רכב פנאי/שטח.
זה מה שהתנוסס על גבי רשיון הרכב כשקיבלתי אותו ליד לפני חודש וקצת.
האמת, אני לא חיית שטח. ופנאי אין לי הרבה.
אני אוהב שהרכבים שלי זזים מהר ועושים את זה על הכביש.
אבל בלי להרוס יותר מידי, אגיד שההגדרה הזאת קולעת בול לרכב הזה. יש צורך בהרבה פנאי כשאתה נוהג באאוטלנדר של מיצובישי.
כשנפרדתי לשלום מהפורד SMAX , זה היה ברגשות מעורבים. מצד אחד עברנו ביחד יותר מ 90 אלף קילומטר.
אפשר להגיד שמיצינו. הקפנו ביחד את כדור הארץ בערך פעמיים וזה לקח לנו 3 שנים.
מצד שני, ידעתי שאני לא אמצא ליצור הכלאיים המטורף הזה תחליף ראוי. לפחות לא בקבוצת המחיר שהוא נמצא בה.
לכן גם דחיתי את הפרידה עד שזה הפך לבלתי אפשרי.
אבקש גם שתסלחו לי מראש אם הסקירה הזאת תהיה קצת מהצד הקנטרני של ערבות פולניה ..
ועוד הבהרה קטנה אחרונה אך חשובה, אני מתייחס לדגם "קח את זה בסבבה אחשלו" (תרגום מילולי ל INSTYLE של כלמוביל).
מדובר בדגם החלש ביותר שיש לחברה להציע.
המנוע בנפח 2 ליטר, וותיק וצנום עם 150 כ"ס. צמיגי 16 בחתך גבוה שנוטים לכוון הדו שימושי, אבזור נדיב וגיר רציף שמחרב את כל מה שהמנוע יכול לתת.
אמנם הרכב השיל כ 250 ק"ג משמעותיים מאד אבל הדיאטה כללה גם קיצור קיבה. 150 כ"ס זה לא מספיק.
הבחירה הטבעית לרכב הזה בארץ, צריכה להיות מנוע הדיזל עם הנעת 4X4 ומומנט בריא וגם גיר אוטומטי פשוט, טיפש והכי טוב שיכול להיות. אבל המחיר, אוי המחיר..
בחו"ל הרכב משווק עם מנוע V6 עם יותר מ 200 כ"ס, הנעת 4X4 וצמיגי 18 בחתך נמוך (בחירה מוזרה אבל אין איתה ממש בעיה.) ולדעתי זאת הקונפיגורציה שהרכב הזה צריך להיות משווק בה בארץ כדי להתחרות ברכבים האחרים בסגמנט.
האאוטלנדר מתחרה בסגמנט פנאי שטח.
קטגוריית פנאי שטח כוללת בתוכה רכבים שהשטח היחיד שהם יודעים לעשות זה טיפוס על מדרכות ונסיעה על שבילי כורכר ואינם מיועדים לנסיעה בשטח אמיתי מאחר והם ללא הנעה כפולה. מצד שני יש בקטגוריה הזאת גם רכבי פנאי שטח טובים כדוגמת
טויוטה לנד קרוזר או מיצובישי פאג'רו שמצויידים בהנעה כפולה ובעלי פוטנציאל שיפורים עצום.
המתחרים הישירים שלו הם קיה ספורטאז', סורנטו 2X4, מזדה CX5 ועוד.. ואלו מתחרים של ממש.
לכן מיצי שלנו נמצא בעמדת נחיתות כבר בהתחלה.
אבל, מצד שני, יש לו יתרון אחר.
היתרון שהוא מביא מהבית מתחבא בתא המטען. עוד 2 מושבים נחמדונים וקטנים שהופכים אותו ל7 מושבים. יתרון חשוב מאין כמוהו בעדרי הליסינג.
לפתע, גם אלו שסוחבים איתם שרשרת של ילדים ועד היום נהגו במזדה 5 או פיקאסו, יכולים פתאום לנסוע על "ג'יפ". גם אם הוא רק עולה על מדרכות. וזה לא עולה להם יותר בשווי שימוש.
הסורנטו למשל עולה עוד כמה עשרות אלפים יותר ולרוב הליסינגאי הממוצע לא יכול להרשות לעצמו(או שבכלל לא מרשים לו) לפזול לטווח המחירים הזה.
מה נאמר ומה נדבר? האאוטלנדר הפך ללהיט.
אז מה היה לנו?
אבזור פנים וחוץ.
חובה לציין שכלמוביל עשו בשכל כשהחליטו לצייד את הרכב בכל טוב גם בגרסת אחשלו גיבור בליסינג.
