אנלוגי

תגיד לוקו, וגם אחרים - מה עושים עם סל כביסה? איפה שמים אותו בבית? בחדר שינה זה מגעיל, במקלחת אין מקום. אולי במרפסת? שם המכונה שלי נמצאת.

אני רץ רק אם רודפים אחרי ואני לא חושב שיש סיכוי לנצח במכות. אני לא רץ.

כמו כל שנה - סדר במדבר. מחצלות, כסאות נמוכים, שולחנות נמוכים שאבא ואני בנינו לפני כמה שנים. הגדה מקוצרת, דוד עם אקורדיאון. ירח מלא. כולם בסדר משלהם, קוראים, מזיינים ת׳שכל - סחבק בקצב משלו, בא והולך, מתחזק שתי מדורות, שלושה פויקה (צמחוני, עוף ואסאדו) וסירי חרס עם מרק, אורז ותבשיל עדשים (שאימא הכינה מראש). כל האופרציה די רחוקה מהיושבים במעגל. לא מרשה לאף אחד לגעת באש או בפויקה, או אם מישהו רוצה - הוא אחראי לבדו עד סוף הערב. אף אחד כמובן לא רוצה. תענוג, זה התפקיד שלי כבר שנים. בירות, הרבה. יין, לא מעט. אני דווקא אוהב את הסדר. ------- רופני, סיפור די מטורף מה שכתבת, התייחסות תגיע מאוחר יותר.

בדיוק. רק שזה מה שיש לי, בתוספת אקוסטית 12 (כיף חיים) והאקוסטונאצית (שכמה שאני מנגן בה פחות, אני אוהב אותה יותר). אין שתיים על אותה משבצת. ועדיין אני יותר מדי מתלבט. אגב, בסופו של דבר הטיילור מנצחת כמעט כל פעם . שיהיה בהצלחה עם השיר, הקיבה והאוטו. מה עוד בן אדם צריך בחיים? שמעתי כ״כ הרבה ביקורות רעות עליו, אבל גם ציצי וגם טסטרוסה? שמתי להורדה. מה עוד בן אדם צריך בחיים?

עובד, גם מחר וגם בשאר חול המועד. חגים, הם סתם תקועים. בגללם רביעי וחמישי יראו כמו גיהנום, כל העבודה מצטברת. אם כבר חג, שיתחבר נא לסוף השבוע. עדיין יהיה לחץ אבל כמה ימים רצופים של חופש יפצו על זה. כמה זה עצוב שהתקשרו מהמילואים לשאול אם אני יכול לבוא ליומיים בסוף החודש, ואמרתי בכיף? התקשרתי לקצין שלי לשאול מה הסיפור, מסתבר שסתם סיפחו אותי לאיזה אימון לא קשור. הוא שאל אם אני רוצה שיוציא אותי מזה, אמרתי לו אל תעיז! תן יומיים של צבא, קצת חופש מהעבודה. לא מאמין על עצמי. שנים המילואים האלה היו תקועים לי כמו קוץ בתחת כל פעם, כשאתה עצמאי הם תמיד ידפקו אותך. פתאום כשכיר - תנו לי חודש בשנה, חודשיים גם. לוקו אני בבעיית גיטרות. פתאום יש לי יותר מדי. אני יושב ומסתכל על חמש הגיטרות, ולא מבין על מה בא לי לנגן. כל אחת מהן מדברת איתי אחרת, ואני צריך להחליט מה בא לי ולא מצליח, ובסוף לא מנגן בכלל. מה עושים? נפלתי לבור הקפיטליזם הבורגני מדי, כשהייתי עני עם גיטרה אחת החיים היו קלים יותר. בא לי להעיף את כולן ולקנות אקוסטית וינטג׳ מטורפת, וזהו. כוסאוחתו, רק כשזה נכתב הבנתי כמה זה נכון. המחשבה מתחילה להתבשל.

אחי הטבעוני וזוגתו גררו אותי לשם תחת מחאות כבדות. גם אני מאוד הופתעתי לטובה, ממש אחלה של אוכל. חשבתי שבטח ארוץ לחפש איזה המבורגר אחרי זה, אבל התבדיתי.

