אנלוגי

בגלל ה-150 שקל האל עברתי לבזק. גם אצלי לא החה מדובר על עבודה אלא רק חיבור מחדש של רכיבים מתאימים שכבר היו ברשותי. שיתפוצצו. אמנם לא חמין, אבל הקדרת בשר ופול שהכנתי אתמול, חמש שעות בישול - אתמול אכלתי עם אורז, היום אוכל עם פריקי - אחת המוצלחות שלי! אני צריך ללכת למאסטר שף. ויש עוד ארבע מנות בפריזר.

יום אחד יהיה לי בנג׳ו. אם יש למישהו - אני מוכן להחליף במנדולינה. הקדרה על האש כבר שעתיים, הארונות בנויים, הבגדים די מסודרים, מכונת כביסה עובדת, יש דברים לתלות עליהם דברים אחרים. אני טוב אני. (אנחנו מתעלמים מספרים, דיסקים ועוד כל מיני שעדיין בארגזים, וזה שסה״כ הבית עדיין נראה כאילו עברתי אתמול). לוקו, אני מנצח אותך במדד הזוועה - מסתובב כל היום עם קרוקס וגרביים, וטריינינג. איזה כיף זה שבת.

אני מקווה שהענשתם את ההוא עם הפיקאסו

שבת של סדר בבית, בניית ארונות ותליית דברים. נמאס לי מכלי עבודה מחורבנים ומוצרים זולים. אני מקווה שזו תהיה הפעם האחרונה. מתקדמים לאט אבל לא בטוח, אם הכל יהיה בנוי אבל לא מסודר גם טוב מבחינתי. יש עוד תבשיל קדרה שמחכה, נדחה לערב, עליו אני לא מוותר.

איזה טעם יש לקפה בלי חיים?

קיבלתי מהעבודה גלקסי. חשבתי שהמעבר מהאייפון יהיה מעצבן, אבל להפתעתי זה לא רק היה קל, אלא אני מבסוט עד השמיים. נבלות האפל האלה, המכשירים שלהם כ״כ יפים עד שאתה שוכח שהם גם צריכים לעבוד. הגלקסי נראה כמו סמרטפון פשוט, או פשוט סמרטפון, אבל כ״כ הרבה יותר יעיל. למה בעצם הייתי עם אייפון עד עכשיו? תראה מה זה בנצי, אני דיגיטלי. המעבר לצפון נראה כמו דבר קבוע לגמרי, לפחות לעתיד הנראה לעין (ואני רואה די רחוק היום). בדיוק חשבתי על זה הערב, בירידות של פוריה לכיוון הכינרת, ממש כשעלה הירח המלא המדהים. הצפון הוא בית.

איך לבזבז חשמל ולקום בלי בטריה: משהו מוזר קרה הלילה. קמתי בבוקר יקיצה טבעית בחמש וחמישה, כדי לגלות שהסלולרי כבוי כי נגמרה לו הסוללה (שהייתה מלאה אתמול בלילה. למדתי הבוקר איך סוגרים אפליקציות בגלקסי, כן כן אני עד כדי כך אדיוט). הסלולרי כמובן הוא השעון המעורר, אם כי יש גיבוי בדמות שעון רגיל המכוון ליותר מאוחר אבל לא מאוחר מדי. הולך לסלון, התנור ספירלה עובד. יופי, שכחתי לכבות אותו. החלון פתוח לאוורור, אז קר, לא הרווחתי מזה כלום. המחשב לעומת זאת מחובר לחשמל, אבל מראה 50% סוללה. מה לעזאזל קורה כאן? שיהיה אחלה בוקר!

