שני הסנט שלי בנושא:
לי יצא ועדיין יוצא מדיי פעם לנהוג על הרכב. במסגרת מקום העבודה.
הרכב עצמו נהדר.
הבעיה לדעתי מתחילה קודם כל בבחירה בסוג הרכב.
כלומר - מי לקוח פוטנציאלי של רכב כזה?
זה רכב שיכול מקסימום לעבור 160 ק"מ עם הסוללה שלו.
עכשיו - נצא מנקודת הנחה שעם הזמן הסוללה מעט נשחקת וכו' ונוריד את הטווח ל- 140. (לא הרחקנו לכת).
מכיוון שאם אני רוצה לצאת לנסיעה, לא אוכל לנסוע את כל ה- 140, כי אני צריך לדאוג להחלפת סוללה לפני שתתרוקן לגמרי.
מכיוון שלא היו הרבה תחנות ה"תדלוק" או החלפת הסוללה, בפועל זה הופך את הטווח היעיל לאיזור ה- 100 ק"מ.
רכב שיודע לעבור רק 100 ק"מ - אין טעם בפלואנס גדולה, יקרה ומגושמת.
במקום הפלואנס היה צריך לבחור ברכב קטן. רכב עירוני פלוס. סופר מיני בקיצור.
רכב קטן - היה מוזיל את כל הסיפור, היה צורך פחות אנרגיה, לכן מגדיל את טווח הנסיעה (או לחלופין מאפשר סוללה קטנה יותר ולכן גם קלה יותר וזולה יותר).
הצרכן הסופי - אם היו מציעים לו את הרכב החשמלי במחיר זול יותר מרכב עם מנוע בנזין או דיזל - היה רוכש יותר מכוניות.
יותר מכוניות - פחות פשיטת רגל לחברת בטר פלייס...