blavie

אפרסם גם שם, תודה רבה

אז ככה - תמיד רציתי להתחיל לצייר ב airbrush ( אני מצייר "קונבנציונלית" ותמיד רציתי להתנסות בזה ), אך - א. הייתי בטוח שזה מאותם תחומי hobby שעושקים בארץ ב. לא רציתי לעשות את ההשקעה הראשונית ולקנות את כל הציוד, שהייתי בטוח שעולה דיי יקר, לפני שהתאהבתי בזה ואני יודע דבר או שניים מבחינת טכניקה. אתמול, הייתי אצל חבר, שפתאום משום מקום התברר לי שמצייר באיר-בראש. במקרה, היה לו גם סט נוסף של מכחול ומחטים שוכב שהוא יותר משמח להשאיל לי :-D8) צבעי אקריל יש לי בשפע, יריעות canvas ושלל משטחי עבודה אחרים זו גם לא בעיה. כעת, עלי למצוא קומפרסור "בהזדמנות", שוב, כך שאוכל באמת לבדוק את יחסי ההתאמה ביני לבין התחום חבל לי להשקיע מאות שקלים, קרוב לאלפייה, על קומפרסור שייתכן וישכב אחרי שבוע במידה ואקבל מזה כאבי ראש ( למרות שממש לא נראה לי שזה יקרה ). לכן אשמח, ואודה מאוד, במידה ויש לאחד מחברי הפורום כאן קומפרסור שהוא אינו צריך יותר, משהו בסביבות 1.5 עד 2 כ"ס, והוא מוכן לתרום לי אותו למען האומנות. please? (עם עדיפות לאיזור הדרום... גם מאיזור המרכז ומירושלים אני יכול לאסוף את זה - לא מתוך התפנקות וחוצפנות חו"ח, אלא גילוי נאות אני חולה קרוהן וכרגע נמצא בתקופה קצת עדינה, לכן מבחינה פיזית יהיה קשה לי להתנייד במיוחד לשם כך לאורך מרחקים גדולים. בדרום אני מתגורר, ובמרכז ובירושלים אני גם כך מבקר תדיר אז משם זו לא תהיה משימה גדולה מדי גם כן) (במידה ובאמת התחביב יזנח אהיה הגון מספיק להחזיר אותו במידה והאדם יהיה מעוניין \ להעביר אותו אחר כבוד לחבר פורום אחר שיחשוק בו), או להבדיל למכור לי אותו במחיר סמלי... כרגע אני בתקופת הקמה של העסק ברוך השם, ולכן הייתי מעדיף להימנע מהוצאות גדולות יחסית על דברים שאינם נצרכים לי. אמנם, חייב את האומנות בשביל הנפש. ולכן - אהיה ממש אסיר תודה, וזה ממש ישמח אותי, אם מכאן כמו תמיד - תבוא באופן לא צפוי הישועה כבר למדתי פעמים רבות שזה אחלה פורום עם אחלה אנשים, מקווה שגם הפעם יהיה מישהו שיוכל לעזור ע"י שיעשה מצווה וישמח חבר כי כרגע במצב בו אני צריך לקנות קומפרסור חדש מהחנות, נראה לי שהתחביב הזה יחכה כמה חודשים עד שאוכל להרשות לעצמי לקנות ציוד משלי. לצערי, כמו שאני מכיר את עצמי, זה אומר שהוא יחזור לבחינת חלום כי אצטרך להחזיר את הקיט לחבר ואפספס את חלון ההתאהבות שנוצר כאן. תודה רבה לכל העוזרים \ המעוניינים לעזור אוהב אתכם ואת הפורום הזה, בן. (בהקשר הזה, תקשיבו השרשורים האחרונים של sronis על הדת ועל המדינה גרמו לי להתאהב מחדש בפורום הזה עם הדיונים שרצו שם)

כל מילה, זהב. בעצם יותר, כל מילה יהלום? ביטוי מתאים מישהו? אין לך מושג כמה תיארת את הרגשות שהנחו אותי לחזור לארץ במשפטים שהדגשתי בתגובתך.

