און יעקבסון

ממשיכים ומתקדמים עוד צעד לקראת בדיקת מערכות החשמל. והפעם: קיבוע רילאיים ובתי נתיכים למקומם. 1. המיקום הנבחר למיקום בתי הרילאיים. 2. אבל עוד לפני כן, צריך לחזק את הצמה למקומה. 3. אז ממש לפני נקודת הפיצול הראשונה אחרי הטרמינל, מצמידים את הצמה למקומה באמצעות חבק. 4. עכשיו אפשר גם לחבר את בתי הנתיכים. 5. שני החוטים האדומים המיותמים הם הפיצול לנתיך שלפני רילאי האורות שטרם הורכב (בצד השני, בכלל). 6. אז מתחילים עם קיבוע בתי הנתיכים. 7. ואחרי זה את שיירת הרילאים. לא, לא מדובר על בעיה במסך שלכם, הם אכן קצת עקומים. כבר נרשם ב-טו-דו-ליסט. 8. והנה המערכת מוכנה סופית, עם הרילאים והנתיכים. אפשר להמשיך הלאה.

תודה על תשומת הלב, אבל... גם במקור ישנם חוטי חשמל מתחת למשאבה, שלא לדבר על סביב צינורות הדלק. בנוסף, החוטים המדוברים הללו, אלו שבשרשור, הם חוטי מינוס לבלוק המנוע. לא יקרה כלום אם יטפטף עליהם משהו דליק. יחד עם האמור לעיל, רשמתי את ההערה ואבדוק באם ניתן לשנות את זווית/מיקום/תצורת צמת החשמל הזו לבלוק. ברור שבהרכבה מחדש, שיקום ושדרוג מכונית מרמת הבורג ומעלה, יתכן וברור שיהיו תיקונים/שינויים/ריג'קטים ושלל דברים אחרים שכרגע נמצאים בתצורה אחת וימצאו את עצמם בסופו של דבר לגמרי אחרת. יש דברים כאלו שכבר בתהליך ההרכבה זוכים ליחס ולשינוי, ויש כאלו שאני מחליט לעזוב אותם לעת עתה ובבוא היום, בגמר העבודה, אחרי שמדבקת הטסט השנתי תתנוסס בגאון על השמשה, הם יהיו במקצה השיפורים. אני חייב לחשוב בצורה הזו לגבי חלק מהדברים, אחרת לעולם לא יהיה סוף לשיפוץ הזה... כמובן שהמדובר בדברים שהם לא בעניין בטיחותי או כאלו שידרשו פירוק מסיבי, אלא כאלו שהגישה אליהם קלה והחשיבות שלהם נמוכה.

טוב, קצת איבדתי קשר עם המציאות: צבע?! עוד רחוק היום, קודם נביא את הטנדר למצב נסיעה... אז ממשיכים. ממשיכים עם מה שמונע ממני להניע את הטנדר: מערכת החשמל. כזכור, אנו מתעסקים עם שלוש מערכות חשמל מקבילות וחופפות: המערכת המקורית האנגלית של הטנדר, המערכת היפנית של מערכת המיזוג והמערכת "הישראלית" בבניה עצמית שמקשרת בין השתיים ובין מערכות חשמל הנוספות שהותקנו במכונית. אז היום אנו עם הישראלית ועם המטרה לחבר מינוסים ופלוסים. באופן סופי ומוחלט. כך זה נראה בתמונות: 1. שלושת חוטי מינוס של המערכת, האמורים להתאחד יחדיו ולהתחבר לבלוק המנוע. החוטים האמורים הם של המניפה החשמלית, מערכת המיזוג הפנימית ושל יחידת הרילאיים. 2. מחבר מתאים מהדק את שלושת החוטים יחדיו וגומי המתכווץ בחום מולבש בקצה, על מנת למנוע כניסת רטיבות פנימה. 3. אחרי שמלבישים שרשור מתאים על שלישית חוטי המינוס הזו היוצאת מהצמה הראשית, אפשר לחבר אותה לגוף המנוע. 4. עכשיו אפשר להתחיל לפזול לעבר חיבורי הפלוס של המערכת. אבל עוד לפני החיזוק הסופי - יש עוד מטלה קטנה אחת... 5. והיא: להתאים מחבר מסוג "נקבה" לחוט הכחול הזה, שהוא למעשה מחליף מה שמספק את זרם ההפעלה למתנע - אחרי רילאי. 6. והנה שלושת המחברים מהודקים היטב למתנע. השלושה הם: אספקת המתח הראשית מהמצבר, המחבר המקורי המזין את מערכת החשמל המקורית של הטנדר וכן מחבר נוסף המזין את המערכות החדשות. החוט הכחול - החדש - כבר מורכב למקומו.

