גם עסקת המאה, עם התוכנית להפרדות מהמשולש, תרמה להם מנדט או שניים.
בשנה האחרונה אני עוקב אחרי ערבים ישראלים בפייס, בטוויטר ובוטסאפ. מנסה ללמוד אחר הלך הרוח במגזר, עד כמה שזה מייצג.
מצד אחד יש כאלו שהם הארד קור פלסטינים. מבחינתם כל הארץ כבושה. עם אלה אין הרבה על מה לדבר.
אבל מצד שני יש לא מעט שמגדירים את עצמם ישראלים. הם רוצים מאוד להשתלב וחלקם אפילו כמעט ציונים.
אבל העליה בהסתה נגדם, חוק הלאום ותוכנית המאה, דוחפים אותם לזרועות המשותפת.
פוליטיקאים מהימין אומרים בתמימות, אין לנו בעיה עם ערבים, יש לנו בעיה עם המשותפת. אבל המשותפת היא אוסף של מפלגות, מאוד שונות. הן התאחדו במידה רבה, הודות להעלאת אחוז החסימה.
אני רואה ערבים שיש להם לא מעט ביקורת על המשותפת, מצביעים עבורה, במידה רבה כתגובה נגד הגזענות מימין וגם משמאל. כשגנץ וחבורתו מצהירים שלא ישבו עם המשותפת, זה נתפס כהצהרה נגד הנציגים הנבחרים של המגזר.
הצפיה שהערבים יחליפו את הנציגים שלהם לנציגים ציונים, היא מופרכת.
אם רוצים להתחיל איזה שהוא מהלך לשילוב המגזר הערבי בחברה הישראלית, זה צריך להתחיל משיתוף פעולה עם המשותפת.