חחחחח :lol: (מצטער מנהלים, הייתי חייב ) the-one תראה איך הסמיילי הזה מתאים למשפט me love you long time - transsexual smiley כמובן, מבלי חו"ח לפגוע ברגשותיו של אף אחד - לכל אחד יש את הזכות והבחירה החופשית להחליט כיצד ברצונו להתנהל בחייו הפרטיים כל עוד הוא אינו פוגע באחר. גם מהבחינה הזו

כל הכבוד לך, מגיע לך ח"ח על המוטיבציה והנכונות לעמוד מול החיים ולהילחם בשיניים. וגם אני גיליתי שרד נקס אוהבים מאוד את ישראל, כשמשום מה הייתי בטוח שיהיה ההפך מסכים גם עם כך שניתן לשנות את דעתו של כל אדם, בהנחה ואתה מקבל ממנו את הבמה לעשות זאת (קצת קשה לשכנע אדם שהוא שונא אותך סתם אם הוא רץ אחריך עם קלשון, ולא נותן לך במת דיבור ראויה ) ובנימה קצת יותר רצינית - פעם חבר שחור שהיה לנו שם (לא אומר שחור מתוך גזענות אלא בקטע טוב דווקא, מבחינת מנטליות התחברתי אליהם יותר בקלות מלהרבה לבנים) בא לתת לנו שקית הפתעות ירוקה הוא יצא מהרכב עם חבר, שבהה בי בצורה מעוררת תמיהה... אחרי שתי דקות הוא סיפר לי (החבר שכבר יש לי, לא זה שיצא מהרכב) שחבר שלו הוא מוסלמי שהשתחרר מהכלא לפני מספר שבועות, ועכשיו כשהם במקרה היו ביחד והוא סיפר לו שהוא נוסע לבקר חבר ישראלי הוא רצה להצטרף... אותו חבר של החבר שלי, פתאום התחיל לשאול אותי למה אנחנו שונאים את כל הערבים, למה אנחנו פוגעים בהם ללא סיבה, וכל אותן שאלות סטנדרטיות... התחלתי לדבר איתו ואחרי כמה דקות גם הוא נהיה חבר שלי אם להבדיל, הייתי מתלהם ומתחיל להטיח בו אשמות, זה יכל להיגמר אחרת... (כושי שהשתחרר מהכלא אמרתי? ) כמו שאמרת, מבחינת הסברה הכל תלוי בנו ותמיד אפשר לשנות את דיעת האחר - שוב, במידה ויש לך כאדם את הכלים הבין-אישיים כדי להצליח להסביר את הנקודות הנצרכות לאותו עניין, ושאתה מקבל את ההזדמנות ואת הבמה. ושוב, כל הכבוד לך...

הממוצע

ברור לי שיש סיבות נוספות, לי היה חשוב להדגיש את הנקודה שזה לא נובע ממניעים אנטישמיים בהקשר של שנאת היהודי בגלל שהוא יהודי, מקווה שהספיקה דוגמה אחת בשביל זה סתם כדי "להעשיר את הדיון", כבר משחר האיסלאם הדברים התנהלו כך אצליהם במידה מסויימת, עוד כשהייתה דת בחיתוליה מוסלמים היו עוברים בכפרים וממרים אנשים על דתם בעל כרחם \ בוזזים את עושרם ומוציאים אותם להורג. גם לנצרות לצורך העניין לא חסרו תקופות כאלו, משום מה הם רואים את כמות חברי המועדון כערך בעל חשיבות עליונה אבל באמת לא ניכנס לזה כי זה דיון אחר לגמרי. אצלי זה לא שווה הכל, אבל אני מסכים איתך שזה משרה נחת רוח גדולה בחיי היום יום - כשכולם מסביבך לא עצבניים, אלא רגועים ואדיבים. בהחלט זה אחד הדברים הנעימים במציאות שם (אני מדבר על ארה"ב וקנדה לפחות מנסיון, במקומות אחרים בעולם עדיין לא יצא לי להיות אז אני מנוע מלהביע דיעה). אמנם, קח בחשבון שהם לא חיים במציאות שאנחנו צריכים להתמודד איתה. אל תהיה בטוח שאם תושבי ארה"ב הממוצעים, the average joe's, יגיעו למצב בו הם חיים תחת איום טילים יום-יומי מתמשך, לא יתחילו שם מסעות בזיזה ברחובות והתפרעויות של קבוצות אוכלוסייה עצומות. (שוב, תנסה לצייר תמונה בראש, בה הממשל בוושינגטון נותן לזה להגיע לכדי כך. שרוסיה, או מדינה אחרת לצורך העניין, מפציצה את הערים המרכזיות בארה"ב על בסיס יום יומי, ולתושב הממוצא נראה כי, הממשל אימפוטנט לגמרי לנוכח האיום, ואין ביכולתו לעשות דבר). אז, נוכל להשוות אותם אלינו בפן הזה לדעתי. ונעים מאוד כולם, קוראים לי בן לביא, b for ben\lavie מכאן שם המשתמש... נעים להכיר! (סתם כי מציק לי במידה מסויימת כשקוראים לי בשם אחר, גם אם זה שם המשפחה)

