GoRide

צודק. וזה הדדי ופועל לכל הכיוונים.

המעטים שימכרו יהפכו תוך כמה שנים למצרך מבוקש נדיר. בזמנו נמכרה כאן האימפרזה ספורטוואגון TS. מנוע 1.6 ידני, AWD עם הילוך כוח. נמכרה בכמויות אפסיות ממש. גם סטיישן, גם ידני, גם AWD וגם מנוע 1.6 חלש. כל הסיבות שהאוטו הזה לא ירד אפילו מהאוניה. היום מכונית כזאת נמכרת במחיר חסר פרופורציה למחירה המקורי, למחיר המחירון או למצב השוק.

נראה לי שהבנו את העקרון. ברירת המחדל היא להיות בימני. אם אתה לא בימני ומגיע רכב מהיר, ויש לך אפשרות לפנות - פנה בהזדמנות הראשונה. אם אתה הרכב המהיר ויש מישהו בשמאלי, רגע לפני שאתה מכריז בעלות על כל המתחם שבין הנתיב הימני לגדר ההפרדה, תבדוק ותראה אם הנהג מולך בכלל מסוגל לפנות לך. מיהו? מהו? ובכל מקרה שמור מרחק ובלי עצבים. אפשר להתקדם? אותי מעצבנים אלא שחונים בחניה כפולה למרות שצמוד אליהם או במרחק מטרים ספורים, יש חניה חוקית פנויה. אבל היא לא מול הקיוסק שלהם בדיוק של מיקרונאנו, אז הם יחסמו נתיב שלם לטובת הסגריה.

יאללה נראה אותו נושך. רק שלא יחזור מיבב למלונה עם הזנב בין הרגליים. אם אתה מאותת לי מ500 מ' זה אומר שהכביש פנוי. וזה אומר שאני לא בשמאלי.

מסכים איתך. גם כתבתי את זה. אין לי רצון לחנך ואני לא חושב שאני המושלם, וכל סטייה ממני ראויה לגנאי. אני מבין שהמילה "להיות בשמאלי" עושה צמרמורת לכל נהג שמשוכנע שנתיב השמאלי נברא רק עבורו. אבל אין מה לעשות. צריך להתגבר. אני אחזור לימני בהזדמנות הראשונה. אבל זו תהיה ההזדמנות הראשונה שאני אמצא לנכון, ולא הנהג הלחוץ מאחור יחליט בשבילי. בעיקר בגלל מה שכתבתי ליבגניפ. רוב הנהגים לא עושים את החשבון של הנהגים האחרים. רק של עצמם.

זה הקטע. שאת הנהג הממהר זה ממש לא מעניין. וזאת גם תחילת התשובה ליבגניפ: 110 זה בסדר כי זאת מהירות זרימת כלל התנועה. 150 זה חריג מקצב התנועה באופן משמעותי. בדיוק כמו האופנוע שטס על השוליים על 90 כשכל הכביש בפקק עומד. אם הוא לא יכול לדעת, אז יש לנהוג לפי "כבדהו וחשדהו". תן הבהוב אורות כדי לסמן שאתה רוצה לעבור, שמור מרחק ותמתין. נתקלת בגברת מסמסת, תעבור למוד עצבני. עשה לך סימן של "ראיתי", חכה שיפנה ותמשיך בדרכך. ובחזרה למה שפרנקוס אמר: כביש זה לא מקום מאוד אינטימי. אתה לא עם עצמך. אם אתה לא מסוגל לראות את השיקולים/מגבלות/בעיות של הנהגים סביבך, אתה בבעיה. אם תבין שלמרות כל הרצון הטוב אין לו לאן לזוז ימינה, תקח אויר, תגביר את הוואליום ותשמור מרחק, הכל יהיה בסדר. הוא (או אני במקרה הזה) נזוז ימינה בהסדמנות הראשונה שתתאפשר.

שיעשה את כל הדברים הצפויים (בטיחות, נוחות, רעש, חסכון, אמינות) אבל יעשה את זה קצת אחרת. עם קריצה. עם טוויסט. בצורה נישתית ואנטי מיינסטרימית. אם זאת הפנדה או המולטיפלה ז"ל, אם זה הפורסטר בדורות הראשונים או הלבורג היום, אם זאת הרומסטר או הקקטוס. אותה הגברת, אבל עם אדרת אחרת ומיוחדת.