גם זו אפשרות מעניינת. שאלת השאלות היא היכן לעשות את קווי הצביעה הללו. התייעצתי בנושא עם מיץ' לנזיני - מומחה הצביעה מהתוכנית "אוברול" (http://www.lanzinibodyworks.com/gallery.html) והוא הציע שקו המפגש בין שני הצבעים לא יהיה בנקודות המותניים המובלטות בבודי, אלא מעליהן או מתחתיהן. כך לא יטושטשו קווי המתאר המקוריים של המכונית. נראה לי שבבוא היום, מחכה לי כאב ראש לא קטן...

אתה חזק בענייני משטרה, אה רן? חשבתי גם על האפשרות של צבע אחד - אפור. אבל לא יודע, מדגדג לי ביצוע של שני צבעים... ... ולכן זה ככל הנראה הכיוון! לא בטוח שהבנתי את הרעיון, אבל בכל מקרה בנקודת המפגש של שני הצבעים יהיה חייב להיות איזה פס צבע נוסף מקשר, גם אם המדובר במדבקה.

מה שאני הולך לעשות עכשיו יעלה הרבה אמוציות... אחרי שהייתי גמור ומנוי עם אישתי לגבי הצבע החיצוני ולפיכך תא המנוע, משקופים ופנים הדלתות נצבעו בכחול הכהה הזה - שאני מאוד אוהב, אגב, התחלתי לפקפק בכיוון המיועד. הרעיון היה צביעה דו-גוונית. אותו כחול כהה בחלק העליון ומעין קרם (שהשתנה לאפור בהמשך הדרך) לאורך החלק התחתון. השילוב צבעים הזה יפה בעיני וניתן לראות דומה לו במיצובישי מאגנום וגם פה ושם בג'יפים אחרים. אז מה הבעיה? שהכחול הכהה הזה "בולע" אור שמש. ומה זה אומר? שלמרות שהמדובר בטנדר עבודה, יש לו עיצוב מוקפד, במיוחד לאורך הדופן אשר בה יש כארבע זוויות שונות. כאשר הצבע בהיר (כמו בתמונות המצורפות), הקווים הללו ברורים כשמש. החשש שלי הוא שהצבע הכהה יעשה עוול למכונית. אז נכון שתא המנוע, כמו גם משקופי הדלתות כבר צבועים. את אלו האחרונים אין בעיה לשנות, אם אשתכנע. את תא המנוע - זו כבר בעיה אחרת, אבל לא כזו קריטית. הנה כמה תמונות להמחשה: 1. שילוב הצבעים "המקורי". בינתיים השתנה הכיוון ובחלק התחתון הצבע המיועד הוא אפור. 2. גם קו החיבור בצביעה לא יהיה במקום הזה, אלא גבוה יותר, זאת על מנת לשמר את קו "השבירה" האמצעי המקורי של הדופן. 3. הנה, כאן, ניתן לראות בזכות שבירת קרני השמש את הקווים השונים ואת קימורי העיצוב בדופן המכונית. 4. וזו דוגמא נפוצה לשילוב הצבעים כחול-אפור. הרעיון הוא, כאמור, שהאפור יתפוס חלק גבוה יותר מהדופן מאשר בדוגמא זו. 5. הגובה המשוער הוא פחות או יותר בקו ידית הפתיחה. 6. אפשר לראות בגוון הכחול סביב הצבע עד כמה הוא בולע אור.

נו, מה נראה לך? בוודאי שכן! ואפרופו סטוק מנועים ישנים: אני מניח שבשנים בהם קיבלה אוטוקרס "חסות" מפורד ומטריומף, גיל המנועים שהורכב במכוניות לא היה כל כך ישן. אנחנו כבר יודעים שמנועי ההילמן אוונג'ר שהותקנו ברום כרמל 1979-1981 היו - כמו מנועי הסטנדרט בקוביה - ישנים (על שני המנועים אשר ברשותי מוטבע תאריך ייצור מסוף שנת 1975) ונשאלת השאלה: אותו מלאי מנועי פורד שרכשה רום כרמל (1976-1978) - האם גם הם היו מנועים ישנים שנקנו מאיזה סטוק ישן?

