הבלימה וההאצה. בסיבוב הבא כבר ביקשתי מאחד המדריכים תותחי העל-חלל לעלות איתי כדי לעשות לי סיבוב מודרך וזה עשה לי הרבה סדר ואפשר לי להתאפס על כל מה שצריך - נקודות בלימה, חזרה לגז, קווים והכי חשוב - נקודות העלאה וההורדה של ההילוכים. במסלול אפשר באמת ללמוד את הרכב והנה הדברים שלמדתי בערד: העלאות ההילוכים מהירות, אך ההורדות קצת יותר איטיות. זה דורש סינכרון הבלימה יחד עם הורדת ההילוכים כדי להיות בהילוך הנכון בכל מקום - אך בסה"כ אין לי טענות לגיר. בהקשר הזה שווה גם לומר שזה הגיר שבמוו מתקינה בגרסת המרוצים הרשמית ש BMW מוכרת (בחו"ל), מה שנקרא M235iR - מה שאומר שהגיר הזה, בהספקים המקוריים (גרסת ה-R מוגבלת ל-300 כ"ס) אמור להיות מאוד עמיד וסה"כ להרגיש בנוח על מסלול המרוצים, בטח לעמוד ביום מסלול בערד. הבלמים - אין הרבה מה לומר - זה לא מלא עוצמה ורגש, אבל קונסיסטנטי ומספיק חזק כדי להשיל את המהירות לקראת פניה. כמו בכביש, גם במסלול יש לי תחושה שיש איזו ספוגיות שמקורה בנוזל הבלימה שהתיישן קצת - נראה אחרי ההחלפה בהמשך. צריך לציין שהרכב הרבה יותר כבד וחזק מהמיאטה ובהחלט מרגישים את המסה שמנסה להאיט לקראת הפניה. אם תחפרו בספרות הטכנית של במוו, תראו שבמצב בו בקרת האחיזה מבוטלת לחלוטין יש לרכב משהו שנקרא eDiff. הרעיון הוא לעשות "כאילו" דיפ מוגבל על ידי בלימה של הגלגל המחליק כדי להעביר מומנט לזה שאוחז. מכיוון שבטיול לא ביטלתי את הבקרה, הביקור במסלול גילה לי את נפלאות הדיפרנציאל האלקטרוני. אז איך זה עובד? ובכן - נתחיל מזה שזה עובד, אבל במקום להרגיש את הזנב נסחף בפסיעה קטנה לאורך הסיבוב כתוצאה מסיבוב הרכב (מה שנקרא "yaw angle") ודוחף בהחלטיות את הרכב, מרגישים מעיין פולסים כאלו שמהדקות את הזנב בטפיחות קטנות. זה עובד, אבל מרגיש כמו חיקוי ולא הדבר האמיתי מוטורסיטי את מוטורסיטי עשיתי עם המיאטה בעבר, אבל זו הייתה הפעם הראשונה עם הבימר. לקח לי איזה שני סבבים כדי להתאפס על הקווים, הילוכים ונקודות בלימה ותאוצה, הנה ה-take aways העיקריים: במוטורסיטי דווקא פחות מורגש חסרונו של הדיפ'. העובדה שהמסלול מהיר יותר יוצר פחות בעיה של אחיזה והחלקות גלגלים, זה כנראה היה עוזר, אבל הרבה פחות בעייתי מאשר בערד (או פצאל לדעתי, למרות שעוד לא הייתי שם) א נ ד ר ס ט י י ר. ידעתי שלרכב יש בעיה עם זוויות ההיגוי והקאמבר הקדמי נמצא בטווח של 0.5 עד 1 (מעלות, במינוס) ואפילו דאגתי לעשות כיוון פרונט לפני יום המסלול. הכיוונון הסופי היה -0.5 ו-1 מלפנים וכמינוס 1.5 מעלות מאחור. הטאו מלפנים היה 0 ומאחור טאו אין עדין. היה זוועה. הזנב היה נטוע אבל הפרונט היה פשוט חסר אחיזה לחלוטין, הרכב פשוט סירב לפנות