און יעקבסון

בזמן האחרון מהדהדת בחלל המוסך שאלה. שאלה קיומית של ממש: באיזה צבע יצבע הבודי של הסופר 7? רעיונות נזרקים מכאן ומשם והם נעים בין אותו צהוב שאיתו נכנסה הלוטוס למוסך, דרך ירוק-מירוצים-בריטי, אדום, שחור, שחור-מט, קרם כמו של רום כרמל(...), פסים, גרפיטי, איירבראש ומה לא. בשעמום של החג הזה, החלטנו לעשות משאל עם. הכללים פשוטים: אתם תעלו הצעות, אנחנו (בעצם, קובי. בעצם, אישתו של קובי...), לא חייבים לקבל אותן (), אבל אם תעלה פה הצעה שתתקבל - המאושר יזכה לנהיגת מבחן בלוטוס. עדיפות תנתן לאלו שיעלו תמונות, שנוכל להתרשם. הדימיון שלנו לא משהו... אז הבמה שלכם, ובינתיים - חג שמח!

ישה, נגעת בדיוק בעניין: עדיפות לכחול-לבן, והמבין, יבין...

לפני שנכנסים לעובי הקורה של הלוטוס, עדכון אחרון מהאגף השכן: החלפת אלטרנטור. האמת היא שברגע שהוחלט על התקנת מערכת מיזוג ומניפה חשמלית, היה לנו ברור שהאלטרנטור המקורי פעוט ההספק לא יעמוד בעומס ולא תהיה בררה אלא לשדרג את הקיים. מעבר לזה, המדובר באלטרנטור המקורי של האוטו, שלא טרחתי לשפץ אותו בשעתו, מכיוון שלא הייתי בטוח בכיוון והיקף השיפוץ שנכנסתי אליו והחלטתי לזרום (תרתי משמע) איתו ולבדוק את תקינותו בעת ההנעה. ואכן, הגיע הרגע, חוברה לה מערכת החשמל יחדיו, כמעט כל המערכות החשמליות מתפקדות וחיש מהר התגלה שעוד לפני שהועמס בתנאים רגילים, האלטרנטור לא באמת תקין. אז באמצעות איציק, מנהל מחסן החלפים של "דרך השטח" הוזמן אלטרנטור משודרג (65 אמפר במקום 35 אמפר במקור) והורכב אחר כבוד במקום המקורי. ההתקנה לא הייתה חפה מהתאמות, בעיקר מכיוון הפולי, אבל בסופו של דבר נמצא פיתרון וגם על סעיף זה אפשר לסמן V. האלטרנטור המשודרג עושה מלאכתו נאמנה, עומס היטב בעומס ולא מתרגש מהמזגן. הנה: 1. מיקומו של האלטרנטור, נראה כאן מתחת למדחס המזגן. 2. ישן מול חדש. המשודרג מצד ימין. 3. והנה הוא כאן, מורכב לבדיקה. 4. והכל מתאים, אז אפשר לחבר ברגים, ולחבר למקומה את צמת החשמל. 5. עכשיו מגיע תורה של הרצועה. 6. וגם, בהזדמנות זו: חוב ישן. יישור המדחס ביחס לפולי של המנוע והמותחן. זהו. עכשיו אומרים קצת שלום לטנדר ועוברים לעבוד על הלוטוס. ניפגש בקרוב...

ישה, אתה צודק במאת האחוזים: סקס מוטורי צרוף... גם ככה בבית קוראים לטינה "המאהבת שלך". ולגבי 9/6/12: לצערי, קשה לי להאמין. מעט מדי ימים פנויים צפויים לי ויותר מדי עבודה על מכונית אחרת מפיברגלס. ואכן, עם אוטוקרס הסתמכו על אנשים כמוני בעבר, לא פלא שהם הגיעו לאן שהם הגיעו.

