RK

צריכת הדלק - כ-6 ק"מ/ל' בעיר (בעיר נתוני היצרן מדוייקים להפליא), כ-10 ק"מ/ל' בחוץ. הממוצע בין 7 ל-5.7 ק"מ/ל'. המשולשים, אגב, יקרים מאד. אצל היבואן 4 משולשים יגיעו בכיף לקרוב ל-8K, ניתן להשיג בפחות. האחזקה של הרכב בפירוש לא זולה. טיפול בסיסי (שמן+פילטר) מסובך יותר מהרגיל עקב גישה לא נוחה לפילטר (יותר שעות עבודה). הטיימינג די יקר, אבל גם ב-TS הוא לא זול. חלקים המשותפים עם דגמי פיאט זולים, אבל הם מעטים בשהוואה ל-145/6, למשל. חלקים ייחודיים יקרים, אלא אם מייבאים מחו"ל. ה-MAF (מד זרימת אוויר) גם ידוע כחלק שנוטה לשבוק. בארץ - 3,100 ש"ח. באנגליה - 145 ליש"ט. אשמח לעזור במה שאוכל.

הערותיי בירוק לעיל.

תגובה קצרה ביותר: אתה שוב טועה ומטעה לגבי ה-NCAP. בובות ריסוק יש לכל יצרן, כל יצרן שמכבד את עצמו בפן הבטיחותי מבצע קדם מבחנים משלו. ריסוק רכב ברכב עדיין אינו מבחן רשמי של NCAP. לגבי כבישים מהירים ואחרים - שאלת לגבי ההגדרה שלי, עניתי לך. מכאן ועד לרמזורים בכביש 40 הדרך מאד ארוכה. לגבי התנשאות וכדומה - אתה שוב קובע או מנסה לקבוע לי מה אני רואה או מוכן לראות. אני לא רואה חו"ל, הרבה יותר חשוב לי איך אני אחיה כראוי כאן, היכן שאני מתכוון להמשיך לחיות. אכן יש לי שיטה מהפכנית לשיפור מצב הכבישים. היא נקראת חינוך ושינוי נקודת השקפה. ראש פתוח. הבעיה עם השיטה שהיא לוקחת בדרך כלל זמן רב, וכשנתקלים באטימות והתבצרות בעמדות כמו כאן, זה לוקח אף יותר. לעניין כוס קפה - anytime.

קודם כל, מבחן ה-64 קמ"ש מתבצע בעצם נייח אם כי אכן הוא offset. המבחן שהבאת הוא לא המבחן של ENCAP, אלא מבחן פרטי של היצרן לצורכי פרסום. אל תטעה אחרים בשל ולמען ערכיך, טובים הם בעיניך ככל שיהיו. ברור מאליו שככל שתסע לאט יותר יהיה לך יותר זמן תגובה, אבל גם ברור שאין לך כל קריטריון ברור לקבוע מה לאט ומה מהר. מדוע באירופה הממוצע הוא בין 120 ל-140 ובארץ 90? בגלל הקלישאות על מצב הכבישים? ברוב הכבישים הבינעירוניים בארץ (דו מסלוליים) אין כל מניעה לקבוע מהירות מותרת של 130 קמ"ש מבחינת מצבם, ואף יותר בכביש 6, שם גם המהירות הממוצעת בפועל גבוהה מכך. קביעת המהירות המותרת היא שרירותית והמספר 90, נכון למציאות העכשווית, מצוץ מן האצבע. לשאלתך, הכוונה בכביש חיפה - תל אביב בהגדירי אותו כדרך מהירה הוא מבחן המעשה. המדובר בכביש אשר לכל אורכו (גלילות - חיפה דרום) קיים פס הפרדה ובו שני נתיבים ובקטעים מסויימים אף יותר לכל כיוון וללא אף רמזור. דהיינו - כביש בטוח לנסיעה מהירה. לעניין הנימוק שלך, ואני מצטט, "אולי אני דמגוג זול, אך אני דמגוג זול שאוהב את החיים שלי ומשתדל לשמור גם על שלך" הרי שהוא פטרנליסטי ומתנשא. מי שמך?! אני יכול להבין שמנסיונך במד"א אתה רואה בדבריך משום שליחות אבל אתה מתקשה להבין שהנימוק נכשל ולו בכך שהוא מתעלם מעובדה מאד בסיסית והיא שאתה רואה רק את מקרי הקצה, בעוד רוב רובם של המקרים אינו מגיע כלל לטיפולך בכובעך זה. תחשוב גם על זה לפני שאתה קובע לאחרים מה טוב להם. דבר נוסף - אתה לוקח ומונה רשלנות של מספר גורמים נכבד בנוף התחבורתי הישראלי אך מטיל את האחריות הסופית ואת ההגבלה על הנהג בלבד וזהו חיפוש המטבע מתחת לפנס (או הממל"ז) בהגדרתו המילונית.

