לא יודע איך היא נוסעת, אבל מהיום אני יודע איך ישבני מרגיש בתוכה.
אצתי רצתי אל אולם התצוגה של אלפא רומיאו ביגאל אלון כדי להביט ולמשמש את הפלא. הפלא לבש צורה באמצעות שני האקזמפלרים שמטיילים בעולם כבר כמה חודשים, כחול ולבן, דיזל ובנזין.
עריכה: שתיהן מסתבר עם מנועי דיזל.
אז ככה -
מבחינת מראה חיצוני, אין לי מה לחדש למה שנאמר פה על ידי כולם כמעט: זו אכן אלפא אך לא פורצת דרך כמו ה-156 או ה-159, היא אכן דומה (מדי) למכוניות אחרות, והיא אכן מאד מרשימה במימדיה.
מה שכן, היא מאאאאד נמוכה והייתי צריך אשכרה ליפול לתוכה. יש כאלה שזה מגניב אותם; אותי, עם המאה קילו שלי זה לא הלהיב כי היציאה קשה לי ומביכה קמעא (כמעט ברח לי פוק).
מבחינת מראה ותחושה בסלון ובקוקפיט, תקשיבו, לי זה נראה מצוין. אהבתי מאד את הפינישים מט בפנלי העץ, מדבר אלי הרבה יותר מאשר המבריקים ברכבים אחרים. נציגי המכירות נשבעו שזה עץ אמיתי, ככה הוא מרגיש אבל לא כיביתי עליו סיגריה כדי להריח אם נשרף פלסטיק או אכן עץ.
מודה שבדקתי ואתגרתי את הכפתורים ואת כל מה שזז בקבינה והאמת שלא שמתי לב למשהו יוצא דופן, בטח לא לרעה. מה שכן תפס אותי אלה הפלאפים מאחורי ההגה. אותם פלאפים ארורים גרמו לי לזקפה קשה כל פעם שתיקתקתי בהם.
אני רגיל לרכבי הנעה קדמית לכן צריך להתרגל לנוכחות התעלה מימין לי, זה כמובן לא דיל ברייקר אבל כמובן צריך להתרגל, רגל ימין לא ישבה לי בנוחות.
האוטו נראה ענק, ומרגיש ענק. הגליגלים הקדמיים מסתובבים הצידה בזווית חדה למדי, שזה נחמד.
זהו מה עוד, קידמת הקבינה יפה מאד, המסך משתלב יפה מאד בדשבורד, והכל באמת בטוב טעם איטלקי. המושבים על פניו נוחים מאד וגימור העץ מט הוא פיצ'ר נאה מאד בעיני.
על אחת מהן היו ג'אנטים אפורים יפים מאד, על השניה רגילים לגמרי.
זהו לבינתיים, רשמים ראשוניים.