שלום,
קצת על עצמי: בן 22, משוחרר מעל לשנה, פסיכומטרי עשיתי לפני 4 שנים עם ציון 716.
תעודת הבגרות שלי היא מה שמפריע לי, למדתי בישיבה והדגש היה על מקצועות קודש, ופחות על מקצועות שרלוונטים יותר, כך שהממוצע שלי הוא 97 עם 34 יח"ל.
אני עומד בפתח שנה"ל.
במקביל נרשמתי לשני מוסדות לימוד:
1. מכללת H.I.T בחולון ללימודי מדעי המחשב
2. אונ' בר אילן ללימודי מדעי המחשב, שם קבלתי למסלול בהמתנה.
מצד שני התקבלתי לתואר שיותר מעניין אותי - פסיכולוגיה וקרימינולוגיה.
כאמור, בפסיכו' בחרתי בגלל התעניינות במקצוע ובתחום.
הסיבה שבחרתי במדעי המחשב כי שם נמצא הכסף, התחום בכלל לא מעניין אותי למען האמת, ולפני שאני חורץ את גורלי ונהיה אומלל ל40 שנים הקרובות רציתי להתייעץ.
התייעצתי עם חברים, עם משפחה, אפילו עם כמה מרצים, ולכולם דעות חלוקות, האחד אומר כסף והשני אומר ללכת עם הלב והרגש.
אז פניתי לכאן, כי גם כאן יש מגוון דעות ואנשים שאוהבים לפרט קצת יותר מנסיונם האישי והתעסוקתי.
הערה: אם אני בוחר באמת ללכת וללמוד בבר אילן סביר להניח שאמשיך לתואר שני בפסיכולוגיה או קרימינולוגיה, וכעת יש לי עבודה שמאפשרת לי לשלב בהמשך גם עבודה בחצי משרה וגם את העבודה הנוכחית, ככה שמבחינה כלכלית אני לא דואג לשנים הקרובות.
העניין שמדאיג אותי הוא נטו שכר בשלב מאוחר יותר בחיים (עוד 8-10 שנים למשל)
כאשר בשלב ראשוני ביציאה לעבודה בתחום המחשבים כבר אפשר להשתכר ב5 ספרות, אדם שסיים תואר ראשון בפסיכולוגיה יכול להרוויח שכר מינימום או בקושי למצוא את עצמו בשוק העבודה במקצוע בו הוא מעוניין לעבוד.
מלבד ההתעניינות שלי, כל מיני סיטואציות שפוגשות אותי ביום יום מכוונות אותי ללימודי הפסיכולוגיה.
אשמח לעצתכם, תודה.