דוד, אתה תקבל גיבוב ניו זילנד, מבטיח. הבעיה שכל פעם כשאני מתחיל לתכנן אותו (במקומות המקובלים, על האסלה ובמקלחת) אני מבין שיקח לי המון זמן לכתוב אותו, וזו תהיה רק ההקדמה. אני רוצה שתקבל תמונה הולמת, ותמונה שווה 1000 מילים, ויש לי לא מעט תמונות. בקיצור - סבלנות ויגיע. תודה שהחזרת אותי למחשבות על ניו זילנד, זה באמת כיף. היום נסעתי לעיר הגדולה. ענייני בירוקרטיה וסגירת פינות. התחיל חרא. חיפוש חניה. לא אלאה אתכם, בסוף מצאתי. הולך לתחנה ראשונה, הבעל בית הקודם שלי (שהם חברה). הבחורה שאחראית על העניינים לא שם, למרות שקבענו ברביעי. מתקשר אליה, היא חמודה מדי מכדי לכעוס עליה. לא פגשתי אותה אף פעם, אבל ככה היא מצטיירת בטלפון. אני מגייס את כל יכולות הפוליטיקה שלי ומשכנע אותה לדבר עם מישהי אחרת ולסגור כל מה שאני יכול, את השאר נמשיך בדואר ובטלפון. בסוף הסתדרתי. סעיף קטן בחוזה שדיבר על הצמדת השכ״ד למדד גזל ממני 400 ש״ח. כוסאימא שלכם, בעלי בית זונות. אני עצבני. אחרי כל הבלבלת הזאת הלכתי לאכול חומוס עם חברים. התחיל להיות נחמד. מפה לשם התעכבתי יותר מדי, קפה ועוד אחד, חבר בא ואחר הולך. פתאום אני מבין שהיום מתחיל להיגמר לי. טס לתחנה הבאה, משרד עורכי דין שמטפל לי באיזו תביעה. מוצא חניה בצ׳יק, דקה הליכה. מגיע בשניה האחרונה, מזל שבאתי מסודר עם כל הניירת הרלוונטית. סיכומו של עניין - מבין שמגיעים לי כמה אלפי שקלים שאני יכול לקבל די במיידי, חוץ מהסכום הגדול יותר שייקח לו כמה חודשים. היום הזה הולך ומשתפר. עכשיו מגיעים לגולת הכותרת: משרד הפנים, לשנות כתובת. כאן אני כבר לא מחפש חניה, חונה בחניון כמו בן אדם. עומד בתור הקצר במפתיע. מצחיקים שם, התור הוא לעמדת המודיעין, שם או שמטפלים בך או שאתה מקבל מספר לעמדה הרלוונטית. כך או כך מחכים הרבה. אחרי כמה דקות שואלת המזכירה אם יש מישהו לשינוי כתובת. שניים מרימים יד. לעמדה 2 היא אומרת. מעולה, לא נתקטנן על הזמן המבוזבז בתור. יושב מול הפקידה הנחמדה במפתיע. גם כאן אני מאורגן, חוזה שכירות והכל. מוציא ת״ז, היא אומרת שאני לא יכול לשנות כתובת כי התעודה שלי קרועה. אני מסנן שזו אשמתם שעשו תעודה כ״כ גדולה שלא נכנסת בארנק. שואלת את האחראית, גם היא דורשת ממני להוציא תעודה חדשה קודם. אני מסרב בנימוס. אין לי תמונה ולא בא לי להצטלם חורני עם זיפים, הייתי כבר בסרט הזה פעם. היא מודיעה לי שלא אוכל לשנות כתובת. פתאום אני נזכר בפרט מעניין: בכלל לא חובה לשנות כתובת פנים אל פנים במשרד הפנים, אני יכול לשלוח צילום ת״ז בדואר ואת הספח וישנו לי. אומר את זה לפקידה, ואם זה כך - למה פנים אל פנים אני צריך תעודה מקורית ולא רק צילום? אומרת שככה זה. שואל אותה אם היא מסכימה איתי שזה מגוחך, עונה שכן. אז עכשיו תקראי שוב לאחראית בבקשה. היא קוראת לה. אני מציג את הטיעון שלי שוב. גם האחראית מסכימה שזה מגוחך אבל לא מוכנה לעשות כלום. אני במצב רוח משועשע, אין כמו בירוקרטיה אבסורדית כדי לשעשע אותי. שואל אותה אם זה בסדר שאמשיך להסתובב עם התעודה הקרועה שלי, אומרת שכן. אני תוהה איך זה יכול להיות, ודורש ממנה להחרים לי את התעודה. היא מסרבת. אני מבקש ממנה לשנות לי כתובת, היא מסרבת. אני טוען בפניה שמעשיה לא הגיוניים בעליל, לא יכול להיות שהיא מאשרת לי להסתובב עם התעודה אבל לא מוכנה לקבל אותה. היא מבקשת ממני ללכת. אני מסכים, בכ״ז יש לי עוד עניינים. אני לא מפסיק לצחוק כל הדרך לאוטו. בדרך הביתה אני עוצר באיקאה, רוצה ארון ועוד כמה דברים. שעתיים אחרי כואב לי הראש, אני מסוחרר מכל הקניות האלה. לא מצאתי ארון נורמלי, כל מה שיקר לא שווה את מחירו ומה שזול לא עושה את העבודה. זוועה. אני מדדה לקופה בשארית כוחותי עם שולחן סלון ובדרך אוסף מתקן לניר טואלט ומתלה למגבת. לא יכול יותר להיות בפנים. איקאה זה גיהנום, ופעם אחרונה שאני נכנס לשם. זוועה של חולי קניות מסוממים, אופיום להמונים. כדי למחוק את הג׳יפה הזו אני שומע גאנס אנד רוזס, משום מה זה בא לי טוב פתאום. ווליום מטורף, סלאש הוא כלי מלחמה. במרכז קניות אחד בדרך הביתה רואה סניף של אייס, נכנס, קונה שני ארונות פשוטים בגרושים, ארגז כלי עבודה ועוד כמה שטויות, ונשאר בתחום התלת ספרתי. ניצחון סופי ומוחלט ליום הזה, שנגמר בסגירת פינות דירה, חומוס, חברים, כסף לא מתוכנן, שולחן סלון, מתלים וארונות. הד באשינג עם סלאש, ותצוגת בירוקרטיה אחת נהדרת, שבאמת עשתה לי מצחיק. חבל רק שהגעתי מאוחר הביתה, בשעות האלה אני כבר ישן בזמן האחרון, ועכשיו צריך להתעייף.