תן לי לנחש, ״זכאים״?

לך חפש. אם לא גמרת עם תפרים בסנטר ויד שבורה אתה רחוק מאנלוגי. ילד.

לא. מתבקש לחלוטין. היו לי כמה לאורך השנים והם התאדו לאנשהו, נשאר לי רק כובע נוודים שאיתו טיילתי באוסטרליה וכובע גננים/מטיילים שאיתו אני עובד היום. גם אני רוצה כובע קאובואים חדש, אקנה מתישהו. אני מתנצל מראש שלא קראתי איזה אלף ומשהו הודעות שפיספסתי, יש גבול. מה חשוב ואני לא יודע? באמת חסמו את הגיבוב? למה הפורום ביקש ממני לאשר כללי התנהגות או משהו כזה לפני שפרסמתי הודעה? קצת נעלמתי וזהו, הלך הקרדיט? נעלמתי בזכות העבודה והעובדה שאין לי כוח או סבלנות לקרוא כשאני חוזר הביתה. בד״כ אני מתקלח, רואה איזו סדרה במחשב ומתחיל לנקר ועובד למיטה. חיי בליין רציני. נפלתי למחלה מופרעת לא מזמן, 39 פלוס חום, כמה ימים של הזיות מטורפות וחוסר יכולת לזוז (אופיום סטייל, לא שאני יודע מה עושה אופיום, הכל מסיפורים). לא באמת הייתי ער, לא באמת ישנתי, וככה לאורך כמה ימים טובים. רובץ על הספה, רוצה להשתין. מנסה לקום. שעה אח״כ, רוצה להשתין, מכריח את עצמי לקום. שעה אח״כ, מוצא עצמי במיטה, עדיין מת להשתין. יום טיפוסי. הייתי שמח על זמן המנוחה, על הזמן בבית, אם הייתי במצב שיכול להעריך את זה, ולא הייתי. קשה. יום אחד פשוט החלטתי שהתרופה הכי טובה תהיה ביקור בשדה, אויר צח וקצת שמש. כך נגמרה תקופת המחלה.

מתגרשים ממנה. בחיי, אתם לא מקשיבים אה?

אני מזיז לו את קוי ההשקייה לפי הצורך, מוודא שהכלי עובד כמו שצריך, מחזיר אותו שוב על אותו פס אם צריך, מקשקש עם הבוס שלו ואוכל פיתה עם זעתר עם השומר. שעתיים דווקא נחמדות. ככלל - אני אף פעם לא עומד ומסתכל, ובטח לא יושב באוטו. תמיד עובד עם הפועלים, לא יודע מה זה להיות בוס.

השמיד עם סוג של מכסחת, שבוע הבא יתחח. לא נותן לו או לאף אחד לעבוד לי בחלקה בלי שאני שם עין. לקח שנלמד על בשרם של אחרים... וואלה לא יודע מאיפה, באה לי דודא של היהודים היום. כל הערב טחנתי את המופע האקוסטי שלהם ביוטיוב, חלקו מגניב לגמרי, חלקו פחות. אורית שחף הזו, אין דברים כאלה. בנצי, מוקדש לך: אח״כ המשכתי במסע מוסיקלי לא ברור בנפתולי היוטיוב, באוירה אקוסטית. עברתי כמה דברים מגניבים, ובסוף נשארתי עם זה: [video=youtube;v7UM-lf83xc]https://www.youtube.com/watch?v=v7UM-lf83xc

