barak4*4

ישרתי את מה שאפשר היה בשטח וקירטעתי לביתי. דממה, לא אני ולא הRV העזנו לפתוח בשיחה. איך שנכנסתי לביתי, למראה הדם ניגר מחבלותיי, שאלה אמא מה קרה? "...הברקסים הפסיקו לעבוד עניתי בבכי..." מנסה להציל את מה שנשאר מכבודי האבוד. חששותיי התבדו, לא היה שום כעס, רק חמלה מכל שוכני הבית. הפצעים נוקו ונחבשו (זוכרים את היוד השורף של פעם? כן? יופי... אז הוא שרף. זה היה בתקופה לפני שהמציאו את הפולידין – ידידו הטוב של האופנוען). אחה"צ הוזעק אבירם – השכן המבין שידע לתקן את הכל. הביט, הסתכל, הוציא כמה כלים, החל לדפוק לתקן וליישר. תוך זמן קצר חזר ה-RV (כמעט) לצורתו המקורית. אבירם ערך סיבוב קצר על ה-RV ושב, תוך שהוא פוסק בבטחון: "...אין שום בעיה עם הברקסים..." אוי לבושה, עד היום אימי צוחקת עלי בשל האירוע הזה, אבל כל זה כבר היסטוריה ישנה. המשכתי עם ה-RV עוד כמה חודשים ולבסוף הוא נזנח ועבר טרייד-אין לטובת סוזוקי 50TSX ( אצל פריצל שוב, אלה איפה? אבל גם ה-X הוא סיפור לפעם אחרת). בזמנו, הוא היה נהדר, אחר כך הוא הפך להיות עוד שלב באבולוציה המוטורית שלי והאבולוציה הדו גלגלית שלי בפרט. אחרי הרבה שנים, התחלתי להתגעגע אליו, תמיד מתגעגעים לאהבה ראשונה. הנה משפט שכתבתי באחד הדיונים בפורום לפני כשנתיים שלוש: (תגובה מספר 10 בדיון הזה) התחוור לי שהסיכויים למצוא את ה-RV שלי אפסיים, במיוחד בהתחשב בעובדה כי אני לא מתגורר בארץ מזה מספר שנים. אז התחלתי לחפש... כבר כמה שנים. עוקב אחרי "יד2" המקומי. ה-RV'ים כאן (ניו זילנד) הם לא מחזה נדיר, במיוחד משום שרבים מהם שימשו כריכבי חווה לפני הופעת הטרקטורונים. הבעיה הייתה במציאת כלי כלבבי. רובם שחוטים ועייפים ולי, בימים אלו,אין את הזמן להיכנס לפרויקט שיחזור ושיקום. RV משופצים קיימים, המחירים סבירים (במיוחד בהשוואה למחירי ה-RV בישראל או ביפאן), אבל לא רציתי אופנוע שכבר עבר שיפוץ. חיפשתי מקורי. רציתי לשלב כאן כמה שיגעונות יחדיו: 1. להיות שוב הבעלים של RV. 2. להיות שוב הבעלים של רכב אספנות. 3. לרכוש רכב, שאוכל בבוא היום, כשנחזור לארץ, להביא עימי לישראל. (רוב רכבי האספנות כאן הם עם הגה ימני, שאסור ביבוא לישראל). 4. לרכוש אופנוע שבבוא היום אוכל לתת לבני (היום בן 11 חודשים, אבל אני מבטיח שעד גיל 3 הוא כבר ידע לרכב). ו... אני שמח לבשר שמצאתי.

