שבת שלום.
שלשום יצאתי לדייט עם איזו בחורה, הדייט התנהל אחלה יום למחרת דברנו, בחורה אינטלגנטית ונחמדה.
כשדברנו אתמול בטלפון, יצא לה לספר לי על מעלליה במהלך היום וזה משהו שישר החלטתי לשתף אתכם.
זה הולך ככה: "בדרך לעבודה, חפשתי חניה ואני מסתובבת רבע שעה ולא מוצאת. פתאום ראיתי מקום די קטן
והחלטתי לנסות. מעט קדימה, מעט אחורה, קצת הנדסה ונכנסתי. קצת לא נעים לי אבל שפשפתי מאחוריי את הרכב
החונה. זו היתה איזו מרצדס או במוו דנדשה. הרכב שלי ישן וכולו מלא שריטות אז לא אכפת לי, שיצאתי ראיתי שהרכב הדנדש
נטול שריטות ושפשופים חוץ מהנשיקה הזאת שנתתי לו. הבאתי לו שפשוף שניתן לראות בעין אבל לא דפיקה או משהו כזה, זה
גם לא היה במהירות אלא שפשוף חניה אז זה שטויות, כולה נשקתי אותו".
לאחר הסיפור המרתק, השיחה התנהלה כרגיל כאילו לא קרה כלום.
לאחר מכן אמרתי לה, זו בדיוק הסיבה שאני לא חונה באמצע הרחוב בחניות במקביל ורק במפרצי חניה עם מקום סביר או
בחניונים, בדיוק בגלל אנשים כמוך.
אז נכון, אם היתה לי מרצדס יוקרתית חדשה, היה נאיבי מצידי לחשוב שלציבור אכפת או שם קצוץ מהרכב שלי, אבל זה עדיין לא נותן לגיטימציה לשפשף אותי כאילו אין מחר וגם לא לחשוב אפילו לשניה לא להשאיר פרטים.
אני באופן אישי, אם השחתתי או פגעתי ברכוש של אחר, גם אם זו היתה שריטת חניה הכי קטנה - תמיד משאיר פרטים, בשביל
המצפון שלי וכי ככה חונכתי. מעצבנת אותי הקלות הבלתי נסבלת הזאתי שכ"כ שגורה ונפוצה בקרב הנהגים פה, וזה מתחיל על הכביש ומחלחל לכל תחום בחיינו.
זו גם אחת הסיבות שבחיים לא נהיה תרבותיים ואדיבים כמו האירופאים לדוגמא, ששם תרבות הנהיגה היא פשוט תענוג.
ההוכחה לכך היא להעיף מבט ברחוב ראשי באחת הערים הגדולות באירופה ולסרוק בעין 10 רכבים מקדימה ומאחורה. מבטיח לכם (מניסיון) שב-9 רכבים מתוך 10 לא תראו שריטות
או שפשופי חניה, אצלנו המצב הוא הפוך, אם יצא לכם לראות יותר מרכב אחד שמור וללא מכות חניה, תדעו שהגיעו ימות המשיח.
ליאור (המאוכזב).