סוף סוף סוף שבוע. אני צריך את המנוחה הזו. עבדתי היום, שניה לפני שהתכוננתי ללכת הביתה מתקשר אלי הטרקטוריסט: ״תגיד, החלקה שרצית להשמיד, איפה היא בדיוק? אני כאן עם הטרקטור״. אנחנו קבענו בכלל ליום ראשון. ״אל תזוז! אני בדרך אליך. אתה לא מתחיל כלום בלעדי!״. ככה התווספו עוד איזה שעתיים ליום עבודה. בדרך הביתה, נוהל שישי שנכנס לשגרה, עוצר בכפר הקרוב לקנות חומוס הביתה ופיתות טריות מהמאפיה. בבית מכין מנת פאר, שמן זית בן זונה ופטרוזיליה, חריף מעולה מהחומוסיה. מנגב מול פרק של Fifth Gear, וכמובן לא מגיע עד סופו. שנ״ץ של שישי, גם הוא כבר בנוהל. קמתי עם חשק לנגן. אלוהים יודע איך הגעתי למצב הזה, פתאום יש לי ים גיטרות. שנים ארוכות היו לי בין אחת לשתיים. חשמלית תמיד הייתה, והחל מלפני כמה שנים גם אקוסטוקלאסית. 90% מהזמן לא בא לי חשמלית, אז האקוסטוקלאסית הייתה מנגנת כמעט באופן בלעדי. אח״כ הצטרפה האקוסטונאצית, ולקחה נתח של 20% בערך. בגל האחרון הצטרפו הגרמנו-12 והבלונדה, ועכשיו אני כבר לא מצליח לבחור על מה לנגן. היום עשיתי סבב, ניגנתי על כולן אחת אחרי השניה. איזה מטורף זה שכל אחת מהן מוציאה ממני משהו אחר לגמרי. תאמרו, מה כבר יש כאן? כמה חתיכות עץ עם שישה מיתרים (או 12), כמה שונה זה כבר יכול להיות? עולם ומלואו מסתבר. אני עד כדי כך לא מיומן, שאני אפילו לא ממש מצליח לחזור על אותן מנגינות כשאני מחליף גיטרות. כל אחת מהן מכוונת אותי אחרת, אני נסחף בזרם. הבחירה צריכה להיות לפי מה בא לי לנגן, לא על מה. האקוסטוקלאסית - עליה הכי חבל לי. פתאום היא נבלעה ברעש ובהתרגשות של כלים חדשים, יושבת שקטה בפינה. היא עשתה אותי הכי מאושר בשעות הקטנות של הלילה, עוד כשהיה לי לילה, אבל ככה בצהרי שישי עם חשק לנגן - קצת פחות. מוזר, אבל ממש חבל לי עליה, היא לא תנגן יותר היום כנראה. החשמלית - נו טוב, ממנה יוצא לי בעיקר בלוז. מדי פעם זה די מגניב, קצת דיסטורשן ויללות מיתרים. חמש עשר דקות ואני חוזר לאקוסטיות. האקוסטונאצית - היא ההפתעה הכי גדולה. חשבתי שאזנח אותה לגמרי עם הקניות החדשות, היא לא נוחה ממש, לא בטוח שנשמעת טוב אבסולוטית (אם כי לפעמים היא מפתיעה אותי) ועל הנייר אין לה יתרון על אף גיטרה אחרת. אבל אני מגלה שמדי פעם אני שולח אליה יד. גם ממנה יוצא לי בעיקר בלוז, וקצת שירים שקטים. היא לא אוהבת לנגן אקורדים ב-Strumming (איך אומרים את זה בעברית?). לפעמים היא זורחת, ולפעמים שווה לתחת. ה-12 מיתרים, זו חיה מגניבה. היא בול בסגנון שלי, גרמניה זקנה ופצועה שתוקנה ביד אוהבת, אין לה צליל מדהים אבל היא נוחה בטירוף ורוצה לנגן. היא מוציאה ממני משהו אתני משום מה, אני כל הזמן נמשך לשם. מטורף, זה לא קשור אלי בכלל. אני מנגן ואז עוצר, מאיפה זה בא? אין לי מושג. ממשיך, ושוב נגרר לאלתורים יווניים או מה שזה לא יהיה. זה לא בדנ״א שלי, וגם לא בדנ״א שלה, אבל משהו בחיבור ביננו גורם לזה לצאת. עליה פריטות אקורדים (זה תרגום הגיוני לStrumming?) נשמעות מעולה, היא בת לוויה מושלמת כשבא לי לשיר. הקניה הכי טובה שלי בתחום הגיטרות מאז האקוסטוקלאסית. הבלונדה - אוי הבלונדה. מצד אחד - נשמעת הכי טוב בחבורה, בלי צל של ספק. גם הכי הרבה כלי נגינה, היא מכוונת במדויק, כל צליל שלה עומד בפני עצמו ברור וצלול (היא והחשמלית חולקות את המצב הזה, השאר די מגובבות). היא עושה לי חיים קלים - כי כל מה שאני רוצה אני מנגן עליה. בעיקר Strumming, כי זה פשוט מטורף איתה. כל מה שאני מנסה איתה יוצא טוב, יוצא לי קל. אבל זה למה בסוף היום - היא הכי פחות מושכת אותי. כן, כנראה אני דפוק. אני צריך את המלחמה, את האתגר, את הכלי עם האופי שיוביל אותי. לא רוצה גיטרה כל יכולה. חשבתי שהקניה של הבלונדה תגרום לי למכור אחרות, נראה לי שיהיה ההיפך. אם אני צריך עכשיו לבחור על מי אני מוותר - הבלונדה הולכת. זה ממש לא היא, זה לגמרי אני. למזלי אני לא צריך לבחור, אז היא נשארת. בינתיים.

