RK

וזה בסדר גמור, מבחינתך, בדיוק כמו שזה בסדר גמור מבחינתי להנות מדברים אחרים, גם בנהיגה דורשנית וספורטיבית.

בוא נגיד שהיא כבר מראה אופי

לגבי DSG מול ידני (כמו גם לעניין בקרות וכל עזר נהיגה אחר) - צריך להסתכל על איכותו וטיבו ולא על עצם קיומו מול היעדרו. הגיר הרובוטי מאד הפריע לי בקורולה ומאידך מאד אהבתי אותו ב-159 וייתכן שאף הייתי מעדיף 159 רובוטית על ידני. בקרת האחיזה הפריעה לי מאד, לדוגמא, באיביזה קופרה, אך אותה 159 שכנעה אותי שלא הכל כ"כ גרוע. הגה חשמלי אולי נחשב ללא מתקשר, אך הפועל לא הפריע לי כלל בנהיגה נמרצת במיטו ובלאון FR, לדוגמא. באותה לאון מצאתי את עצמי גם משאיר את ה-DSG בדרייב והוא עשה בדיוק את מה שציפיתי ממנו. הדהמתי את עצמי אפילו בעניין זה (גם ה-AL4, לאחר שבוע ב-406, כבר ידע מה אני רוצה ממנו, אבל זה סיפור אחר). הנקודה שלי היא שכל דבר צריך לבחון לגופו ואין להכליל.

תודה רבה לכל המאחלים! זה אושר לא ייאמן, אני בטוח שאלה שיש להם ילדים יסכימו אתי

ללא ספק מדד אובייקטיבי

+1 לגבי האלפין A110. רכב יפהפה, אגרסיבי במידה ומעניין גם בזכות מנוע והנעה אחוריים. לעניין הטווינגו, היא פשוט לא מרגשת כמו הקודמת. שגרתית מדי. אפילו מאכזבת. אני מוכן להניח שהיא לא רעה, אבל על רקע העיצוב המקורי והמדהים (לדעתי) של הקודמת זה פשוט לא זה, גם עם הפסים של גורדיני (שלדעתי ייראו טוב בהרבה על הקליאו).

נדירה מאד. נסחרת בטווח שבין 60 ל-100 אלף ש"ח, תלוי במצב ובמוכר. אין כל קושי להשיג חלקים מכאניים. חלקי קוסמטיקה - בעיה. אין מפירוק, יקר תופת אצל היבואן וסתם יקר בחו"ל. בניגוד לשמועות ולסיפורי סבתא, אם תטפל בזמן ותקפיד על חלקים ונוזלים איכותיים, היא לא צפויה לבעיות. מה שכן, זה אומר הקפדה יתרה, הימנעות מוחלטת מהזנחה ואילתורים והרבה כסף. נתונים יבשים יש ב-carfolio, אבל בגדול 200 כ"ס/1430 ק"ג. בפינת הקוריוז - נפח תא המטען 110 ל'.

הבראבוס לא דוגמא טובה כי היא הנעה אחורית וכי הפרש הכוח באמת ענק, אבל בשיא הכנות - קצת מגזימים עם התגובות בסגנון "איך היא תפנה". אם לא לנהוג כמו קלארקסון (ללחוץ על הגז קילומטר לפני שצריך ולצרוח "understeer!!!") אפשר לנהוג בביטחון יחסי גם במכוניות חזקות. מה גם שהרכב הזה הוא לא רכב כביש אלא רכב מסלול וניתן לכייל אותו להתגבר על המנוע ה"חזק מדי" לכאורה תוך פחות פשרות מאלה שיש בבראבוס בהיותה רכב כביש.

בקלות רבה האמת. מאחרים טיפה את האייפקס ונזהרים יותר בחזרה לגז. המנוע המפלצתי יותר ממפצה.

שלוש עבירות מהירות לא מלהיבות במיוחד מביאות אדם בישראל ל-24 נקודות. בכל הכבוד, זה לא עושה אותו נהג חרא ובוודאי לא מצדיק תגובות מתחסדות כמו שהיו פה, כמיטב האופנה האחרונה בפורום.

