Be roo

אחד הדברים המרגיזים שעושות (או למעשה לא עושות) העיריות: מוותרות על סימון המעטפה על הכביש שיכול להדגיש לנהגים שומרי חוק שמדובר בחנית נכים. נכון שהסימון אינו מחוייב על פי חוק, והשלט מספיק, אבל למה לא לעשות מאמץ קטן שיגדיל את הסיכויים שהכחניה תשאר פנויה עבור מי שבאמת צריך אותה?

תשאל אותם אם היה מדובר בחוב לא היית צריך להחזיר להם את הכסף כי התנתקת....

להיות תמציתי, לספק עובדות ולבקש המרה. מי שקורא את הבקשה שלך קורא עשרות באלה ביום. בתאריך XXX קיבלתי דו"ח שמספרו YYYY. אני מכיר בעובדה שביצעתי עבירה, אולם עקב העובדה שעצרתי את רכבי אחרי הקו, ולאור עברי התעבורתי הנקי לאורך ZZZ שנים, אבקש להמיר את הדו"ח באזהרה. לא לשכוח לצרף צילום של הדו"ח, ולשלוח בדואר רשום.

חנית במקום שבבירור נועד למעבר ואתה החלטת שהוא רחב מספיק כדי להחנות שם בלי להפריע, ומישהו אחר חשב שאם הוחלט שהמעבר צריך להיות ברוחב מסויים, כנראה יש לכך סיבה. אומנם אין סימון שאסור לחנות שם, אבל במקומות שבהם מותר לחנות יש סימון של גובולות החניה, וחניה שלא בהתאם לסימון היא עבירה בפני עצמה.

היות ומדובר בעבירה הקלה יותר של אי עצירה, ולא אי מתן זכות קדימה, עם ותק נקי כזה יתכן בהחלט שהדו"ח יומר לאזהרה, בעיקר אם בדו"ח צויין שהנהג כן עצר אחרי הקו. בגל מקרה, אין מה להפסיד בלבקש.

אתה בטוח שהאמא נטשה אותם? מוטב לא לגעת בהם אם היא עדיין בסביבה, אם היא תריח איום זה עשוי לגרום לה לנטוש אותם. אם היא עזבה, והערכת הגיל שלך נכונה, הם לא ישרדו לבד. הם צעירים מידי. אם יש סיכוי שהם בוגרים יותר, אפשר לנסות להניח לידם מזון גורים רך ולקוות שידעו מה לעשות איתו. אפשר לנסות ליצור קשר עם העמותות השונות, אבל לרוב הן מוצפות בגורים בעונה הזו וכל המשפחות האומנות בידיים מלאות. אם הם שורדים עד סוף השבוע אפשר לנסות את ימי האימוץ של עמותת SOS חיות (אחד בצפון ת"א ביום שישי ועוד אחד בשבת בהרצליה ליד שדה התעופה). לפני כמה שנים הצלחתי למצוא בעזרתם בית ל-5 גורים בני חודש .

אין חשיבות לשאלה מה מפריד בין הנתיבים, אי תנועה יכול להפריד כבישים, נתיבים וכו'. אי תנועה הוא בסך הכל איזור שאסור לנסוע עליו. מרגע ששני הרכבים פנו לאותו קטע כביש, הם כבר לא בשטח הצומת ושניהם מתנקזים לאותו נתיב של אותו כביש, ובלי תמרור אין לאיש מהם עדיפות על האחר מבחינת ז"ק.

נראה לי שאחד מכם מדבר על אגרת כפל רשיון _כ-50 שח) והשני על אגרת הרישיון עצמו שבלי לשלם אותה הוא אינו תקף.

"מקום של בשר" מצויינת אבל לא אינטימית, אם כי את האוירה הזו אפשר להשיג בטיול לילי בנווה צדק, אחרי הארוחה.

מקום ההשתלבות אינו צומת על פי הגדרת תקנות התעבורה: "צומת" - השטח המתהווה על ידי פגישתם של שני כבישים או יותר והמוגבל על ידי קווי שפות הכבישים או אבני השפה של אותם כבישים או על ידי הארכתם המדומה; מקום התמזגות הנתיבים אינו נמצא בשטח המצויין בהגדרה. בכל מקרה, אם ארעו במקום תאונות רבות אולי מישהו ירים את הכפפה ויפנה לרשות הרלוונטית שתתמרר את המקום בצורה הגיונית. לא סביר שרכבים שפונים שמאלה יאטו ויאלצו לעכב את הרכבים שמאחרויהם שעדיין בתוך הצומת כדי לתת ז"ק. לא זכור לי שנתקלתי בצומת דומה בו לא הוצב תמרור תן ז"ק לרכבים הפונים ימינה, כך שהויכוח הוא כנראה תיאורטי בלבד.