לילות? ישן בערבים. לא. לא (ותודה לאל). למזלי לא. מה נכון? שחוקר פרטי כבר לא תהיה. נכון. אני חובב ספורט אמריקאי והכי אוהב לפרשן משחקי כדורגל שלא ראיתי. ולמרות שיאשה אמר לי, אני לא מאמין שיש מכוניות עם מנוע מרכזי ויחס הספק משקל זה משהו שלא הצלחתי להבין לבד.

אני לא נובר. זה ספציפית הגיע מאיזה עמוד בלוז בפייסבוק, ואת סמדר רונן שמעתי ב-88FM, התחנה היחידה שאשכרה גורמת לי להקשיב ולהתעניין בדברים חדשים. לגבי הסולו - אני מסכים איתך. שמעתי את כל האלבום ולא היה שום דבר בכיוון. תיארת מאוד יפה את הסולו, נראה שזו איזו התפרצות של משהו עצור שלא ממש מוצא את דרכו החוצה. בעיני, דווקא בזה כוחו. גם שם השיר, ״בוז לירח״, שמשדר לי איזה סוג של חוסר אונים מתחבר יפה לסולו. בקיצור, מצא חן בעיני. קראת הכל נכון? קודם גיטרה (יש), אח״כ אופנוע (עוד אין) ואח״כ 205. חכה בסבלנות. ימים של קריעת תחת אחושרמוטה, אני מחליף מישהי שיצאה לחופש, קפצתי ראש למים שאני לא מכיר, ביומיים הייתי צריך לעשות איתה חפיפה על פרוייקטים משוגעים. היום, אחרי שכל הבוקר אני מנהל איזה מבצע בשדה ולא מבין איך היא מתמודדת עם זה בשוטף, הסתבר לי שלקחתי על עצמי להיום יותר מפי 2 ממה שהיא עושה בד״כ. נראה לי שהשתלטתי על זה לא רע בסוף. הצלחתי לבדוק את עמידות היד המחוזקת שלי היום, בנפילה מטומטמת (לא רצים עם רדבק מוצפות במים, גם ככה הן לא מחזיקות את הרגל, אז עם גרביים ספוגות מים עוד הרבה פחות). וואלה - החזיקה לא רע. מה שכן - כואב לי עדיין. איתות אזהרה, אמנם היא מרגישה די בסדר אבל עדיין מחלימה. בנצי, אתה אמן. ככה, פשוט. ולא בתור חנופה או מחמאה, בתור עובדה. אני מאחל לך למצוא את הדרך לבטא את היצר האומנותי שלך, זה מאוד יעזור לך לנקז רעלים.