והוריד לי את הקצב משמעותית. ניסיתי לשפר את המצב על ידי הפנייה מוקדמת יותר של ההגה אבל אי אפשר היה לברוח מזה - הרכב פשוט לא פונה. דיסקליימר - הייתי על צמיגים גרועים מלפנים (אקסלרה 651 ספורט) והיה קצת לח, אבל עשיתי סבב אחד על קופרה של חבר נעולה בפיילוט ספורט S4 מלפנים ולא היה מה להשוות - הקופרה פנתה בצורה הרבה יותר החלטית והיה אפשר לחזור לגז הרבה יותר מהיר. הזמנים אמרו הכל - לקח לי 4 סבבים להגיע לזמנים של 1.07 בערך ובקופרה (שאני לא מכיר!) לקח לי 3 הקפות להגיע לזמן הזה (וגם נהנתי יותר!). רק בשביל הפרספקטיבה, אמנם התנאים היו שונים, אבל במיאטה עשיתי זמנים דיי דומים (עם חצי כוח!)... גיר - עשיתי סבב אחד על אוטומט מלא - היה גרוע. האוטו מאוד ממהר להוריד הילוכים ותמיד בקצה העליון של הסקאלה. זה לא בהכרח יותר מהיר והמעבר בין ההילוכים גורם לאובדן זמן לדעתי - לא כיף. אני חייב לומר שבסה"כ ההתנהגות של הרכב הייתה קצת מאכזבת. התחלתי את סבב העידכונים בכך שטרם גיבשתי דעה והנה סיכום הביניים: זה רכב כביש ויומיום מצויין לחובבי נהיגה, בטח אם הם סובלים מהרבה פקקים ומנהלות. הוא גם סה"כ ב ס ד ר במסלולים - חזק ובולם, מניע את הגלגלים הנכונים ובסה"כ מהנה, אבל אין ספק שהוא דורש מעט שיפורים כדי להתאימו לסגנון שלי וכאן ההלבטות הגדולה. מה שאני יודע, יודעים (יותר טוב) הרבה מהנדסים בגרמניה. הם עשו הרבה ימי מסלול וגיבשו רשימה ארוכה של שיפורים: דיפ' חכם, גאומטריה טובה יותר, בלמים גדולים יותר, גיר החלטי יותר, אגזוז רועש יותר, ואפילו פינקו בעוד כמה סוסים באורווה - הם קראו לרכב המשופר שלהם - M2. יש גם מהנדסים אחרים, מיפן הפעם, שבמחיר דומה ל-M235i שלי מציעים מתכון קצת אחר - הנעה קידמית, אבל גיר ידני, רכב מהנה, מחובר שמותאם בצורה מעולה למסלול ולטיולים - ההונדה סיוויק type r. וכאן אני מתבלט - מה הדבר הנכון לעשות - לשפר את ה-M235i - אפשר להוסיף דיפ', אגזוז, זרועות קדמיות של M2 ועוד רשימה ארוכה של שיפורים - שאת העלות השקועה שלהם לעולם לא אקבל חזרה וזה גם יוריד בסוף את הערך של הרכב וגם… מסלול ה"שיפורים" אף פעם לא נגמר ותמיד כשמתקנים משהו אחד, מקלקלים קצת משהו אחר...ושוב מתקנים ושוב ושוב...וזה לא ממש נגמר אלא אם זה ממש נקודתי, בשלב מסויים זה גם הופך לבעיה חוקית, בעיות פוטנציאליות עם ביטוח וצרות בטסט. אופציה אחרת - להתאפק… להתאמץ עוד קצת, להנות ממה שהרכב נותן בנתיים, ומתישהו, בהמשך… לקנות M2. או לוותר על קדושת הגלגלים (וגם על הפינוקים….) ולעבור לרכב יותר אגרסיבי כמו ה-Type R (שממש חביבה עלי, אני חייב לציין). בנתיים… יש לי טיפול לעשות, רפידות להחליף ולהנות ממה שיש עידכונים בהמשך.