זה לא ניסיון להכשלה, זה ניסיון לראות אותך מתמודד עם מצב לא סטנדרטי. ~30 שיעורים ילמדו אותך, תרצה או לא תרצה, לתפעל כלי רכב מנועי ולהזיזו ממקום למקום. אשרי הטסטר שמנסה לראות אם אתה יודע לעשות גם משהו מעבר.

מה שאני הבנתי זה שלא היית ערוך לפניה ימינה ובשל כך לקח לך זמן לבחור את דרך הביצוע, כשבסופו של דבר "נאלצת" להידחף ברגע האחרון תוך הפרעה לאלה שנסעו אחריך, דבר שהתאפשר לך אך ורק בשל טוב לבו של נהג אחר. זו אולי לא סיבה לטסטר להכשיל אותך, אבל בהחלט מצביע על חוסר ריכוז בנהיגה ועל היעדר "חוכמת כביש" שבאה משני מקורות - ניסיון (שלא יכול להיות לך, לפחות לא באופן חוקי) ודרך ארץ. עוד דבר, למה לכתוב "ק'שה"? אין גרש אחרי האות "ק", אלא אם האקדמיה תיקנה את זה בזמן האחרון

אם נסעת 40-50, שזה לא מהר, ושמעת צפירות סימן שלא הסתכלת במראות לפני שהאטת. אולי בכלל לא היית צריך להאט בשלב זה, אלא פשוט לבחון את המצב, למצוא פרצה ולהשתלב. ההרגל המגונה של קודם להאט ואחר כך לחשוב הוא פשוט מטרד לכל משתמשי הכביש ונפוץ מאד, משום מה, על כבישינו. ודרך אגב, לעבור טסט, ראשון או אחר, זה לא מאד קשה. כללי המשחק ברורים מאד, פשוט צריך לפעול על פיהם. מה שבאמת קשה זה לנהוג טוב.

מה שלא ברור בדבריו של סיימון, יותר נכון די ברור, הוא שהוא מתעלם מדבר בסיסי ביותר - מהירות של ~ 100 קמ"ש היא לא מהירות בה יש סיכוי טוב שרק תיפצע. לא נערך אף מבחן ריסוק, לפחות לא כזה שתוצאותיו מובאות בפני הציבור הרחב, במהירות כזו. מבחן הריסוק שנחשב לקשה ולעיקרי, החזיתי, נערך במהירות של 64 קמ"ש. כ-40 קמ"ש מתחת למהירות שטענת לבטוחה, פחות או יותר. עד לפני כמה שנים הנתון היה גם 58 קמ"ש, דרך אגב. לפיכך, ברור שהגבלת המהירות היא שרירותית ולא קשורה לנתון סטטיסטי זה או אחר. אין מאחוריה כל רציונל בטיחותי שהוא אלא, כאמור, פטרנליזם, רצון להשליט סדר מסויים (הגיוני או לא זו, בין היתר, מהות הוויכוח שלנו) והרצון לגבות מיסוי עקיף.

הערותיי בירוק לעיל. קשה להאמין שגם בפורום מוטוריקה כגון זה עדיין אנשים קונים פרופגנדה ולא פותחים את הראש. אין כל הצדקה בהגבלת מהירות באיזורים שאינם מועדים לפורענות (וכבישים בינעירוניים ישרים אינם כאלה, להבדיל ממשעולי הרים למיניהם ואזורים בעלי ריכוז אוכלוסייה) פרט לפטרנליזם ו/או גביית מיסוי עקיף. לכסות את זה באיצטלה של מלחמה בתאונות או דאגה לשלום הציבור זה נאיבי במקרה הטוב וזלזול באינטלגנציה בכל מקרה.