שוק האופנועים לא להיט, רוצה מעל מחירון? דבר איתו עוד חודש. אני חושב שלקנות מוגבל זו טעות חמורה. למיטב ידיעתי אין איך להסיר את ההגבלה בצורה חוקית ברישיון, ואתה נתקע עם אופנוע סופר לא סחיר. מה גם שיש יתרון רציני להתחלת רכיבה על כלי קל ופחות מאיים. אני מבין שאתה לא ממש סגור על עצמך בקשר לסגנון - אבל ממליץ לך לשקול CRF250L. הייתי שם בשוק העבודה שאתה אוהב ולא משלמת. זה כיף אדיר להתעסק בדבר שאתה הכי אוהב בעולם. 8 שנים זה עזר לי לשכוח שאין לי גרוש על התחת, ותכל׳ס? לא הייתי מפסיק אלמלא הבנתי שהכיף הולך ופוחת, אך הכסף לא עולה. ככה פתאום באמצע החיים, זה קצת פחות כיף. ככה פתאום באמצע החיים אתה מבין שעוד כמה שנים בלי גרוש זה יהיה הרבה פחות כיף. לשמחתי מצאתי את השילוב המוצלח מהאופציות, גם שכר טוב וגם עבודה שמעניינת אותי מאוד ומתאימה לי לאופי. המחיר שאני משלם? הרבה מאוד שעות עבודה, קם מוקדם חוזר מאוחר. בינתיים המחיר הגיוני מבחינתי. המחשבה מאחורי השינוי הייתה פשוטה - אם עד היום נהניתי מהעבודה אך לא היה לי כסף להנות מדברים אחרים, עכשיו אפתח לעצמי פתח להנות מדברים שהם לא עבודה. קניתי גיטרה שחלמתי עליה, אופנוע יגיע בקרוב. חיסכון? יהיה, עוד מעט, מבחינתי זה אכול ושתה כי מחר נמות. אני מקצין כמובן, אבל עדיין מתכוון להנות מכל גרוש שאני מרוויח. חושב ללכת ללמוד גיטרה בצורה רצינית יותר, יש לי כאן אחלה מורה. נראה לי אני מתחיל שבוע הבא. לחובבי הז׳אנר, הבאתי היום את ההופנר 12 מיתרים מתיקון, איזה דבר מגניב היא. לא חוכמה להנות מגיטרה יקרה, זה הרי לא ממש אתגר. למצוא את ההנאה במה שרק לפני שבועיים היה פגר בן 40-50 שנה והיום הוא כלי נגינה - זו פעם שלישית שזה קורה לי (ועוד עם גיטרה גרמנית, משהו אצלי בהחלט דפוק) - כיף גדול. גורם לי להרהר למה לעזאזל אני צריך גיטרות שאלפי שקלים כשכל כך כיף לי עם הגרוטאות שלי. מצד שני, אם באמת אתחיל ללמוד ולנסות להיות רציני יותר בעניין הנגינה, הרי ברור לי שאין תחליף אמיתי לכלי נגינה רציני. בדיוק, אבל בדיוק כמו עם מכוניות. באמת חוכמה גדולה להיות מבסוט במרצדס חדשה. מי שמוצא את החיוך בפיאסטה 84, האושר שלו קצת יותר טהור לדעתי. למרות שזה לא מעניין את הביצה שלכם, קבלו עוד שיר. גרם לי להוריד את הרגל מהגז כדי לא להגיע הביתה עד שייגמר, ככה אני יודע שנתפסתי. סמדר רונן קוראים לה, לפי המילים אני חושב שהיא הייתה משתלבת לא רע בגיבוב. https://smadarronen.bandcamp.com/track/--18#lyrics מילים: באמצע השולחן קוביות בערימה באמצע המשחק פתאום נפלה דממה באמצע השמיים יש שמש אדומה באחת בצהריים השמש נעלמה חושך משתרר סביב אתה מדליק לי נר הקול שלך עצוב, אתה אומר: הגיע זמן שיגמר אנחנו מכובים איבדנו את הבית, את הדרך כולנו אבודים באמצע הכדור אתה נותן מכה לכל אחד יש חצי, את תרדמי בתוך דקה אבל רציתי ילדים, רציתי משפחה, רציתי לאהוב כמו טיפשה אני בוכה באמצע המשפט הראש שלך צונח משאיר אותי לבד, איך זה שעכשיו אתה בורח? פותחת דלת ויוצאת חצי כדור בכיס בחוץ כמו מדבר, כמו סיוט אני שולחת צעקה אין קול ואין עונה אין איש ואין חיה אין אדמה ואין שמים באמצע שום מקום חצי כדור ביד מה שהפך לסדום נגמר בבת אחת