אכן, הרכב של תומר טוב, קיבלתי נזיפה בווטסאפ אפילו על שלא עידכנתי את השרשור, אז הנה כמה עידכונים לאחר כ-8 חודשים ו-8,000 ק"מ הסיבה העיקרית שלא עידכנתי אגב, עדיין היא כיוון ש...אני עדיין מתקשה לגבש דעה על הרכב. אז נתחיל מהדברים שאני יודע לומר בוודאות: הרכב פשוט מעולה כדיילי למי שאוהב נהיגה בכללי ונאלץ לבלות לא מעט גם בפקקים, נסיעות מנהלתיות עם שיחות עבודה, שיחות חולין, הסעות וכולי. המנוע (N55) חזק, גמיש ועתיר מומנט ויחד עם הגיר החלק (ZF8, פלאנטרי, לא כפול מצמדים) מאפשר לנהג ל"נגן" עם הגז מכל סל"ד ועד כל סל"ד על פי מידת הלחץ, ההחלטיות ומצב הנהיגה (Comfort, Sport ו-Sport+). לא סתם אני אומר לנגן כי ככול שעולים בסל"ד הצליל הנהדר שמייצר ה-6 הטורי הולך ומשתפר. הוא יודע לעלות יפה עד ל-7000 ומושך יפה בכל טווח הסל"ד. ההעברות מהירות וחלקות גם למעלה וגם למטה והשהיית טורבו לא ממש קיימת. בכל מצב אפשר להעלים את התנועה ופשוט להשאיר אותה מאחור, בלי דרמה ועם פסקול נהדר – תענוג. המתלים האדפטיביים מצויינים. נוחים מאוד ב—Comfort מבלי להיות רכים מדי וקשיחים יותר במצב Sport מבלי להיות קשיחים מדי (בכביש) – אני מאוד מרוצה על זה שהתעקשתי למצוא רכב עם התוספת הזו. בקרת האקלים מעולה ויחד עם הציפוי נגד חום על החלונות לא צריך יותר מדקה שתיים עד שהרכב נעים גם בימי הקיץ החמים ביותר (לא זכור לי קיץ נעים כל כל הרבה שנים) וזאת מבלי לשמוע את המזגן ולשים את המאוורר על פול. בימים הקרים של החורף (אין הרבה, ובכל זאת...) האוטו מחמם את תא הנוסעים במהירות ויחד עם הכסאות המחוממים (!) הופך את הנסיעה לתענוג. המערכת של ה-Harman/Kardon טובה מאוד (אם כי לא מצויינת) אבל בהחלט מספקת – גם זו הייתה תוספת must have מבחינתי ולמרות שיש מקום לשיפור, אני לא רואה צורך לשדרג (למרות שיש ערכות יעודיות לדגם). חיישני החניה מלפנים ומאחור יחד עם מצלמה וחיווי על הצג (הכל מקורי של BMW) עוזרים לשמור על ברכב בחניות ויחד עם הפתיחה והסגירה ללא מפתח וקיפול המראות משלימות חבילה מאוד נוחה. לוח המחוונים המורחב (תוספת ב-2016, לדעתי זה נהיה סטנדרט ב-240) נראה הרבה יותר טוב מהחלונית בדגמים הפחות מאובזרים ואני מת על זה שהתאורה מתחלפת מלבן לכתום כשחושך יורד. בכלל, הכל מרגיש מוצק ואיכותי. פיצ'ר אחד שטרם הצלחתי לתהות על קנקנו הוא התאורה האדפטיבית שמגיע עם חיישני אור גבוה – ב-8 חודשים ו-8000 ק"מ כנראה לא נסעתי מספיק לבד בחושך (פולני בלאי). [כמעט חושך, אבל המצלמה של הגלקסי S10+ מצויינת] [תצוגה מורחבת - נהייתה סטנדרט ב-M240i, תוספת ברוב ה-M235i] חסרונות. ראשית – צריכת הדלק. אמנם הנסיעה היומית שלי עמוסת פקקים (רמת גן – הרצליה...) ועדיין, במקום שהמיאטה הייתה עושה 1 ל-8 והדאסטר (1.2 ידני, בנזין) היה צורך ליטר לכל 10 ק"מ עם הבימר אני בקושי רב מגרד את ה-7 ק"מ לליטר. מלמטה. בהקשר הזה ראוי לציין את מנגנון ה-stop start המעצבן (אותו אני נוטה לנתק) ואת מצב החסכון eco-pro - מסרס את הרכב לחלוטין בתמורה לתוספת זניחה בטווח הנסיעה. חסרון משמעותי יותר מבחינתי הוא העדרו של דיפרנציאל