תלך למדור החניה של העיריה (ברחוב שלא זכור לי שמו, מתחת לשוק, בהדר) תבקש את התצלום. תיקח במקום טפסים מתאימים ואם אתה חושב שיש לך קייס, תגיש בקשה לביטול. תדאג שיישאר לך עותק חתום בחותמת "נתקבל".

יש תתי קטגוריות, זה אכן נכון. ה-S3, פוקוס ST, מגאן RS וכו' - קטגוריה אחת. קליאו RS, גראנדה פונטו אבארת', קופרה - עוד אחת. 500 אבארת', טוינגו RS וכו' - עוד אחת. תשליך את האמור לעיל על הדגמים הישנים שאנחנו מדברים עליהם וה-HGT, עם כל הכבוד למיקרוקוסמוס הישראלי המוטורי המתקדם, עדיין מצויה באותה הקטגוריה עם הקליאו והאיביזה, הפולו GTI וה-206 GTI. פחות ספורטיבית? במובנים מסויימים כן, אבל באותה קטגוריה. אגב, יש לי בעיה רצינית להגדיר את ה-135I כהוט האטצ', בעיקר בשל ההנעה האחורית.

לטובת אלה שישנו בשיעורי ההיסטוריה, קבלו את ב.מ.וו. M1, במקרה זה נהוגה על ידי אלמוני לחלוטין בשם נלסון פיקה (היותר מוצלח במשפחה, כמובן): קצת כבוד, חבר'ה. השם השני על הדלת, אגב, הוא של האנס-יואכים שטוק, גם הוא אושיה לא קטנה (והוא דווקא הבן של האנס שטוק האב, נהג ענק בזכות עצמו). הסדרה היא פרוקאר, שהייתה בזמנו סדרת one make אשר ליוותה את סבב ה-F1 בחלק מהמירוצים. Learn your history...

לויאליות לאיזה מותג? אני דיברתי על ההתייחסות שלך להגה חשמלי. לדעתי היא מוטעית ומטעה. הגה חשמלי, למיטב ידיעתי, יש לא רק באיטליה. לא כך?

גם אם אפשר לקבל את כל היתר, זו טענה שלכל הפחות לוקה בחוסר הבנה טכני ונראית כאילו באה להגיד "תראו כמה אני מבין, אני יורד על הגה חשמלי".

ג'רמי, זה כי הפורשה שלך היא לא רכב יומיומי. לא מזמן ביליתי חודשיים על AX - הגה לא מתוגבר ומלא ברגש. כל פניה כמעט קרעה לי את האוזניים מרוב חיוכים. בשאר הזמן - מעייף ומעיק. לאו דווקא מחוסר התגבור (ראבק, AX.. אפשר לחשוב צריך תגבור שם) כמו מעודף תשדורת מיותרת. ההגה של ה-156, פרט לעובדה שהיא באמת איומה בתמרון, היה בשבילי הפתרון המעולה (ועוד יותר טוב ההגה של ה-146 בוקסר - פחות קצר - 2.63 סיבובים - אך מספק כושר תמרון טוב ובאלנס טוב בין תקשורת לנינוחות שעדיין צריכה להיות בכל רכב יומיומי).

הגיר באקורד הוא באמת טוב, כנראה הטוב בקטגוריה. מאידך, זה מתחיל להיות apples and oranges.

בדיוק כמו כל היתר, יש גיר רובוטי ויש גיר רובוטי. ישנן יציאות כמו זה של טויוטה או בקורסה איזיטרוניק, יש גירים טובים כמו האחרונים של קבוצת פיאט (אלפא 159, Gפונטו). שלא לדבר על DSG. אז לצרוח "רובוטי! רובוטי!" כמו זאב זאב, זה בוודאי לא הכי מוצדק שבעולם. כך בדיוק העניין עם הגה חשמלי והידראולי.

