y9853

אני דווקא חושב שהם מתייחסים לבעלים של הפולניות... (וכן, אני נשוי לפולניה...)

אי שם, מתחבאת גם המודעה שלי, על הוולבו 121 סטיישן מודל 65...

עד לפני מספר חודשים, רכבי אספנות אשר הגיעו לארץ בייבוא אישי, היו מקבלים מספרים בני 6 ספרות, המתחילים ב- 89. לאחר שהמלאי אזל, רכבי האספנות המיובאים, מקבלים מספר בן 7 ספרות (כמו מכוניות חדשות), בסיומת 14.

אני שמעתי פאב חדש??? תן פרטים.........

משתתף בצערך כי רב, ואיני חושב כי יהיה קל לנחמך, למעט העובדה שעדיף המכונית מאשר הבעלים.

היה מופלא!!! נהננו עד מאוד, אני והילד! אלפי תודות ליורם על הרמת האירוע! מקום יפה, שקט, נוף מדהים כמו שרק העיר היפה שלנו יודעת להציע. כן ירבו אירועים כאלו בירושלים!!! יורם אמר לי שהוא מכין "דף קשר" של ירושלמים, אז שכל הירושלמים יירשמו אצלו... שוב תודה רבה!

יהי זכרו ברוך

לכל המעוניין להצטרף לשיירה (שתי מכוניות, יותר טוב מכולם...) מוזמנים בשעב 15:00 לטרמפיאדה שבכניסה לעיר אחרי הפניה לרמות לכיוון ת"א. בואו!!!!!!

אני מתכנן להגיע היום למפגש מירושלים, עם רכב האספנות שלי. מי שמעוניין להצטרף ולנסוע ביחד בשיירה (של לפחות מכונית אחת) מוזמן להשאיר כאן או בפרטי הודעה. יציאה מתוכננת סביב 15:00 מהכניסה לעיר. יאללה - בואו וניסע....

קניתי לפני שבוע באיביי, משהו שאמור לשחרר ברגים תקועים. אתה אמור לקדוח בעדינות לראש של הבורג עם חלק אחד, ואז להחליף את החלק לחלק אחר ולשלוף את הבורג. אם זה עובד או לא - אני עדיין לא יודע.... אבל זה נקרא: damaged screw and bolt remover

ואם כבר, מהו הרכב ה"ישראלי" ששרד בכבישי ארצנו הכי הרבה שנים. כלומר רכב שעלה ארצה לפני שנים רבות ולא בייבוא אישי כרכב אספנות.

תתחדש!!! מזל טוב!

נמרוד, כ"כ הרבה עצות קיבלת כאן, כך שלי בטח אין מה להוסיף בנושא. כל שנותר לי הוא לנסות לחזק אותך ולהצטרף לתקווה שאולי לא את האופנוע - אבל שלפחות תראה את הכסף בחזרה בהקדם.

כשאני הוצאתי את הרכב אספנות שלי מהארץ (שהיה די במצב גרוטאה), הם צילמו לו כל חלקה (לא) טובה. את הכל הם שמרו על CD אצלהם במשרד המכס באשדוד. כשהחזרתי את האוטו - חזרתי מחיפה, ועל המזל הטוב שלי הם היו בשביתה, והמחשב באשדוד לא היה מחובר לרשת של המחשב בחיפה, אז הם פשוט החליטו שיותר קל יהיה להחתים לי את הדרכון, מאשר לריב ולהילחם איתי בצהרי היום, כי לא היה ברור לאף אחד מה נעשה באוטו, אם בכלל.

אף אחד לא אמור לשים לב, רק קח בחשבון שיכול להיות שיצלמו לך את האוטו גם תמונות וגם במסרטה, ע"מ לחפש לכשתשוב עם הרכב מה שיפצת בשביל שתשלם על זה מכס.

נו, תראו כמה ירושלמים אנחנו בפורום. רק בשרשור הזה מצאתי שלושה. בואו ונארגן מפגש ביום שישי בהיר, חמים וצח. (נכון, דובר על זה בת'רד אחר, אבל אותו בטח לא קראו הירושלמים, או לפחות לא הגיבו אליו). הרי טיפים של מוסכניקים בירושלים, רק מי שחי כאן יודע - למשל על מוסך ביטון - זו הפעם הראשונה שאני שומע, ויכול להיות שהוא היה חוסך לי הזמנות מחול לחלקים ועוד כהנה וכהנה.

מזל טוב!!!!! מזל טוב!!!!!

