אני צעיר אבל מבין לגמרי את מה שאתה כותב, אני בן לזוג שעלו לארץ בגיל 30 בלי לדעת מילה בעברית והיום כבר לא משלמים משכנתא והמצב הכלכלי הוא מצוין
ככה שחינוך פיננסי אני גם עברתי.
אני כבר משוחרר זמן מה, ובינתיים כל חודש שמרתי על סך הוצאות נמוך בהרבה מסך הכנסות, לאחרונה גם השכר שלי גדל משמעותית לכזה שמס הכנסה כבר לוקחים ממנו, אני יודע בדיוק כמה הוצאות קבועות יש לי בחודש, אין לי התחיבויות עתידיות- גם לא על הרכב שנאלצתי לקנות (גר בשומרון- אין תחבצ כמעט בכלל),
(אני ממש לא מתנזר, הייתי בחו"ל פעמיים ועוד פעם בקרוב מאוד,)
כל האמור למעלה גורם לי להרגיש שאני אכן מיישם את מה שההורים לימדו אותי.
אך כשאני עם חברים ואנשים אחרים בני גילי אני מרגיש טמבל- כי כולם משלמים 100 שקל כניסה למועדון ואז עוד 400 על בקבוק פינלנדיה, אף אחד לא יודע איך נראה התלוש שלו,עושים קניות ביילו, לקח לי חודשיים להחליט איזה רכב אני קונה ועוד חודשיים להחליט על הרכב הספציפי בזמן שחברים שלי פשוט נוסעים למגרש וקונים
מה שגורם לי להרגיש שאולי הבעיה היא בי? האם אני "מחושב מדי"?
אני *בהחלט* שמח בחלקי - מאמין שחומרה לא גורמת לאושר, ואני באמת נהנה מדרך חיי- לא שאני באמת שם על מה שאומרים לי אבל כשאני אומר "צריך לחסוך לעתיד" (כמו שאתה אמרת) - מסתכלים עלי מוזר.
אולי טיילר דארדן השפיע עליי יותר מדיי?