אוטומוטור 2013? אני עדיין לא מתאושש מהגילוי שיום העצמאות עוד שבועיים... בתמימותי חשבתי לפני כשנה שעד יום העצמאות המגיע אלינו לטובה אסיים את הפרוייקט ועכשיו ברור לי שזה כבר לא יקרה. טוב, יש לי 7 סיבות ותירוצים. לוטוס 7... אלמלא הרצת הפרוייקט הזה במקביל, סביר להניח שהייתי עומד בדד-ליין, אבל את זה כבר לא נדע. כך או כך, בין אם תהיה תערוכה או שלא. אין במה ראויה יותר להשקת הטנדר, בבוא העת, מאשר במוסך "דרך השטח". מעבר למקום, לאווירה, לאנשים, אין שום סיכוי שהטנדר הזה היה משופץ לרמה שהוא נמצא בה, אלמלא העזרה והאהבה מצד כל הצוות שם. מין הראוי והמינימום שאני יכול לעשות כאות תודה, הוא לעשות שם את ההשקה - וכך אכן יהיה!

אין לי מה להוסיף בנושא הגז למזגן, מעבר למה שכתבו אורן וניר, כי אין לי הבנה ממשית בנושא. אבל אני סמוך ובטוח שלאור המפעל המרשים שקיים שם באוטו-קור, פיתוח מערכות מיזוג וכוח האדם המיומן שקיים שם - שנעשתה עבודה כפי שצריך במכונית שלי. כך או כך - יש לי מזגן מקפיא ברום כרמל טנדר שלי, אז מה איכפת לי! :lol:

עוד בצעירותה, נודעה לוטוס 7 בגרסת S4 כאחת שלא מצטיינת באיכות בלם היד שלה, וההזדקנות שלה בטח לא הוסיפה ליכולת הזו שעמדה למעשה, על כל דבר, חוץ מהיכולת להעמיד את האוטו במקומו... אז במסגרת השיפוץ הגענו גם לזה וידית הבלם הנושנה ולא יעילה הוחלפה באחת מודרנית יותר שכן עושה את העבודה, אבל זה עדיין לא פתר את הבעיה. והבעיה היא כבל בלם יד. לך תשיג כזה חדש, הרי הוא לא בדיוק קיים בחנויות חלפים... פעם היו פה בעלי מלאכה שהיו עושים את הכל, כולל כבלי בלם יד חדשים לפי הזמנה. היום המדובר בזן הולך ונעלם של אנשים ושל מיומנויות, אבל לשמחתנו גילינו שעוד אפשר למצוא כאלו בעלי מלאכה של "פעם", פה ושם. עסק אחד כזה, שעדיין קיים, אבל השכיל גם לפתח את המיומנויות שלו באמצעות מכונות מודרניות ולימוד מתמיד, הוא "אחים סמי", הנמצאים ברחוב קיבוץ גלויות 12 בת"א. את פנינו קיבל יהודי מבוגר בשם בינימין, שמיד זיהה את מקור הכבל לטנדר שלי, אבל גם ידע לזהות שכבל בלם היד של הלוטוס מתאים בחציו האחד לסרן של פורד ואכן, המדובר בסרן של פורד. בינימין גם ידע לספר שבשעתו הם היו ספק של אוטוקרס (או רום כרמל) וסיפקו להם כבלי בלם יד, כך שאין פלא שהוא הכיר את כבל בלם היד של האוטו שלי בכזו מהירות. אז לא רק שהאחים סמי עשו לנו כבל חדש ובמהירות ראויה לציון, הם עשו זאת בחיוך ובמחיר הוגן ולכן מצאנו לנכון לעדכן גם אתכם. לפני שהגענו לנושא הזה, לא ידעתי שכבר עוד יש כאלו עסקים בארץ והנה, למדתי משהו חדש. בחזרה ללוטוס. כבל בלם היד הורכב למקומו ולראשונה מזה שנים, גלגול של המכונית, משיכת בלם יד ושני הגלגלים האחוריים ננעלים במידיית! זהו, נפתרה בעיית בלם היד סופית. אפשר להמשיך הלאה.