לא על ביטויים מהסוג הזה דיברתי חבר יקר, מן הסתם שביטויי אלימות בפועל קיימים בהסתברות הגבוהה ביותר בישראל - מהסיבה הפשוטה, שאתה במלחמה אקטיבית בין אם זה מוכרז ובין אם לא. אני לא מדבר גם לצורך העניין על כאן ועכשיו, דיברתי על עצם הקיום של האנטישמיות בתוך חברה, במצב בו היא מתנהלת כמות שהיא, לא חכמה למדוד כשהכל בוער מסביב. אני לא יודע אם תסכים איתי או לא, אבל לדעתי הערבים שונאים אותנו כי להשקפתם גנבנו להם את האדמות, ומאז אנחנו משחקים איתם משחקי חתול ועכבר - זה סכסוך "אישי", ולא כזה שנובע מהיותם אנטי-שמיים. ולכן, היו תקופות בהן מצאנו איתם את האיזון, וחיינו בשלום אחד עם השני - עד שאחד מהצדדים הרס את אותו סטטוס קוו כשהוא משחק את תפקיד הטיפש התורן, כל אחד בתורו. פעם אנחנו, פעם הם. אני מקווה שבעזרת השם יבוא יום והתקופות האלו יחזרו. ולצמיתות לא on\off. אני דיברתי על אנטישמיות "נסתרת", כזו שנמצאת מתחת לפני השטח. כמו שבגרמניה היהודי היה ככל אדם מהמניין, עד שהתחילו לגאות הבעיות בגרמניה, והגרמני הממוצע חיפש שעיר לעזאזזל, כדי שיהיה לכולם מישהו להפנות כלפיו את האצבע המאשימה - ואז מאליו, אם לכולנו יש אוייב משותף אנחנו מאוגדים, ומה זה משנה אם הדבק הוא שנאה. אז אותה אנטישמיות נסתרת, יכולה לא להיות מורגשת כלל. והיא יכולה להתבטא בקללה מזדמנת בסופר, ולפעמים, גם היום - היא נגמרת לצערינו ברצח. אבל שוב, אני סבור, שהערבים שונאים אותנו בגלל סיבה אחרת לגמרי, ולכן לא הבנת לכאורה את כוונתי המקורית. אני מבין איך ניתן להגדיר את הערבים כאנטישמיים. הרי הם מצהירים בפרהסייה שהם רוצים למחות את העם הציוני. בוודאי הם אנטישמים. לא. הם פשוט ממש, אבל ממש כועסים עלינו. בדיוק כמו שאנחנו ממש כועסים עליהם, והסיבה היחידה שאצלינו לא צועקים את זה בפרהסיה זה כי אצלינו יש פוליטיקאים שלוקחים בחשבון מה יגידו על מה שיצא להם מהפה ובאיזה אור זה יראה אותם. תשאל כמעט כל אחד שגר בעוטף עזה \ קריית שמונה \ באר שבע \ אשקלון \ הרבה מקומות אחרים בארץ והוא יגיד לך שהוא היה מאחל להם בדיוק אותו דבר. אבל להשקפתי, זה שזו שנאה שהתעצמה כל כך, עד שהפכה להיות קולקטיבית כלפי אותו העם, לא הופך אותה לאנטישמיות - מהסיבה הפשוטה שהיא נובעת מסכסוך אמיתי ובר קיימא, כזה שאפשר לפתור, באמת יש לנו סיבה לכעוס עליהם ולהם יש כזו לכעוס עלינו. ויש כאן גם עמק שווה, אנחנו פשוט לא מצליחים למצוא אותו. הנאצים ימך שמם לעומת זאת, סתם שנאו אותנו. מתוך אידיאולוגית שנאה סתמית, שבאה לשרת אינטרסיים כאלו ואחרים, כמו שאמרתי קודם - קל לאגד אנשים מאחוריך כשאתה דיקטטור דמגוג שמניח מטרה נוחה על הכוונת של כולם. זה אנטישמיות מבחינתי, כששונאים אותנו סתם, לא כששונאים אותנו כי אנחנו מחזיקים אוכלוסייה גדולה בתנאי מצור יחסיים (מבלי להיכנס בכלל לדיון פוליטי של אם נכון או לא נכון למדינת ישראל לשמור על עזה תחת ריבונות ישראלית יחסית). להם יש סיבה אמיתית לשנוא אותנו (שוב, להשקפתם, אני מנסה לשים את עצמי בנעלי הערבי העזתי הממוצע), ולכן זו לא אנטישמיות מבחינתי. נכון, זה עושה את ישראל מקום פחות בטוח למחיה בעבור יהודים ממנהטן, לונדון, ו"אפילו" ברלין - אבל זה לא עושה את זה אנטישמיות. למה? כי הערבי רוצה להרוג אותי באמת, לא כי אני יהודי - אלא כי הוא רוצה בחזרה את יפו וירושלים. אם נצייר תמונה בה אנחנו נוותר על אותה פיסת אדמה שנקראת מדינת ישראל חו"ח, אני מבטיח לך שלא תהיה להם שום בעייה לחיות בשלום איתנו.

