לשמוע אותך מתלונן מעלה לי חיוך על הפנים, חיוך כזה שהיה לי רק בתקופת הצבא.
אני זוכר שהגעתי לצריפין כדי לעשות קורס נהיגה מונעת, קיבלתי את השוק של החיים שלי. כדי לאכול שם צריך להעביר את הכרטיס במין מכשיר כזה כמו שמדפיסים כשמגיעים לעבודה, עם הפתק הזה אתה הולך ומקבל אוכל מהקייטרינג, בחיים שלי לא נהנתי מאוכל בצבא כמו בשבוע הזה שהייתי שם.
בכל השירות שלי, שאני מבטיח לך שהיה הרבה יותר קשה ומעניין משלך, אכלתי אוכל חרא, אם זה היה שניצלים במים, לוף מטוגן, לחם יבש ואלוהים רק יודע מה. עדיין לא מצאתי את עצמי מתלונן כל כך הרבה כמו שאני רואה אותך רושם פה.
איכשהו תמיד הסתדרתי עם ה710 ש''ח שהייתי מקבל כל חודש ולא מחפש להתלונן.
כשהגענו לקו, היינו כל כמה חודשים עוברים מוצבים וגזרות, היה לנו את הטבח הקבוע שלנו, משה. גם הוא היה עושה שבוע שבוע, אבל מה, כל הזמן היה מכין אוכל טעים, כזה שאשכרה היו מחכים לארוחות שלו, למרות שהיה אספקה מצומצמת ביותר ותמיד כולם היו רבים על הגוש גבינה צהובה הזה שהיינו מקבלים אחת לשבוע שבועיים.
כל מי ששירת במוצב בתל רומדה יודע כמה קשה להגיע לשם ואיזה סרט זה כל פעם מחדש עם האספקה של המים והאוכל.
בקיצור, כמה שלא תתלונן, עדיין בעיניי ובעיניי כל אחד ששירת בשירות קרבי אתה תהיה בכיין, ולא לא אכפת לי מה הסיבות לכך.
בקיצור, איך היינו אומרים על כל המתלוננים, ''ליבי ליבי''.
ואם כבר מדברים על עד מתי, אז עד מתי מרץ 06??