עדכון: פתחתי קייס באיביי בדצמבר, המוכר שלח שוב, לא הגיע. יום לפני היום האחרון של הקייס ביצעתי Escalate, קיבלתי את הכסף חזרה. יומיים אחרי כן הגיע הפריט. פניתי למוכר ושילמתי לו (בעצתו ביצעתי עוד הזמנה ללא משלוח). מזל שאיביי מסודרים ומאורגנים בקטע הזה, אבל אין שום סיבה שאקבל משלוח מאנגליה אחרי חודשיים, ועוד אחד שבאמת הייתי צריך בניגוד לשאר השטויות שאני מזמין. תודה דואר ישראל.

שנינו יודעים שמשומשת לפעמים שווה יותר. בחייאת, הגיבסון שנת 67 והטלה חדשה לגמרי. אני מניח שמי שמחפש מציאות ומשתתף במכרזים יכול למצוא מציאות די מטורפות. עשיתי חיפוש של Guild Acoustic, על גיטרות שנמכרו. היו לא מעט מתחת ל-2000 ש״ח, חלקן מציאות מטורפות, לאו דווקא מהדגמים הזולים. עכשיו אני ירוק מקנאה עוד הרבה יותר. שעון מכוון ל-5:13 קבוע, אני יוצא מהמיטה עם הצלצול השני ב-5:21. וואלה, דווקא מוצא חן בעיני. אוהב זריחות. הולך לישון לפני 23:00, אתמול בתשע וחצי כבר נחרתי... לקחתי חופש מחר, לסידורים בעיר הגדולה. היום אני אתפרע ואלך לישון מאוחר. אם אחזיק מעמד כמובן...

בנצי - זה הצד הכי מעצבן של הדיון, אם כמובן אתה מרוויח שקלים. ואם אתה נתון לחסדי רשויות המס. חדשות של 6, הולך לעבודה.

על זה הסתכלתי אתמול. אתה צודק עקרונית, אין שם כלום בחינם, אבל החלומות הרבה יותר נגישים, והמבחר. הו המבחר.