ישה, לדעתי אתה טועה. תקנות זכות הקדימה מתייחסות לצומת. צומת הוא השטח המוגדר של התמזגות כבישים ומוגבל ע"י ע"י קווי שפת הכביש. קטע הכביש בו משתלבים שני נתיבי הנסיעה כבר אינו חלק מהצומת, ולכן תקנות זכות הקדימה לא חלות עליו. היות וזה כבר לא שטח הצומת, מדובר למעשה על התמזגות נתיבים, שבלי שלט שמסדיר ז"ק או סימון רלוונטי על הכביש, מצריך תיאום בין הנהגים לצורך השתלבות. אומנם לא הגיוני שלא הוצב במקרה כזה תמרור "תן זכות קדימה" לרכב שפנה ימינה להשתלבות, יתכן ונפל או שהכותב לא הבחין בו, אבל במצב שתואר אין לדעתי ז"ק לאיש מהנהגים. בנוסף, אם כן מחילים את תקנות ז"ק של צומת על המקרה הנ"ל, הרי שעל פי התקנה, רכב שפונה שמאלה צריך לתת ז"ק לרכב המגיע ממול (בלי קשר לשאלה אם אותו רכב המשיך ישר או פנה ימינה).

עד כמה שידוע לי היא יכולה לומר למורה לקפוץ לה. היא עברה את הטסט, וזה רשום במשרד הרישוי. אומנם מקובל שהמורה מקבל לידיו את הרשיון ומעביר לתלמיד, אבל תאורטית היא יכולה לנפנף את המורה, לגשת למשרד הרישוי ולטעון שהטופס אבד לה ויוציאו לה אחד חדש, ואז לשלם בדואר ולנהוג לשלום.

יש מזונות "חצי רפואיים" לעור רגיש (דרמטוזיס של יוקנובה ודומיו), הם רלוונטים לבעיות עור שנגרמות מרגישות למזון, ובכלל לא בטוח שזה מה שיש אצלכם. ואם מדובר על משהו שצץ פעם ב.... בכלל לא בטוח שיש בעיה כרונית. בכל מקרה, לא יזיק להקפיד על טיפול מונע לפרעושים וקרציות והברשה שגרתית.

עדיין לא הצלחתי להבין. דיברת על בעיות כרוניות בעור, אבל בעית העור היחידה הזכרת ספציפית היא שני מקרים של פטריה. זה לא בדיוק בעיה כרונית. אלרגיה יכולה להתבטא בעור בגירודים, נשירת פרווה, דלקות עור חוזרות, ריח לא נעים וכו'. שום דבר מאלה לא תארת. דיברת על מעבר לאוכל רפואי. רפואי למה? יש מזונות רפואיים למטרות שונות. מזון היפואלרגני מיועד לכלבים שסובלים אלרגיות למזון אבל שום דבר ממה שתארת לא מצביע על זה ממש. הזכרת החלפת מזון בגלל בעיות עיכול, שזה לגיטמי, אבל למה להחליף שוב למזון רפואי? בקיצור, הפרטים שאתה נותן מאוד מפוזרים ונראה כאילו הם מצביעים על נסיונות אבחון שיורים לכל הכיוונים, או שאתה והוטרינר לא משדרים על אותו גל.

