RK

כל רכב בהיצע הנוכחי של אלפא (פרט ל-147 2.0, כמדומני) מיובא גם עם תיבת הילוכים ידנית. לעניין הלקוחות, אז למרבה הצער רובם באמת מעדיפים מכוניות עם שתי דוושות. ככה זה אצל כל היצרנים. גם הדגמים החמים של BMW, לדוגמא, נמכרים לרוב עם תיבת הילוכים אוטומטית. לעניין תדמית ושימוש - אין לאלפא כרגע אף דגם בהיצע שהוא דגם מסלול. הדגמים מיועדים לנסיעה יומיומית ונקנים ככאלה. שילוב שיקול זה עם מאפייני השוק המקומי גורם לכך שמעדיפים דגמים בעלי תיבות אוטומטיות/רובוטיות.

כפי שנקל לראות, בירור קצר היה חוסך ביקורת ארסית ומיותרת.

הקשר שלנו עם היבואן רחוק מהרושם שאתה מנסה ליצור. עם זאת, קשה לי להתייחס לטענה בידיעה ברורה שמה שאני לא אטען, לא יתקבל. אז ברשותך... במאמר מוסגר, הסיוט הגדול ביותר עם איש מכירות בנסיעת מבחן עברתי בטויוטה (התבטאויות כמו "לא באתי לפה כדי למות" כל פעם שהמהירות עברה את ה-90). ח"ח מגיע לנציגי יונדאי (יד חופשית למדי, תיאורים ומתן תשובות והתערבות מינימלית באופי ותוואי הנסיעה) ולנציגי הונדה (לא הצטרפו ). ועדיין לא קיבלתי מענה לעניין שליטה על ההילוכים. מהניסיון שלי - אם זה הידני, הוא די חלק, הסלספיד ב-159 פשוט ביותר לתפעול והאוטומט הוא אוטומט. אני באמת לא יודע על איזה קושי מדובר.

באף נהיגת מבחן שלקחתי באלפא רומיאו לא ישב לצדי אף אחד. קשה לשלוט על ההילוכים? הייתי רוצה פירוט על זה.

בהחלט. אבל בתור טיהור נפש של 5 דקות לאחר מבחן באוניברסיטה, אין לו הרבה תחרות. בכלל, האזור משופע בכבישי נהיגה ראוים - הבחירה שלי בדרך מהאוניברסיטה ליקנעם הייתה בין כביש המחצבות לירידות של דליית אל כרמל, לא הבחירה הכי מבאסת בעולם גם כביש הקיבוצים (מצומת השופט לכיוון הכביש לצומת מגידו) והכביש המוביל לכיוון קיבוץ גלעד הנם בעלי תוואי משובח, אם כי איכות הסלילה בעייתית ביותר.

כבישים מהסוג של בית אורן וכביש המחצבות (התאום שלו שיורד לנשר) דווקא עדיפים בעיניי בכך, שהם לא מצריכים מהירויות גבוהות במיוחד על מנת לכייף ובכך מפחיתים את הסיכון לנזקי גוף היה ויקרה משהו. לגבי מסוכן למי שלא יודע מה הוא עושה - כל כביש הוא כזה, ובית אורן בוודאי לא יוצא דופן. אין כזה דבר כביש להתחרעות רצינית למי שלא יודע מה הוא עושה.

אתה נותן את התשובה בגוף השאלה, ענו לך היטב במיצובישי. למען הסר ספק: כפתור לחוץ: הילוכים 1-4. כפתור בולט - 1-3.

הסקייליין הקודמת רחוקה שנות אור מאימפרזה, איבו או כל מכונית ספורט להמונם. היא מעולם לא הייתה כזאת. אם ניקח בחשבון שהמתחרה שלה מבחינת ביצועים/יכולת היא ה-911 טורבו, אז המחיר שלה (800K) הוא כ-55% ממחירה של הגרמניה (כמיליון וחצי). בכל הכבוד, אני לא רואה פה בעיה, ההיפך הוא הנכון - התמחור לא רע בכלל.

