גם לי בצעירותי היה מקרה דומה:
בגיל 16 עבדתי בערבים במפעל נייר, הייתי מגיע לשם באופניים דרך הכביש הראשי של העיר בה גרתי דאז.
באותו יום יצאתי בשעה 22:00 לעבודה באופניים, לאחר כעשר דקות נעצרתי ע"י 2 שוטרים שהפילו אותי מהאופניים ודחפו אותי בכח לעבר הניידת. כששאלתי מה קרה, הם אמרו שאני ניסיתי לפרוץ לרכב פרטי ברחוב סמוך. הם לא עזבו אותי ובמשך חצי שעה ניסו לגרום לי להודות בכח בפריצה לרכב, כאשר האופניים שלי מוטלות על הכביש. למזלי הפלאפון שלי צלצל ואחד השוטרים חטף אותו וענה, אבא שלי דאג בגלל שלא הגעתי לעבודה והתקשר כדי לבדוק מה קרה. השוטר סיפר לו מה קרה ואבי הגיע תוך כמה דקות למקום. רק אז השוטרים הבינו שטעו והתכוונו לעזוב, אבי ביקש שם ודרגה (שידוע עפ"י חוק ששוטר חייב לומר), השוטרים הסתירו את התג שעל החולצה, איימו עלי שאני לא אגיע למשטרה וברחו מהמקום.
רק כמה חודשים מאוחר יותר זיהיתי את השוטר ודיווחתי על המקרה בתחנה תוך כדי מסירת שמו לחוקרים, לצערי לא קיבלתי עדכון עד היום וכנראה גם לא אקבל.
בושה וחרפה שכך מתנהלת משטרת ישראל, לא פלא שהציבור לא מאמין בה.