אנלוגי

עופלמאדים, אני איתך. שקשוקה מעורבבת זה הדבר. חלמון נוזלי זה גועל נפש.

לגבי C1, אני כבר הרבה זמן מנסה לשכנע את עצמי לנסות. אולי הגיע הזמן, כשיהיה לי זמן. אני מודע לזה שכנראה אחזור עם הזנב בין הרגליים ללייטרום המוכרת והנהדרת. במבי, אני לא משווה ביכולות הפוקוס, למרות שאולי זה מתפרש ככה מההודעות שלי. לגבי העינית, המדיום וזה, הכל אולי נכון - אבל לא רלוונטי לענייני. אני מחפש הנאה. אני מפרק את תהליך הצילום מרגע תכנון הפריים ועד קבלת תמונה לשני חלקים גסים. החלק הראשון נגמר אחרי הקליק. השני מתחיל מרגע המבט הראשון בתמונה. זה יכול להיות על מסך המצלמה או בבית על המחשב. אני מעדיף שזה יהיה בבית. לכן, אם יכולתי להימנע כליל מראית פיקסל אחד בחלק הראשון הייתי איש שמח. בשלב הזה אני לא רוצה שום השפעה של שום מדיום על החוויה, רק אני והאור. בפוג׳י אני מצלם רק בעינית (שונא לצלם עם מסך), וישר אחרי הקליק נותן חצי לחיצה כי הנבלה מתעקשת להראות לי את התמונה בעינית אחרי הצילום. עוד זוכר כאילו זה היה אתמול איך זה לראות מציאות דרך חרך קטן של ריינג׳פיינדר, לכוון פוקוס לפי מרחק, לחשוף לפי תחושה ולחכות עד שיחזור הפילם מפיתוח ולראות מה קיבלתי (או ללכת לעבד את זה בחדר החושך, ואז כמובן להדפיס... אחחח, יש לי את הריח של D76 עכשיו באף). אני אספר כאן שבתקופות היותר עניות שלי, הייתי יוצא לצלם בלי פילם במצלמה. מצלם בשיא הרצינות, עם כל תשומת הלב לקומפוזיציה, לחשיפה, לתפישת עולם - נותן קליק וממשיך הלאה. כל הכיף של התהליך, בלי תוצאה סופית. לפעמים זה הרבה יותר חשוב. אז גם היום אני מחפש את הכיף שבתהליך. בהיותי עצלן אין לי חשק להתעסק עם פילם (אם כי במקרר עוד יושבים כמה Tmaxים), וכן בא לי תמונות בסוף. מה שנשאר לי זה לנסות להנות מהדבר הכי קרוב לזה. אז לא אסחב שום DSLR סתם כך, בטח לא עם העדשות שיש לי, לכן הפוג׳י. יש לה את הלוק שמדליק אותי, את חוגות השליטה שמחזירות את הצילום למצב הנורמלי מבחינתי. לעינית אולי צריך להתרגל ואולי לא אצליח לעולם. ימים יגידו. בינתיים אני שומר לעצמי את זכות הקיטור. את הדיון הפילוסופי על מציאות ברגע הצילום והעברתה לתוצאה סופית היה אפשר לנהל (וניהלנו) גם בימי הפילם. הדיגיטלי אולי הכיר לנו את תחום עיבוד התמונה על המחשב, אבל בטח ובטח שלא המציא את המניפולציות. פיתוח סרט הוא חלק בלתי נפרד מכיוון חשיפה, יש המון שליטה על אופי הנגטיב. הדפסה - אין סוף דרכים להשפיע על התוצאה הסופית. אפילו צילום במחשבה על תהליך ה״עיבוד״ בהדפסה עשינו כבר אז, חשיפות יתר והכהייה בהדפסה וכו׳. בקיצור, אתה מבין אני מקווה שכל דיון הנוגע לקטנוניות השוואתית בין תכונות כאלה ואחרות של המצלמה זה אולי משהו שאני מוכן להשתתף בו, אבל לא באמת משפיע על הבחירה שלי למצלמת פנאי, שכל מטרתה היא לגרום לי הנאה ברגע הצילום, לא אכפת לי לוותר בשביל זה על הרבה מאוד תכונות וגם על איכות תמונה. למעשה, המצלמה שאני הכי נהנה ממנה היא המצלמה בסלולרי...