העסקה נסגרה, המזומנים החליפו ידיים וסוכם שפריצל יוביל את האופנוע לבתינו שבמושב. כל אחר הצהריים חיכיתי בבית במתח, הערב ירד, בחוץ חושך וגשם. החיים במושב בתקופה ההיא היו דיי פשוטים, נביחות הכלבים בחוץ העידו כי הגיע אורח לא מוכר, יצאתי החוצה בריצה. על הכביש עמדה הטרזיט החבוטה בצבע תכלת של פריצל (דור 1 למי ששואל). מהטרנזיט יצא פריצל. סיגריה בפה והאובראול הנצחי, הוא ניגש לאחורי הטרנזיט, פתח את הדלתות המחלידות ודירדר את ה-RV החוצה. הייתי המאושר באדם. 20 שניות מאוחר יותר ושתי קפיצות על הקיקסטארט ובאוויר הלילה הקר והגשום נשמע צליל ניסור דו פעימתי עמום. הריח, לנצח אזכור אותו: מנוע קר, עננת עשן כחולה של שמן "סונולמארין" נשרף בלילה חורפי וקר. אח... משכר. על אף התעקשותה של אמא כי אשים את האופנוע במחסן ללילה, לא יכולתי להתאפק ויצאתי לסיבוב בכורה עם ה-RV בכבישי המושב. גשם שוטף, אני רטוב עד לשד עצמותי, אבל עם חיוך מרוח על הפרצוף, מאוזן לאוזן. הצמיגים השמנמנים מתגלגלים על הכביש הרטוב, צליל האגזוז ותאורת הנר הבוקעת מהפנס הראשי, מנסה להאיר את הדרך. השכבתי את ה-RV לישון במחסן, ניגבתי אותו עם מגבת וחיכיתי ליום המחרת. כל הלילה לא ישנתי מרוב התרגשות. גם בבית הספר לא ממש הצלחתי להתרכז. מייד עם שובי, דילגתי על ארוחת הצהריים ויצאתי עם ה-RV לסיבוב הכרות בפרדסים. החלה מערכת יחסים הדוקה בינינו, למדתי את גחמותיו והוא ניסה ללמד אותי את רזי הרכיבה. רוב הזמן זה הצליח. אופוריה. השבועות עברו והביטחון נבנה. המהירות עלתה ואיתה גם התעוזה. יום אחד בעודנו משוטטים יחדיו בפרדסים, אני שומע רעש מחריש אוזניים המלווה בענן אבק, מתקדם לעברי במהירות. "מה זה?!" אני שואל את עצמי, המום. וקולט טרקטורון שועט לעברי, חולף במהירות ומתרחק, תוך שהוא משאיר אותי ואת ה-RV משתעלים ונשנקים באבק. אין בעיה... אני כבר רוכב מוכשר ומנוסה, ה-RV הוא כל יכול, צ'יק צ'אק נשיג את הטרקטורון הסורר ונראה לו מניין משתין ה-RV. הילוך ראשון...פול גאז.... שני, פול גאז.... שלישי, פול גאז...., רביעי פול גאז.... (אל דאגה, לא אלאה אתכם עוד, פה זה נגמר, היו ל-RV רק 4 הילוכים). פניה... הטרקטורון לא מרפה מהמצערת ונכנס לפניה הקרובה בסחיפה מרשימה של ארבעה גלגלים. אני וה-RV, אנחנו לא פראיירים... דבוקים לזנבו במהירות מקסימאלית (בערך 60 קמ"ש) זורקים את עצמנו לתוך הפניה, כאילו גם לנו היו 4 גלגלים. ואז... גילינו שנינו (או אולי רק אני) עובדה חדשה: בעצם... אין לנו ארבע גלגלים... הכל קרה כל כך מהר. מצד אחד, אני לא זוכר כלום, מצד שני, אני זוכר כל שנייה בהילוך איטי: בום, טראח, קווץ', רעש של פלסטיק נשבר, צליל הכרום נגרר על שביל הכורכר. המצערת נתקעת פתוחה והמנוע שואג עם סל"ד מקסימאלי. אני שוכב על הקרקע, ה-RV לידי, בירכי ומרפקי זבים דם, מעוטרים באבני כורכר קטנות שננעצו עמוק בבשר. מנסה נואשות להגיע לסוויץ' לדומם את ה-RV לפני שיתפס המנוע. קם להעריך נזקים – הפנס הראשי "נשפך" מתושבתו, מאותתים שבורים, ידיות מגורדות, שלולית דלק על הכורכר וחלקי מראה פזורים סביב. מי שיצא פצוע הכי קשה מכל המאורע, לא היה ה-RV. למען האמת, זה גם לא הייתי אני, הפצוע הכי קשה היה האגו. הוא הוגדר "במצב אנוש". הדמעות החלו לזלוג ובמהרה הפכו לבכי סוער. איך אתקן את האופנוע? מה אגיד בבית? כיצד אסביר את הבושה? האם הורי יכעסו עלי?