רכב זה לא בחורה, למרות שזה בסדר ואף רצוי לבדוק לשניהם שמן מידי פעם... וברצינות, אין לי בעיה עם זה שמלטפים לי את האוטו. אני חושב שהאוטו שלי (ולא רק שלי) מספיק מיוחד בשביל שירצו לראות אותו מקרוב, ולראות את לוח השעונים שלו ואת הרדיו שיוצר לפני למעלה מחמישים שנה. לא, אני לא מוכן שישרטו לי את האוטו, ואם אי פשם אני אתפוס את מי ששחט לי את הסמל מהקדימה של האוטו עם מברג, תוך כדי שריטת מכסה המנוע, זאת כאשר האוטו עמד במגרש חניה פרטי כאשר הוא מכוסה, אני מסוגל להוריד לו את היד שעשתה את זה - גם אם זה יהיה כרוך אח"כ בתשלום חובי לחברה. אני חושב שצריך להיות כבוד בין אנשים - גם אם הם ישראלים, הרי כאן אנו חיים. אנחנו יודעים כי חבלול לא יעזור - הרי בתוך עמנו אנו חיים. נכון, צריך להעביר גבול מסויים, גם אני לא מוכן שתוך כדי הסתכלות בלוח השעונים, הניטים של הג'ינס / סוודר / פינצ'ר ישרטו לי את האוטו, אבל אני כן חושב שיש מקום לאפשר לאנשים ללטף את האוטו, ולמי שמבקש, גם לתת להכנס לאוטו ולהרגיש את הדבר האמיתי. מצד אחד, אני מבין לליבם של אלו שלא מרשים לנשום ליד האוטו שלהם - הרי עבדנו על הבאת הרכבים למצב בו הם נמצאים והשקענו בזה הרבה כסף ולא פחות זמן ואהבה, אך אני מבין גם את אותו עמישראל, אשר רוצה לראות בידיים את המכונית, ללטף ולהרגיש את הקימורים (שלא לומר החמוקיים) של המכונית שלנו, קימורים שכבר לא רואים במכוניות של היום, וגם לא באלו של לפני 20 שנה. לע"ד, כבוד שלנו למי שרוצה ללטף את האוטו, יוביל לכבוד שלו אלינו ואל האוטו, הרי את המחבלים אפילו כוחות הבטחון לא תמיד מצליחים לעצור, לא כל שכן כמה חבלים.

כמו אצל כולם, גם אני התחלתי בגיל אפס לאהוב מכוניות. אני זוכר את הנסיעות לתל אביב (עוד לפני שהיה כביש מס' 1) באופל רקורד מודל '69 (שהיה אז די חדש, והיינו מבקשים מאבא שיעבור את ה- 100 קמ"ש בשביל שנראה את הספידומטר נצבע באדום) שהיינו עושים תחרויות איזה דגם מכונית נראה הכי הרבה בדרך. משם זה המשיך בזיהוי המכונית לפי רעש המנוע - הייתי מבדיל לפי הרעש בין פיז'ו 404 לפיז'ו 304... היו ימים... ואז, יום בהיר אחד, שכן שלי אומר לי שיש תערוכה של מכוניות ישנות ליד בינייני האומה - כמובן שהלכתי. זה היה בערך סביב שנת 8 - 1977, עוד לפני הקמת המועדון. בתערוכה כבר אז היו הבעיות שאותן אנו חווים היום. ניסיתי ללטף איזה רכב, וקיבלתי כ"כ הרבה צעקות מבעל הרכב איך אני מעיז בכלל לגעת באוטו שלא של אבא שלי. באותו רגע החלטתי שלי יהיה אוטו ישן ואני לא רק שאגע בו - אני גם אפרק לו את הצורה... לפני יותר מעשר שנים, במסגרת העבודה, הגעתי למגרש חניה ובו מצאתי את שאהבה נפשי. איתרתי את הבעלים של הרכב ולמזלי הטוב כשהתקשרתי לדבר איתו, ענתה לי אשתו ששמחה שיש מישהו שרוצה לקנות את הגרוטאה הזאת, והיא הבטיחה לי שהיא תשכנע אותו למכור. אחרי חודש שלא שמעתי כלום, התקשרתי שוב והוא ענה לי ואמר שאין על מה לדבר בכלל... מאוכזב מאוד ירדתי מהנושא. אחרי עוד חודשיים בערך, קיבלתי טלפון מהאישה שאמרה שאם אני עדיין מעוניין שאביא כסף... תוך 12 שעות ארגנתי כסף וקניתי את האוטו. לאחר שהבאתי אותו למצב תצוגה (הרוב לא בכוחות עצמי, כי אם בשיפוץ בחול) אני נהנה מכל רגע של נהיגה בו. אה, כן... בתצוגות אני לא צועק על ילדים ואחרים שמלטפים לי את האוטו...