מסיבות ברורות חיכיתי לכתבה הזו בשקיקה וקראתי אותה בהנאה צרופה. שנים חשבתי שכן הייתה גרסת טנדר לרום 1300 ורק כאשר התחלתי להיכנס לעובי הקורה לצורך כתבה שעשינו בשעתו במגזין "הגה", התגלה לי שהזיכרון תיעתע בי. אז "הסתפקתי" בטנדר רום 1301 בתור פרוייקט השיפוץ שלי. לא בכדי זכה הטנדר להצלחה גדולה (באופן יחסי למכירות שאר הדגמים של רום באותה העת, שמסתבר שאלמלא הרכש הצבאי היו מסתכמות בעשרות יחידות בודדות). שהרי הדרישות מטנדר עבודה זול, פשוט ועמיד של אז - נכונות גם היום. ולצורך יעודו, ענה הטנדר הזה על הצרכים. יותר מאשר הסיפור האישי שמאחורי פיתוח הטנדר, מעניינת העובדה שאפילו בעלי המפעל התייאשו מהמוצר עצמו ולא האמינו, כל שכן השקיעו מחשבה, רצון ובטח שלא כסף בכדי לפתח אותו, אלא הסתפקו בניתוק האיטי ממכונת ההנשמה, עד המוות הסופי בשנת 1981. יותר מזה, ונכון שאני משוחד, אבל אני באמת ובתמים חושב שהעיצוב של הטנדר נאה למדי ובניגוד לסטיישן הכעורה ולגרסת הסדאן הארכאית, הוא צלח לא רע את מבחן השנים ונראה טוב למדי גם היום.

אחרי שלל הכנות והתאמות, חיתוכים וחיבורים - הגיע הרגע. הכל מוכן. כמעט הכל מוכן, צריך רק צינורות למערכת המזגן וגז במערכת. אז אחר כבוד הועמס הטנדר על הנגרר, שנרתם לטנדר פורד פול-סייז של ניר, וקדימה לאוטו-קור, להתקנת צינורות. לצערי לא הייתי נוכח בתהליך העבודה עצמו, אז הנה, קבלו את התוצאה הסופית בתמונות. אבל לפני כן אני יכול לספר לכם שהמזגן מקפיא! והמפוח רב-עצמה וזה פשוט כיף להרגיש את הרוח הקרה (או החמה) יוצאת מפתחי האיוורור. ומה שיפה הוא שהמנוע עובד לעת עתה ללא מגבר סל"ד. חשבתי שממש יהיה קשה לו, אבל האמת היא שזה כמעט ואינו מורגש. שתי סיבות, לעניות דעתי: האחת, המדחס של הדייהטסו ממש קטן והוא בעל התנגדות נמוכה. השניה היא שהמנוע הישן והנושן הזה כל כך כבד בחלקים הפנימים שלו, שעומס המדחס כמעט לא מפריע לאנרציה שלו. את ההשפעה של המזגן על נסיעת המכונית נדע בבוא היום. בינתיים, לא יכול להעביר טמפרטורה, אבל לפחות תראו איך זה נראה: 1. המעבה מכיוון החזית. לצורך התאמת הצינורות, יש לחתוך קצת בבשר החי, בפיבר. לא נורא, לא רואים. זה מתחת לסבכה הקדמית. 2. הנה, עכשיו יש גישה ודרך להעביר את הצינורות לכיוון תא המנוע. 3. וככה זה נראה בסיום העבודה. 4. אותם צינורות - מהצד השני. עוד יש לעשות נקודת חיזוק בין הצינורות, להפחית עומס על נקודות החיבור שלהן עם המעבה. עוד נגיע לזה. 5. והנה המעבה החדש, מורכב ומחובר למערכת החשמל. 6. ושני הצינורות שמתחברים לתוך היחידה הפנימית. הקפדנו להשתמש במחברים המקוריים של דייהטסו לצורך העניין. 7. וזה כבר המדחס, מחובר ונכון לקרר לפי פקודה.

איזה יופי! אפשר לבוא לראות?