יגיד אותו אחד שמעדיף לעשות את בחירותיו בעצמו. טיף הוא מקצוען, הרבה יותר אמין וטוב לטעמי מקלארקסון, למשל (בהיות האחרון בדרן לפני בוחן), אך גם הוא לא חף מפגמים, בין אם סובייקטיביים (סלידה מאיטלקיות שאינן פרארי) ובין אם מוכתבי הכשרה ואופי (בחינת המכוניות בהיבט ספורטיבי נטו). אמנם לא נהגתי בקליאו ספורט החדשה אלא רק ב-MK I, אך אם נניח שהאופי והתפיסה דומים, הרי שהאיביזה (עליה נהגתי, למען הסר ספק) לא נחותה בתנאי היום-יום, כשזמינות הכוח והביצועים מתקזזים עם הנוחות העדיפה של הקליאו, אשר יתרונה בהתנהגות והפידבק העדיפים באים לידי ביטוי בנהיגה ספורטיבית בלבד. עוד חיסרון שאני מקווה שרנו התגברו עליו, הוא היות הקליאו די מסובכת לטיפול, מה שגורר שעות עבודה רבות יחסית. האיביזה פשוטה יותר בהיבט זה והמנוע שלה משותף לרכבים רבים בקונצרן, מה שמקל על זמינות החלפים באורח ניכר. מה שאני מנסה להגיד, זה שאף בר דעת לא יטיל ספק בכך שהקליאו, ככה"נ, רכב מסלול ואף רכב ספורטיבי עדיף וינפיק זמני מסלול עדיפים בתצורה הסטנדרטית. הנקודה היא שרכישת רכב לשימוש יומיומי, ומהות ההוט האטצ' היא האפשרות לשימוש יומיומי ברכב ספורטיבי ומהנה, היא מכלול שיקולים, אשר הנהיגה על המגבלות היא רק אחד מהם. הבחירה היא עניין של סדרי עדיפויות אישיים וכל אחד מסדרם בהתאם לצרכיו ויכולותיו.

ללא ספק תגובה מתוחכמת ואינטיליגנטית, התורמת להבנת התמונה ולשרשור. אני רוצה לראות מה אחוז המגיבים שיסתדר בתנועה יומיומית בעיר כמו מוסקווה ועל אחת כמה וכמה את אחוז המגיבים שיצליח לנהוג בתנאי שלג או קרח.

האפלאוז שהייתה לנו במשפחה נפחה נשמתה בקילומטראז' צנוע של 341,000 (וגם זה בשל תאונה). למותר לציין כי האמינות הייתה מופתית, כל אשר הוחלף, למעט חלקים הדורשים החלפה תקופתית, היו אלטרנטור ומשאבת מים, שניהם אחרי 280,000 ק"מ. המנוע לא נפתח מעולם ולא הראה סימני ירידה בביצועים או חוסר סחיבה. רכב שטופל כיאות אין מה לחשוב מקילומטראז' גבוה.

תצפית מעניינת לאורך השרשור, והאמת לאורך שרשורים רבים בזמן האחרון: כואב פה לאנשים לכתוב "א" בראש פועל בגוף ראשון בזמן עתיד? זה צורם לראות אנשים כותבים "אני יגיד" או "אני יעשה", וזה מוציא אותם לא פחות מטומטמים מכל מעשה דבילי אחר עליו מתרעמים בפורום...

אגיד שהוא דפקט שלא יודע לנהוג והסיבה שהוא נכנס במעקה הבטיחות היא שהוא, ככה"נ, נבהל מהאבן והסיט את ההגה (או לא החזיק אותו מספיק טוב, לחלופין. לא חזק, טוב. שים לב להבדל), או שהוא שגל לך במוח, אם להתבטא בעדינות... סיפורי "אני מכיר" יש מפה ועד להודעה חדשה. הרוב לא ראוי לאזכור.

בולשיט. אולי מספיק כבר עם הקטע של האבן? צריך אבן די גדולה כדי לגרום לאבדן שליטה, גם במהירות שנראית בסרטון. עוד אגדה אורבנית מטומטמת...

לפותח השרשור ובהמשך לדבריו של דדי: אם ידעת שאתה צריך לפנות ימינה בכביש בן 3 נתיבים, מה עשית בשמאלי ביותר? זו גם תרבות נהיגה.

מספר נקודות: - אנשים פה מתעלמים (לא במודע, מחוסר ידע) שבחלק ניכר מהצילומים בקליפ הכביש מכוסה קרח, מה שהופך כל בלימת חירום כמעט לתאונה. - לא ברור מה פרק הזמן בו מתרחשות כל התאונות המתוארות. - לדעתי הצומת אכן מרומזר.

Any time

מה ש-falou מנסה להדגיש הוא, אם הבנתי נכון, ההבדל הקיים בין grip (אחיזה) ו-traction (משיכה). המשיכה אכן משתפרת בסיוע הנעה כפולה, בעוד האחיזה נקבעת על ידי משתנים אחרים לגמרי, ביניהם ובעיקר צמיגים ומתלים, וכלל לא קשורה להנעה. חלק מעדיפים לקרוא לזה התחכמות, אני מעדיף לקרוא לזה הבנה בסיסית...