דבר ראשון - על פניו זה נראה רעיון לא רע, השאלה היא איך... דבר שני - התחושה היא לא של התנשאות - ממש לא, ואני חושב שאת זה מרגיש כל מי שמבקר מבחוץ קבוצת חברים, ולא משנה אם אלו חברי מועדון החמש, או לחילופין חועדון חברי הששבש. תמיד יהיה קשה בהתחלה, ולמי שמסוגר מעט וקשה לו ליזום שיחות עם אנשים שהוא לא מכיר - קשה הרבה יותר.

אירית, אני חוזר ואומר - שאין לי טענות כלפי אף אחד מהמשתתפים במפגשישי, ויתרה מכך, הגיוני שיהיו שם חברויות - וטוב שיש אותם - הרי בדיוק בשביל זה נערכים המפגשישי הללו. לגבי התמדה בהגעה, מי שמרוחק מהמרכז, יקשה עליו להגיע... ולגבי עבודת הבילוש שלך... איפה דיברתי על רובר??? אבל הכל נכון ואיני מכחיש (או מאשר...)

אין לי ספק שלא התכוונת ללעוג ל: "אנחנו כבר שלושה" ו- "נארגן גזלן", אבל היות ובאמת אין יכולת לאמוד את מספר החברים מהאיזור המעוניינים להשתתף - זו ההתחלה. לפני כמה שנים - עוד כשמפגשישי היה בהדר יוסף, הגעתי עם הרכב למפגש. אחרי היכרות קצרה איתי ועם הרכב שלי, כולם הסתדרו להם בחבורות (וכשאני כותב חבורות זה מלשון חברויות, ולא חלילה מכל לשון אחרת) שלהם, והרגשתי אאוטסיידר לחלוטין. נכון שאז עוד לא היה פורום, נכון שכיבדת את נוכחתי בנשיקה (שלא נשכחה עד עצם היום הזה), אבל אין מה לעשות - זה טבעם של אנשים - ובאמת אין לי כל תלונות למי מכם. אין ספק שהרבה יותר קל לתקשר עם אנשים מוכרים, שיש להם מכרים משותפים, בדיחות פרטיות ועוד, מאשר לדבר עם אדם זר - וחלק מהבעיה היא שלי, שגם לי קשה להתחבר לאנשים "זרים" ולהכנס לקליקות שנוצרו. במקום לנסוע ביום שישי אחה"צ לתל אביב, ולעשות מבחן מאמץ למכונית, אני משתדל לקחת את הילד/ה לסיבוב בירושלים, אמנם אין לי את הפינוקים שיש לכם, ואין לי את המפגש עם אחרים - אבל זה יותר טוב מאשר שהאוטו יישאר לעמוד בחניה מתחת לבית. שלא יובן לא נכון, אני לא מאשים אף אחד, אלא רק מסביר את הקשיים הכרוכים בהגעה לתל אביב, אה, כן - יש גם שעה, שעה וחצי דרך חזרה הביתה...

למכירה - וולבו 121 סטיישן. מודל 1965. מצב מכאני מצויין. נמצאת אצלי כ- 10 שנים. 2516946 - 052

בינתיים אנחנו שלושה ירושלמים שמעוניינים בזה... אם רן יביא איתו את הסמלים למפגש בירושלים, יבואו הרבה.... וברצינות, לי קשה לארגן דבר כזה - אני הצעתי את המקום, ולמיטב הבנתי הוא מקובל גם על רן (בית קפה עדיין אין שם, אבל בטח נוכל לדאוג לאיזה גזלן...). מה שכן, אני יכול לדאוג שביום שישי של המפגש הראשון בירושלים לא יירד לנו גשם. יאללה - שמישהו ירים את הכפפה שנזרקה כאן.

אכן השבוע דיברנו בנושא, רן ואני. חשבנו על לארגן מפגש לירושלמים שביננו, גם אם הם לא כותבים הרבה בפורום. רן אמר שהיה כבר נסיון כושל לארגן מפגש של הירושלמים (אנחנו חיות מוזרות כאלו...), אבל אולי ננסה שוב בעתיד. לגבי נסיעות משותפות...... אכן הוא העלה את הרעיון הזה, וכאן אני אמרתי לו שעל השבוע אין על מה לדבר, אבל אולי בעתיד. חבל לי לשמוע שלא יצא לו להגיע אליכם, אבל אולי עכשיו תרימו אתם את הכפפה (ואת המכוניות) ותבואו לירושלים, להראות לנו ולהסביר לנו איך עושים דבר שכזה בערב שבת.......