רוטנברג בגשר הישנה. פשוט מעולה. מגדלנה בצומת מגדל - חבל על הזמן. ביהודה ורוזה התאכזבתי מאוד, בצל תמר התאכזבתי קצת, 1910 צריך לבקר.

מה זה אומר ללא עריכות, ואיך זה מדד למשהו? אתה תצלם Raw ותפתח עם פרופיל זהה? באיזו תוכנה? החיישן של פוג׳י שונה גם טכנולוגית וגם בגודל מזה של הקנון. תצטרך לערוך השוואות עם אותה עדשה, וגם אז תקבל תמונות שונות לחלוטין בגלל גודל החיישן. אני לא מבין לאילו תוצאות אתה מצפה, או מה נותנת כזאת השוואה. ההבדל בין אופי הקבצים פשוט שונה. טוב יותר? רע יותר? עניין של טעם. לגבי איכות הקובץ של הפוג׳י - אין לי מילה רעה לומר, חוץ מבמקרים בהם הלייטרום מתקשה עם קבצים עמוסי פרטים קונטרסטים (וזו לא אשמת הפוג׳י, זו אשמתי שאני לא סובל לצלם Jpeg ואין לי סבלנות לתוכנות שיודעות איך מתמודדים עם הקבצים של פוג׳י). לגבי העמידות של ה-1D אני מסכים, מנסיון עם שני הגופים שלי (מארק 2 ו-3) - הם שורדים הכל. והם עברו מאוד קרוב לזה כדי להוכיח. מצד שני, את אותו דבר אני יכול לומר על ה-7D שלי שאלוהים יודע איך היא עוד עובדת (אחרי החלפת תריס בבית הצילום גם הטכנאי לא האמין, לדבריו כמות חול כזאת בתוך מצלמה לא מאוד הגיונית). אבל יודע מה? אלוהים יודע איך הניקון D70 שהייתה לי פעם שרדה, ואיך הפנטקס פילם... בקיצור, מסקנתי המתבקשת היחידה היא שמצלמות הן דבר עמיד סה״כ, או שיש לי מלאך שומר. הנ״ל נכון גם לגבי עדשות אם כי במידה פחותה, כאלה שברתי כמה.

כשאני יוצא לצלם היום זה רק אקשן, אז מובן שלא ציפיתי מהפוג׳י להיות הכלי העיקרי לעניין. מה כן ציפיתי? קצת יותר יכולת, שאשתכנע שיש סיכוי שיום אחד זה יוכל לעבוד... לגבי העינית - בצילום בכלל ובאקשן בפרט, אני לא מסוגל לחיות עם Lag. לא בעינית, לא בתגובה לכפתור הצילום. בצילומי נופים וסתם יומיום שאני עושה עם הפוג׳י אני חי עם זה בשלום, אבל זה עדיין מורגש. לגבי מה רואים בעינית - כמי שהתחיל לצלם בתקופת הפילם - אני רוצה לראות מציאות, ובאמצעות כיוונון המצלמה להציג אותה כמו שאני רוצה. אני לא צריך את העינית בשביל שתיתן לי פריוויו, אני יודע מספיק טוב מה אני מחפש ואיך להגיע לזה. לומר את האמת, גם מד אור לא חובה בשבילי, וודאי לא בעידן הדיגיטלי. התמונה שמתקבלת בעינית היא פרשנות המצלמה למציאות. זה הרי פיד מידע מעובד, ולא כל הספקטרום של המציאות. והיא לא דומה למה שמתקבל אח״כ בקובץ (הגיוני, הרי מדובר על שני חיישנים נפרדים). אני מצלם RAW, אז ממילא כל פרשנות עיבודית של המצלמה לא קשור למציאות מבחינתי, הרי בסוף מגיעים ללייטרום (שאגב לא ממש משתגעת על הקבצים של הפוג׳י). אם אני מצלם באיזור חשוך למשל - אני לא רוצה את היכולת להבהיר אותו בעינית, הרי זה מטופש (עבורי). זה גם מציג רעש דיגיטלי ובעיקר פוגע בראיית הלילה שלי. בקיצור, איך אני יכול להציג את הפרשנות שלי למציאות כשהמצלמה מראה לי תמונה כפויה? בנוסף, חלק מהכיף שלי זה לא לראות את התמונה שנקלטה, אני מצלם לעיתים קרובות ללא בחינת המסך (בקנון). את התמונות אני אראה כבר בבית, במהלך הצילום עדיף להתרכז בתמונה הבאה ולא בקודמת. הפוג׳י שלי עם גרסת התוכנה העדכנית, שאמורה לשפר משמעותית את יכולות הפוקוס. אגב, הן סבירות לגמרי למרבית השימושים. ה-1D מן הסתם אינה תחרות הוגנת, אבל בתור כלי ששנים היה ההמשך הטבעי של היד שלי זה הדבר המיידי שאני יכול להשוות איתו.