מוגבל ההחלקה. כמי שמגיע ממיאטה, אחת הסיבות לבחור בפלטפורמה הנעה אחורית היא האפשרות ל"נפנף" את הרכב קצת בפניות וכיכרות. זה לא שאי-אפשר, אבל זה מרגיש קצת מאולץ ובמיוחד לא צפוי ולא "נהיג". זה לא רק הדיפ' – הרכות הכללית של הרכב ותיבת ההילוכים הופכת את התימרונים האלו לפחות זורמים ממה שהייתי רגיל. זה בניגוד אגב ל-M2 שם הדיפ' המצויין והמתלים מאפשרים ניהוג הרבה יותר כיפי כשהתנאים מתאפשרים. זה מקשה על הרכב באופן כללי להוריד את הכוח לכביש, במיוחד בהאצות במהירות נמוכה כשהמומנט מאלחש את האחיזה של הגלגלים, בתאוצות ביניים במהירויות גבוהות יותר – זה פחות מורגש. גם האגזוז משאיר מקום לשיפור. זה כנראה עניין של טעם (או חמדנות) אבל אני מוצא את האגזוז המקורי קצת רגוע מדי. אני חושב שאפשר לתת לצליל המצויין יותר מקום לביטוי ואולי להוסיף כמה "פלוצים" בהורדות הילוך... ואולי עוד מילה, בכל זאת, על הצבע. אדום הוא לא צבע טריוויאלי וגם לא היה הבחירה הראשונה שלי (גם לא השניה, או השלישית...) אבל אני חייב לומר שזה גדל עלי עם הזמן. הוא בולט ומיוחד והופך את חווית הבעלות למרגשת יותר במיוחד על ציר הזמן, הרכב אף פעם לא נטמע בסביבה אלא תמיד בולט ויש בזה משהו מקסים. אני חושב שצבע רגוע יותר היה הופך את הרכב למשעמם יותר, מה גם שזה אדום מאוד יפה, אז גם את המשוכה הזו עברתי. אגב, הדבר היחיד ש"שיפרתי" היה החלפה של הגריל כליות לכזה שחור (מקורי של BMW M Performance), הניגוד מול השחור יפה ו"קרבי" יותר לטעמי. לסיכום קטגוריית "הדיילי\כביש" אני מ א ו ד מרוצה מהרכב. כאני מעלעל שוב על המכוניות השונות שבחנתי, אני לא חושב שיש שם משהו שהיה יכול להיות בחירה מוצלחת יותר. עידכונים על נהיגה נמרצת יותר ומסלול - בקרוב.

אתה צודק בנקודה הזו ואכן צריך להכיר את השוק. הונדה טייפ R אגב, הדגם הקודם (ידוע גם כ-FK2) נמכר במחירי חיסול ואנשי המכירות של הונדה הודו במדיניות תמחור שאכן פגעה בסחירות של הדגם (שלכשעצמו היה פחות מוצלח על פי הכתבות בעניינו). המדיניות בדגם הנוכחי הייתה מאוד קשיחה ואני מניח שהמצב יהיה יותר טוב מבחינת מחירי המשומשות. גם סיאט עשו קצת בלאגן בגלל ההנחות ואפשר לראות הבדלים גדולים במחירים המבוקשים בשוק המשומשות וצריך להכיר את השוק כדי לא לשלם יותר מידי (או לזהות "מציאות"). זה נכון אגב שיש הנחות גדולות לעיתים במותגי היוקרה, אולם גם אחרי ההנחות לרוב איבוד הערך משמעותי בשנתיים הראשונות. לפעמים אפשר "להרוויח" (למעשה - להפסיד פחות) בקניית רכב חדש כאשר אותו הדגם מתייקר ומושך מעלה גם את מחירי המשומשות (כמו שאכן קרה אגב עם ה-140/240), זה נדיר, אבל קורה. מתנצל, אכן לא שמתי את התמונות הנכונות, הנה: אני עדיין עומד מאחורי מה שכתבתי, ראה את הדלתות והקונסולה בין המושבים. במציאות זה אפילו יותר גרוע להתרשמותי. לגבי החלש - אני לא חושב שאני מתבלבל. אני לא שופט אבסולוטית, אלא ביחס לאחרות, למעט הגולף GTI החלשה יותר (שלזכותה הרבה נקודות ברמת הגימור לטעמי) כל האחרות (שבחנתי) בסגמנט חזקות יותר - פיז'ו 270 כ"ס, קופרה - 280/290 כ"ס, יונדאי - 280 כ"ס, טייפ אר - 310 כ"ס (!). זה עוד לפני הרכבים מקטגוריות אחרות כגון ה-A45 - 361 כ"ס (בגרסה לפני מתיחת פנים, אחרי עלתה ל-380) וכו.... בחברה הזו, האלפא "צנועה" עם 240 כ"ס. זה לא אומר שהיא לא תעלה בעליות של הקסטל... נזכרתי שלא עניתי לעניין ה-STI. באמת איך 300 כ"ס מרגיש חלש? הסיבה נעוצה במנוע הטורבו המיושן שלו (לדעתי ללא שינוי מ-2008 - עשור!) שמתעורר לחיים באזור ה-4000 סל"ד ומתחת מרגיש עצל. ביחס למנועי הטורבו המודרניים של ההוט' הץ' שמושכים חזק מסל"ד נמוך הרכב מרגיש קצת עצל... וגם הטופ אנד לא היה לי כזה מרגש. לגבי הרכות - שוב, הכל יחסי, אני נסעתי על מיאטה (קלה) על קוליאוברים של אוהלינס עם בושינגים מפוליאוריתן, אז הרגישה לי קצת רכה, זה לא בהכרח דבר רע (גם ה-235 מרגישה רכה, אגב...), ובעיקר קצת לא ברורה על המתלים. אני מסכים איתך שזה רכב שכנראה דורש זמן לימוד כדי להוציא ממנו את המיטב ויתכן שזה מאוד מתגמל. אומר אפילו יותר מזה, מכיוון שהייתה לי WRX בעבר, היה בי משהו שרצה אפילו "לסגור מעגל" ולרכוש את ה"דבר האמיתי". הסיבה שלא רציתי להמשיך עם הסובארו דווקא לא קשורה למנוע או למתלים אלא דווקא למראה החיצוני (בעיקר) וגם לפנימי.

ראשית, כמובן שמדובר בהתרשמות שהיא לחלוטין סובייקטיבית. ואני חייב לציין שאני באופן כללי מאוד אוהב אלפא, ובתקציב יותר נמוך, הייתי הולך עליה כי...אני פשוט אוהב. יש הרבה דברים טובים לומר עליה, היא איטלקיה, נשמעת טוב, יחודית בעיצוב ועוד. יחד עם זאת, תסתכל על האלפא ביחס למכוניות אחרות שציינתי: [אלפא] [גולף, ה"גולד סטנדרט" לטעמי בקטגוריה] [פיז'ו GTI] נתחיל מזה שמכיוון שהאלפא פותחת בנחיתות דינמית (חלשה יחסית, אין דיפרנציאל מוגבל) אז היא צריכה מבחינתי לפצות באיבזור כדי שתהיה טובה כדיילי. אז אין לאלפא בלם הידראולי עם auto-hold (מאוד נוח ביומיום), אין קיילס ואם לא קנית את הגרסה המאובזרת, אז גם אין חיישני גשם, תאורה ולא גג שמש (וזה רק מה שאני זוכר מהראש). ברמת החומרים והגימור, אני מזמין אותך להתבונן בדלתות בתמונות מעלה כדי לראות את ההבדלים. אלומיניום, פלסטיקים משובחים, עור/בד משובח במקומות אסטרטגיים ועיצוב מוקפד (כולל תאורה) בגולף ובפיזו מול... משטח פלסטיק צורני באלפא. גם בקונסולה המרכזית (בין המושבים) תמצא באלפא פלסטיק זול למראה ולמגע, מחזיקי כוסות חשופים, כל הדרך עד לכפתור ה-DNA, מול חומרים נעימים ויפים הרבה יותר ועיצוב מושקע יותר ועדיף באחרות. גם בלוח המחוונים האלפא מסתפקת במסך פשוט ומונוכרומטי בצבע אדום בעוד האחרות עברו למסכים ציבעוניים ברזולוציה גבוהה. זה גם ממשיך לגלגל ההגה (פלסטיק מול מתכת) ועוד ועוד... דווקא לגבי המושבים אני מסכים, המושבים באלפא הם אחלה (מצויינים ממש במאובזרת עם העור), אבל לא בהכרח טובים מהמתחרות (בטח לא בגרסת ה-PP של הגולף שמושכת את הרף עוד למעלה עם לוח מחוונים דיגיטלי מלא מהדור החדש, מסך ענק וריפוד עור מלא) אז אולי אפשר לסלוח ולהעדיף את האלפא למרות המגרעות שלה (וזה בסדר גמור) אבל ברמת העובדות בשטח היא בפירוש דור אחורה (כי היא אכן כזו, אגב) וברמת אחת מתחת למתחרות.