כזכור (או שלא), כבל המשנק היה מחובר במקור במרכז לוח המחוונים. לאור יחידת המיזוג הגדולה, מקום של ממש לא נשאר לו, אז בדעת הרוב (אני הצבעתי בחיוב, לא היו מתנגדים...), החלטתי להתקין את הכבל (של דייהטסו שרייד, להזכירכם) מצדו השמאלי של לוח המחוונים. ממש בסמוך למתג האורות, שגם הוא עבר לגור כאן. בבקשה: 1. הנה, כאן, בין מחוון המהירות למתג האורות - יבוא מקומו של המשנק. 2. אז מתחילים בחור בקוטר המתאים... 3. ועכשיו אפשר לחבר את הכבל עצמו. 4. הכבל מספיק ארוך בכדי לחזור ולצאת מהנקודה המקורית שיועדה לו בשעתו ברום כרמל. הפעם עם גומיית מעבר מודרנית יותר. 5. מצדו השני, הכבל מתחבר לקרבורטור, בדיוק כפי שהיה אמור להיות במקור. 6. ובזה הסתיימו השינויים שעשינו בלוח המחוונים. כאן הם נראים לעין בבירור: נורת ביקורת בלמים באמצע למטה; נורת ביקורת משנק באמצע למעלה; מתג אורות משמאל; לימינו, כבל משנק.

תודה. נבדוק ונחזיר תשובה בהקדם.

זוכר, זוכר לגמרי. הבעיה היא שמצנן בלוטוס קטן. קטן מאוד. וגם המרווח בין המצנן למשאבת מים קטן ואני לא בטוח שהשניים יתאימו. האם אתה יכול להגיד לי, פחות או יותר, מהן המידות של הכונס והעומק שלו, מהמצנן ועד הקצה הכי בולט? שוב תודה.

ואת הדברים המוחלטים הללו, צריך לגבות גם בתמונות, אז בבקשה: 1. המניפה הדוחפת והכונס שנבנה סביבה. 2. וככה זה נראה מורכב. אולי יפה לעין, אבל לא יעיל בעליל, כי כניסת האוויר מוגבלת רק למרכז המצנן. 3. לשם השוואה, ראו מה שטח הפנים של המצנן ללא הכונס הזה. 4. ואפילו עם המניפה הדוחפת, עדיין זרימת האוויר לא ממש תופרע.

יש! ייייייייייישששששששששששששששששש!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! :lol::lol::lol::lol::lol: אז עכשיו אני רגוע ויכול להמשיך במלאכה!

את זה הבנתי, אבל אתה יודע, בעולם של בני אולי יש חוקים אחרים. רק רציתי להיות בטוח...

בדקתי: 140 קמ״ש, לפי הנתונים של ״אוטו ריוויו״ משנת 1980... מבטיח לא לבדוק אישית ולחזור עם תשובה, אבל בצעירותי, עם סוסיתא סטיישן 1973, הגעתי למהירות דומה. יש מצב שהייתה גם ירידה מעורבת, אולי ספידומטר אופטימי, אבל איך חבר טוב שהוא נהג מירוצים אומר: השעון לא משקר... בכל מקרה, כמה היה כתוב על הספידומטר וכמה הייתה המכונית יכולה להגיע בפועל - אין קשר בין השניים. בטח עבור פס היצור של הרום כרמל אליו התקבצו מיטב החלקים שהיו פנויים לקניה בסיטונאות ובמחיר זול. ותודה על ה-12 הנקודות. אני קצת מפחד לשאול מתוך כמה...

לא מבין בזה... ונראה לי שקודם כדאי לגרום לטינה להיות מסוגלת בכלל לנסוע בחיצוני, לא כל שכן לעקוף...

מה האתגר, לעקוף מחיצוני עם טנדר רום כרמל, או לשפץ דוקים לאספנות?

יפה. אז יש נורת ביקורת למשנק, עכשיו צריך להתקין אותה בלוח המחוונים. ומה יותר טבעי מאשר לשים אותה באותו סידור כמו נורת הביקורת המקורית של הבלם? אז הנה: 1. לוח המחוונים הפשוט והספרטני לא משופע בנורות ומחוונים. נורת הביקורת התחתונה - היא הבלמים. 2. אז עכשיו נוספה עוד נורה, בדיוק למעלה. 3. אחת-שתיים-שלוש, ניסיון: עובד! 4. והנה עוד אחת - בלי פלאש. זה באמת עובד...