אני סתם אפריע כי אין לי איך לעזור: אחרי רכישה של פוג׳י X-E2 הגעתי למסקנה שעבורי רחוק מאוד היום שזה יהיה תחליף ראוי ל-DSLR. זה בעיקר החליף את הקומפקטית הותיקה שלי (קנון S90). אני לא מסוגל לעבוד עם העינית האלקטרונית (להבדיל מסתם לצלם לכיף). היא מסנוורת, יש לאג (אם כי מינורי), היא לא נותנת לי לחשוב צילום (כי הכל אוטומטית מתורגם לפיקסלים. אני לא רואה את האור דרכה, רק את הפרשנות של החיישן לאור). זה קטן מדי ליד שלי בשביל עבודה אמיתית, ועוד לא הגעתי למהירות ועקיבת פוקוס ויכולות צילום רצף. נכון, ידעתי בדיוק מה אני קונה ולא ציפיתי ליותר מזה, ומראש המטרה הייתה נטו לכיף, אבל ממש קיויתי שזה יעורר אצלי חשק לעבור למערכת מירורלס רצינית. לא זה המצב. אני אמשיך להינות מהמשקל הנמוך והתפעול הרטרואי הגאוני בטיולים/מילואים, אבל כשבאמת צריך לצלם - עדיין אסחב את התיק הכבד עם ה-1D.

תודה על הברכות לאנלוגי יש מק. הו האירוניה.

אני ממש שמח שסוף סוף התחלת לבחון מכוניות עממיות. מניח שהסקירה המלאה תפורסם בטורבו מגזין?

או לחלופין, פוטושופ אונליין שעובד מעולה גם על מק.

שנים שיש לי הרגל, נכנס לרכב בו מותקנת המערכת - שולח יד ומכבה. לא סובל את כל הדרמה הזאת. את הסופ״ש האחרון הזדמן לי לבלות בסובארו XV* עם המערכת, ובעקבות השרשור הזה השארתי אותה דולקת כל הזמן. מסקנות: או שהיא השתפרה או שזה באמת עניין של כיול. המערכת התריעה רק על מצבי אמת (את כולם יצרתי בכוונה). סטיה מנתיב ללא איתות, התקרבות לרכב שלפני במהירות שנראית לה מוגזמת, נסיעה במרחק קטן יותר מחצי שניה מהרכב שלפני, קרבה למעקה הבטיחות. פעם אחת לא נשמעו צפצופי סרק, אם כי נהגתי מעט מאוד בתוך עיר. עדיין יש לי הרבה ביקורת עליה, בעיקר מהפחד לשאננות נהגים בעלי המערכת (המתוחזקת ע״י הפרסומות האיומות של חיים הכט, ״היא כבר תציל אותך״ סטייל). יחד עם זאת, אני חושב שלרוב הנהגים בכביש מערכת כזאת תעשה בעיקר טוב, בעיקר יחד עם שימת דגש בתקשורת וע״י אכיפה על נושאי הסחות דעת בנהיגה. *הקישור הוא פרסומת אוטומטית לא קשורה אלי, אין מה לחפש בלינק הזה לדעתי

תתחפש לגרושה בת 50 ופתח פרופיל בטינדר. הוא כבר ימצא אותך.