אם אני מפריע לך, במשים או שלא במשים, אתה צריך לבקש. תתנהג בנימוס תענה בנימוס. תתנהג באלימות ותזכה באלימות. אני שם, לא כי הנוף מהשמאלי יותר יפה. אני שם כי הנסיעה בנתיב הימני לא בטיחותית/לא אפשרית. גם נהג ממממממש ממהר על השמאלי, לא נמצא בעקיפה. הוא פשוט נמצא בדהירה על השמאלי תוך התעלמות מהעולם סביבו. סיטואציה נפוצה, הוא מצב של כביש דו נתיבי עם מסלול ירידה במחלף. מסלול הירידה פקוק לחלוטין ונמצא בעמידה. הנתיב הימני בלתי אפשרי לנסיעה, לא רציפה ולא בטוחה. הוא עמוס מכוניות שמנסות להשתלב בירידה (ועדיין עומדות על הנתיב), כאלה שמנסים להיכנס בשניה האחרונה לפני שהירידה נגמרת, אוטובוס שבדיוק מנסה להשתלב בכיוון ההפוך מנתיב ההשתלבות לכביש, שתי תאונות ואופנוען מבולבל אחד. אז במצב כזה, אין לי מה לחפש בימני, ואני בשמאלי. בדרך כלל אותו טיסן היסטרי שמגיע מאחורי בהבהוב אורות אפילפטי, הוא אותו אחד שמנסה לעקוף את כולם מה יותר מהר על השמאלי רק כדי לחתוך אח"כ 3 נתיבים ולהידחף ראשון בטור. סיטואציה שניה לדוגמא, רחובות עירוניים שבפועל מתפקדים כרחובות ראשיים והמהירות בהם בפועל היא 70-80. גם במצב כזה, אין לי מה להיות בימני, קרוב למדרכה, קרוב לתחנות האוטובוסים שיורדים ומשתלבים, נתקע מאחורי כל חניה כפולה. אז אני בשמאלי. בדרך ליקנעם בבוקר, כשהכביש רצוף משאיות, אין דרך להיות בימני. אני מהיר מקצב המשאיות, וממילא אין הגיון בטיחותי במכונית קטנה שנעה בטור אינסופי של טריילרים. אז הטריילרים על 80-90, אני על 110, עד שמגיע אותו אחד שבדיוק אתמול עשה נקיון דיטיילינג לפתחי מיזוג, ולכן חייב להיות על 140. לזוז ימינה זה לא אפשרי, להאיץ לא יקרה, והוא מאחור. כל אלה סיטואציות שבהן אני בשמאלי, בקצב התנועה. לא מעכב אף אחד. עד שהמגיע הדוש הנדון, במהירות בין גלקטית שלא קשורה לכלום, ומתלונן על קיפוח זכותו.

סבבה. אז תהיה חסר סבלנות,תתחרפן, ותשאר מאחורי. זה מה שאתה מעדיף?

אני לא מנסה לחנך אף אחד. אני לא ניידת, לא אוכף מהירות, לא מכריח אף אחד לנסוע במהירות שלי, ולא חושב שכולם צריכים לנהוג כמוני כי אני דוגמא ומופת. אני חושב שאם אני מעכב - מכל סיבה שלא תהיה בעולם - יש דרך לבקש לזוז. בדיוק כמו שיחה שמתנהלת בין בני אדם פנים מול פנים, ככה גם בכביש. ואם אתה ממהר, יש דרך להתבטא גם בכביש. לא כל אחד שלא נצמד בחיל ורעדה למעקה הבטיחות הימני כשאתה מתקרב אליו במהירות משולשת מקצב התנועה וצופר ומאותת כמו מישהו בהתקף אפילפסיה, הוא "בריון".

לא. בכלום. גם לניפוח האגו האישי זה לא עוזר. סתם שעשעה אותי הסיטואציה של אור ערפל נגד אור גבוה. לרוב כשמגיע הדוש שנצמד אלי בכוח ומאותת בפניקה כאילו הוא עצמו בהתקף של צירי לידה, אני פשוט מרים עיניים לראי ומביט בו סובל ומקלל בהנאה צרופה. וגם זה, לא עוזר. כי הוא יעקוף (או שאני אפנה לו) ואז יצמד באותו האופן לבא בתור. שוב, כדי לייתר את ההמשך הצפוי: רכב מהיר שמבקש שאפנה לו את המסלול, עושה את זה תוך שמירת מרחק ובלי "דחיפות" ופאניקה, מקבל פינוי מהיר ככל האפשר של הנתיב.

פרנקוס, הסיטואציה שהבאת היא אחת מאלה שדיברתי עליהן. לגמרי. אבל מה אתה רוצה? הרי "זכותו" וגם "מגיע לו" לנסוע מהר. ובגלל שיש לו 50 כ"ס יותר מהממוצע (ולפעמים אפילו זה לא), נדמה לו שכרגע הפלנטה רשומה על שמו. אבל היי, בדיוק בשביל רגעים כאלה היצרנים שמו אור ערפל אחורי, אדום מעצבן כזה, שאפשר להדליק.

אני רואה את זה כעניין של נימוס בסיסי בין אנשים גרידא. אם הוא רוצה לנסוע במהירות של פעם וחצי מהירות זרימת התנועה, למרות שזה כמעט בלתי אפשרי, שיבושם לו. אני לא שוטר, ודווקא יש אנשים שאני מברך אותם על ההחלטה שקיבלו למרוח את עצמם על איזה קיר. אבל יש דרך לעשות דברים. רוצה למהר? זכותך למהר? אני מפריע לך? סליחה באמת. תבקש? תקבל. תדרוש? תסבול.