רציתי לומר זאת אבל אמרתי שאחכה, ואתן לך את הכבוד ולמען הבנתו של הצד השני ( ותקן אותי אם טעיתי ), נהג מתחיל התכוון שהוא מעדיף בן שנמצא רחוק ממנו פיזית אבל מאושר, מאשר בן שיהיה קרוב פיזית אבל יהיה קליפה ריקה בבחינת חסר אושר וחסר תכלית. הוא השווה בין מצב א' למצב ב', לא אמר שיש קשר ביניהם \ שהם אמורים להשפיע אחד על השני. אני תופש את זה כך - גם אני, אעדיף, שבמידה והבן שלי נמצא בסיטואציה בה כדי להיות מאושר, עליו לנסוע ולרדוף אחרי האושר הזה במחוזות רחוקים כביכול, הוא ילך וירדוף אחרי האושר. אם אנסה לשמור אותו קרוב אלי, אולי "אהנה" מקרבתו, ואני כותב במרכאות כי לא באמת אהנה משום דבר, הוא לא ישכח לעצמו ולי את תחושת ההחמצה הזו. לכן, שילך, ירדוף אחרי האושר שלו, אם זה מה שאמור לקרות הוא גם ימצא את דרכו להיות קרוב פיזית בחזרה. ואם לא? לא נורא. עדיף שיהיה רחוק, ומאושר, מאשר קרוב, ומדוכא. מקסימום, נטוס כל חג \ חג שני...

מאותו "ציון דרך" בציטוט והלאה, זה אינדווידואלי לדעתי. אני לא הסתדרתי עם זה. פגשתי גם ישראלי שצמח ושגשג שם, היום הוא מליונר, בעלים של חברה לשיפוץ פנים של מלונות בוטיק במנהטן... גם הוא לא הסתדר, ובגיל +50 ישב איתי בארוחת שבת וכמעט הזיל דמעה כשדיבר על הנכדים שיש לו בארץ ועל כמה מתחשק לו לראות אותם יותר. אני כן מסכים איתך, שמהבחינות שדיברנו עליהן כאן כן קל יותר שם. בקטע המנטלי - יש כאלה שמסתדרים, ויש כאלה שלא, בכל מקרה - אף אחד לא יקבל אינדיקציה על עצמו עד שלא ינסה גם אתה (אם הבנתי נכון, ואתה מניח שכולם מסתדרים כי אתה רואה מה חברים שלך עוברים ולא כי ניסית בעצמך, במידה ואני טועה אני מבקש סליחה), לא יכול לדעת בוודאות עד שלא תנסה. ולצורך העניין, לעולם אי אפשר לדעת, כי מי מבטיח לי שבגיל 50 כשיהיו לי נכדים זה יתאים לי באותה מידה שזה התאים לי בגיל 25 כשהייתי רווק \ נשוי טרי? או להבדיל, מי מבטיח לי שבגיל 25 לא אשתגע מגעגועים, ובגיל 30 זה כבר יספיק לעבור פעמיים? כשם שאתה אומר בשורה התחתונה זה מאוד מאוד אינדווידואלי מבחינת הרגש, וזה גם דבר משתנה כמו שכתבתי אז אין כאן תשובה וודאית מכיוון שזה מושפע מאוד מתנאי המציאות של אותו אדם באותה נקודת זמן. אז מתוך אותה דינמיות, כמו כל דבר בחיים, כל מה שנשאר לנו להיות מהבחינה הזו זה דג ששוחה עם הזרם. עכשיו מתאים לטייל ולעבוד? סע. תחסוך כסף, תהנה. תתקדם ותתפתח. הגעת לסכום שהגדרת לעצמך? תחזור. לא רוצה לחזור? תישאר. שברו אותך הגעגועים? תחזור. מי אמר דרך אגב שאין אנשים שמזגזגים על פני שתי יבשות? בקיצור, שכל אחד יעשה מה שמתאים לו מבחינת הרגש ומבחינת האמצעים שהוא מצליח להקנות לעצמו בתוך אותה מסגרת חברתית \ כלכלית שבה הוא נמצא. המאזניים נוטים לכיוון ארה"ב? כנראה ששם, לפחות בנקודת הזמן הנוכחית, אתה תהיה מאושר יותר. נוטים לישראל? הכיוון בוודאי כבר מובן. אם אדם יעשה החלטות הרות גורל לפי פרמטרים כלכליים \ חומרניים גרידא, הוא לעולם לא יחייה חיים מלאים (מבחינת סיפוק הכוונה). הדרך היחידה, היא איזון של הצד החומרי והצד הרוחני \ רגשי בחיים - אם אתן לפרמטר של האושר להנחות אותי כשאני עושה את אותה החלטה, מאליו אמצא את האיזון הנכון בין שניהם, את המתאים לי ביותר, באותו הרגע. אצלי המשפחה והחברים הטו את הכף בנוק-אווט אבל כמו שאמרתי וכמו שאתה אמרת, זה לא ככה אצל כל אחד. מהבחינה החומרנית אמנם, אין על מה לדבר, בארץ לעולם, אבל לעולם לא הייתי יכול להרשות לעצמי לחיות כמו שחייתי שם, בגיל 19, עם משכורת של חצי איש מחשבים חצי פועל בניין ועוד בשנייה שהשתחררתי מהצבא בלי שיש לי שום תעודה whatsoever ביד... וגם, אתה צודק, שם המשטרה באמת תעשה משהו בנידון אם אתלונן שמישהו שרט לי את הרכב.