תודה ידידי. הדימיון והחירות להתאים את המכונית כרצוני - זה מה שכאמור משך את תשומת ליבי בשיפוץ הזה. אולי בבוא העת, בתום השיפוץ, נמצא כמה פועלים מהתקופה ההיא ונביא אותם לבחון את העבודה שוב, תודה, אבל אתה מפספס משהו. גלול אחורה, יותר משנה אחורה, בשרשור ותגלה כמה עבודה הושקעה על הבודי הזה, בכדי להביא אותו למצבו דהיום. קטונתי מלקבוע את סדר הפעולות שנקבע, כי הוא נקבע על ידי גדולים ממני בתורת אמנות הפחחות והצבע, אבל המצב נכון לעכשיו הוא שהמכונית בשלב טרום צבע סופי. כל השלבים המוקדמים כבר נעשו מבעוד מועד. השלב האחרון יעשה בגמר העבודות על תא המנוע ותא הנוסעים. האמת היא שיש בשיטה זו הרבה היגיון. אחרי הכל, בשנה האחרונה כל כך הרבה עבודה נעשתה בתא הנוסעים ובתא המנוע ולעשות כן על צבע סופי היה פוגע בו ללא ספק. אפילו בשלב זה, טרום צבע, יש פה ושם נגיעות קלות בבודי שנעשו בלהט העבודה. בשלב הזה, התיקון שלהם הוא עניין של מה בכך. אותו תיקון אחרי צבע סופי, הוא עניין של עגמת נפש. לחסוך לך את החיפוש, קבל תקציר הפרקים הקודמים: 1. הבודי במצבו המקורי, אחרי עשרים שנים של אחסנה ורק ניקוי חיצוני קל. 2. כל שכבות הצבע הורדו בשיוף סזיפי ומורט עצבים. 3. השלב הבא היה מילוי ותיקון חורים, שברים, החלפת פיסות מתכת מושתלות בפיבר וכדומה. ממש לפני צביעה עבר הבודי לפחח שעשה יישור קו אחרון לפני צביעה. 4. בכדי לשפר את איכות הצביעה והגימור, כוסה הבודי מספר שכבות של פוליאסטר - כשלב מקדים לצבע יסוד. 5. השלב הבא היה לצבוע את תא המנוע, זאת לקראת ולפני השידוך בין הבודי לשלדה. 6. אחרי ביקורת, מילוי פגמים וחורים קטנים שפיספסנו בשלבים הקודמים - הגיע זמן צבע היסוד. 7. עכשיו אפשר להכין גם את ספי הדלתות ופנים מכסה המנוע ופנים הדלתות עצמן שכבר נצבעו בצבע הסופי. בסיום העבודות, תחזור המכונית (בנסיעה הפעם...) למחלקת הצבע, שם תעבור את השלב האחרון - צביעה חיצונית. אבל יש סדר מסויים: אי-אפשר להחזיר שמשות לפני צבע סופי ואי-אפשר להחזיר שמשות לפני שלב הריפודים.

בעקבות השינויים והתוספות (יחידת המזגן הגדולה) בתא הנוסעים, עוד בשלב ההתאמות הראשוני היה ברור לי שהקונסולה המרכזית תאלץ ללכת או לעבור ניתוח כריתה והוספת איברים. חיפוש אחר תחליפים העלה חרס, ועלה רעיון לייצר קונסולה מרכזית חדשה באמצעות פיברגלס. אלא שלפני שחקרתי את הכיוון הזה, החלטתי להמר על הקונסולה המרכזית המקורית. לא יודע, למדתי לאהוב אותה ומאחר שיש לי אחת חלופית, הסיכון של לאבד אחת לטובת המדע, לא נראה נורא כל כך. במיוחד שבזכות העובדה שהקונסולה הזו עשויה מפלסטיק מסוג ABS, עבודות שינויים, התאמות והדבקות קלה יחסית. השינויים הנדרשים: א. הרחקה מיחידת המזגן - בכדי שיהיה מקום לפתחי האוורור המרכזיים. ב. הרחבה של החלק המרכזי - בכדי שיהיה מקום ליחידת הפקדים המקורית של הטריוס, זאת מבלי שאאלץ לפרק את שלושת הפקדים ולהרכיב אותם בנפרד. אז הנה, ככה זה נראה: 1. הקונסולה המרכזית במצב הצבירה המקורי שלה - אחרי סתימת חורי האוורור המקוריים והרדיו. חורי האוורור יקבעו במקום אחר ואילו הרדיו ימוקם ככל הנראה על לוח המחוונים עצמו. 2. את כל החלק האנכי של הקונסולה - צריך לחתוך ולשנות. 3. וזו אחת הסיבות. החלק הזה קרוב מדי ליחידה וצר מדי מלהכיל את הפקדים של המזגן. 4. אז מתחילים! החלק העליון מנוסר ממקומו וישונה ואילו החלק התחתון ישאר ללא שינוי. הפסקת הסבר/תירוץ: בשלב הזה נכנסתי בלהט העבודה ולחץ הזמן ופשוט שכחתי לצלם את התהליכים... אז קפיצה קטנה בזמן - לכיוון התוצאה (כמעט) הסופית: 5. קבלו את הקונסולה המרכזית המחודשת, בשלבי הגיבוש הראשונים שלה. כבר יושבת במקום, עם הפקדים מורכבים (באופן ארעי). 6. עוד זווית - קצת יותר מקרוב - עוד לפני עיבוד והחלקת פינות (תרתי משמע) של היחידה. 7. בחלק העליון - המקורי - יחתכו הפתחים לפתחי האוורור. עקב השימוש בפלסטיק במרקם שונה מאשר המקורי, ככל הנראה ציפוי היחידה באיזשהו סוג של ריפוד יהיה הכרחי.