מערכת מולטימדיה דאבלדין מתוצרת JVC, עם בלוטות' מלא לשליטה על הנייד (דיבורית ושמיעת מוסיקה). הדיבורית מצויינת, המיקרופון מותקן בצורה נסתרת בגג במיקום טוב ולרוב הנהג נשמע מצויין. (כשהוא לא מנסה להרוג את עצמו במהירות גבוהה).
השיחה נשמעת בששת הרמקולים, חזקה צלולה וברורה.
ספר הטלפונים מסתנכרן במלואו בעברית, כמו גם שיחות אחרונות/נענו/סוננו וחייגן ידני.
בנוסף יש חיבור USB שתומך עד 32 גיגה וAUX.
כאן אני חייב לעצור לשניה ולעשות נו נו נו גדול מאד לכלמוביל שהחליטו לחסוך כמה שקלים ולשים דגם מולטימדיה בסיסי בלי אפשרות ניווט למרות שעד לא מזמן זה היה קיים. חבל מאד ומפספס את המטרה העיקרית של הרעיון, הפסקת ההתעסקות עם הסמארטפון.
בנוסף יש תאורת יום (DRL), חיישן גשם, הפעלת תאורה אוטומטית, מצלמת רוורס כולל חיישני רוורס, מזגן מפוצל לנהג/נוסע, מערכת עצור/סע, מערכת סיוע לזינוק בעליה, מגביל מהירות אקטיבי (מונע אקטיבית נסיעה במהירות גבוהה ממה שנבחר), בקרת
שיוט, מראות מתקפלות אוטומטית+סגירת חלונות בנעילה, מסך אינפורמטיבי צבעוני ומפורט מאד בלוח השעונים ועוד כהנה וכהנה דברים נחמדים.
אבל יש גם דברים מוזרים על גבול המרגיזים.
למשל, אין שעון. הלו - מיצובישי? לא יכולתם לדחוף פאקינג שעון בכל העסק הזה? בלוח השעונים למשל? משהו? מי שרוצה לדעת מה השעה צריך להסתכל על שעון היד או גרוע מזה, על ה סלולארי.
עוד מוזרות: באיזה פרץ אופטימיות לא מובן, החליטו שם לדחוף אוזני חזיר גדולות מאחורי ההגה כדי שאם נהג נתקף בפרץ אדרנלין לא מוסבר, הוא יוכל להעביר דרכן הילוכים במצב "ספורט". זה מגוחך, זה גם מסתיר את מנופי האיתות והתאורה, ומאחר
שכמיטב המסורת של מיצובישי כל מוט עושה הרבה דברים חוץ מאיתות, הנהג צריך להציץ מעבר להגה כדי לנחש באיזה מצב נמצאת התאורה, המגבים, חיישן הגשם ואורות הערפל.
ומוזרות נוספת: יש לפנסים הקדמיים כיוון גובה חשמלי עם כפתור.
שאלה למיצובישי: מתי משתמשים בפנסים? נכון. בחושך. אז למה הכפתור הזה הוא היחיד מכ-ל הכפתורים שאין לו תאורה? איך אני יכול לדעת על איזה מצב אני בלילה?
גם מתגי החלונות ללא תאורה. גם כוון המראות ובכלל כל המתגים של החלונות לא כוללים לחיצה מהירה להעלאה/הורדה של החלונות בלחיצה אחת. לא מובן.
הבניה וההרכבה מצויינת. הכל מוקפד. אין שמץ של מתכת חשופה בכל הרכב (למעט במסגרות החלונות. מוזר בפעם העשירית). כל פיסת בורג או מנוף כוסו בפלסטיק או גומי בצורה מעוררת התפעלות.
אבל אבל אבל... איכות הפלסטיק ירודה. מאד מזכירה רכבים מסחריים. הכל דק, נוקשה ולא נעים למגע, נשרט בקלות מה שמשאיר סימנים לבנים מעצבנים. הדלתות עשויות מקשה אחת של פלסטיק עלוב. אם הסלון שחור זה עוד נסבל. אבל אם בחרתם בסלון בהיר זה מאד מאד מוחשי. חבל.
מינוס נוסף נרשם בתחום המזגן.
האוטו גדול והחלל הפנימי שלו בהתאם. משום מה ולמרות שזה היה קיים בגרנדיס זצ"ל, מיצובישי החליטו לא לשים ברכב הזה פתחי מזגן לשורה השניה ושלא נדבר על השלישית..
התוצאה בעייתית מאד. המזגן מקפיא. אבל את הנהג. השורה השניה מקבלת זרזיף במקרה הטוב והנוסעים בשורה השלישית מרגישים בתוך תנור. מעבר לזה, באחד הימים החמים שהיו לנו בחודש הקודם, המזגן כשל לחלוטין. בכל עצירה או זחילה המדחס הפסיק לפעול והפך את השהייה ברכב לסיוט.