זה פשוט. אצלי זה נוח, שם לא. אבל זה באמת עולם אחר. הצירים של ה-M2 לקוחים ישירות מה-M3/M4 ומחוברים ישירות לשלדה (מה שמוסיף עוד לקשיחות ול-NVH בכללי), בעוד שב-235/240 יש איזו תושבת מגומי שקצת מפרידה ביניהם ו"מרככת" עוד קצת את הרכב. את המחיר בטח ארגיש במסלול. נראה.

הבורדל האדום זו אכן מכה. מאזרטי. אפשר לקנות גראנד טוריזמו מ-2012 בכ-240 אלף, שזה מטורף בעייניי. אני אישית מת על הרכב. העיצוב, וכמובן הסאונד... קריאה ראשונית באינטרנט (נניח פה) לא גילתה הרבה "מחלות" אבל דיי חששתי מעניין האמינות (ראה את הסקר הזה) וכמובן העלויות (למשל: צלחות בלימה קדמיות, המחיר הכי זול שמצאתי ב-ebay היה סדר גודל של 6,000 ש"ח ). השילוב הזה של העלויות והאמינות הכללית הוריד אותי מהרכבים הללו. אין לי עדיין הרבה להגיד על הבימר. בנסיעה יומיומית הרכב חלום, הרבה יותר נוח מה-M2 מבלי לוותר על הרבה כוח (תוספת הכוח של ה-M לא כזו משמעותית בנסיעות "מנהלתיות+"). על מה שכן מוותרים זה על הסאונד שהוא הרבה (הרבה) יותר בשרני וחזק ב-M2.

חחחח הבעלים הקודם שמר ככה על השטיחים המפוארים שמתחת ואני עדיין נהנה מה"חדש". בטח אעיף אותם בשלב כלשהו. (מזל שלא ראית שהניילון הכחול על סף הדלת עדיין שם...). הביטוח דווקא הפתיע לטובה למרות ההפחדות הצלחתי להוציא מקיף + חובה בכ-8,000 ש"ח (בשביל הפרופורציות, זה בסה"כ 3,000 ש"ח יותר מהמיאטה שעולה במחירון פחות מרבע...). נכון, לא הזכרתי את המיאטה\אבארט כי כאמור הגעתי לתחושת מיצוי ואם BRZ היה more of the same מבחינתי, קל וחומר המיאטה החדשה. אבל יש עוד. המיאטה החדשה עוד יותר (!) צפופה וקטנה מה-NC וזה הדבר האחרון שרציתי מרכב דיילי. לפחות ה-BRZ איכשהו מרגישה דיי מרווחת מבפנים. התמחור ההזוי לא עזר כמובן ולא העובדה שמבחינתי הרכב חייב אוהלינס ביום שהוא יוצא מהסוכנות... דווקא הבנתי שאפשר לעשות עסקאות מעניינות על האבארט ביבוא אישי (כ-240 אלף לידנית + כל שאר התוספות ברמבו, מונזה, רקארו וכל מה שמגיע שם...) אבל לא עכשיו. אולי מתישהו אחזור...

אני חושב שתפיסת האמינות נובעת מבלאי שהוא גם סביר וגם צפוי. מבחינתי זה שהרכב מעולם לא הפתיע וכאמור, לא השאיר אותי אף פעם בצד הדרך מחכה לגרר זה לא טריוויאלי ברכב (ספורט) בן כמעט 14... רדיאטור אחרי 13 שנה? חיישן למבדה אחרי 100K ק"מ? קלאץ זה בלאי טבעי (נגמרה הפלטה) מצבר, רפידות, צלחות - בלאי טבעי גג - תלוי איך שומרים, אני קיבלתי אחרי שנים בשמש ואחרי 4 שנים שלי נראה כמו חדש מסרק הגה - הייתה הזעה, היה תקין לחלוטין, החלטתי להחליף מחזיר שמן - הייתה הזעה, לא דרמה, החלטתי לתקן רוב הדברים התבלו במשך השנים וההחלפה הייתה לרוב יזומה (טרמוסטט ומיכל התפשטות למשל) ולא ממש התקלקלו באופן לא צפוי או משבית.