בין לבין, עד שיינון החשמלאי ימצא את הזמן לסיים את חיווט כל החוטים לריליאים והפיוזים, אני מוצא זמן להשלים הרכבת מערכות אחרות במכונית. האחד - סוויץ' חדש. לא פגשתי רום כרמל שבה לא משתלשלים חוטים ומתגים נוספים מלוח המחוונים ומתחתיו, שנועדו לחפות על מגעים שרופים כתוצאה מעומס יתר של יחידות שונות. לא פלא, בהתחשב בכך שכל המערכות "הכבדות" הופעלו ללא ריאליים שיקלו על המגעים העדינים של מערכת חשמל בריטית רעועה. חלק ממערכות אלו (מתנע) הופעלו על ידי אותו סוויץ' וחלק על ידי מנופי האיתות ובמיוחד האורות. אז את כל סבך החוטים המיותר הסרנו, החוטים עצמם נבדקו ונמצאו תקינים וללא קצרים וכול שנותר הוא לתקן את הסוויץ' וידיות האיתות והמגבים. אז זה הראשון היה הרוס ושבור בשתי המכוניות אשר ברשותי. לשמחתי ניתן להשיג חלקים כאלו חדשים באנגליה - וכך אכן עשיתי. ובכדי למנוע עומסים עתידיים מיותרים, כבר הרחבנו הודות שורת הרילאיים שיפחיתו עומסים. יחידה שניה - הן ידיות האיתות והמגבים. מאלו היו לי כמה תקולות, אותן אספתי בשקית גדולה והעברתי לישראל, שמכל הג'אנק הזה הצליח לשקם בהצלחה סט אחד. אז זהו, הקדמה ארוכה להרכבות פשוטות (לשם שינוי...). בבקשה: 1. טוב, זה לא קשור, אבל נציין את הרכבת גומיית המעבר על קיר האש, מעל צינורות הגז של מערכת המיזוג. 2. מוט ההגה. הקליפס הזה הוא מה שמחזיר את ידית האיתות למקומה בגמר פניה. 3. וביחד עם ידיות האיתות והמגבים - גם הגה (אחר). 4. ומהזווית הזו, משתקף גם לוח המחוונים. ולגבי ההגה, אל תתטעו - ציוד מקורי בכל רום כרמל צבאית בשנת 1981 (ואולי גם לפני כן. לא בטוח). 5. הסוויץ' החדש מורכב למקומו. 6. החוטים טרם חוברו, אבל סדר ההרכבה שלהם ידוע (לישראל, לא לי. לכן לא הרכבתי אותם...)

אופס, הפסקת פרסומת ארוכה, או, בעצם - סליחה, תקלה... חוזרים לליפט ולצמת החשמל האחורית והולכים איתה עד הסוף. טוב, כמעט עד הסוף: 1. ממשיכים את המסע במעלה השלדה, לכיוון נקודת המפגש הבאה. 2. נקודת הפיצול הבאה בצמה - היציאה למיכל הדלק וכבל מינוס. 3. אז אחרי הפיצול המיועד מקבעים את הצמה למקומה ומחברים את מינוס הצמה לשלדה. 4. חיישן גובה הדלק. נראה מלוכלך ומוזנח, אבל לא כך הם פני הדברים. החיישן נבדק על ידי סיגל מאוו ספידומטרים, ביחד עם מחוון הדלק ושאר המחוונים - ונמצא תקין. 5. אז כל שנותר הוא חיבור פשוט של שני חוטים ו... זהו. מסענו מסתיים בקצוות החוטים ההולכים לאחור - שהם בעצם התאורה האחורית. כאן אין לעת עתה מה לחבר, כי הפנסים יוחזרו למקומם רק בסיום העבודות, אחרי הצביעה. בינתיים - נמשיך להתקדם במישורים אחרים.

האמת היא שאין לי שמץ של מושג מה הם התהליכים. מבין את הרעיון ואת ההיגיון, אבל טרם התנסתי.

