אני חושב שמעבר למגורים עצמאיים הוא מהלך מבגר כלשעצמו. פתאום אתה אדון לעצמך, לא חייב דין וחשבון לאף אחד חוץ מלעצמך.
מעבר לכך אני כשהייתי עם ההורים הייתי כל הזמן רב עם אמא שלי, היינו ממש חתול ועכבר, היום היחסים שונים לגמרי. גם כי אני כבר לא רב איתה, וגם כי החיים גרמו לי לראות דברים בצורה שונה.
לדוגמא, הייתי חוזר הביתה וזורק תיק על השולחן בסלון ומקבל צעקות.
היום אני חוטף עצבים כשאני רואה תיק זרוק על השולחן, פתאום אני מבין ורואה את מה שהיא ראתה אז.
אני כן רואה בהישארות עם ההורים מהלך חכם כאשר יש לך תוכנית שלשמה אתה צריך להיות שם.
לדוגמא, יש לך יעד לקנות דירה ואתה צריך לחסוך ולהיות עם ההורים X זמן. אבל אם ה X הוא נעלם, ואין לך ממש מטרה, אז אתה תשאר באותה קוביה.
אתה צריך לנקות, אתה צריך לבשל, אתה צריך לכבס, פתאום הרבה אסימונים נופלים לך, ואם אתה לא ילד ח*א שמעביר את הכביסה לאמא, זה מבגר.