יש לי כרטיס dvr שוכב היכן שהוא אם איני טועה, במידה ואתקל בו במגירת "ציוד המחשבים שכבר אין לי מה לעשות בו" אשמח למסור לך אותו כך שזה יוזיל לך את העלות הכללית

מסכים ב 100%, בגלל זה כתבתי באותה תגובה גם את השורה הבאה בתוך משפט זה ניסיתי לכלול גם את הילדה שירקו עליה, גם את האבנים בכבישים, את הכל... נכון, גם כאן עדיין יש המון דברים בסגנון הזה לצערי הרב. ומסכים איתך גם בנוגע לכך שרובם המוחלט של גילויי האנטישמיות במדינות המערביות כיום הם מצד גורמים מהגרים שכנראה משתמשים בזה כפרקן ליצר האלים שמכונן בתוכם, ייתכן וזה מכוון כלפינו מסיבות אידיאולוגיות, וייתכן שבאמת "במקרה" אנחנו היינו אלו שנקלענו לכוונת באותו הרגע - אבל בשורה התחתונה זה לא ממש משנה אז אני מסכים איתך גם כאן... עכשיו הבנתי למה התכוונת בתגובתך המקורית שהתייחסה להודעה שלי, ואני מניח שכעת גם אתה מבין שדיברתי על אין לי מקום אחר במובן הסנטימנטלי, לא במובן של תחושת הבטחון - שם לצערי, אתה צודק וגם היום אנחנו רחוקים מהיכולת להגדיר את מדינת ישראל כמקום בטוח לגמרי לחיות בו מבחינה זו. ובאמת חבל שכיום ערכי המשפחה "התדרדרו" במידה מה בעיני רבים, אצלי בבית היה דגש גדול בחינוך על ערכים אלו, וגם אני שם לב את ההבדל בתפישת העניין ובפן הזה של השקפת העולם ביני לבין בני גילי וזה מעציב אותי במידה מסויימת...