איש מכירות של יצרן מתחרה, עם רכב שמהווה תחרות ישירה (סוויפט) - מה ציפית שהוא יגיד לך, תקנה את הגרנדה פונטו? כמו כל דבר שיגיד איש בעל עניין כלשהו, תבדוק בעצמך (נסיעת מבחן).

האקזמפלר הספציפי נדיר כי הוא ה-156 דיזל היחיד בארץ ואחד מ-3 הספורטוואגונים בלבד (שני האחרים GTA, האחד סלספיד והשני ידני).

הג'ימני לא פונה לאותו קהל של רוכשי הג'יפונים העירוניים. הוא פונה לרוכשי רכבי שטח, עם התחשבות מינימלית בנסיעה בכביש. ככזה ובמחירו ובעלויות האחזקה שלו אין לו מתחרים. לפותח השרשור - החסרונות שציינת אינם חסרונות עבור רוכשי הג'ימני. מערך השיקולים שלהם שונה לחלוטין.

טלפון לבית המשפט לא יעזור, תצטרך לכתוב בקשה לדחיית מועד דיון. לא כ"כ סביר שתקבל תשובה בטלפון ואם לא תרצה לחכות לדואר, תתעדכן במרכז המידע הטלפוני (02-6593333) או באתר האינטרנט של בתי המשפט(www.court.gov.il). לעניין דחייה מסיבה רפואית - רוב האישורים הרפואיים כוללים תניה לפיה הם אינם תקפים עבור מוסדות משפטיים. אם תרצה לדחות מסיבה רפואית, תצטייד באישור מתאים.

הקורס שעשיתי בזמנו (לפני קרוב ל-5 שנים) ב"מסלולים" גמר לי את הקדמיים. בקורס שעשיתי ב"אלטרנתיבי" היה פתרון נחמד לקטע הזה - תרגולי הבלימה היו ברטוב. גם יותר מיומנות וגם פחות בלאי לצמיגים.

NMP - הכוונה שלי הייתה שהתנהגות מרשימה לא חייבת להיות מהנה. מה שצריך ברינג (או בכל מסלול אחר) זה מהירות פניה ומשיכה טובה, לא כיף.

מבחינת הישג הנדסי - המיני המקורית ומקלארן F1 (איך אף אחד עוד לא הזכיר את היצירה הזאת?!), כל אחת בתחומה. מבחינת היותן אייקון - שוב המיני, E-טייפ, לוטוס 7 על נגזרותיה המרובות, דיפנדר וריינג' רובר.

הקשר בין השראה, או כיף, אם תרצה, לבין יכולת לדפוק זמני הקפה קטן ממה שרוב האנשים חושבים.

משתתף בצערכם. שלא תדעו עוד צער.

תחושה מבוססת (ללא הביסוס) זה ללא ספק נימוק חזק... NOT. מנוע ה-1.8 מרגיש חלש מדי על ה-406. מה שכן, צריכת הדלק טובה למכונית מסוגה - כ-11 ק"מ/ל' משולב.

הקסארה היא רכב סגמנט C לכל דבר ועניין. היא ממש לא באותו סדר גודל של היונדאי אקסנט, אלא של האילנטרה, אם אתה מתעקש להשוות ליונדאי.

הודעה צדקנית ומתחסדת. חוץ מלהסתכל יותר טוב מסביבך ובמראות (מה שכל נהג חייב לעשות ממילא) לא מבין מה הלקח שעלינו, לדעתך, ללמוד מהמידע שהעמדת לרשותנו.