ולמען הסר ספק: אם רכב מהיר מגיע מאחורי, נותן הבהוב אורות ולא נצמד, אני זז ימינה בלי להתבלבל. הבעיה שלי היא עם אלו שחושבים שהם "יפנו" אותך לימני, ולא יבקשו לעבור. זה אותו סוג של נהגים, שגם יחזור לגז מלא עוד לפני שסיימת את המעבר ימינה.

אז כל הכבוד לך. אנשים שמצליחים לכבוש את יצרם בכל תנאי, ראויים לשבח.

מנסיונך, במדינה אירופאית מתורבתת, כשאתה בנתיב המהיר ומגיע רכב רכב מהיר ממך, הוא נמצד אליך לזנב, או שומר מרחק תו"כ איתות?

אז לא ניסחתי טוב.

לא כתבתי שהמיצובישי נחותה. לא כתבתי שהטיפו מתקדמת. כתבתי, רק, שככל שהשנים מתקדמות הטכנולוגיה הזמינה היא טובה יותר. אם היצרנים בוחרים להשתמש או לא - זה עניין אחר.

בברירת המחדל אני בימני. ולא קבעתי לאף אחד כמה מהר לנסוע. ואם מישהו מגיע מאחורי, ושומר מרחק, אני זז. אבל אם אתה מאלה שחושבים שהם ידחפו רכבים לנתיב הימני ע"י הצמדות, ולא יבקשו מהם לזוז ע"י איתות סביר, אז אתה הוא הבריון.

לא...זה עניין של שנת השקה. אין שום דבר פילוסופי בשנת הלידה שלך. זה מצביע על הטכנולוגיה שהייתה זמינה באותה העת. זה לא אומר שמכונית שהושקה ב2016 היא מתוחכמת יותר בהכרח ממכונית שהשוקה ב2014, אבל זה אומר שהטכנולוגיה שהייתה זמינה ליצרן ב2016 הייתה טובה יותר, ולכן קיים הסיכוי שגם המכונית תהיה טובה ומתקדמת יותר.

אני מוצא את עצמי לא אחת נוסע דרך ארוכה על הנתיב השמאלי. הימני עמוס בנתיבים עולים ויורדים, רכבים בשוליים, תחנות אוטובוס או סתם רכבים איטיים. ברור שאם רכב מהיר מגיע מאחורי, שומר מרחק, אפילו נותן הבהוב קצר להודיע שהוא מזדרז, אני מיד מפנה את הנתיב. אבל בדר"כ, מגיע הדושבאג, שממש לחוץ לו. כי התנועה כולה זורמת על 100 והוא חייב, אבלל ממש חייב, להיות על 120. עניין של שלפוחית רגיזה, אתם מבינים. והדושבאג מגיע, מאותת בהיסטריה ממרחק שמודדים בשנות אור, במהירות של טיסה לקראת נחיתה, ונצמד טוב טוב, עד שהוא רואה את החלודה של הברגים של הלוחית רישוי. ואלה המקרים, שבהם אני לא זז. אולי אפילו מוריד לשניה את הרגל מהגז. בכל זאת, קצת התעייפה מהלחיצה הממושכת על הדוושה. ומביט במראה ונהנה לראות את הדושבאג מתענה ומתפתל שם מאחור. מחפש איפה אפשר להצמד עוד, תוך שהוא מסכן כמעט רק את עצמו. עוד שניה והוא יפגין עקיפה אל-לה-סולברג מהימני. והעולם ימשיך לדרכו כמקודם. ואני אוכל לחזור להאיץ למהירות המקורית.

אחד אחד מעולה!

שרשורים שמתחילים ב "אני חייל ויש לי סיוויק..." הם מתכון בטוח לשעות של הנאה.

לדעתי מדובר בחישוק 14". שווה בדיקה מעמיקה יותר.

לא הבנתי איך האזעקה תעזור לך. אתה רוצה שכל פעם שמישהו יפתח דלת ויפגע באוטו שלך הביפר יצלצל? ואז מה תעשה? תרוץ לאוטו? דרך מעולה לפתח כושר. הדורשוקס הוא סטרטאפ חמוד, אבל לא באמת ישים והגיוני. אתה באמת הולך להרכיב ולפרק את זה פעמיים ביום? ואם אתה הולך לקניות אז 4? וזה מכוער באופןו כללי. וזה גם לא יעיל באמת, כי כל דלת היא בגובה אחר. לדעתי הדרך הכי יעילה מורכבת משני פתרונות שיש לשלב ביניהם: הדרך הזולה והפשוטה - מגיני צד. לא כולם מכוערים, יש גם כאלה יפים. ובסוף הכל זה טרייד אוף: מה יותר מכוער - מגיני הצד או דלת עם דפיקות? השני, השלמה נפשית עם העובדה שהעולם לא מושלם. פעם בשבוע לשטוף את האוטו ולנקות עם פלסטלינה, וזהו. ולהבין שאין פתרון אמיתי.