doren02

שלום לכולם, הוחלט להחליף את המגאן המשפחתית למשהו פחות גדול ויותר ידני. פולקסוואגן פולו עלתה כאחת המועמדות הטבעיות, וגרסת ה-16V עם ה-100 כ"ס משכה לי את העין במיוחד. התקציב שלי עומד על כ-50K, ככה שאנחנו מדברים על הדור הנוכחי מלפני מתיחת הפנים (פולו "4 פנסים", שנים 02'-05'). אני נתקל אמנם בהרבה 16V, אבל 90% מהן מהדור הישן יותר (עד 2001). גם בחיפוש שעשיתי בארכיון הפורום, כמעט ולא מצאתי התייחסויות לגרסה זו בשנים שאני מחפש. האם בדור הזה (02'-05') לא כ"כ נמכרה הגרסה? דבר שני - האם ה-16V היא גרסה ספורטיבית (לייט) של הפולו, או סתם פולו עם מנוע קצת יותר חזק? כלומר, האם יש הבדלים בהתנהגות? וחשוב - האם היא מגיעה עם ההגה החשמלי המעצבן כמו בגרסאות החלשות יותר? אני לא מחפש חורכת-אספלט מטורפת, אבל חשוב לי שתהיה מהנה לנהיגה. תודה, אורן

קראת את הכתבה היום ב"ממון"? יצא לי לנסוע ברכב בארה"ב. צריכת דלק פחות נוראית מהצפוי. אם אתה מחפש התנהגות כביש רהוטה אז זה לא הרכב בשבילך. המאליבו יותר מתאימה לשיוטים ארוכים.

התמונות אמנם קצת קשות לעיכול, אבל כך היה גם עם ה-C החדשה, כשמרצדס רק שחררו תמונות שלה לאינטרנט. זה סוג של עיצוב שפשוט נראה יותר טוב במציאות. ובכלל, עושה רושם שהמצלמה הוסיפה למכונית 5 טון. אני מציע שנחכה ונראה...

שאלת תם - לגבי פיאט ספורטיביות, בשנתונים של הפונטו ספייס נתקלתי בארץ רק בגרסת ה-HGT. מה ההבדל בינה לבין האבארת'? או שמא מדובר בכלל באותו דגם?

ולי בכלל יצא לעשות סיבוב בקרייזלר ווינדזור ישנה, שבה כביכול גולדה מאיר נסעה לפגישות עם מנהיגים זרים. מי יודע מה נכון ומה לא. אולי גם גולדה הייתה חובבת רכב...

חשבתי לרגע שזו טרנספורטר אחת שאני מכיר מאותו איזור בחדרה וגם באותו צבע רק שזו שאני מכיר היא פתוחה (בתמונה) מסתבר שיש שם 2...