אחרי דין ודברים נראה כי הדרך בה נלך היא הדרך של רן: דוחפת. למרות שאישית, בר רפאלי עושה לי את זה הרבה יותר... בכל מקרה, הכיוון יהיה מניפה דוחפת, שתורכב לפני המצנן, אבל בלי הכונס, כך שמעבר אוויר על פני כל שטח המצנן לא יוגבל כלל. המשך יבוא.

ממשיכים בהרכבות. הפעם: כבל משנק. מאחר שהמקורי במצב רעוע וזה אשר בתורמת החלקים לא יותר טוב, החלטתי לבדוק אפשרות שלישית: כבל משנק תרומת דייהטסו שרייד. על פניו נראה שהשידוך עשוי להתאים ואפילו יש בונוס: מתג חשמלי לנורת ביקורת. לא חובה, אבל אם כבר ישנו, לא נשתמש? בינינו, לא שצריך את זה. הסבירות שאשכח את המשנק פתוח - נמוכה. המנוע לא אוהב אותו, למעט רגע ההנעה. אז לא צריך. כן, אבל... הנה זה בא! 1. ראשית, צריך חוטים מתאימים ואותם הוצאתי מצמת החשמל מהתורמת החלפים. נקודת מינוס קיימת בשפע במערכת החשמל המקורית וגם נקודת פלוס פנויה להובלה נמצאה באזור. 2. הבית נורה הזה שימש במקור את הטנדר החלופי עבור נורת האזהרה לבלמים. עכשיו הוא יעבור הסבה לביקורת משנק. 3. זהו המחבר שמתאים למפסק/סוויץ של השרייד. 4. והנה הם ביחד: כבל המשנק ונורת הביקורת. 5. עובד? עובד! 6. אז אחרי שבדקנו את האורך המתאים של החוטים ושהכל עובד - אפשר ללפף את הצמה ולהכינה לשימוש.

מאחר שאני קצת בדיליי בעידכונים, אנסה לסגור את הפער. הפעם: חיבור פקדי יחידת המזגן לחוגות. לא סיפור, מאחר ובעצם כל המערכת נלקחה כמות שהיא מדייהטסו טריוס, אז ההרכבה מאוד פשוטה. עוד יאמר לזכותם של היפנים שאין אפשרות להתבלבל בין החלקים השונים וכי כל אחד ואחד מהם יכול לחזור רק למקום ממנו הוא פורק. אז בואו ונראה במה מדובר: 1. אחד משלושת השלטים בין החוגות ליחידה. הפיקוד מהחוגות מועבר באמצעות שני כבלי פלדה דקים הנמצאים בתוך שרוול פלסטיק. 2. כבלי הפלסטיק מחוברים מצד האחד לגלגל שיניים מפלסטיק אשר זה בתורו מפעיל את המערכת המתאימה ביחידה. 3. זה, לדוגמא, הוא המדף המאפשר כניסת אוויר חם דרך הרדיאטור הפנימי. 4. וזה בורר אוויר לכיוונים שונים (מפשיר אדים, פנים וצד. על אופציית האוויר לרגליים נאלצתי לוותר). 5. ועוד מבט קרוב המסביר את עיקרון הפעולה. 6. וזה כבר מבט לצידו האחורי של לוח החוגות, ביחד עם אחד הפקדים שטרם חובר. 7. וזה כבר מבט מהצד "הנכון". מובן שהקונסולה המרכזית נראית כאן במצבה הגולמי, עוד לפני עיבוד וצביעה, או ציפוי בריפוד. על כך יוחלט עם הרפד, בבוא היום.

מזל טוב, ידידי. המון בריאות ואושר ובתקווה לעוד הרבה נכדים אוהבי מכוניות (ואלו שלא - גם טוב).

רן, אני לא חושב שאישתו של קובי תרשה למושכת להיות בלוטוס. יש לי תחושה שהיא הייתה דוחפת אותה מהאוטו. אז זה מחזיר אותנו לשאלה: מושכת או דוחפת...