פשוט חבל לי על הילד.
אני בדיוק בגילו, ומחזיק רישיון חצי שנה, בתור אחד שאיך שהוציא רישיון, אבא שלי לקח אותי לכל נסיעה, ורבתי איתו המון, הוא תיקן לי הרבה טעויות, כיום כשהוא נסע איתי בפעם האחרונה, הוא פשוט ישב רגוע, הוא ראה שיש לי ביטחון, אני יודע מה אני עושה.
רוב החברים שלי, שגם הוציאו רישיון, כל כך משתוללים, לי הם קוראים פחדן, כי אני נוסע רגוע, לא עושה שטויות.
אבל בסופו של דבר, אני רק המנצח, צחקו צחקו עליי, בסופו של דבר, חבר שלי לפני שבוע עשה תאונה, השבית את הרכב.
אך הוא אמר בסדר, לא קרה כלום, אני יביא רכב יותר טוב, אמרתי לו לשם מה?
גם אותו תשביט?
בפעם הבאה אתה תמות, מתי אתם, אנחנו הצעירים, נבין שכביש זה לא משחק?
מתי, אני בן 17 מה כבר עברתי בחיים שלי? כלום, כל העתיד לפניי, כמה ניסיון יש לי על הכביש?, כלום אין לי, אבל אני משתדל כמה שיותר לנהוג טוב ויפה, זה לא עושה לי את זה להכנס לכיכר במהירות 60, זה לא עושה לי את זה לנסוע בכביש מהיר 140-160.
בשביל מה?
למה? אז אני יגיע עוד 10 דקות מאוחר, אבל אני יגיע בריא ושלם.
בבקשה ה' תעזור לנו לצעירים, להתאפק מכל הריגושים האלו.
אף אבא לא רוצה לאבד את הבן שלו.