היסטוריה קצרה יחסית רכבים שלי: 1. דייהטסו אפלאוז LS ידנית מודל 92. הייתה ברשות המשפחה מדצמבר 91 ועברה לרשותי הבלעדית בראשית שנות ה-2000. לא יכול לחשוב על רכב יותר טוב לצרכן. את כמות התקלות במשך 12 שנים ניתן לספור על אצבעות יד אחת. ביצועים לא רעים בכלל (ביחס לקונקורנציה שלה), התנהגות בטוחה ותו לא. נפחה את נשמתה על כתם שמן. 2. אלפא 146 1.6 מודל 96. ברשותי משנת 2003, סיפקה הרבה כיף ובעצם עליה למדתי לנהוג ולא רק להזיז את הרכב. זה בוודאי לא רכב מושלם ואף רחוק מכך, אבל בהחלט underrated. יותר רחוק מהטיפו/בראבו/בראבה משאנשים נוטים או רוצים לחשוב. 3. אלפא 156 2.5 מודל 99. אצלי מינואר 08. בינתיים עונה על כל הציפיות (מפואר, חזק, יפה, מתנהג היטב ושותה המון דלק). רכבים שהיו ברשותי מספיק זמן בכדי לחוות עליהם דעה מספקת (הכוונה היא לא לסיבוב פה ושם ובוודאי לא לנסיעת מבחן): 1. שברולט קאוואליר 2.2 מודל 95. רכב חלופי שמשך אצלי כמה חודשים, עד שאשתי הפגישה אותו עם רכב אחר. אני בכנות יכול להגיד שזה הרכב הכי גרוע שאי פעם שירת אותי. חוץ ממזגן חזק אני לא יכול להצביע על משהו טוב בו. 2. פיאט מריאה 1.6 ידנית מודל 95. רכב של חמי שהיה ברשותי תקופה מסויימת. רכב שלא מזדקן יפה. הנוחות הפתיעה אותי לחיוב, ההתנהגות לשלילה, בהתחשב בניסיון שלי על הפלטפורמה. 2. פיז'ו 406 1.8 אוט' מודל 02. היה ברשותי חודשים מספר. רכב מדהים לנסיעות ארוכות. נוחות פנטסטית (מתלים ומושבים כאחד) וההתנהגות בוודאי שלא רעה, אם כי לא הרכב לא מעודד נהיגה חזקה. בקרת אקלים מצוינת. עם המנוע הזה סובלת מתת-כוח. במאמר מוסגר, לכל מקטרגי ה-AL4 - לאחר מספר ימים רצופים על הרכב התיבה לומדת את הנהג יופי ומתפקדת לא רע בכלל. שיקולי אמינות בצד, התיבה לא רעה כפי שנוהגים לצייר אותה. כנראה שלא הכל ניתן ללמוד ממבחן דרכים. רכבים של המשפחה: 1. ZAZ968A, מנוע 40 כ"ס מודל 78. תת-דגם קודם לזה שתיאר alfa164TS. לאלפא alfa164TS: אני אוהב אותם עם אוזניים , ובכוונתי לייבא אחד כזה לארץ בשנים הקרובות. מכוון שהמדובר בילדות הרחוקה, מן הסתם אין לי ניסיון נהיגה עליה... 2. אותה דייהטסו אפלאוז הנ"ל. 3. הונדה סיוויק סדאן ידנית מודל 97. מנוע נהדר, כל היתר לא מתבלט. אמינות טובה בסה"כ, אם כי לא מושלמת כמו האפלאוז. התנהגות סבירה, הגה ארוך. נוחות בינונית מינוס. צריכת דלק טובה מאד. 4. הונדה אקורד 2.0 אוט' מודל 08 - חדשה מדי בשביל מסקנות כלשהן.

גם הדגמים המוקדמים הגיעו עם ריפודי עור (סאלון מקורי של מומו). השדרוג הפנימי הוא מ-2003.

הגרסא מתוחת הפנים (2002 בעולם, 2003 אצלנו) כלל לא שונה חיצונית מהדגם הראשון, אלא רק מבחינת עיצוב פנים, מנועים ואבזור. השינוי החיצוני היה רק במתיחה השניה והדגם המושלם, לדעתי, הוא בדיוק דגם הביניים.

הביטוח לא יהיה זה שיהרוג אותך. הבלת"מים הרציניים יכולים להיות החיישנים למיניהם, ואת זה מאד קשה עד בלתי אפשרי לחזות. כמו כן קח בחשבון שזה לא הרכב בו תוכל להתפשר על סוגי שמן, פלאגים, פילטרים וכו', מה שמייקר את העלויות בצורה ניכרת.