כן, שוב... פעם בכמה זמן, צריך לעשות גם את זה. הפעם - צמת חשמל אחורית. אמנם כבר העברתי אותה בשעתו למקומה, אבל טרם עיגנתי אותה לדופן השלדה, שלא לדבר על מספר חיבורי החשמל בדרך שטרם חוברו. מאחר שגם זה ברשימה - אז קדימה, לעבודה! 1. הטנדר עולה מחדש על הליפט. 2. נחמד לראות אותו מזוויות קצת שונות, מאשר המראה הרגיל בפינתו הקבועה, בו הוא קצת מוסתר ומבוייש. 3. את החלק של הצמה הזו, היורד באזור זה על קיר האש (לא רחוק מצנרת הפליטה, חשוף לפגעים, לכלוך ושמן יותר מאשר שאר צמה), החלטתי לעטוף בשרשור פלסטיק. בדיעבד, הייתי צריך לעשות כך לכל הצמה ולכל אורך האוטו. לא נורא, ישאר משהו לשיפוץ הבא... 4. זו נקודת הפיצול של הצמה האחורית לכיוון מתג אור נסיעה לאחור. 5. מתג זה מחובר על זנב תיבת ההילוכים. אז עד לכאן הצמה מנותבת ומחוברת. אפשר להמשיך הלאה. 6. עוד לפני נקודת הפיצול הבאה של הצמה - צריך לעגן אותה לדופן השלדה. 7. מאחר שאין שום סיכוי שאני קודח עוד חורים מאשר המקוריים בשלדה, אותו חור ובורג "מקוריים" ישמשו הן לעיגון צמת החשמל והן לצינור הבלם האחורי. הנה, ככה זה נראה. עד עכשיו הגענו פחות או יותר לאמצע השלדה, בלי הרבה דרמות. בחלק האחורי של השלדה, העניינים מתחילים להיות מעניינים. אל תלכו. נצא להפסקת פרסומת ותיכף נשוב...

בעצם, לא דייקתי בסוף העידכון הקודם. רשמתי שסיימתי בצד הזה של המתרס, אבל שכחתי עוד דבר אחד קטן: להתקין את ה-"פלאשר" של מערכת האיתות. לא סיפור. אם זוכרים איפה הנחתי את ה-"בית" של היחידה הזו... לך תזכור, כמעט שנה וחצי אחרי שפירקתי את החלק הקטן הזה מהאוטו. אז מזל שיש את תורמת החלקים. שם הוא עדיין מורכב במקומו. קצת חלוד ומבויש, אבל לא משהו שקצת עבודת ניקיון וצבע לא יעזרו. ומה שיפה הוא שכאשר סיימתי את המלאכה, מצאתי את הבית המקורי של היחידה, בדיוק במקום בו הוא אמור היה להיות: בארגז שצפן בחובו את מערכת החשמל של האוטו... 1. בית הפלאשר הישן והחלוד. 2. אל תטעו בו, הוא לא מקומט, חלילה, הוא קפיצי. אותה קפיציות היא זו שמחזיקה את הפלאשר במקומו. 3. אחרי ניקוי יסודי עם מברשת פלדה - להסיר כל עקבות חלודה ולכלוך - צובעים. 4. וככה זה נראה לבסוף. 5. ולכאן אמור הבית הזה להיכנס. בחור הנראה בתמונה, מימין לידית פתיחת מכסה המנוע. 6. והנה הוא במקומו... 7. ביחד עם הפלאשר אותו הזמנתי מאנגליה (כבר ציינתי שזה נחמד שרום כרמל הסתמכו על מערכת החשמל של טריומף, כך שגם היום עוד ניתן להשיג הכול?). 8. עכשיו ניתן לחבר את חוטי החשמל, אחרי שהצמה עוגנה למקומה באמצעות חבק תואם. עוד סימון V על משימה בדף ה-טו-דו-ליסט, שנראה שאינו נגמר, אבל בעצם מתחיל להצטמצם.

חיים, כבוד על הרמת הכפפה! ראיתי את האוטו הזה בשעתו, כאשר הגעתי למקום בכדי לבדוק כמה מכוניות אחרות שהיו שם. הרבה עבודה, הרבה אתגר והמון-המון סיפוק. תהנה מהדרך! שאלה: מהי תוכנית העבודה שלכם? כלומר, מדוע לקחת את האוטו לפחחות בשלב זה ולא להתחיל בעבודות על השלדה? אינכם מתכוונים להפריד בין הבודי לשלדה? שהרי להפריד בין השניים אחרי סיום שלב הפחחות, או סתם לעבוד על האוטו אחרי שלב זה, עשוי לגרום נזק לעבודת הפחחות, לא כך? בכל מקרה - בהצלחה!