התרשמות שפעם כתבתי לאחר התנסות בסיריון 2008 (מלפני מתיחת הפנים הקלה, כלומר, סיריון בדיוק כמו שלך) - זה היה בסביבות אמצע שנות התשעים, כשדרום קוריאה פרצה בסערה אל התחתית המעופשת של שוק המכוניות. עד אז, נחשבו יצרניות יפניות קטנות כמו דייהטסו לאופציה התחבורתית הבסיסית ביותר בעולם המפותח, דרגה אחת מעל ג'וגינג. לאחר שבאו הקוריאנים והוסיפו חוליה לשרשרת המזון המוטורית, מצאו את עצמן היפניות במעמד משודרג – פתאום יש מישהו מתחתן. לאט-לאט ובהדרגה, במהלך העשור הבא, למדו גם היפניות הזולות שבחבורה להתרגל לייחוס החדש שלהן, שיפרו את האיכות בהתמדה והעתיקו מן הטובים ביותר. הדור השני של הסיריון מביא את אחת היפניות הראשונות של העידן החדש, מכונית שסוף כל סוף הפנימה כי תחבורה זולה לא חייבת להיות פרימיטיבית, משעממת וחסרת אופי. הסיריון מציעה חבילה לא רעה לצעירים ו/או עירוניים בעלי משפחה, שמחפשים את עמק השווה בין מכונית אוטומטית טובה לבין עלויות אחזקה נמוכות ומחיר זול. צריכת הדלק הזניחה יחסית, הסחירות הגבוהה (נכון להיום) ומוניטין האמינות של דייהטסו ואמא-טויוטה קורצים לרוכשים הישראלים. אלא שבמקרה של הסיריון, כל הנתונים הפיננסיים לא באים על חשבון איכות המכונית עצמה. מנוע ה-1300 סמ"ק VVT על 87 סוסיו מוכר בגרסאותיו הדומות גם מקרובות משפחה כמו היאריס וה-YRV. עם זאת, הסיריון מרגישה בעלת-און ונמרצת ביחס ל-YRV, בין היתר בשל תפקוד תיבת הילוכים מוצלח יותר. נתוני היצרן מראים 13 שניות סבירות בלבד מ-0 ל-100 קמ"ש, אבל בנסיעה עירונית - שטח המחייה הטבעי של הסיריון - היא מרגישה זריזה באופן מספק ביותר ומייצרת את הכוח כבר בסל"ד נמוך. גם בכביש המהיר היא סוחבת ללא בעיה, אבל מגיבה בקצת רעש וצלצולים. בעולם של סופר-מיני מגודלות וכבדות, הסיריון דווקא השילה כמה סנטימטרים במעבר לדור הנוכחי שלה. היא אמנם מהקצרות בקטגוריה, אבל מרווחת להפתיע מבפנים. הפרופורציות הכמעט-מיני-וואניות שלה מאפשרות לאכלס בה ארבעה מבוגרים בנוחות. מנק' המבט הגבוהה של הנהג - המכונית מרגישה גדולה ויציבה, בניגוד לדימוי הצעצוע שהיא עשויה לעורר אצל המביט מבחוץ. הממדים הקומפקטיים והמשקל האנורקטי של הסיריון דווקא מקנים לה יתרון מסויים מול הקטנות המודרניות עם שיגעון הגדלות שלהן. היתרון יתבטא הן בקלילות התמרון בסמטאות העיר ובחניות המטרופולין, והן בביצועים ובצריכת הדלק. למרות שהסיריון בנויה לגובה ולא לאורך, עדיין השלדה והמתלים מצליחים להציע אחיזת כביש ראויה, כל עוד לא מנסים להגזים. ההגה החשמלי לוקה באוטיזם קל בכל הנוגע לתקשורת עם הסביבה, אבל בנסיעה שגרתית נותן את הביטחון והחדות הנדרשים, וממהר להתקשות ולהתרכך לפי קצב הנסיעה. הבלמים, יש לציין, טעוני שיפור. לגבי הנוחות - סעיף שבעצמו היה טעון הרבה שיפור בקרב דגמי דייהטסו עד לא מזמן - כיף לציין שהם אכן שיפרו את המצב. אמנם המתלים הם עדיין לא סיטרואן C5, אבל גם כבר לא מיקסר-חוליות, לפחות במושבים הקדמיים. כמו כן, היפנים החליטו לשבור עוד מסורת עתיקת-יומין וניאותו לרפד את המושבים. גם תנוחת הישיבה סבירה למדי. אבל אין מה לעשות, למרות אופציות הכוונון השונות, נדיר לקלוע לתנוחה מושלמת עבור כולם, שהרי לא כל גב זהה למשנהו. עיצוב תא הנוסעים בסיריון הוא היי-טקי, מקורי וחביב. שפע תאי אחסון במקומות מוזרים יש, שעון סל"ד בהשראת וורלד-דיסני יש, וגם צג דיגיטלי עם מד-דלק בסגנון כמה-בטריה-נשארה-לי-בסלולארי ונתונים נוספים הותקן. איכות החומרים לא מלהיבה, אבל זה באמת פחות קריטי במכונית שנועדה להיות זולה. המזגן חזק ומקפיא והנדסת האנוש נוחה לתפעול, גם עבור מי שנכנס לרכב לראשונה בחייו לפני חצי דקה. הסיריון חרדה לבטיחות נוסעיה, ולמרות אבזור די בסיסי של ABS+2 כריות אוויר, היא מטיפה מוסר ומצפצפת כאשר אחד הנוסעים אינו חגור. זה אמנם יפה מבחינה בטיחותית, אבל קצת מעצבן עבור מי שנוסע עם מזוודה כבדה או כלב שמן. גם העיצוב החיצוני, למרות שעשוי להיות שנוי במחלוקת, משדר את המסר שהסיריון מנסה להעביר - מדובר במכונית עירונית, שובבה, לא מופרעת וקיצונית אבל גם לא אפרורית ובנאלית. במתיחת הפנים של דגמי 2008 המאוחרים, הסירו מנתחי-דייהטסו את השומה המכוערת שיש לסיריון מתחת לחוטם (מעין חור בחזית, המספק אוורור למזגן). בשורה התחתונה, גם אם היא לא איכותית כמו המתחרות האירופאיות המובילות, הרי שהסיריון גם לא יקרה ויומרנית כמותן. אפשר לומר שיש כאן מכונית שוברת סטיגמות עבור דייהטסו. חבל רק שלא מייבאים לארץ את הגרסה הידנית, שהייתה יכולה להיות מוצלחת וזולה עוד יותר.