גם אני קניתי X-E2 לאחרונה. אפשר לכתוב מגילות על כמה היא נחותה טכנולוגית, אבל אי אפשר לכמת בטבלת נתונים כמה היא מגניבה וכמה כיף לצלם בה. עבורי - אם זה מגניב וגורם לי לצלם זה טוב, והרבה יותר חשוב מנתונים יבשים על נייר. אין לי ספק שהסוני מצלמה נהדרת, כנראה טובה יותר על הנייר, אבל היא כ״כ לא מדליקה אותי שזה בכלל לא שיקול. מה שכן, העינית האלקטרונית זה לא זה. כמי שרגיל כבר המון שנים למצלמת רפלקס (פילם, ואח״כ דיגיטלית) ויודע לכוון חשיפה גם ללא מד האור - יותר חשוב לי שהעינית תראה לי את המציאות מאשר את התוצאה הסופית, וכמובן - אין תחליף ל״מהירות העדכון״ של עינית אופטית. אז כיף והכל, אבל בשבתות כשאני יוצא לצלם אקשן עדיין על כתף ימין תלויה ה-1D (טוב נו, על כתף שמאל בהצלב, כבדה הנבלה)... רק שעכשיו הפוג׳י תלויה בצד שני במקום ה-7D, וזה הרבה יותר נחמד לי. אני בהחלט רואה עולם בו לא אזדקק יותר ל-1D, ודי מחכה ליום הזה.

יש, GarageBand... הרבה שנים ניגנתי בלי אפקטים, הספיק לי האוברדרייב במגבר. מתישהו קניתי קורוס פשוט של בוס, אח״כ דיליי פשוט של מארשל. כל אחד - 200 ש״ח. החלפתי מגבר, ואיתו רכשתי את ה Joyo Vintage Overdrive שהיה סבבה לגמרי. יום אחד ראיתי מודעה לפדאל אוברדרייב מנורה של ווקס בשם ביג בן, ושוב - 200 ש״ח. קפצתי על המציאה. פדאל פשוט מעולה! לא רואה הוצאה נוספת על פדאלים בזמן הקרוב, אפשר להמשיך ולהגדיל את מס׳ הגיטרות...

למה לא ישמע טוב? בבית בקטנה? הדיליי לא יהיה דיליי? הקורוס לא יהיה קורוס? אובדרייב לא יהיה אובדרייב? לדעתי פיתרון מעולה למי שרוצה מגוון אפקטים בגרושים. ולמה להפסיק? לא תמיד חובה להתקדם, אפשר פשוט להנות מזה. אבל כמובן, כל אחד ומה שמתאים לו. על החתום, גיטריסט ספה שדורך במקום כבר שנים ונהנה לנגן כמעט כל יום.

ודעה הפוכה - תקנה בזול. החל מפדאלים של Joyo ב-100 ש״ח כולל משלוח מאיביי (היה לי את ה Vintage Overdrive שלהם, היה סבבה. נקנה ב-120 ש״ח ונמכר ב-100) ועד מולטי אפקט פשוט בכמה מאות שקלים. מקסימום תמכור, ההפסד יהיה זניח (אם בכלל). ברור, זה לא יהיה איכותי כמו ציוד יקר, אבל מה בעצם אתה מחפש? סאונד להקלטות? מולטי זול יתן לך אפשרות להתנסות במגוון אפקטים ולגבש דעה באיזה מהם כדאי להשקיע כפדאל בודד.