שלוש מערכות חשמל נפרדות עלינו לשדך בכדי שיעבדו בהרמוניה בטנדר: מערכת החשמל המקורית הבריטית (מתוצרת לוקאס); מערכת יחידת המזגן המקורית (יפנית) ומערכת "ישראלית". זו האחרונה היא זו המרשת את הפעלת המדחס/יוניט חום/מניפה/מייבש - מערכות שנוספו על ידינו - לשתי המערכות האחרות. על מעללי המערכת הישראלית כבר פירטתי בהרחבה לפני כמה עידכונים (ועוד נחזור אליה בשלב השלמת הרילאיים ופיוזים). היום נדבר על המערכת היפנית. כאמור, יחידת המזגן נלקחה כמות שהיא מדייהטסו טריוס וזה אומר גם צמת החשמל שלה. כמובן שהתעורר הצורך להתאים את הצמה לתפקידה החדש, אחרי הכל - למנוע הטנדר הבריטי המיושן אין מחשב מנוע או הזרקת דלק. על זיהוי תפקודי מערכת זו מונה לתפקיד ישראל, שהצליח לזהות ולבודד את כל היציאות החשובות מהצמה וכך הכין אותה לתפקידה. היציאות החשובות: אספקת מתח, מינוס, תאורה, הפעלת מדחס, מניפה, ווסת טמפרטורה וכדומה. כל שנותר לי לעשות בעצם הוא להכין מחברים למערכת זו, זאת לקראת חיבורה עם המערכת הישראלית. אגב, לשאלה איך קשורה המערכת המקורית לשתיים הללו, התשובה פשוטה. אספקת-מתח-אחרי-סוויץ' מפעילה רילאי שמפעיל בתורו את המערכות החדשות, שמקבלות את המתח ישירות מהמצבר - ולא דרך המערכת הבריטית הרעועה. את המתח הזה מקבלים מאותו חוט שסיפק במקור מתח ליחידת החימום המקורית של הטנדר. חוט אחד קטן, שאחראי לכל כך הרבה מערכות... 1. יחידת הפקדים המקורית של הטריוס. 2. צמת החשמל המקורית של יחידת המזגן. כבר מקובעת למקומה. שימו לב לחוט צהוב אחד, המשתלשל שם מאחורי הצמה העבה. חוט זה הוא נקודת החיבור לתאורה המקורית של הטנדר. 3. עוד שישה חוטים מפעילים את כל הצמה הזו. עבור ארבעה מהם - כבר יש מחבר. 4. עכשיו נותרו עוד שני חוטים שצריך להתאימם. אז ראשית, חושפים את קצה החוט. 5. מתאימים חיבור מהסוג הידוע יותר בכינויי: "זכר". 6. ומתאימים מחבר מתאים. שני המחברים האמורים, ישודכו עם המחברים תואמים שיגיעו מצד תא המנוע. 7. ואלו הם הרילאיים המקוריים של צמת החשמל, שאף מחוברים למקום המקורי אליו הם היו אמורים להתחבר. אז זהו, הצד הזה של המתרס, מערכת החשמל מוכנה. עכשיו צריך לסיים לבנות גם את המערכת הישראלית. ועל כך - בקרוב.

נשמע ונראה טוב! סיקרנת אותי...

תודה על המילים הטובות! לגבי לוח המחוונים: "גמור" זו מילה קצת גדולה עליו, אחרי הכל הוא עבר שיפוץ וחיזוקים ויכול למשוך ככה שנים. יחד עם זאת, אל לך לשכוח כי למעשה השיפוץ של הלוח הזה טרם הסתיים. כלומר, בשעתו, כאשר חיזקתי אותו, היה ברור לי שאאלץ לשנות את תא הכפפות, כמו גם לשנות את מיקום המשנק ומפסק התאורה, שלא לדבר על הפאנל של הרדיו. במילים אחרות, לא היה טעם להשלים את השיפוץ אם ההתאמה של הלוח לא הסתיימה. אחרי שנסיים את כל ההתאמות הללו, שני כיווני פעולה אפשריים יעמדו בפנינו: האחד, שיוף משטחים בולטים (מהתיקונים) וצביעה איכותית, שתכסה על רוב הבעיות; השני, ציפוי וניל או כל ציפוי אחר שיתאים למטרה. מאחר שגם הקונסולה המרכזית עומדת בפני שינוי צורה מהותי, ייתכן שהפיתרון השני ייכפה עלי, בין אם ארצה בכך ובין אם לאו. בשלב הזה של השיפוץ, ישנם מכלולים שחוזרים למקומם AS IS, זאת במטרה לבדוק התאמה ואת כשירותם. יהיו מכלולים שאחרי שלב "ההרצה" ואישור התקינות הסופי שלהם, יפורקו ויחודשו לקראת ההתאמה הסופית שלהם. לוח המחוונים, שעוד יפורק ויורכב לפחות פעמיים לפני הקיבוע הסופי שלו, הוא אחד "מהקורבנות" הללו.