אין לזה שום קשר לממשלת ישראל עצמה, כיישות ריבונית או ככל דבר אחר לצורך העניין. יש לזה קשר עם העובדה שהמשפחה שלי תהיה במרחק 12 שעות טיסה ממני. כמוהם, גם כל החברים שגדלתי איתם (ידוע שבסופו של דבר כל אחד תופס את כיוונו, מה שכבר קרה וקורה אצלינו בחברים, חלק נשואים, חלק לומדים, חלק פנו למסלול עצמאי, כל אחד תפס את פינתו כיבכול) אך עדיין, אני לא רוצה שאוקיינוס יפריד ביני לבין כל האנשים שאני אוהב. בקשר למדינה - שוב למען הגילוי הנאות, אני בז לממשלת ישראל, הנוכחית, וגם לכל אלו שקדמו לה מאז שאני יכול לזכור את עצמי - מה שעושים לנו זה באמת לנסות למכור לנו שקרים, ולהצליח הרבה פעמים בתהליך של אינדוקטרינציה כמו שאמרת. (אני זוכר קמפיין בחירות מאמצע שנות ה 90, אחד מזכרונות הילדות שלי כי זו פעם ראשונה שהלכתי לקלפי. ברק היה שם, ביבי גם כן אם איני טועה... אותו מגרש, אותם שחקנים, אותם הבטחות סרק, מעניין איך עשור אחרכך דבר לא השתנה לטובה, לפחות לא כתוצאה מההבטחות \ המעשים שלהם ) אבל זה שאני אומר אין לי ארץ אחרת לא נובע משום דבר שאף אחד מכר לי, אין לי ארץ אחרת משתי סיבות בודדות - א. כמו שאמרתי, כל האהובים והיקרים לליבי חיים כאן, ולכן באופן טבעי נוח לי להיות בקרבה אליהם. ב. נראה לי שקצת בשונה ממך, אני סבור שיהודי יכול להיות באמת בבית רק כאן, ואני אומר שנראה לי שבשונה ממך כי נדמה לי שלנקודה זו התכוונת בהערתך. כמו שאני רואה את זה, כל עוד החיים "על מי מנוחות" בגולה, גם מבחינת הגויים וגם מבחינתינו, הכל יהיה בסדר - בשבילם ובשביל היהודים. משום מה לצערי אני עדיין סבור שבזמנים קשים, של מיתון ומשבר, או קשיים כאלו ואחרים, בלית ברירה עדיין יפנו את האצבע המאשימה אל הפראייר התורן, הלא הוא היהודי. כמובן שזה לא כולם, וסביר להניח שאף אדם אינטלקטואל שיש טיפה בינה בקודקודו לא יקנה את השקר של "היהודים הם המקור לכל צרותינו" כביכול. אך מי אמר שאחוז הארי מהאוכלוסיה הוא אותם הנאורים והאינטלקטואלים? לשיטתי אני לא מעוניין לחיות במקום בו מבצבצים גילויי אנטישמיות אפילו במתכונת הקטנה ביותר - וגם ב 2012, לא חסרים בצבוצים שכאלו, לא באירופה, לא בארה"ב, לא בשום מקום בחו"ל - זה עדיין קיים. אמנם במתכונת מזערית ביותר, אך מבחינתי בבחינת להבה קטנה שמחכה להתלהט בבוא היום - כי הנטייה לכך באותה חברה עדיין קיימת. יש לי מדינה משלי, לא צריך שאף אחד יעקם עלי פרצוף כי אני "יהודי outsider" שבא "לטמא" לו את הכלכלה ואת אורח החיים. למרות שגם כאן, לצערי, בישראל של 2012, לא בוערו נגעי האנטישמיות והגזענות עד תום, וכולי תפילה שהם כן יבוערו כמה שיותר מהר, כך שאוכל להרגיש "בבית" במלוא מובן המילה, ולדעת שגם אחיי מרגישים כך ללא קשר להיותם בני העדה האטיופית \ אשכנזים \ מזרחים או כל מסגרת אחרת שתחליט לדחוף לתוכה חלק מהאוכלוסיה. אני אוהב את המקום הזה כי הוא כור היתוך מדהים. גם ארה"ב היא כור היתוך במובן מסויים תוכל לטעון, נכון, אך זה כור ההיתוך שלנו, ולטעמי הוא חם ונעים הרבה יותר

+1 על ההמלצה על איקאה, שולחן מחשב + כוננית מגירות שרכשתי שם ב 600 שקלים אם איני טועה - פז"מ של 4 שנים ועדיין נראים כמו חדשים. שידה נמוכה לטלוויזיה, עדינה בסגנון יפני כזה, עלתה 300 שקלים אם איני טועה - פז"מ גם כן של 4 שנים, ולמעט עיוות קל שנוצר כתוצאה ממשקלה של טלוויזית "32 מקרן אחורי שישבה עליה במשך שנה וחצי, והגיוני לגמרי שזה יקרה, מצבה גם כן כחדשה.