מבחינת מקום ומרווח, אין הפתעות מיוחדות. כמו בגרנדיס, גם כאן יש מקום ל 3 מבוגרים שיכולים לשבת בנוחות בשורה השניה. המושבים נוחים אבל מאחר ומדובר בתצורה של 2/3 ו 1/3, לא ניתן לקבוע תנוחת ישיבה לכל כסא בנפרד וזה עלול להפריע.
הקיפול של המושבים האלו דורש פעולות קצת מורכבות. הרמה של הבסיס, משיכת מנוף ורק אז השכבה של גב המושב.
השורה השלישית מרווחת יחסית לקטיגוריה. מבוגרים יוכלו לשבת בנוחות בתנאי שכסאות השורה השלישית יזוזו קצת קדימה.
בכלל, יש לי הרגשה מאד מבוססת שהאאוטלנדר נבנה מהשאריות של החלקים שנשארו למיצובישי מהגרנדיס.
מושבים, מזגן, לוח שעונים, פתיחת דלתית התדלוק, מתגים מנופים מראות ואפילו תחתית הרכב עם יציאת המפלט והגלגל הרזרווי. כנראה באחת מפגישות ההנהלה, מר צאנג מהמחסן התלונן שהחלקים תופסים לו מקום וכשמועצת המנהלים קלטו פתאום שאין להם רכב 7 מושבים כבר הרבה זמן, המזימה הושלמה.
יש תחושה חזקה של 2006 ברחבי הרכב.
גם כשיוצאים החוצה, התחושה מעורבת. הרכב גדול יחסית. הפרונט בנוי היטב ובצורה מרשימה. ההמשך כבר פחות והקצה האחורי נראה שייך בכלל לרכב אחר. יש תחושה של חוסר פרופורציות וכאילו המעצבים לא כל כך ידעו מה לעשות עם הרכב הגדול.
צמיגי ה16 הצנומים ובעלי החתך הגבוה לא מוסיפים ליופי של הגמל הזה. חבל שלא השאירו את ה 18 גם כאן.
התנהגות
"שלום. המספר שחייגת אליו איננו מחובר. תודה".
זה בערך מה ששומע כל מי שמחפש כיוון ספורטיבי כלשהו באאוטלנדר וזה בניגוד לדגם הקודם.
המילה פנאי שולטת.
האצות נעשות בנחת. גם פניות. זוויות הגלגול מוחשיות וכשמוסיפים לזה מתלים בעלי מהלך גדול כיאה לרכב מקטגורית הנדמה לי, וגיר רציף עם אישיות מבולבלת, מקבלים איזשהו משהו שלא כדאי להרגיז אותו יותר מידי.
הדרך הנכונה לנהוג באאוטלנדר היא עם כובע בוקרים כשמוסיקת קאונטרי מהדהדת מהרמקולים ואתה לא ממהר לאף מקום.
המתלים הרכים בתוספת צמיגים בחתך גבוה אמורים לתת לרכב הרגשת נוחות. בפועל ישנם הרבה נדנודים ותזוזות במהירות עירונית ועליה על שברי האספלט הישראלי מוציאה את מיצי משלוותו. המתלים האחוריים נשמעים היטב כנראה כתוצאה של בידוד חסר.
העסק משתפר ככל שהמהירות עולה ובנסיעה בינעירונית הנוחות טובה משמעותית.
הגיר הרציף עושה עבודה מצויינת ושקטה כל עוד הרכב בשיוט רגוע. הסל"ד נשמר בתחום הנמוך ביותר האפשרי. לדוגמה, ב 120 קמ"ש הסל"ד עומד על קצת פחות מ 2000. שקט, מרשים ובעיקר חסכוני.
הבעיה העיקרית שלו היא השידוך למנוע החלש.
כל נסיון להאיץ שולח את הסל"ד לאיזור ה 4500 סל"ד שם יש בעיקר רעש לא נעים אבל לא כוח. הכח נמצא למטה יותר, באיזור ה 2500-4000. אבל מאחר ומדובר בתיבה רציפה, אם תשאיר את הרגל לחוצה, הסל"ד ישאר שם למעלה והרכב יתקדם בנחישות של צב.
הדרך הנכונה להתנהל עם השילוב הזה היא אחרת. פשוט להרפות מדוושת התאוצה, לתת לסל"ד לצנוח לתחום המועיל ואז ללחוץ שוב, בעדינות.
זה מנוגד להגיון ולשכל במיוחד כשאתה באמצע עקיפה והמוח משדר "תלחץ". אבל זה עובד..
ואל תטעו לחשוב שאין לרכב כוח. יש לו - והרבה. הוא מגיע למהירויות לא חוקיות בעליל בקלילות ויכול להשאר שם. אבל מיצי משדר לך שזה לא בשבילו, וגם לא בשבילך.
המנוע מרעיש, המתלים מקפצים, יש רעש מוחשי של רוח ויש את הדבר המרגיז הזה שנקרא חרקים.