תודה! בשביל מה צברתי אם לא בשביל לשתף, חבל שהכל ישאר אצלי. נתחיל מה-911. ה-997 דור ראשון סבלה משתי מחלות ידועות (בעיקר בחו"ל) - האחד: מיסב גל הארכובה, ידוע בפורומים בחול כ-IMS ושחיקה של ה-Bore (ברחה לי המילה בעברית) - bore scoring. חיפוש קצר בגוגל יוביל להרבה תוצאות. כמובן שלא כל המכוניות סבלו, אבל זה הימור גדול ורכב של יותר מעשור, אז העדפתי להתרחק. מה גם שכל הרכבים שראיתי היו עם קלומטרג' גבוה וטיפטרוניק שבכלל "הוריד" לי. הדור השני של ה-997 שהוצג ב-2009 טיפל בשתי הנקודות הללו. המנועים הם חדשים, כמות החלקים הנעים הופחתה ב-40% ושתי המחלות לא רלוונטית לדור זה. באותו הדגם גם הוצגה תיבה ה-PDK (אמנם זה הדור הראשון, אבל נראה שאין מחלות) ןגם הפנים שודרג. אז אם 911, זה המקום להתחיל. המכוניות שאני ראיתי (3 במספר) לא היו שמורות במיוחד לצערי ונראה שהצריכו השקעה לא קטנה כדי להביא אותן למצב שאני אהיה מרוצה ממנו. בוקסטר\קיימן - ה-bore scoring והטיפטרוניק נגע גם בצמד הזה עד להצגת הדור השני של ה-987 ב-2009, אם כי במנוע הקטן זה נדיר. הסיבה שאני ויתרתי על הדור הראשון (למרות שהיו כמה מכוניות בשוק) היה יותר מסיבות של גיל וטיפטרוניק מאשר בגלל המחלות. הדור השני הביא איתו מנועים חדשים (עם הזרקה ישירה) ועיצוב פנים משופר והוא לדעתי הדור העדיף, בטח במונחים של value for money (באזור ה-200 +- למכוניות סבירות) והדור האולטימטיבי הוא ה-981 שמתחילות ב-2013 לדעתי. המנועים שם עדיפים, כמו גם עיצוב הפנים וה-PDK שעבר לדור שני ומשופר. אין מחלות ידועות לדור השני של ה-987 ול-981 והן מכוניות מאוד סולידיות שדורשות רק אחזקה שוטפת טובה ובדיקה מעמיקה כמו כל רכב ספורט. יש כמה וכמה buyers guide שמפרטים נקודות לבדיקה שווה לקרוא לפני שהולכים לראות אקזמפלרים. ה-981 מדהימה לנהיגה, הרכב הטוב ביותר שנהגתי עליו ever. אגב, הסתכלתי גם על C63 ומאזרטי גראד-טוריסמו אם למישהו יש שאלות...רק אומר...

לא ברורה לי השאלה. אבל אם אתה מתכוון לאיזה רכב חדש הייתי קונה (כלומר, בהנחה שיד 2 לא אופציה) בתקציב שהקצבתי לעצמי, כנראה שהייתי הולך על ההונדה Type R. כאשר אחריה הגולף PP ו-BRZ בסדר הזה.

אאודי, על פי רוב הפרסומים והכתבות בתחום, מייצרת בעיקר רכבים יותר "הייטקיים" ויוקרתיים עם פחות דגש על חווית הנהיגה. כמו-כן אין להם בכלל רכבי הנעה אחורית (למעט גרסה מיוחדת של ה-R8 שלא הייתה בתקציב ), רוב המכוניות הספורטיביות שלהם הן הנעה כפולה והרכב שהיה הכי קרוב למה שחיפשתי היה ה-S3 או RS3 ולא ממש התחברתי לעיצוב ולהצעת הערך וגם לא היה שום אקזמפלר שממש גרם לי ללכת לבדוק יותר לעומק. ראיתי למכירה וחקרתי לא מעט על ה-S5 וה-RS5 משנים מוקדמת יותר (12-13) וקצת חששתי מהתעסקות עם רכב יקר, מורכב ומתיישן שגם לא נותן תמורה דינאמית ראויה (שוב, על פי פרסומים "זרים"). שקלתי את ה-TTS\TT (בגרסת ה-2 ליטר, 230\265 כ"ס) כרכב יפיפה שמקריב את חווית הנהיגה לטובת נקרא לזה, החוויה הכללית, אבל מצאתי משהו שמתאים לי יותר קודם. אני חושב שאין רכב בסביבה הקרובה (או רחוקה...) שלא חשבתי\חקרתי\בדקתי אבל תנסו אותי, נראה אם פיספסתי משהו