אני לא חויתי באופן ישיר קיפוח, אבל אח שלי כן והנה הסיפור: בעוונותינו עברנו לגור בשיכון ל׳ ולמדנו בבית ספר תיכון חדש, שבו היום תלמידים מצפון תל אביב וחלק קטן מדרום ת״א אני הייתי תלמיד עם ציונים גבוהים וללא שום בעיות משמעת. במעבר בין כתה ט׳ לכתה י׳ בית הספר מחליט מי נשאר ומי נושר. אחי הצעיר, עם ממוצע של 72 ללא נכשלים או כל בעיות משמעת והוחלט שהוא לא ממשיך (תסכים איתי שזה לא ממוצע חריג), בזמן שתלמידים אחרים עם ממוצע ציונים מביך נשארו, כי ההורים שלהם היו מוכרים/ מהמוצא הנכון וכו׳. כנ״ל היה עם התלמידים שהגיעו מדרום ת״א- רובם נשרו ללא סיבה אמיתית. לשמחתי, אמא שלי נלחמה בכל מי שצריך והצליחה להגיע עד לבכירים מאוד במשרד החינוך שלאחר שבחנו את המקרה הורו להשאיר את אחי בלימודים. את כמות ההתנקלויות של ההנהלה מאותו הרגע אי אפשר היה להפסיק. כל זה קרה במדינת תל אביב בשנת 1998. את מה שגיסתי עברה לפני שלוש שנים בקבלה למקום עבודה עם שם המשפחה שלנו אני אחסוך ממך (סטודנטית מצטיינת שסיימה דוקטורט), רק אגיד שברגע שהחזירה את שם המשפחה שלה שהוא יותר ״לבן״, דברים השתנו. אז תחסוך ממני בבקשה את ההצטדקות של אלה שטוענים שאין קיפוח.