מסכים עם המון ממה שנאמר כאן, וגילוי נאות נוסף - במשך חצי שנה כמעט לאחר הצבא, גרתי בניו ג'רזי ביחד עם שלושה חברים, כסוג של טיול - אך לא כתייר פעור פה כביכול, אלא כאדם עובד מן המניין שחיי את חיי השגרה שם. (לטעמי זה טיול טוב בהרבה מטיול "תיירותי", כך באמת טועמים את התרבות ואת ההבדלים החברתיים, אתה יכול לחוות זאת רק כשאתה מתערה באותה חברה והופך להיות חלק ממנה, גם אם לתקופה קצרה). חיינו בדירת שני חדרים צמודת קרקע ממש גדולה עם גינה, שהיה עולה לשכור בבועת גוש דן לפחות 6500 ש"ח בחודש, השתכרנו בממוצע בין 150$ ל 250$ יומיים בעבודת שיפוצים של בערך 10-12 שעות ביום בממוצע בתחילה (היו גם ימים שיותר, מכאן פערי השכר, בעקרון הרווחנו 12$ לשעת עבודה רגילה, 20 לשעות נוספות לאחר 8 שעות), לאחר חודשיים לערך הפחתנו בכמות העבודה ונשארנו עם אותה מדרגת שכר (תודות לאפשרות תעסוקה שפתחתי לבוס שהיה לנו, מצאתי לו אפיק משיכת לקוחות חדשים ממש יעיל דרך lead's אמינים ואיכותיים שמצאתי בזמנו באיזור ניו ג'רזי כך שאני הפכתי לאיש המחשבים של העסק וחברי למנהלי העבודה של המקסיקנים :lol:) - כך שהרווחנו אותו שכר, אך עבדנו 7-8 שעות ביום, כשאני עובד מהבית לפעמים ומקבל את שכרי. הדבר השאיר לנו זמן רב יותר לבילויים והנאות, מכיוון שהיינו חוזרים רעננים יותר הביתה תודות ליום העבודה המקוצר והקליל יותר. בשורה התחתונה, השכר הזה, כפועלים פשוטים כביכול, אפשר לנו להחזיק דירה, רכב, לכלכל את עצמינו מבחינת ביגוד ומזון - ועדיין, נשאר לנו המון עודף. מספיק כדי לקנות כאוות נפשינו כל גאדג'ט שחפצנו בו, מספיק כדי לצאת לפאב שלושה ערבים בשבוע, מספיק כדי לעשות הכל. וזה אחרי אותה התנהלות כלכלית נכונה שדיברת עליה,כי עובדה שעדיין נשאר לי כסף בכיס בסוף החודש אותו יכולתי לחסוך. ומה גם, שהייתי שם ב"קטע" של טיול ולשרוף כסף כביכול, במידה והייתי מציב לעצמי את החסכון כמטרה אותו סכום בסוף החודש יכל לטפוח משמעותית זו הייתה אחלה תקופה. יכולתי להישאר שם מכיוון שאותה אפשרות תעסוקה הלכה והתפתחה, ומצאתי את עצמי במצב שתוך חצי שנה הכפלתי את נפח ההכנסות של העסק בו עבדנו ע"י הניהול והמהלכים העסקיים שגרמתי לבוס שלי להנהיג - והוא התחנן שאשאר ואמשיך איתו. חזרתי לארץ מכיוון שלא הצלחתי לדמיין את עצמי נשאר שם רחוק ממשפחתי, ומחברי שבארץ, כשאפילו את שלושת החברים הטובים שלי אין לי איתי. הריחוק הזה גדול מנשוא בשבילי, אפילו כששמים אל מולו את התועלות הכלכליות שיש בצד השני של המשוואה. אני מסכים איתך, ועם אלו שנוקטים בדעתך, כי הרבה, הרבה יותר קל להתקיים מבחינה כלכלית גרידא בארה"ב. יכול להיות שגם מבחינות אחרות אחדים מכם ימצאו זאת יותר קל, אני בכל אופן באתי להתייחס לפן הכלכלי בלבד - כמו שאמרתי אני לא מצליח לראות את עצמי מנהל את חיי בשום מקום חוץ מישראל, בגלל הקרבה למשפחה, בגלל המנטליות כאן, בגלל הכל. לולא היה כך, לא מן הנמנע שבמקום להקים עסק כאן בארץ, הייתי מעתיק את עצמי לשם. אבל - אין לי ארץ אחרת, גם אם אדמתי בוערת

בשתי מילים - ברוך השם

מצטרף, זה מפליא ומתסכל אותי, בו זמנית, ברמות גבוהות כל כך - ואין לי מושג למה

http://www.hameiri-cheese.co.il/%D7%AA%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%98-%D7%A6%D7%93%D7%93%D7%99/%D7%94%D7%97%D7%A0%D7%95%D7%AA/

בגלל זה אמרתי לך מראש שאני מעדיף להשאיר את זה במקום הזה. של בוא נסכים שאנחנו לא מסכימים, נשים את אותה אי הסכמה מאחורינו ונמשיך לאהוב אחד את השני למרותה. כי שיחות מטבען מנסות להתקדם למקום כלשהו, אז לשיחות כאלו לא כדאי להיכנס - כי לאן יש להם להתקדם? מה יצא בסוף? הרי לא אני ולא אתה נהפוך את אורחות חיינו כתוצאה מהשיחה אז עדיף שנכבד כל אחד את דרכו של השני וזהו. מי אמר שהנקודה הסופית שצריכים לחתור אליה היא ההוכחה של צדקתו של הצד שלי. יש כאן רק נכון, לא צודק וטועה. ונכון לך לחיות כפי שאתה רואה לנכון. ולי, כמו שאני רואה. ובנימה אחרת, תראה את ההודעה הפרטית ששלחתי לך

חמישה תווים.