**זה הולך להיות ארוך, אז אם אין לכם סבלנות, זה הזמן לעבור לשרשור אחר** ***הודעה שלי ארוכה ולכן יש המשך בהודעה שאחריה, נא התאזרו בסבלנות, גם התמונות יועלו מייד*** איפה מתחילים? 1989, אני בן 13, שנה קודם הצלחתי לשכנע את אמא ורכשתי פיאג'ו C, זה היה הדו גלגלי הראשון שלי. אבא שלי לא הסכים אפילו לשמוע על קטנוע ובטח שלא בגיל 12. אז הפיאג'ו הוחבא במחסן ויצא לרכיבות בלילות וכשאבא היה בעבודה. עברה שנה ואני כבר בגיל מצוות, הגיע הזמן להשתדרג. כל משפחת ה-TSX, פאנטיק, דרבי, בנלי, גארלי (כן, היה כזה אופנוע, גארלי), היו גדולים מידי למידותיי ויקרים למדי. איפשהו, סביב שנת 1988, אם זכרוני אינו מטעה אותי, נערך "ראלי ניצנים" הראשון, היו קטגוריות ג'יפים, באגים, אופנועים ואפילו קטגוריית 50 סמ"ק. כקורא אדוק של "מוטו" בימים ההם (מנוי מגליון מספר 2 ועד לפני 3 שנים. ברצף), פערתי את פי בתדהמה למראה שני אופנועים מדהימים, ( שוב, אם אני זוכר נכון, כי בנתיים עברו להן 21 שנים) שניצחו בקטגוריית ה-50 סמ"ק. הם היו קטנים, שמנמנים וגוציים, עם "גלגלי בלון". מראה הורס, אף אחד לא יכול היה להישאר אדיש. אני ראיתי אופנוע! – כן, כן, אופנוע אמיתי, אחד כזה שיש לו קלאץ', יש לו הילוכים והוא אפילו יכול לסוע בשטח. חלום חיי ( לא לשכוח, ילד בן 13). הוריי ראו משהו אחר – כן, כן, קטנועונצ'יק קטן, חמוד, תמים ובטח שלא מזיק. אמא הסכימה מייד, האמת, לפעמים אני חושב שהיא נהנית יותר ממני מכל ההתעסקות שלי ברכבים. "...שיהיה...", אמר אבא שלי, "...אם זה מה שהילד רוצה, נקנה, העיקר שיפסיק לנדנד..." כך, ניתן האור הירוק להתקדמות המוטורית שלי. פריצל... זוכרים את פריצל?... אם הייתם חובבי אופנועים, תושבי השפלה, בני עשר'ה, בין השנים 1970 ל-2000, אתם מכירים את פריצל. סיגריה בזווית הפה, ידיים מגורזות, אובראול כחול עטוי כתמי שמן ותמיד... אבל תמיד "...יש לי בדיוק את האופנוע בשבילך..." וכמובן, שתמיד כמו תמיד, הוא "...במחיר מציאה, רק בשבילך..." אצל פריצל, בחצר הפנימית, היו חבויים כל האוצרות: ווספות, X'ים ופאנטיק'ים למכביר. אז לקחתי את אמא ונסענו לבקר את אדון דוד פריצל ( לא לשכוח, עדיין בן 13, לצערי עוד לא יכול לנהוג לבד במכונית, תעבור עוד שנה לפני שאקבל אישור מאמא לקחת את האוטו לבד, אבל בנתיים הייתי "מסלק" את האוטוביאנקי של אבא לטיולים ליליים בפרדסי המושב, אבל זה כבר נושא לסיפור אחר). ושם בחצר האחורית המוזנחת, עמוסה בשורות על גבי שורות של דו גלגליים ישנים במצבי צבירה שונים, עמד לו הברנש. הוא היה בן 3 בערך, יליד 1986, עשר שנים צעיר ממני. שמנמן וביישן, כחול ולבן, רטוב מהגשם ונאנק תחת עולה של הווספה המחלידה שנשענה עליו. נפלתי בקיסמו. כן, אם לא הבנתם עד עכשיו, אני מדבר על הסוזוקי RV.