אני מכיר עוד טנדר סימקה שעד לפני כמה שנים שימש כרכב עבודה במשרה מלאה, עד שלילה אחד, בדרך החשוכה והמשובשת מאוד מטירה צפונה (מי שמכיר), בעל הרכב עלה על סלע וקרע את הקרטר. לפי מה שהבנתי הרכב נגרט, למרות שחוץ מהקרטר היה במצב טוב. חבל.

אם זו הדילמה שלך, אז למה ננעלת דווקא על הטידה? יש בקרסו עוד כמה דגמים מעניינים במגוון.

במודלים הישנים של הפרטנר/ברלינגו (לפני המתיחה) עשו שימוש באותו מנוע 1.9 עם אותם 71 סוסים? או שמא מאז נכנסה אותה מערכת דלק שונה שציינת? אגב, לפי מה שידוע לי, בשלב מסויים הנפח השתנה מ-1905 סמ"ק ל-1860 ומשהו, לא?

הרגת אותי מחר בבוקר אבדוק שמן תודה לכולם על התשובות

גנאדי, אתה מכיר את הMK1 הורודה בגבעתיים? היא די מפורסמת, בתור חוקר טרנזיטים בטח סתם שכחת לציין אותה לרגע... ואגב, שנת 79-80 זה כבר MK2.

כשאני מתניע את הברלינגו של העבודה מהבהבת הנורה הזאת (פחות או יותר, ציירתי מהזיכרון...) למשך כ-10 שניות. מה היא מנסה לומר לי? תודה

אגב, לא שזה קריטי במיוחד, אבל אני רואה שאתה גם חובב נתונים טכניים: לפי מה שידוע לי לאלמרה יש 114 כ"ס, 16.1 קג"ם ו-12.8 שניות מ-0 ל-100.

ראיתי אתמול בת"א לנצ'יה אדומה קבריולט נוסעת ונדמה לי שהספקתי לקלוט מאחורה "1600". איזה דגם זה היה?

זה קרה בסוכנות באיזור השרון.