איכשהו נתקלתי בזה. לא הפיל אותי לרצפה, אבל יש שם איזה משהו. אני נותן עוד כמה נקודות על זה שהוא מנגן בכל הכלים, והעיבוד/הפקה/מיקס/וואטאבר נשמע לא רע בכלל. בקיצור - הייתי אומר בינוני פלוס עד שהגעתי לדקה השלישית בשיר הזה: http://yairziv.bandcamp.com/track/--27 מצא חן בעיניכם? לחיצה על שם האלבום לשמיעה של כולו, זה מה שאני עושה עכשיו, ותכל׳ס כבר בדרך להישבר.

לא מכיר את אליאקספרס, אבל מסיפור דומה מאוד שקרה לי באיביי - סיכמתי עם המוכר שאני מבצע עוד הזמנה אבל הוא לא שולח את הפריט, ע״מ שאוכל לשלם לו את המגיע לו (במקרה שלי בפייפאל, אבל יכול לעבוד גם אצלך נראה לי). לגבי הפגיעה בפידבק - לפי דבריך די מגיע לו. אני בעד שהפידבק יהיה כמה שיותר מייצג, לא נותן אוטומטית 5 כוכבים.

תודה בנצי, יהיה לי על מה לחשוב בשדה.

זה מדוייק לגבי האקוסטונאצית. הבלונדה מתמסרת כמו, ובכן, בלונדה אמריקאית. היא כיפית בצורה מסוכנת, אני מפחד להתרגל לקלות הזאת, מבחינת מה שהכרתי עד היום גיטרות זה עבודה, לא בא בקלות. היום הולך לאסוף את גרמניה 3, הזקנה 12 מיתרים. מתרגש! לא יודע למה לצפות. רשמים וכינוי ספרותי בערב. מאיפה נפלה עלי תקופת הגיטרות המגניבה הזו?

