הסיבה היא פשוטה - עד ינואר היו בעזה שש אוגדות, מדובר על עשרות אלפי חיילים, חלק גדול מהם מילואים. זה היה מאוד מאוד יקר, וזה השיג את מה שזה נועד להשיג - השמדה של מסה קריטית של יכולות חמאס ברוב שטחי הרצועה. זה שלא ניצלו את המומנטום אחרי חאן יונס ונכנסו מיד גם לרפיח היה כנראה טעות.
בסופו של דבר מה שקורה בעזה הוא איזון בין כמה גורמים - הצורך של המשק הישראלי לחזור לשגרה, הצורך להכין את הגזרה הצפונית לתמרון בלבנון (מה שמרתק לשם הרבה מאוד כוחות, גם מילואים) והצורך להשלים את המשימה בעזה. לכן יש כרגע יחסית מעט כוחות בעזה, והם עוסקים ב"כיסוח דשא" כי כאמור אין מספיק כוחות כדי *להחזיק* בשטח שנכבש וממילא אין לישראל אינטרס לעשות זאת כי *להחזיק* אומר גם להיות אחראי על האוכלוסיה האזרחית. אז נכנסים לשכונה, הורגים מחבלים ואוספים אמל"ח, יוצאים, מחכים שעוד מחבלים יחזרו לשם וחוזר חלילה. וזה יימשך כנראה עוד זמן רב, לפחות עד שיתגבש הסכם כלשהו עם מדינות ערב על כינון שלטון אזרחי ברצועה, או עד שכל המחבלים ימותו (ויש כמות סופית שלהם, כמו גם כמות סופית של מקומות שהם יכולים להתחבא ולפעול מהם והכמויות האלו הולכות ומצטמצמות עם הזמן).