החרקים המעוכים הופכים לחברים טובים שלך החל מ 100 קמ"ש וצפונה. נסיעות בכביש 6 למשל, הופכות את החלון הקדמי והפרונט למתחרים לא רעים למנורה הכחולה.
עזוב. סע ב INSTYLE. תרגע.
כל פינה ברכב משדרת את המילה פנאי.
וזה לא רע בכלל. זה אפילו נחמד. צריך רק להכנס למוד המתאים, לעשות את הסוויץ בראש ואז נהנים מרכב נוח, נעים מאד לשהיה משפחתית, שקט וחסכוני.
וזה מה שאתה דורש בסופו של יום מהרכב שלך.
השילוב של מתלים רכים ומושבים נוחים כמו גם תנוחת ישיבה טובה משאירים את הנוסעים והנהג רעננים ונינוחים גם כשהדרך ארוכה.
תא המטען מאחור לא קיים למעשה. יש משהו סמלי שמאפשר הכנסת תיק קטן ואולי עוד תחתונים. לא יותר.
אם מקפלים את שורת המושבים השלישית, תא המטען הופך למשמעותי. אפשר גם לקפל את השורה השניה ואז אפשר להעביר עם מיצי דירות. מנסיון אישי, גם ארונות בגדים נכנסים לשם בלי קושי.
אם אתם זקוקים ל 7 מקומות וגם מטען, מומלץ מאד להרכיב גגון. הרכב מגיע עם פסי גג לאורך ואפשר להתאים לשם כל גגון סטנדרטי.
בנוסף יש גם כיסוי קפיצי עליון נגלל. עוזר לשמור על הציוד שלכם מעיניים חקרניות.
הנהיגה בכביש משרה בטחון, ההגה מחזיר פידבק סביר למדי שזה טוב מאד אם זוכרים שמדובר בהגה חשמלי. מאידך הוא מאד קל במהירויות זחילה, מה שמאפשר להחנות את הרכב בקלות. טווח הסיבוב שלו הוא פחות מ 3 סיבובים מצד לצד, סביר בהחלט.
הבידוד בתא הנוסעים טוב מאד במהירויות בינוניות פלוס. אפשר לדבר בנינוחות, אפשר לשמוע מוסיקה בווליום נמוך - אבל כשהמהירות עולה, מופיעים רעשי רוח בעיקר מאיזור החלון הקדמי וממראות הדמבו הגדולות.
הרכב בנוי כמו קוביה כמיטב מסורת רכבי הפנאי והנדמה לי האחרים. זה נראה יפה אבל משלמים על זה באווירודינמיות לקויה וברעשים.
גם הצמיגים הגדולים מוסיפים את שלהם לחגיגה וכשמאיצים, גם המנוע אומר את דברו בצורה ברורה. סע רגוע.
בסל"ד נמוך ובינוני יש לרכב את כל הכח שנדרש.
ואיך הוא בשטח?
גם כאן אנחנו חיים בנדמה לי.
למרות מרווח גחון טוב מאד של כ 20 ס"מ וזוויות כניסה ונטישה טובות, העדר הנעה הכפולה מונעת מעבר בשטח שהוא יותר משביל קק"ל. אמנם אין פחד מפגיעה בחלקי המנוע התחתונים ולרכב יש גם מיגון תחתון כלשהו מה שנותן את האפשרות לדלג על
מהמורות גדולות ולחרוג קצת מהשביל, אבל ברגע שיגיע המכשול הכי קטן שידרוש עזרה מהגלגלים האחוריים, מיצי יהפוך לחסר אונים.
זה ל-א רכב לשטח. אם בכל זאת הגעתם לשם, תשאירו את הגיר במצב L.
צריכת הדלק מצויינת ביחס לסגמנט. ממוצע של כ 13 ק"מ לליטר בנהיגה מעורבת 30/70 לכוון הבינעירוני. בעיר הצריכה מתייצבת על 11 ואילו בנהיגה בינעירונית רגועה אפשר גם להגיע ל 16 קילומטר לליטר.
מיכל הדלק יכול להעמיס 63 ליטרים שמספקים בהחלט בנתוני הצריכה האלו.
בשורה התחתונה:
בסופו של דבר, החסרונות שהרגיזו אותי, הם לא דיל ברייקר.
האאוטלנדר הוא המחליף האולטימטיבי למשפחתית הסטנדרטית בעיניי.
הוא יעשה את כל המוטל עליו פלוס פלוס. הוא מרווח, הוא נוח, הוא מאובזר בכל מה שצריך כדי להפוך את השהיה בו לנעימה. והבונוס של נהיגה גבוהה ואפשרות לבילוי בשבילי קק"ל בלי לפחד על המרכב התחתון הופכת את המיצובישי אאוטלנדר לרכב
שבהחלט כדאי לבחון.