"בעיות בעור" זו הגדרה כללית. הזכרת פטריה, שהיא טפיל חיצוני שהדבקות חוזרת בו יכולה להעיד על מספר דברים. אבל לא ציינת אם היו בעיות עור אחרות כמו דלקות, פצעים שמופיעים מעצמם, גירודים וכו' כך שהמידע הבסיסי מאוד חסר, אפילו כדי לנסות להעריך האם מדובר על גורם פנימי או חיצוני. אם הבעיה היא גורם חיצוני כמו מזון, אפשר לעשות נסיונות. החל במזון לא רפואי אבל שבסיס החלבונים שלו שונה (יש כלבים שמגיבים יותר טוב למקור חלבון אחד מאשר לאחר), דרך מזון "חצי רפואי" לעור רגיש ועד למזון היפואלרגני מלא (שללת אלרגיה, אבל לא הסברת למה). רק לזכור שנסיונות אלה מצריכים זמן, לפחות חודש עם כל סוג מזון חדש לפני שמחליטים שזה לא עוזר. הבעיה היא שיכולים להיות גורמים חיצוניים אחרים, וכמובן גם גורמים פנימיים (הדבקות חוזרת של פטריה יכולה להצביע על מערכת חיסונית פגיעה). בכל מקרה, עם בעיה כרונית צריך לעיתים סבלנות כדי לגלות את המקור. (הכלבה שלי אובחנה כסובלת מאלרגיה חריפה ולקח חודשים של נסיונות כדי למצוא את הפתרון. כמו במוסך, מנסים קודם את האפשרויות השכיחות ואת הפתרונות הפשוטים ואם נכשל, ממשיכים הלאה). אם הוטרינר שלך מיצה את הפתרונות שלו, המומחים של בית החולים הוטרינרי הם מקום טוב להמשיך בו או לנסות לאתר וטרינר פרטי אחר שיש לו נסיון עם בעיות עור (אם תרצה, יש לי אחד ברמת השרון).

לפעמים מתכננים בכוונה "גל אדום" כדי למנוע מצב שבו אנשים מגיעים למהירויות גבוהות מיד, כפי שקורה לא מעט בכיבישים עירוניים רחבים שבהם בלי לשים לב המהירות עולה בגלל תחושת הבטחון הלא מודעת של רוחב הכביש, ושוכחים שמדובר בדרך עירונית. באירופה יש פתרונות יפים לשני הבעיות, והמרזורים מסונכרנים לגל ירוק, אבל חיישנים שמזהים רכב במהירות גבוהה מהמותר הופכים את הרמזור הבא לאדום.

יש גם תקנות המחייבות את הנהג עצמו. תקנה 26: . אדם שמתקיים בו אחד מאלה לא ינהג רכב: (1) הוא שרוי במצב העלול לסכן עוברי דרך; (2) הוא נתון תחת השפעת סמים משכרים או משקאות משכרים; (3) הוא אינו מסוגל לנהוג ברכב בבטחון סביר מחמת מצב נפשו או מחמת חולשה או ליקוי גופני; (4) הוא במצב השולל ממנו את השליטה ברכב או את ראיית הדרך והתנועה בה. תקנה 13 (ב): בעל רשיון נהיגה שנתגלו אצלו מחלות לב או מגבלות במערכת העצבים, העצמות, הראייה או השמיעה, יודיע על כך מיד במכתב רשום לרשות הרישוי. עכשיו נשאר רק להתווכח על השאלה האם שבר בקרסול עונה על ההגדרות בתקנות האלה.

אם חניתם בצד שמאל של הרחוב (בקטע הדו סטרי שלו), אין הרבה מה לעשות, בלי קשר לשאלה האם טרחתם להסתובב ולחנות בכיוון הנכון או לא. ולמה, כי העיריה לא יכולה להציב תמרורי חניה כל 2 מטרים עבור אותם נהגים שנכנסים לרחוב בצד אחד, אבל חונים בצידו השני ולא עוברים דרך התמרורים המוצבים כחוק בצומת. זה אומנם מצב מעצבן שבו גם אם לא ביצעת שום עבירה כדי להגיע למקום חניה מסויים, אין לך דרך לדעת אם מותר או אסור לחנות שם. הפתרון היחיד הוא שמי שחונה בצד הנגדי לכיוון הנסיעה שלו, צריך הלתכבד ולצעוד לצומת הקרוב כדי לבחון האם מוצבים תמרורי חניה לרוונטים.

הקרבה לפארק היא יתרון וחסרון. אומנם השכונה לא משמשת כציר מעבר לנהגים שמנסים להתחמק מפקקים, אבל הרחובות שקרובים לפארק מרגישים תנועה (וחניה) ערה בסופי השבוע ובשעות אחה"צ. אבל העיריה מקפידה לשלוח פקחים "לסגור" כל בחורה שמפעילה מוזיקה וגנרטור (זה מותר רק בחלקים המזרחיים של הפארק שלא גובלים בשכונות מגורים), כך שמי שלא רגיש מאוד, מדובר על "רעש" פארק/גינת שעושים סטנדרטי.