תרומתי הצנועה לנושא: נכנסתי לסוכנות פיאט, אף אחד לא הסתכל עליי בכלל. בדרך כלל אני דווקא אוהב להיכנס לחנויות בלי אנשי מכירות שמנג'סים לי, אבל רכב זה דבר שקצת קשה לקנות לגמרי לבד, בניגוד לקילו עגבניות בסופר למשל. פניתי לנציג, "שלום, אני רוצה לבדוק את הפנדה". "בבקשה, תבדוק", אמר והלך. טוב, נו. הלכתי לפנדה שעמדה שם, נכנסתי, תופפתי על הדש-בורד, יצאתי, פתחתי בגאז', ניסיתי להידחק למושב האחורי, מה כבר יכולתי לעשות. הצצתי בקטלוג שעמד בפינה, "כוח הפנדה" או משהו כזה. לא חידש לי הרבה. התחלתי להרגיש בדידות פניתי שוב לסוכן. התיישבנו ליד השולחן, שאלתי אותו כמה שאלות בנאליות והוא ענה בכמה תשובות בנאליות, בסך הכל בחביבות. הפנדה די קרצה לי, וביקשתי ממנו לקבוע נסיעת מבחן. הוא אמר שזה יקח זמן, אולי שבוע, אבל לא היה אכפת לי לחכות. השולחן שלו היה מלא בניירת מבולגנת, הוא לקח את הפרטים שלי ורשם אותם בשוליים של איזה נייר אקראי שהיה זרוק שם. זה היה נראה לי קצת מוזר, מה, אין להם רשימה מסודרת? איך בדיוק הוא יזכור עוד שבוע להזמין לי נסיעת מבחן ולהתקשר אליי אם הפרטים שלי סתם זרוקים ככה. ואכן, חיכיתי שבוע, חיכיתי שבועיים, ומי לא מתקשר? מיכאל (לוי או נציגיו). מיותר לציין שכיום לא חונה הפנדה (או פיאט אחרת) בחנייה שלי. ממש צער בעלי חיים מה שסמל"ת עושים לדובת הפנדה הקטנה והחמודה. בכל אופן, אני לא מצפה מיו"ר סמל"ת לעשות חראקירי עקב הסיפור הבאמת צנוע שלי, אבל אני לא מבין את האינטרס שלהם. הם משקיעים סכומים גדולים בפרסום, באותה תקופה גם היה קמפיין גדול לפרסום הפנדה ספציפית, ואז כשכבר בא מישהו להתעניין - מתעלמים ממנו. (מילא להתעלם מהבנאדם אחרי שהוא כבר קנה, עדיין הייתי מתעצבן אבל לפחות מבין למה...)

גדול! אולי אני אאמץ את זה לחתימה שלי (מי יודע, אולי זה יעזור...)

פשוט מדהים לשבור את השיא הנוכחי שלך זה רק להוציא רשיון על חללית אינטרגלקטית. תגיד, החבר שלך, הוא "משלנו"?

בסוף לא קניתי מסיבות טכניות שלי שלא קשורות לרכב עצמו. הוא דווקא במצב מקורי וכמעט ללא חלודה, עמד בחצר במשך הרבה שנים ללא תנועה. לוחית רגילה, לא אספנות. בבית גרו מושבניקים זקנים שנפטרו והבית עמד נטוש, ככה שלא היה ממש עם מי לדבר, אבל עשיתי סקר רחוב והתברר שהסאאב בכלל שייכת למישהי מהצד השני של בית יהושע. לפני שנה ומשהו אכלסו את הבית מחדש וראיתי שהעבירו את הסאאב לחצר האחורית, אבל זה היה כבר אחרי שירדתי מהאוטו ככה שאני לא יודע מה קורה איתו עכשיו.

פעם כמעט קניתי את הסאאב 95 הזאת מבית יהושע... כשהבית עמד נטוש האוטו אכן עמד בחזית והיה גלוי, אבל מאז שהבית אוכלס העבירו את הסאאב לחצר האחורית, קשה לראות אותה מהרחוב. יחד עם הסאאב עומד בחצר רכב שטח עתיק ומסתורי שלא הצלחתי לזהות מהמרחק הרב, בין החומות הגבוהות שהדיירים החדשים הקימו.

חבל בעיקר על הקמארו. כל פעם שאני רואה אותה יש עליה עוד ועוד חלודה. אבל משהו מוזר - בכל פעם אני רואה אותה זרוקה בפוזה קצת שונה, האם יתכן שערימת החלודה האומללה הזאת מסוגלת לזוז?!(התמונה המצורפת צולמה לפני שנה, ואפשר לראות שהיא חונה שם בצורה אחרת).

קישור לתמונות של האסקורט האומללה: http://www.carsforum.co.il/vb/showthread.php?p=1441778&highlight=%D7%90%D7%A1%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%98+%D7%91%D7%A4%D7%A8%D7%93%D7%A1%D7%99%D7%94#post1441778

פעם אחת נסעתי מאחורי מאזדה 3, פתאום הוא עצר בלימת חירום ואני אחריו, נכנסתי בו קלות מאוד ופגוש נשק לפגוש. הוא יצא החוצה, העריך את הנזק, ראה שלא קרה שום דבר, עשיתי לו 'סליחה' עם היד, הוא חזר לאוטו ונסע לשלום. אז כן, יש גם אנשים טובים, אבל אני די בטוח שזה יותר בגלל שהמאזדה הייתה מליסינג...