היה זיכרון טוב, היה שיער, הייתה אצבע, היינו צעירים. עם הגיל הכל הולך לאיבוד...

2006 אמרת? הונדה אקורד טורר (Tourer). מנוע 2.4, טיפטרוניק 5 הילוכים. יופי של רכב, סטיישן, דלת חמישית עם מנוע חשמלי (בהתחלה נראה כמו גימיק, כשמתרגלים לזה, מתמכרים לזה ולא מבינים איך היו החיים לפני כן). 3 שנים במחיצת הרכב ויש לי רק שבחים.

תבורך! - תודה רבה. האינטרנט מעבר לים קצת שונה, ואני לא ממש יכול לעבוד עם כל שאר הלינקים שניתנו בשרשור. אני מנסה להשיג כזה לינק לפרק השלישי, אבל לא מצליח למצוא, יש הצעות? ****עריכה**** תודה, מצאתי, אז הנה, למי שמעוניין, הפרק השלישי ללא צורך בהורדה: http://videos.streetfire.net/video/Top-Gear-Season-12-3-full_199792.htm

לא. הפעם לא מוטציה סינית. אין כידון, יש הגה אמיתי. מלוא הנקודות, אכן דייהטסו. אכן מהדגמים המאוחרים - 1969. מנוע 2,000 סמ"ק. משטח ההעמסה שלו מסוגל להניף 2 טון! קצת יותר מכובד מריקשה או רילאיינט. אגב, אני היחיד שחושב שהוא דומה לברווז של דודו גבע ז"ל?

מי אני, מה שמי ובאיזו שנה יוצרתי?

ואני בכלל תוהה למה אתם טורחים לענות לבחור . אם יש נושא שנטחן, נלעס ונגרס, זה דיון המספרים. חיפוש יעלה עשרות פעמים שדובר בנושא. באמת מיותר.

חברים, בבקשה לא להאכיל את הטרול.

תתחדשו, אבל:

אין לך מספיק צרות? למערכת חשמל איטלקית אתה מוסיף רדיאטור של בשן ?

ידידי, היו לי אלפא סוד ואלפא ספרינט - אני מכיר את החלודה באופן אישי (יצאנו פעם לבירה ביחד ). אפילו הייתי חבר באתר של אלפא, עד שלרומן עלה השתן לראש והפסקתי לכתוב שם. אני לא אומר שאתה טועה ותמיד יתכן שהרכב רקוב מן היסוד. מה שאני אומר הוא, שבניו-זילנד מחמירים מאוד ואפילו על חלודה שיטחית בכנף, מכשילים בטסט. אם מישהו יתעניין ברצינות, אגש לראות את הרכב ואתן דיווח מפורט.

אל תקפוץ ישר למסקנות נמהרות. זה לא ממש נכון. הטסטים כאן נעשים באופן אחר לגמרי מהשיטה אותה אותה מכירים בארץ. מעבר טסט זה לא עניין של חלודה מיבנית בשילדה (למרות שזה יכול להיות). גם חלודה שיטחית בחלק גוף שאינו מבני (לא שילדה או מרכב), עלול להכשיל את הרכב בטסט.

קל... קל... 7,000 ש"ח לצילנדר

:oops: על אף העובדה שהרכב באי הצפוני ואני באי הדרומי, אם יש מישהו רציני בנושא, אשמח להיכנס לעובי הקורה ולתת יד בכל הנדרש עד שהרכב יהיה על סירה בדרך לארץ זבת חלב, דבש ועמדה מס' 1.

לא, לא הבנת נכון (או שהטבלא שצרפת לא ממש נכונה). באוסטרליה וניו-זילנד מותר לך לנהוג עם רשיון נהיגה בין לאומי למשך 12 חודשים מתאריך כניסתך למדינה. אם עברו למעלה מ-12 חודשים, ואתה עדיין רוצה לנהוג, יש לך שתי אופציות: 1. לעשות רשיון נהיגה מקומי (טסט + תיאוריה). 2. לצאת מהמדינה ולחזור שוב ואז אתה שוב זכאי ל-12 חודשי חסד.