כצלם מקצועי אין בכלל שאלה, אין היום שום הצדקה לצלם פילם. אני זוכר את המעבר שלי לדיגיטלי (2005), עוד הייתי סקפטי... אבל, הצילום בפילם הקנה לי הרבה מאוד כלים שיישמתי בדיגיטלי. היכולת למדוד אור בעין, לעבוד עם פוקוס ידני, לתכנן את התמונה לפני הקליק. תמיד הייתי מהצלמים היותר קמצנים בתמונות (באיסוף חומר הגלם, לא בכמות שעוברת ללקוח), כי אני שונא לשבת על המחשב. זה דורש צילום בידיעה שיש לך את הפריים. כמובן שאני בודק במסך מדי פעם, אבל ממש לא כל תמונה. המסך אצלי תמיד מוגדר כבוי, אין משוב מיידי. ללקוחות שאהבתי והיה קשר מיוחד תמיד אמרתי שיתנו לי כמה שיותר זמן לעבוד על התמונות, זה ישתלם להם. הייתי משתדל שיעברו כמה ימים אם לא שבועות עד שהייתי בכלל ניגש לתיקיה במחשב. רוצה לסנן ולעבד מתוך מבט רענן ומושכל על העבודה, וכמובן - רוצה את אלמנט ההיזכרות. בשבילי ובשבילם. אתמול הייתי במילואים. מטווחים, אחד החבר׳ה מבקש שאצלם תמונת קיטש שלו עם הנשק, אני מכיוון הקנה והוא עם עין בכוונת. אני מצלם אחלה פריים, הוא מבקש לראות, מראה לו - הוא אומר לא לא, צלם שוב. צילמתי שוב. מבקש לראות, אמרתי לו לא. סמוך עלי. ביקש שאשלח לו במייל, אמרתי לו ברור. מה שהוא עדיין לא יודע זה שייקח לי חודש לפחות לשלוח לו. והוא יקבל תמונה אחת, את הראשונה. והוא יהיה מבסוט עד הגג.

זה לא טהרנות. זה עניין של אופי, וכיף. גם סוזוקי אלטו יותר טובה מחיפושית 73 במדדים אמפיריים, ועדיין תראה את האחרונה על הכביש. הצילום הדיגיטלי בהחלט פתר הרבה ״בעיות״ שהיו בעולם הפילם, ושינה את התחום מקצה לקצה. בדרך הוא דרס כמה אלמנטים שעבור אחדים היו בעלי משקל רב הרבה יותר מ״תמונה טובה יותר״. היכולת היום לצלם כמו חולה נפש ובבית לבחור רק את התמונות הטובות אולי מביאה תוצאה טובה יותר, אבל בדרך הורגת הרבה מהכיף, מהאתגר. בנוסף - היא מייצרת ״צלמים״ שבמקום להיות בהתרחשות, להיות חלק מהמקום - העין שלהם רואה את המציאות רק דרך מסך 3״, או עינית. הם כ״כ עסוקים בלייצר מלא תמונות כדי חס וחלילה לא להפסיד כלום, ובדרך מפסידים הכל. המשוב המיידי, הן שניה לאחר הצילום במסך המצלמה והן באין ספור הפעמים שאנחנו רואים את התמונה אח״כ, בשלבי הסינון, העיבוד וכמובן ההפצה ברשת החברתית אולי מתאים להלך הרוח היום של הכל עכשיו ומהר, אבל גנב הרבה מהכיף. הכיף של לחוות חוויה, להוציא מצלמה, לתת קליק, להכניס מצלמה ולהמשיך לחוות. לאחר חודש חודשיים כשנגמר הסרט ושולחים לפיתוח - להיות מופתע מהתוצאה. להתרגש שוב, להיזכר. זיכרון הוא עניין מאוד סובייקטיבי. בעידן המתועד עד אין קץ כמעט אין בו ערך, בשביל מה לזכור אם יש 500 תמונות? בעידן הפילם, היו לך תמונות כאבני דרך מנחות זיכרון, את השאר הראש השלים. במובן של תיעוד נאמן למציאות זה כמובן לא היה מי יודע מה, כי אנחנו נוטים להשלים את הזיכרון לאו דווקא כפי שהיה אלא כפי שאנחנו רוצים לזכור, אבל זה חלק מהיופי. כל הנ״ל הוא דעתי הפרטית, כמי שצילם המון בתקופת הפילם (כולל פיתוח והדפסה עצמיים), הפך את זה למקצוע, עבר לדיגיטלי, ועכשיו חזר להיות חובב. האם אני מצלם פילם היום? לא. האם מתגעגע? בערך כל יום.

שמע, עולם הפילם, בעיקר בגלל חוסר המשוב לאחר צילום - ידרוש ממך התערבות והבנה עמוקה יותר במושגי הצילום ובמצלמות. שלא לדבר על המלצתי - תתחיל לקרוא קצת.