אני עדיין רוצה ריקנבייקר. מה קנית בסוף יהודי? אבל האמת, החשמלית הבאה שאקנה (מתישהו, או כשאמצא מציאה אמיתית או שהקוף יתן זינוק) תהיה Gibson Blueshawk. בגיל 16 כשקניתי את הטלקסטר הייתה לי התלבטות קשה. אני לא אומר שעשיתי טעות, אבל מאז יש לי כל הזמן מחשבות על הגיבסון. אני אקח אותה ככה, בדיוק ככה:

תכין חבילת טישו ותתחיל לחפש את מושאי חלומותיך. אגב, כשדיברתי על לטוס לארה״ב זה היה תיאורטי לגמרי, כרגע אין שום חו״ל באופק. אם מותר שוב לדבר על גיטרות, הזמנתי מיתרים עם מתח נמוך במיוחד לאקוסטונאצית*, איזה תענוג! אפשר סוף סוף לנגן עליה כמו שצריך. אם הם היו נשמעים טוב זה בכלל היה נחמד, הסאונד די זבל, אבל כנראה שאי אפשר הכל. בבחירה בין נוחות לסאונד, אני הולך על נוחות, כל עוד השימוש שלה הוא לשעשע רק אותי. פעם הבאה אנסה סט אחר, אולי אפשר למצוא את האיזון העדין הזה. *מה הסיפור עם החוק הנאצי? אני לא מחובר לעולם יותר, פתחתי היום את הפייסבוק וכולם מדברים על זה. לזכותי יאמר שהאקוסטונאצית קיבלה את שמה כבר מזמן, והיא הרוויחה אותו ביושר.

צלם צלם, תן קצת לשטוף את העיניים. אם אתה כבר מצלם ספק גם מחירים, כדי שבכלל נקנא. קשה כאן בתחום הזה, בשתיים מתוך שלוש הטיסות האחרונות שלי לחו״ל חזרתי עם גיטרה, וזה בטח יקרה גם בטיסה הבאה. אני מפחד לחשוב מה יהיה כשאטוס לארה״ב. איך אני סוחב שלוש גיטרות חזרה? כן. לא יודע לגבי מגברים, אבל לגבי גיטרות תוסיף בערך 1000-1500 ש״ח למחיר עבור משלוח+מיסים. איביי הזה, כבר יותר מדי פעמים הייתי קרוב מדי ללחוץ Buy it now.

הקור לא מפריע, לפחות לא לי. גם לא היה ממש גשם, רק מן טפטוף עדין כזה, המשכתי לעבוד. באיזשהו שלב הוא התחזק אז עישנתי סיגריה באוטו, והמשכתי אחריה. כל פעם מדהים אותי איך אנשים מפחדים מהגשם כאילו הם עשויים סוכר. כל עוד לא מדובר על מבול, גם לא נרטבים באמת, ואין יותר כיף מלנשום שדה בגשם. איך אמרו? העבודה משחררת (והוסיף ערן צור ״מטעמה של החמצה״). באמת שאין לי שום דבר לפרוק, כי כלום לא נצבר. ימים טובים עד מצויינים. רופני אני מרגיש קצת לא נעים להגיד לך אבל אומר בכל זאת - אין שום דבר נכון (לפחות לגבי) במה שכתבת. מצטער. בעצם יש אחד - יש בוץ. זה נכון. רובו נוצר מהממטרות ולאו דווקא מהגשם. היום תפרתי שביל בוצי (אם כי מהודק) עם הרכב, היה משעשע. עוד אין לי 4X4 (יאללה שיביאו כבר!), אז הלכתי עם המתכון המנצח של בחירת נתיב זהירה ושמירה על אחיזה. הבעיה עם כל המכוניות המודרניות האלה, בקרת המשיכה/יציבות/וואטאבר רק מזהה תחילת התחפרות וחותכת את הגז, מה שאומר שמאבדים מומנטום. אז כן, שקעתי קלות. ביטלתי בקרות, נדנדה קלה קדימה אחורה וגז בראבאק קדימה. יש התקדמות תוך פרפורים עצבניים. הגעתי לחוף מבטחים. לפני היה עוד קטע כזה לעבור, אז ליתר ביטחון ביקשתי מחבר שהיה עם 4X4 להיכנס לפני, כדי שאם אשקע שיוכל לתת לי משיכה. הוא הצליח לאבד קצת שליטה ולרדת מהשביל המהודק לקטע תחוח ולשקוע. אני חלפתי על פניו בגז וסילוני בוץ. בשביל להוציא אותו כבר הבאנו טרקטור...

איך זה שרק לפני שבוע וחצי עזבתי את ת״א, ועכשיו היא מרגישה כ״כ זרה? או שאף פעם לא השתלבתי, או שבאמת כבר הגיע הזמן לעזוב.

