היה לי בוקסר שגדל איתי מגיל 12, כנראה רק בעלי כלבים יבינו אבל הוא מזמן פרץ את קטגוריית חיית המחמד והפך לבן משפחה.
לפני כמה שנים נאלצתי להרדים אותו בגיל 14 (המון בשביל בוקסר) אחרי שבריאותו התדרדרה ובנוסף הוא עבר שבץ מוחי.
זה היה מאוד קשה ובכיתי כמו ילדה בת 8, אחרי שהרשתי לעצמי להוציא את הצער מהמערכת פשוט נזכרתי בחיים הנהדרים שהיו לו ובעובדה שהוא היה בן פאקינג 14, זה כמו למות בגיל 120.
4 וקצת שנים אחרי ואני עדיין מתגעגע, אבל אלו החיים ומתי שהוא הם צריכים להגמר.