המקום היחידי ששווה לשלם לו עבור פיתוח זה פנדה. מקצוענים אולדסקול שמכירים גם את ההווה. לגבי מצלמה - רחרח מסביב, כמעט לכל הורה/דוד/שכן יש בבויעדם איזה משהו זרוק. המלצה אישית שלי - אם כבר אז כבר. לך על מצלמה ישנה יותר, בלי דיגיטלי ובלי פוקוס אוטומטי. זה הרבה יותר כיף. ורפלקס כמובן, עזוב אותך כרגע מריינג׳פיינדר או קומפקטיות (טפו). ייתכן שיש לי אולימפוס כלשהי במחסן שאני לא צריך, אם אמצא והיא תקינה - מוזמן לקחת (מהפנטקסים, המינולטה, הניקון, הקנון, היאשיקה והקודאק אין מצב שאני נפטר...).

ורק אם זה ירד מפרה. אם זה ירד מחיה עם נוצות צריך לשרוף טוב טוב.

אני דווקא לא שותף לדעה הזאת. בתור חובב ציוד איכותי אני אכן משתדל לרכוש מהיצרנים הידועים ומשלם על זה, אבל יום אחד רציתי לרכוש סופטשל לעבודה (בשדה), אז קניתי לי ב-200 ש״ח אחד של Go Nature (חברה ״ישראלית״, מיוצר בסין). מה אגיד לכם - לא נופל מה- Marmot האיכותי שלי, או מהלואפרו שהיה לפניו. חוץ הסקוטשים שמהדקים את קצה השרוול שכבר לא ממש תופסים (אחליף בהזדמנות) הכל עובד פרפקט כבר חורף שלישי. למען האמת הוא היחיד שאני לובש היום, ה Marmot איפושהו במחסן בכלל. טיפ לרוכשי סופטשל - בעודכם בחנות הכניסו יד לשרוול ותנו נשיפה הגונה מבחוץ. מרגישים רוח על היד - אל תקנו. לא מרגישים - אפשר להמשיך.

אם זה לא מריח כמו אוכל, זה לא אוכל.

בהחלט, אבל זה לא מה שאתה עושה (כאן לפחות) - אתה נלחם עם אנשים להסביר להם שהם טועים ושהאמונה שלהם מטופשת. אמונה באלוהים זו לא אמונה טפלה. ---------- תראו, אתאיסטים לוחמניים יקרים, גם אני הייתי כמוכם. אפילו יכול להיות שאני שם עד היום, למרות שאני כותב שאין לי טיפת עניין בויכוחים האלה יותר. כתבתי שאינני מאמין, וגם אני מתרגז כשמנסים לכפות עלי להתנהג כמאמין. הכעס הזה גם מתבטא לעיתים במחשבות מזלזלות באמונה, אבל אני משתדל לכבד את מי שאני מדבר איתו. אמונותיו של אדם לא בהכרח מעידות על אופיו, לא כל המאמינים מנסים לכפות עליכם את דרכם. חלק מהם, רחמנא ליצלן, אפילו מרשים לעצמם לחיות לא 100% לפי חוקי התורה, אפילו מסתובבים ללא כיפה (!), ועדיין מבקשים שתכירו בהם כמאמינים ולא תקראו להם ״לייט״. בקיצור, זה דיון שנפתח על כפיה דתית, שברוב המקרים המרחק בינה לבין אחוז גדול מהמאמינים הוא רב מאוד. קבלו את העובדה שאתם מיעוט במדינה הזאת, ובמקום לנסות לשנות את הרוב נסו להבין איך (אם?) כולנו יכולים לחיות כאן בלי להיכנס לתחת אחד של השני.

אני מסכים בגדול, אבל כשהויכוח שלך הוא לא עם קבוצה איזוטרית אלא עם חצי או יותר מאוכלוסית העולם - לא הייתי קורא לו חסר משמעות. אגב, לדרוש מבן אדם מאמין באלוהים הוכחה זה מגוחך. אם הייתה לו כזאת הוא לא היה מאמין, הוא היה יודע. לבקש ממנו להסביר למה הוא מאמין ואיך זה תורם לו זה גם יותר מנומס וגם יותר מחכים. לדרוש מבן אדם לא מאמין להאמין, או לחיות לפי חוקים של אלה המאמינים - גם זה מגוחך. בקיצור, כל הדיון הזה מעפן.

זה וינטג׳