אה? לגבי מהות החיים וכו׳, אני כבר מזמן הסכמתי עם . אם לא השתכנעתם - גם אמר את זה יפה. http://www.youtube.com/watch?v=K1Ci5-rVIsA דרך יוטיוב ERROR: If you can see this, then YouTube is down or you don't have Flash installed.

http://www.youtube.com/watch?v=R_N8qYS_29s דרך יוטיוב ERROR: If you can see this, then YouTube is down or you don't have Flash installed.

מה הסיפור עם מזגנים ביתיים? למה אני אמור לבחור בין חימום לקירור במקום פשוט להזין טמפרטורה רצויה? זה מטופש לגמרי, לא? וידוי קורע לב: אף פעם לא גרתי צפונית לת״א. כן גרתי בכיוון י-ם, וכן היה קר, אבל האמת שכמעט אף פעם לא הפעלתי מזגן על חימום, לא ממש יודע למה. אולי כי לא היה לי מזגן רוב הזמן. כאן קר. אפילו קררררררר. אני נכנס הביתה, מפעיל מזגן. קר לי קר לי קר לי, לא מבין למה המזגן לא מחמם. נכנס לשירותים הלא מחוממים, מבין שהוא כן מחמם, פשוט קר. קר פה, ראבאק. מת על זה. פעם ראשונה בחיים שאני מסתובב עם כובע גרב שלא במסגרת מילואים או טיול שלג. פעם ראשונה שיש ימים שהמעיל לא יורד ממני. שלא תבינו לא נכון, אני עדיין מוצא עצמי מדי פעם מסתובב עם חולצה קצרה כשכולם מסביב עטופים, אבל הרבה פחות ממה שאני רגיל. קר וכיף. אני אוהב חורף.

מה שלמדתי לא קשור לעבודה שלי, אבל מה שעשיתי מאז שאני זוכר את עצמי עם אבא בשדה מקנה לי רקע לא רע בכלל. בעיקרון אני עובד בשדה, עוזר למה שגדל לגדול טוב יותר ולומד, לומד הרבה. וגם נוהג הרבה בשבילי עפר, שזה בונוס רציני. אני חושב שהקילומטראז׳ שלי בינתיים הוא בערך 50% שטח.

הלכתי על עיקרי הדברים. יש מספיק עבודה בתהליך כדי למלא ימים ארוכים מאוד במשך לא מעט זמן...

שמים באדמה, נותנים מים, קוטפים.

יאללה רופני יהיה טוב, לאן שלא תגיע אפשר להתמיין לדברים המעניינים יותר, וגם בגדודים לא באמת רע. מבסוט לגמרי מהמצב החדש. מסתובב לי בשדות, רואה זריחה ושקיעה כל יום, חבר׳ה על הכיפאק והמון קפה שחור. סוג של מילואים עם משכורת. היום עבדתי לבד באחת החלקות, צהריים עד שקיעה, קאנטרי באייפון, כובע בוקרים וסיגריה בזוית הפה. זה כ״כ אני שזה מפחיד. איך זה לא קרה עד היום? כזכור לכם (או שלא) עברתי שבוע שעבר ויום אח״כ כבר התייצבתי בעבודה. בלי קליטה הולמת, בלי להכיר את הסביבה, בלי כלום. ישר קפצתי למים. אתמול פתאום נפל לי האסימון, תוך כדי שאני משייט בנינוחות בכביש מפוריה לטבריה. זה הבית שלי. אני לא זוכר אף מעבר שהרגיש לי כ״כ טבעי, השתלבתי בשניה ואני באמת מרגיש בבית. עברתי כמה מקומות בחיים, מהמושב בדרום לת״א לר״ג לבאר שבע למושב במרכז ושוב לתל אביב, כולם הרגישו טוב מתישהו אבל לא בכזאת רמה של חיבור. אדון יקום המדובר, הצליח לך. או הצליח לי. ככה או ככה, החיים טובים! יש אינטרנט נורמלי סוף סוף, אז כמובטח: זריחה: שׁקיעה: ואחד לרופני שירגיש טוב:

יאללה, 30 שניות היית בראש הדיונה, זוז.