לא, הפורסטר הוא גם לא ג'יפון, הוא רכב "כבישביל" רך. צר לי לאכזב אותך, אבל גם הטויוטה, הניסאן , ובטח שהפולקסוואגן, הם לא ג'יפ. ג'יפ, יש רק אחד וקוראים לו JEEP .

שימו לב, שימו לב: http://www.trademe.co.nz/Trade-Me-Motors/Cars/Alfa-romeo/auction-186252624.htm נכון, היא בניו זילנד. נכון, עלויות המשלוח לא יהיו נמוכות. אבל: היא עם הגה שמאלי - מה שאומר מחיר נמוך בניו זילנד ואישור "עליה" לארץ הקודש. מחיר פתיחה של $400NZ, שזה בערך 920 ש"ח לפי השער של היום. אני בספק אם היא תעבור את ה-$1000 בסוף המכרז (ז"א מקסימום של 2,300 ש"ח). היות ואני מתגורר כאן, אשמח לעזור בכל הקשור לרכישה ומשלוח של הרכב לארץ. יש מעוניינים?

אפשר, אבל זה לא מקדם אותך לשום מקום. אי אפשר להחזיק ברכב בארץ באופן קבוע. ערוך חיפוש קצר בפורום אספנות תחת הערך "הגה ימני" הנושא נידון שם עשרות פעמים באריכות. בהצלחה.

הלו, הלו, שלא תבלבל. זה ג'יפ (המספר גלוי באישורי): זה רכב שטח לא רע, אבל עדיין לא ג'יפ: והפורסטר? היא הכל חוץ מג'יפ. מצטער, גם פורסטר מוגבהת, עם הערכה המקורית של סובארו ועם צמיגי שטח, היא עדיין לא רכב שטח. יכולת שבילים מתונים? כן. יותר מזה, לא. מצד שני, מהבחירה שלי ברכבים, אפשר להבין שאני קצת קיצוני ( הכל או לא כלום) ולכן רכבי "כבישיביל" לא מדברים אלי.

לא, חל איסור מוחלט, אין שום הקלות. תאמין לי שבדקתי את הנושא.

סטינו לגמרי מהנושא, אבל אם כבר: הרכבים עם הגה ימני ולוחיות הרישוי לבנות, כי אנחנו לא נמצאים בארץ, כי אם בפאסיפי. לצערי הרב, אי אפשר להכניס אף אחד מהרכבים לארץ ולכן אופציית היבוא (גם כתושב חוזר) יורדת מהפרק. הגמד עוד לא הולך לגן, כי הוא בסה"כ בן 7 חודשים. עד גיל 3 חודשים "נהג" ב- MR2, עכשיו הוא "נוהג" בפורסטר. למשך מספר שבועות החזקנו את ה- MR במקביל לפורסטר, אבל עם כל הצער שבדבר, ה- MR היית חייבת להימכר.

מה פשר השאלה אפשרי? זה כבר נעשה מזמן. ברשותי סובארו פורסטר STi מזה כ-4 חודשים ועדיין קשה לי למחוק את החיוך מהפנים כל בוקר . זה היה הדיון המקורי שבעקבותיו וויתרתי על על האימפרזה ורכשתי את הפורסטר. לא מצטער לרגע על הרכישה. בהשוואה לאימפרזה, עליה יצא לי לנהוג לא מעט, הפורסטר הרבה יותר קשיחה ומתקשרת ורוכנת הרבה פחות בפניות. בשבלינו, זו היתה בחירה מוצלחת. תציץ בחתימה שלי ותראה את הגלריה. זה כבר יורש העצר מנסה להבין למה לעזאזל יש לו 6 הילוכים (הוא היה רגיל ל-5 ב- MR2 ).

תמונות 1 ו-2 (צד ימין למעלה בהודעה של פותח השרשור) מראות דימיון רב ל Reliant Scimitar. אגב, כמו הקורבט, גם כאן המרכב עשוי סיבי זכוכית /פוליאסטר. כמה מכירות מענינות: http://www.trademe.co.nz/Browse/CategoryAttributeSearchResults.aspx?search=1&mcat=0001-0268-&sidebar=1&5=&14=&15=Reliant+Scimitar++&18=0&18=0&24=0&24=1980&searchRegion=100