אינעל דינאק. זוכרים את הטיילור שקניתי באיביי בהינף שטות בליל הגיטרות הגדול? לוקו יביא לכם קישור אם צריך. בקיצור, הגיעה ביום שחזרתי מהמילואים. ביד רועדת פתחתי את הקרטון, אחריו את הקייס של הגיטרה - ושם במלוא הדרה היא שכבה. בלונדה יפהפיה מבית טוב. הוצאתי אותה. לא ניגנתי צליל. הסתכלתי, הערכתי, התרשמתי, הרחתי. וואלה מריחה טוב. פרטתי אקורד. נחמד. עוד כמה. נחמד, אבל לא מדהים. אני חשבתי שיהיה מדהים. היא גם לא נוחה לי בכלל. קיבינימט, קניתי אותה רק בגלל שכל טיילור שניגנתי עליה עד היום הייתה הדבר הכי נוח שיש. מבט בוחן מגלה שני דברים: המיתרים עבים יותר ממה שאני רגיל ואוהב, והיא צריכה סטאפ דחוף. למי שלא מתמצא בגיטרות והמושג סטאפ נשמע להם מתחום המחשבים - תחשבו קרבורטור. יש לכם שני וובר 45 על מנוע מצויין, אבל הם לא מכוונים. הפוטנציאל שם, אבל עד שלא תכוונו אותם כראוי תקבלו ביצועים של מזדה 3. אז אתם לוקחים מברג ומתחילים לנסות לכוון, זה משתפר, אתם מסובבים עוד קצת, נהיה חרא, חוזרים אחורה, זה לא זה. בקיצור - אתם מבינים שכדאי לפנות לאיש מקצוע. ככה מצאתי את עצמי יום גשום אחד חותך מהעבודה מוקדם ונוסע לפרדס חנה. החלטתי על הדרך שגם לטלקסטר מגיע טיפול אוהב, והפקדתי את שתיהן בידיו האמונות של איש גיטרות רציני. כמה ימים אחרי, שוב פרדס חנה, אוסף את שתיהן. כבר שם בסדנה שלו הבנתי שהמצב לא רע, לא רע בכלל. המשכתי לעיסוקי ולא מזמן הגעתי הביתה. פתחתי את הקייס, היד כבר לא רועדת. הוצאתי את הבלונדה ופרטתי אקורד. נשבע לכם שירדה לי דמעה קטנה. פרטתי עוד, ועוד, ועוד. הגיטרה הזאת מטורפת. לא היה לי כלי נגינה כזה בחיים, אני ממש מרגיש שהיא רוצה לנגן. היא גם מקלה עלי, עובדת בשבילי. הצליל - כמו מקהלה של מלאכים. כן, קלישאה, אבל במקומה לגמרי. היא עדיין קטינה הבלונדה, אבל לא לעוד הרבה זמן. בת 16. הצעירה מבין כל הגיטרות שלי. רואים עליה, שומעים עליה. היא עליזה, היא שמחה, צליל בהיר וילדותי קצת. זה כיף. זה כ״כ לא אני הרגיל. היא מלמדת אותי לנגן דברים שמחים, להשתטות. לא כמו האקוסטונאצית הגרמניה הזקנה שמאמינה שמוזיקה יוצאת מסבל ומתעללת בי. לא כמו הגרמניה השניה שמתמסרת לכל דבר אבל לא טובה ממש בכלום. זו, הבלונדה - מה שאני רוצה היא עושה, ועושה מצויין. מה מצויין, מדהים. אני לא יודע כמה הקשר הזה יחזיק מעמד, היא כ״כ שונה ממני. כרגע אני נהנה לאללה מהסקס, ומחכה לראות אם יש משהו מעבר. אם לא - אחפש לי מילפית, כמו שאני רגיל ואוהב. אבל בינתיים - בלונדה אמריקאית בת 16 עושה לי טוב על הנשמה! אינעל דינאק, אני מרגיש דחף לנגן איל גולן.

התייאשתי מלקרוא הכל, אללה איסטור. אשלים בהמשך, או שלא. יאשה השתדרג. מצד אחד יש יותר מקום בתא המטען, שזה נוח. מצד שני ההתגרזנות בסקאלות אחרות, שזה כואב. מבטיח להשתדל בשבת, או מתישהו. אני מת מעייפות, וזה מצב די קבוע. אני ער רק כי נמנמתי על הספה ולא התקלחתי עדיין, ועכשיו מושך זמן כמו ילד בן 4. לא ברור למה, אבל מחר סופ״ש אז יהיה אפשר לנוח (אחרי חצי יום עבודה, נסיעה לפרדס חנה, אח״כ לת״א וחזרה לצפון). צודק, ויש לי הרבה מה להגיד בעניין, אבל לא בא לי עכשיו. מצטט כדי לזכור שאני צריך. תזכיר לי. כן, ועצם זה שאני לא זוכר אומר שלא ממש התלהבתי, מצד שני יש לי טעם די מוזר כמו שבטח כבר הבנתם. הלו נביילה, זה אני צילמתי. יש לי עוד כמה מגניבים איפושהו. ----- שבוע גשם, ים של בוץ, טנדרים 4X4. צריך לומר יותר מזה? כיף! רופני, שלא תגיד שאני לא חושב עליך. ניחושים איפה צולם?

Well Said

מחקרים מראים שגברים בטייטץ מכירים רק סוג אחד של יחסים. מספרים שזה הסוג שכואב יותר משפשפת. שיעור ראשון ב Fake Science.

תתחיל להתכונן לצבא. מלאי ספונג׳טות, או אם אין - שפריץ דאודורנט. כוסית, בטח עשית בהרדמה. איך זה להסתובב בחדרה עם פרצוף מעוות ודיבור של מפגר? זה לא כ״כ פשוט.