אז הלוח במקומו. מברוק! הלוח מעוגן לגוף הפיבר באמצעות ארבעה ברגים ואומים משני צדדיו, כאשר בחלקו האחורי (הצמוד לשמשה) הוא מונח על המדפים שהוזכרו בעדכון אתמול. אפשר להגיד גם שהקונסולה המרכזית תומכת בו בחלקו התחתון. אבל רק אפשר להגיד... בכל מקרה, הלוח עצמו העשוי מפלסטיק ABS לא עבה במיוחד, הוא בן שלושים שנה וכשפירקתי אותו סימני השנים ניכרו בו באופן בולט. סדקים, אבל במיוחד קריעת בפלסטיק באזורי העיגון של הברגים. אז כאמצעי חיזוק ושימור, הוספנו בשעתו בחלקו התחתון של הלוח יריעות ABS שיעניקו חוזק ועמידות וגם בדופנות הלוח - בנקודות החיזוק. עכשיו, כאשר הגיע תורו של הלוח לחזור למקומו, לקחתי את העניין צעד אחד קדימה: 1. הברגים שמחזקים את הלוח בדופנותיו. 2. במקום אום ושייבה קטנה שיפעילו עומס רב על נקודה קטנה בלוח, החלטתי להשתמש בפיסות האלומיניום הללו, שיעניקו שטח מגע וחיזוק רחבים ככל האפשר. 3. הנה, ככה זה נראה מצד האחד, 4. וככה מהצד השני. שימו לב להדבקת הפלסטיק שנעשתה עוד קודם לכן. 5. והתוצאה הסופית: הלוח יושב במקומו הטבעי, כאשר מתחתיו, אחרי כל ההתאמות, יחידת המיזוג הגדולה. יפה. אפשר להמשיך הלאה. בשלב הבא: קצת חשמל.

אתמול נעצרנו בשרוולים הגמישים, היום נמשיך עד להרכבת הלוח מחוונים בחזרה למקומו. 1. על "המדפים" הקטנים הללו, מתחת לשמשה הקדמית, יהיה מונח הלוח. במקור מודבקים שם ספוגים (אותם עדיין ניתן לראות על הפיבר). 2. עוד לפני כן, צריך למלא את החור המיותר היוצא מיחידת המיזוג. 3. אמנם שמתי ספוג אטימה, אבל הוא לא באמת אוטם כמו שצריך, אז הוספתי עוד חומר אטימה גם מסביב. 4. ואלו הם הספוגים הישנים שהפרידו בין גוף הפיבר ללוח המחוונים, ביחד עם יריעת הספוג החדשה בה אשתמש במקום הספוג הישן והמתפורר. 5. הספוג החדש מודבק במקומות המיועדים. 6. ו... הנה זה מגיע: לוח המחוונים חוזר למקומו. עוד לא באופן סופי, אבל מתקרב לזה. עכשיו אפשר לעצור רגע ולהתרשם. תא הנוסעים מתחיל לתפוס צורה!

עוד לפני ששמים בחזרה את לוח המחוונים, צריך להתאים את הצינורות הגמישים המעבירים אוויר מהיחידה לכיוון פתחי האיוורור. חלק מהשרשורים שאתקין, כבר סופיים, אצל חלק צריך לעשות התאמה קטנה. עיקר העבודה זה לבדוק שהכל עובר ממקום למקום בלי בעיה ובלי לפגוע בשום דבר בדרך. ככה זה נראה: 1. השרוולים הגמישים. העבה הוא לפתחי האוורור הצידיים, הדק להפשרת האדים. 2. מעביר את הצינור העבה מפתח האיוורור בצד הלוח, מתחת ליחידה. את הצינור הזה אאלץ לחתוך באמצע ולחברו בשני חלקים. 3. הנה, כאן נקודת החיתוך. הבעיה היא שכאשר הלוח מורכב אין גישה לכיוון החבק שעל פתח האיוורור. כלומר, צריך לחזק אותו עוד לפני ההרכבה ואז יש בעיה אחרת... 4. עוד לפני הבעיה השניה, הנה הפתרון של הבעיה הראשונה: צינור מים בקוטר המתאים, ממנו יחתך המחבר בין שני חלקי השרוול. 5. בדיוק כך, מצד האחד, הקבוע שישאר על היחידה. בנקודה זו יש גישה לחיבור החלק השני שישאר מחובר ללוח המחוונים. 6. וזו יציאת האוויר מהיחידה. השרוול הקטן קוצץ ויבוטל, מטעמי חוסר מקום. השרוול השני, העבה, הוא זה הנע לכיוון הפתח האוורור הימני בלוח המחוונים. 7. זו גם ההזדמנות לחזק את הצינור למקומו, כל עוד שיש גישה ומקום (הבעיה השניה והסיבה מדוע היה עלי לחתוך את הצינור.