תודה על ההמלצה, אנסה למצוא זמן לצפות בזה מחר...

רציתי להוסיף להודעה הקודמת אבל כבר עבר זמן העריכה - יש טעם להיכנס לרזולוציות כאלו בכלל? הרי גם אם אתן לך "הוכחות" לוגיות, מעשיות, גשמיות, מה שתרצה, גם אם "אוכיח" לך שאני צודק, יש בזה תועלת? יש אמרה שאומרת - אדם שמאמין לא צריך הוכחה אחת, לאדם שאינו מאמין מאידך לא יספיקו כל ההוכחות שבעולם. גם אם "אוכיח" לך לוגית, מעשית, וגשמית - זה לא יגיד לך כלום. למה? כי אותן הוכחות, תקפות במסגרת הסובייקטיבית שלי. אתה מאידך, לא מוצא אותן במסגרת הסובייקטיבית שלך. בגלל זה אני מאמין, ואתה לא. להגדרתי אמונה חייבת לבוא על גבי תובנות שכליות, אחרת היא "סתם" איזה השתייכות רופפת לרעיון רוחני שאני בקושי מבין, רק ברגע שהיא מתבססת ע"ג תפישה שכלית של המציאות היא יכולה לתפקד באמת ולהעצים לי את החיים. וכמו שאמרתי שוב, אין כאן צודק וטועה, יש כאן נכון ולא נכון. זה שאתה לא מוצא את אותן הוכחות במסגרת הסובייקטיבית שלך, ועל ידיהן בא לידי אמונה, זה אומר שזה לא נכון לך, בין אם עכשיו ובין אם בכלל. כי גם אם "אוכיח", מה אז? האם אבקש ממך לשנות את אורחות חייך לאחר ש"העמדתי אותך על טעותך"? איזו תועלת תהיה בכך? להפוך אדם ללא מאושר ע"י כפייה של אורח חיים שלא מתאים לו. כל אחד חי את חייו, ומחליט החלטות בדרך. אני בחרתי להאמין, אחרי שהבנתי שכלית כיצד בדיוק זה משפר את אורחות חיי וגורם לי להיות יותר בן אדם בכל מובן של המילה. לא שלפני כן לא הייתי כזה, פשוט עכשיו אני יכול להיות כזה ב"דרגות" גבוהות בהרבה. אתה בחרת אחרת, וזה יהיה טיפשי מצידי ומצד כל אחד אחר לנסות ולשנות את אותה הבחירה. אז אני באמת מוכן להסביר ו"להוכיח" רק במידה ומראש מוסכם בינינו שזה ביני לבינך ולא ככה בפומבי ע"ג הטופיק הזה, אלא כשיחת טלפון \ skype קצרה (כי זה כרוך בסיפור אישי, וזה גם יהיה ארוך מאוד בהודעות אל מול חסכון עצום בהקלדה בעלות של כמה נשימות ;] למרות שבמחשבה שנייה יכול להיות שחבל להשאיר את זה מחוץ לטופיק הזה, אחלה טופיק הוא צמח להיות ) ולוקחים את זה כדיון "מתורבת" בלבד - לא נותנים לצורך הזה לשנות את האחר להיכנס לשם, כי זה לא נכון. אני לא אוהב שזה קורה - וחשוב לי להדגיש זאת, כדי שלא ישתמע חס וחלילה כאילו אני מנסה לשים לך כיפה על הראש. יותר מזה, אם היית שואל לדעתי לגבי חבישת כיפה הייתי אומר לך שלא כדאי לך מי שזה מתאים לו כבר עשה את הבחירה הזו בעצמו. מי שזה לא מתאים \ נכון לו, לא צריך "לעבור לצד שלנו" במגרש, ואף אחד לא צריך לנסות להעביר אותו לשם.

מסכים איתך, וגם לצערי זה מזמן נשכח, ולכן כתבתי בתגובתי ל sronis, שהלוואי והעולם היה מושלם - אבל יש אנשים שחייבים שיכתבו להם את זה במקום כלשהו. ויש אנשים, שגם כשזה כתוב להם מול העיניים זה לא יעזור לשום דבר, לצערי הרב

חמישה תווים.

בסדר גמור מבחינתי, ועכשיו, לשאלתך הקודמת - כמו שעניתי ל falou אענה לך, במקרה כזה - אצטרך "להאלץ" ו "לאכול את הכובע", כי לפני שהוא יהודי \ מוסלמי \ כל דבר אחר, הוא הבן שלי.