החוכמה היא לא להתבכיין כל הזמן ולהגיד: "אין לי, קשה לי, לקחו לי, שתו לי".
הבעיה היא, שהתרגלנו לסטנדרט מחייה מאוד גבוה ומפונק. למה אני מתכוון?
כל צעיר בן 21 בתחילת דרכו היום שסיים צבא, גם אם הוא גר במעגל החיצוני השני של ת"א (פ"ת, ראשל"צ וכו') מעדיף לעבור
לעיר הגדולה (ת"א - ר"ג - גבעתיים, וחס וחלילה לא יהיה רחוק יותר).
למה? צריך להתחיל את החיים ולגור לבד, להרגיש גדול, לשבת עם חברים בכיף, להזמין בחורות, חיי הרווקות וכו' - שזה
לגטימי לגמרי - אך לא בכל מחיר.
הנגזרות הבסיסיות של האמור לעיל הן:
1. שכירות לא עולה כסף? בטח עולה, לפחות 2500 ש"ח לדירת חדר מעופשת של 12 מ"ר.
אם תעבור לגבעתיים או ר"ג, תחסוך עוד 500 ש"ח, נפלא.
2. ללמוד צריך? בטח צריך, רוב הצעירים לומדים במקביל לעבודה זמנית שמשלמת להם בקושי את השכירות והוריהם בד"כ
משלמים את שכר הלימוד, אחרת לא היו מצליחים לגמור את החודש.
3. עבודה צריך? חובה אם רוצים להתקיים בכבוד, לשלם חשבונות, אוכל, הוצאות מחיה ושכירות. אז כן, רוב הצעירים ממלצרים
בשביל 5K-6K ברוטו בחודש, וגם זה במאמץ עילאי.
4. למחזיקי הרכב שבינינו.. שאמשיך? (דלק, ביטוחים, טיפולים, תיקונים - רק בשביל זה צריך משכורת חודשית).
אני לא אמשיך עם כל הסעיפים כי נראה לי שהבנתם את השורה התחתונה - כשחיים בכזה אורך חיים, אורך חיים שרוב
הצעירים שואפים אליו, ההוצאות עולות בהרבה על ההכנסות.
בשביל לחיות בצורה סבירה ומספקת במדינה הזו, צריך לדעת להתפשר ולוותר ואי אפשר לאכול את כל העוגה ולהשאירה שלמה.
רוב הצעירים במדינה הזו פשוט חיים את הרגע ולא יודעים חיסכון מהו. ניהול נכון של הכספים הוא לא פחות חשוב כפי שציינו פה
לפניי. תאמינו לי שעם זה שחסכתי הוצאתי סכומים בלתי מבוטלים על רכישת רכבים חדשים והמון שטויות כגון מוצרי חשמל, פלאפונים, בגדים ועוד דברים שבחורים בגילי מוציאים.
אני לא מייעץ לאף אחד מה לעשות וחלילה לא מטיף, אני רק אומר שהפשרה העיקרית שלי היתה לגור עם ההורים, רק זה מאפשר
לכם חיסכון חודשי של עוד 4000 ש"ח בחודש לכל הפחות. אני גם חושב שכל עוד לומדים לתואר או לימודים גבוהים כלשהם, זה
הזמן שצריך ורצוי להשאר בבית ההורים ע"מ למזער כמה שניתן את ההוצאות, כי למי שלא עובד במקביל במהלך לימודיו - ההוצאות
אלו שקלים שיוצאים ולא נכנסים.