גם ההגה של ה-145/146(המאוחרות)/GTV/ספיידר/GT/156/147 עצבני סביב המרכז. גם של ה-159 ואני מניח שגם של הלנסר איבו (כמו כל הגה עם יחס העברה בסביבות 1:13-1:14). so?

ההערה לא כוונה אליך ספציפית, אלא למגמה שבהחלט משתרשת בפורום בזמן האחרון. בדיוק כמו הירידות על הגיר הרובוטי עכשיו ועל ה-AL4 לפני לא כל כך הרבה זמן. מגמות אופנה. שוב, יכול להיות שההגה של הפורטה מחורבן במידה שהיה הורס לך וגם לי כל רצון לגעת ברכב עם סמן לייזר, אבל כמו שאמרו לפניי, לדרוש הגה טוב מפורטה זה כמו לדרוש תא מטען הולם מאודי R8.

אני עדיין חולק עליך. במכונית מסוגה של הפורטה, כבכל משפחתית אחרת, די בכך שההגה הוא לא מסוכן, קל דיו בחניה ובתמרון ומאפשר קוטר פניה סביר. מכיוון שאני לא באמת מאמין שההגה הזה מסוכן, לא חושב שאפשר לבוא אליו בטענות.

הנסיך - +1. כל מי שחפץ להיראות ולהידמות למבין עניין חייב לפתוח לפחות שרשור אחד בגנות ההגה החשמלי. האמת היא שההגה החשמלי מתקשר לגלגלים באותו האופן שבו מתקשר ההגה ההידראולי, הוא הרי לא Fly by wire, פשוט רובם מכויילים אחרת (באותו האופן שבו היו מכיילים הגה הידראולי, לו היו יכולים).

ראשית גילוי נאות: לא נהגתי בפורטה. עוד גילוי נאות: אני לא מצטער על כך וגם לא שש לנהוג על אחת. לגופו של עניין: הגה צריך לעשות את העבודה ולהתאים לייעוד המכונית. כמו שאמרתי לא אחת, רגש הוא רק אחד מהפרמטרים בטיב ההגה. פותח השרשור השווה את ההגה להגה של המיטו במצב דינמיק? אז הוא מספיק טוב לרכב משפחתי, כי גם במיטו (שבה כן נהגתי ובכביש הררי ומפותל כדבעי) הוא מספיק לנהיגה ספורטיבית. אולי לא מעביר כל שיפול ושינוי זוית בכביש, זה נכון, אבל מספיק. תיקונים הוא לא דרש וזה סימן שאת העבודה שלו הוא עשה. אל לנו לשכוח, שמכונית היא מוצר שעליו להתאים לקהל היעד שלו. קהל היעד של הפורטה הוא נהג שמחפש כלי להתנייד בו, יום יום, בד"כ למשימות שגרתיות לחלוטין. בתנאים אלה הוא יעדיף הגה קל לחניה ולתמרון עירוני, לא קצר ועצבני מדי לשיוט הבינעירוני והתקשורת, אם בכלל, מצויה בתחתית סדרי העדיפויות. עם כל הצער שבדבר (לא צער אמיתי, ציניות), זה בסדר גמור.

יופי חיצוני הוא באמת אינדיבידואלי, אם כי זה בהחלט שיקול לרבים.

כתבו את זה ב"אוטו", אאל"ט. האמת, אם כי זה אחלה נושא לשרשור נפרד לחלוטין, בשנים האחרונות (כ-10 שנים) התרחש שיפט מסויים בהגדרת המכונית לנהג והשיפט הוא למעלה בסגמנט. מכונית לנהג העממית במובנה הקלאסי (היינו, דגש על התנהגות ותקשורת) כמעט ולא קיימת עוד. מי שרוצה, מוזמן לעלות בסגמנטים לספורט סאלון (ולשלם בפשרות לטובת היומיום, מחיר ועלויות אחזקה) או לפסיכו-טורבו (ולשלם בכל האמור לעיל רק עם פחות הידור ויותר פשרות ליום-יום) או האטצ'ים כמו הלאון ודומותיה, ולשלם בתקשורת. כמעט בכל מקרה, אגב, משלמים יותר מבעבר.