אנחנו בענייני תא הכפפות, שצריך לפנות שטח לטובת הכובש - יחידת המיזוג. מודדים כמה צריך לחתוך מנפח (או נכון יותר - מעומק) תא הכפפות וחותכים. עכשיו אפשר להשתמש ב"קטשופ" המפורסם, על מנת להדביק את חלקי הפלסטיק אלו לאלו. הדבר נכון ומתאים אך ורק לפלסטיק מסוג ABS, ולשמחתי, זה החומר ממנו עשויים רוב חלקי הפלסטיק בתא הנוסעים. 1. חלקו האחורי של תא הכפפות, אחרי שנחתך למידה הנכונה. כן, נכון, החיתוך עקום-משהו. עניין של חוסר גישה נוחה. לא נורא, הקשטופ ימלא את החוסרים. 2. בכדי ששני החלקים ישארו צמודים זה לזה, השתמשתי בבורג קודח וגומיה. את החור כתוצאה מהבורג יסתום - כן, נכון - הקטשופ. 3. והנה התוצאה הסופית. לא הסתפקתי במילוי מסביב, אלא הוספתי רצועות חיזוק נוספות העשויות בעצם באותו חומר ממש. לא נראה יפה, אבל גם לא נראה לעין. 4. זה הקיצוץ שהיה צריך לעשות בתא הכפפות רק בפינה אחת, לטובת צינור יציאת האוויר המרכזי. 5. בהזדמנות זו, כבר חתכתי חתיכות פלסטיק בגודל המתאים ומילאתי את שני החורים ששימשו במקור למיקום המצית והמשנק. אין מקום בנקודה זו עבור השניים הללו, אז אין צורך בחורים. ככל הנראה אמקם את המשנק על גבי הקונסולה המרכזית החדשה שאאלץ לבנות. 6. הנה, הסימונים מראים את המיקום של השניים: מצת ומשנק.

צחוק בצד, צריך להתקדם! אז היחידה יושבת מקובעת במקומה, צנרת החימום מחוברת, כמו גם צינור הניקוז. עכשיו מגיע תורו של לוח המחוונים. עוד בשעתו, בהתאמות הראשונות, ידעתי שאאלץ לעשות שינויים במבנה תא הכפפות וגם לחתוך כמה זיזים לא נחוצים ביחידה עצמה. לא עשיתי זאת אז, כי רציתי לעשות כן כאשר היחידה מורכבת באופן סופי. אז עכשיו הגיע הזמן גם לזה! 1. ניסיון ראשון להרכיב את לוח המחוונים במקומו. פרובלמה... הלוח לא נכנס עד הסוף, משהו מפריע לו. 2. מסתבר שלא משהו אחד, אלא ארבעה דברים (מסומנים בספרות). הראשון: הזיז הזה של היחידה מפריע לתא הכפפות; השני: זה החלק האחורי של תא הכפפות. הוא גדול מדי למקום שמשאירה לו יחידת המיזוג הגדולה; השלישי: פתח יציאת האוויר המקורי להפשרת האדים. הוא פוגע באחד מארבעת היציאות שאני בניתי; הרביעי: הפתח השני שבחלקו מפריע אפילו יותר לתא הכפפות - גם אחרי הקיצוץ. 3. הנה היחידה טרום הרכבת הלוח. הסימון "1" מתייחס לצינור שמפריע בחלק מספר שלוש בתמונה הקודמת; "2" מתייחס לחלק הרביעי. זה שפולש לתוככי תא הכפפות. על מספר אחד אאלץ לוותר. כלומר, לכיוון הפשרת האדים יצא רק צינור אחד שיתפצל לשני הפתחים. ואילו את הפתח השני אצטרך לקצר למינימום האפשרי שעדיין יאפשר לי להרכיב את השרוול. 4. אז קדימה, להתחיל לקצץ! הזיז הזה שבלט והפריע לתא הכפפות - נחתך. 5. גם זה, מהחלק הראשון של הסעיף השני - נחתך. 6. ועכשיו זה נהיה מעניין: חותכים את החלק האחורי של תא הכפפות במטרה לצמצמו למידה הראויה. השלב הבא הוא להרכיב את הלוח בחזרה למקומו, לבדוק שאין מגע בין לוח המחוונים ליחידה, למדוד כמה צריך לחתוך מתא הכפפות ולהדביק אותו מחדש.

אני מאוד נזהר לא לגרש אנשי חוק... אני דווקא מעודד אותך לפרט יותר. אני חושב שדווקא פירוט, הסברים ותמונות הם שעושים שרשור שיפוץ מעניין עבור כולם, כי כל אחד יכול לבחור לעצמו מה שמעניין אותו ובדבר הזה להתמקד. תודה על התמיכה, אבל בשם הטנדר אני מוחה! זה רום כרמל "מיוחס", לא סוסיתא "נחותה"... תודה ליאור! העבודות שלך נותנות לי השראה. אני עוד במתחילים בהשוואה למה שאתה עושה ולכן שמח שאתה מוצא עניין בשרשור הזה.

הכל נכון, אבל כוונתי הייתה שמה שפיאט הציעו היה מעט מדי (בהתחלה) ומאוחר מדי (בסוף). זה לא מספיק שהמכונית תהיה טובה ומהנה. בתחום הזה המונע בראש ובראשונה מחשק, צריך גם תדמית ולוק ואת זה לא היה לטיפו, אז המחיר הנמוך לא ממש עזר.