לרוב החנויות יש דוגמיות בשפע, בהחלט שווה לבקש מהם כאלה של מזון גורים. דגש לגבי נסיעה, תמיד עדיף להשאיר את החתול בבית, אפילו במחיר השארתו לבד ושמישהו יבקר אותו מידי פעם לצורך מילוי קערות וניקוי ארגז (וגם צומי, אם מוכנים), מאשר להעביר את החתול למגורים במקום אחר. חתולים הם בעלי חיים טריטוריאלים, ומעבר מקום מצריך כרוך בלא מעט לחץ עבור רובם, כך שאם אפשר להמנע, מוטב. אם אין ברירה, יש גם פנסיונים לחתולים. ואם נותנים לחבר לשמור והוא לא מכיר חתולים, לתדרך אותו להיות זהיר לגבי השאר דלתות וחלונות פתוחים כדי למנוע בריחה שנובעת מסטרס.

במידה והוא לא מוצא לו בית, למקרה שהרעיון לזרוק אותו ברחוב עולה בדעתו, שיפנה ליובל מנדלוביץ "מלאך הפיטבולים" שמציל עשרות מהם על חשבונו: http://www.ypitbulls.com/

אלו נשיכות משחק, כך הם משחקים עם גורים אחרים, ולומדים להכיר את המגבלות שלהם ולדעת מה מכאיב לפרטנר וכמה כח אפשר להפעיל. זה לא נעשה מכוונה לפגוע. אם זה מוגזם אפשר להמנע מלשחק איתו ישירות ולתת לו להתחרע על בובות, אבל עדיף לדעתי ללמד אותו איפה הגבול, מה נשחב כ"צביטה" מותרת, ומתי הוא כבר מכאיב באמת. אבל מי שלא רוצה להשרט כלל, פשוט לספק משחקים אחרים.

כרגע חשוב לדאוג שיאכל משהו, פחות קריטי להתעקש איתו שיאכל את מה שמתאים לנו. בהמשך תוכל לעשות עוד נסיונות להחליף למזון קשה, קודם שיגדל. ולגבי השילוב, גם אצלי יש חתולים ובוקסר, רק שאצלי הבוקסר מזילה ריר (נזילה?) ונובחת (מנוע משתנק?)

זה נכון, אבל מצד שני, השוטר, משרת הציבור הנאמן, במקום לדאוג לפנוי הרכב שחונה בחניה כפולה, מפריע לתנועה ומסכן הולכי רגל, מעדיף לחלק דו"חות בדיעבד.

לגבי האוכל, תשרה אותו למספיק זמן כך שיהפוך ממש לדייסה רכה. תשתמש במים בטמפרטורת החדר או קצת חמימים, לא קריםץ אם הוא עדיין לא אוכל אותו גם כשהוא מרוכך מאוד, יתכן שהטעם הספציפי לא לטעמו ואולי תאלץ לעבור למזון של יצרן אחר. לגבי הצרכים, ניסית לשים את הארגז באחד ממקומות המסתור שבהם הוא אוהב לעשות? לגבי המשחקים האלימים, כך חתולים משחקים עם האחים שלהם, אבל הם לומדים לא להכאיב יותר מידי. כך שאם אתה נשרט קלות או מקבל צביטה קטנה אפשר למחול על זה, אבל אם המשחק הופך להיות אלים מידי, והוא ממש נועץ את הציפורניים והשניים להפסיק את המשחק (דקה מספיק). לא להעניש בשום צורה, לא פליק, לא דחיפה. אוסר שהוא יקשר אותך לחוויות לא נעימות, זה יגרום לו לא לבטוח בך. אם הוא מאוד אליך אתה יכול להעזר בצעצועי "פרוקסי" לעטוף את היד באיזו מגבת או לתת לו להתעלל באיזו בובה רכה קטנה. בנוסף, הוא אומנם קצת צעיר, אבל אפשר לנסות להתחיל להרגיל אותו לשייף ציפורניים על מתקני גירוד. בכל חנות חיות תמצא, יש כאלה שעושיים חבלים ואחרים מקרטון (שלדעתי עדיף להתחיל איתם בגיל שלו).