אכן לא מדוייק. אוברדרייב (הילוך - יתר) הוא הילוך שיחס ההעברה שלו נמוך מ-1:1. לתיבות 6 הילוכים אמריקאיות (קורבט, וויפר וכו') יש שני הילוכי יתר, חמישי ושישי (לרוב בסביבות ה-1:0.750 לחמישי ו-1:0.500 לשישי). לתיבה הידנית (5 הילוכים) של הבימר E36 אין הילוך יתר בכלל, שכן ההילוך החמישי והאחרון ישיר. כך שלא כל הילוך אחרון הוא בהכרח אוברדרייב.

הדוגמא שהבאת דווקא ממחישה בדיוק את אשר אמרתי. הפוקוס רחוקה שנות מאותה אודי אוואנט או בימר טורינג (שאגב, צנועות ככל שיהיו, עדיין מפוארות מאד), או, לצורך העניין בקונוטציה הישראלית, פאסאט/B4 וכדומה. נכון הוא שבארץ המוסכמות אחרות, אבל זה לא אומר שכל מי שרוכש רכב יקר (לאו דווקא האמר) בהכרח מגלם את שורש כל הרע שבעולם. צודקים, לדעתי, אלה שאמרו שרכב קונים עם הלב, תחשוב על מה שאתה, או לצורך העניין רוב חברי הפורום נוהגים או אף על מה שהם חולמים לנהוג עליו. אני בטוח שזה לא פריוס ואפילו לא פוקוס

אלעד, תרשה לי הפעם שלא להסכים אתך. בהרבה חברות/מעמדות מקובל לשמור על סטנדרט מסויים. כמו שבמקומות מסויימים לא תתקבל בכבוד הראוי אם בחולצתך יהיו כפתורים ולא חפתים, כך גם מקובל, באותם מעמדות, להופיע לפגישת עסקים ברכב הולם את המעמד. לא בטוח שהאמר, לצורך העניין, הוא אותו רכב, מרצדס/ב.מ.וו./אודי/לקסוס בוודאי יעשו את התפקיד טוב יותר, ולא מדובר על הקטנות שבהיצע, אך פוקוס, כפי שהבנת, בוודאי לא שם. האם הדבר טוב או ראוי זו שאלה אחרת, אבל זהו המצב. גם אני זוכר מלימודיי פרופסור שהיה מופיע להרצאות בג'ינס מרופט עם כתמי צבע, חגורה מדלדלת שראתה ימים, אם לא עשורים, טובים יותר וחולצת טריקו מרופטת. מה שחשבנו עליו היה רחוק שנות אור מצניעות, יותר בכיוון חוסר כבוד עצמי וביזיון למקצוע ולמוסד בו הוא מלמד...

מה זה סבירים ומה זה בשביל פונטו? מבחינה סטטיסטית, רוב הסיכויים שלא יקרה לך כלום. בפועל, אתה תנהג על שתי חתיכות פלסטיק שבשלב כלשהו כשכבר ישבר לך מהם לא תמצא לנכון להחליף, כי מרוב שהם קשיחים יתר על המידה הם כמעט ולא יישחקו. בין לבין תהיה ללא אחיזה, לא ביבש ולא ברטוב, ללא מהירות פניה הולמת ומה שחשוב בהרבה, תאריך בשיעור ניכר את מרחק הבלימה שלך. אף אחד לא חייב לנהוג על צמיגים ספורטיביים ברכבים יומיומיים, אבל חשוב לא לנהוג על דרעק, זה בכל זאת בטיחות.

רק אני תוהה מה ההיגיון לשאול את השאלה לאחר הרכישה ולא לפניה?

רכשת את הביטוח המקיף על מנת לקבל פיצוי על נזק שיקרה לך. מימשת את הפוליסה - כלומר, קיבלת את השירות, ולכן עליך לשלם בעדו. אין שום סיבה שתקבל החזר של הפרמיה.

היה שרשור על אפלאוז לפני כשבועיים. אין סיכוי שלא מצאת. והיו עוןד רבים וטובים נוספים. מכל מקום, צריכת הדלק של הידנית היא כ-10-11 ק"מ/ל' משולב. הרכב אמין ביותר, פרט לפגם אחד והוא רגישות למי ברז במערכת הקירור, אשר יכולים לגרור אף החלפת מנוע. אם לא ביקרו מי ברז במנוע והשתמשו בנוזל קירור ייעודי - הרכב יגלה אמינות מופלאה.