אנלוגי

פעם הייתי מסתפר כל פעם אצל ספר אחר, עד שמצאתי אחד שגם עשה אחלה עבודה וגם היה אחלה גבר, אופנוען וצייר. אם אתם ברמת גן ומחפשים ספר - המלצות חמות אצלי. הייתי מגיע אליו גם כשכבר גרתי רחוק משם. אח״כ עברתי לפלורנטין, ובקצת הרחוב שלי היה ספר בוכרי זקן, חצי עיוור ועם התחלה של פרקינסון. מהר מאוד הבנתי שפאות הוא לא יודע ליישר, אבל עם השאר הוא מסתדר לא רע. 30 ש״ח ומברשת גילוח של פעם, תענוג. אצל שניהם הגדרות התספורת שלי היו זהות - קצר בצדדים, קצת יותר ארוך באמצע, שיהיה מסודר. כל אחד מהם הבין את זה בדרכו, אבל משניהם יצאתי מבסוט כל פעם. אני לא באמת אנין טעם בתספורת, רק יודע מתי זה נראה גרוע. עברתי לצפון עם רעמת צמר הפלדה שלי, לא היה לי זמן ו/או כוח לחפש ספר, תפסתי את מכונת התספורת שלי והעברתי ויש על הראש, לא על 0 אבל לא הרבה יותר מזה. בחינה מדוקדקת של מישהי מהעבודה הבהירה שעשיתי עבודה טובה. מאז זה התו״ל, קצוץ צבאי וזהו. תכל׳ס - תענוג. בנצי אני איתך לגמרי, אנשים במדינה הזו מפונקים לגמרי בכל מה שקשור בנסיעות. למען עמידה מאחורי דברי אני מצהיר שאם המפגש בערד גם אני מגיע, ועם בירות.

אחות של מי? טל, אתה בסדר אתה. תעשה חיים! חזרתי בשבת מסופ"ש מדבר, היה מטורף. גם היום הייתי, אך במסגרת משהו לעבודה. אחרי השכמה בשלוש בבוקר ויום ארוך לאללה (אם כי מהנה), אני כבר מתחת לפוך. תקנאו, זה בסדר.

בוקר טוב, היום מתחילים מוקדם. האם זה אומר שגומרים מוקדם? הממ, לא ממש. שעות של גנבים, מזל שאתמול הייתי מפורק אחרי סופ״ש מופרע, כך שבשמונה כבר הייתי עמוק מתחת לפוך.

ספגטי באלוהים, לפעמים אני חושב שאתה טרול שלי, או שאני שלך. יכולתי לכתוב את אותו טקסט בדיוק, אם הייתי מצליח לנתח את עצמי בבהירות כזו. שלמה גרוניך מתארח ברשת ג׳ אם משעמם למישהו, אני לצערי עף לישון.

נראה כמו סתם תפס למפתחות. יש בהרבה מעילים מיתר גומי שלפעמים קצהו נמצא בכיס, משמש להידוק המעיל סביב המותניים. שימושי מאוד כשקר מאוד. שלי נקרע לפני כמה ימים, וקיבל תיקון חירום באמצעות שדכן סיכות. עדיין מחזיק, ויש לי הרגשה שזה תיקון קבוע. ZX, את סיפור הכוויה אגובב בהזדמנות, בינתיים הנה לינק ליום שישי במיון.

לגמרי, את היד ששברתי לא מזמן הצלחתי לשבור בשישי, הגעתי למיון בסביבות 10 בערב ויצאתי לקראת 4 בבוקר, כשרוב הזמן חיכיתי. כולה גבס וכמה תפרים. תשתדלו לא להיפצע בסופ״ש, ואם כבר כן - שיהיה חמור, תקבלו קדימות. הכבוד היה שלי, מצטער שהיה קצת לחץ ולא יכולנו אפילו לעשן סיגריה בנחת, חשבתי שיהיה יותר איזי. פעם הבאה. כמו שאתה יכול לתאר הייתה שבת מטורפת, קיבלתי את מנת האדרנלין שלי לחודש הקרוב (ואת מנת האלכוהול, והבשר, והאבק). רופני תשכחו ממני, בשבת הבאה המפגש היחיד שלי יהיה עם הספה, ואולי עם השבילים מאחורי המושב. לא עושה כלום חוץ מלנוח, השבוע אתחיל שבוע שלישי ברצף בלי יום מנוחה, אחרי שקרעתי את התחת גם בשבת וזה לא הולך להיות קל, אני עם עייפות מצטברת די רצינית. אמנם שבתות זה אטרף מבחירה, אבל עדיין גובה את מחירו. היד שלך התדרדרה כי הקשבת לכל מיני אנשים במקום ישר לחבוש עם נייר טואלט ואיזולירבנד. אני ממליץ לכל אחד להחזיק חבר רופא/פרמדיק להתייעצויות חרום, פעם אחרונה שהצלחתי לטגן לעצמי את האבצע בשמן רותח והתלבטתי אם צריך מיון או סתם איזולירבנד, שלחתי תמונה לידידה פרמדיקית וזה נגמר במיון (נהיגה לשם עם היד טבולה בקערת מים מונחת על מושב הנוסע), בדיעבד זה היה צעד מאוד חכם. אני לא זוכר אם זה בגיבוב, לא בטוח שהיה קיים אז, אבל זכור לי שכתבתי על זה איפושהו. לוקו, מצלצל מוכר?

גם יום מותו של גארי מור, גם יומולדת של אקסל רוז וגם של שולי רנד. הרבה מוזיקה טובה הייתה היום ברדיו. גיבוב מהמיטה בת"א, שיכור מהתחת, לא מבין איך גרתי כאן, גדול עלי הסיפור הזה. מחר למדבר. http://

לאן ברחתם? אני עוד בפורנו. פיסה קטנה של גאונות קשורה לנושא: ספגטי, יש גם ביצוע של שלום גד.

כ״כ לא הסגנון הרגיל שלי, אבל מגניב לגמרי:

נוסע לכיוון טבריה. השעה - לקראת שקיעה. יורד מכיוון צומת פוריה, הראות מצויינת, הכינרת במלוא הדרה. ההרים המקיפים אותה מוארים בצורה מושלמת, ממש אפשר לעצום עיניים ולדמיין חו״ל. כלומר, אם מתעלמים משיכוני הרכבת המכוערים, הרחובות המוזנחים, או בקיצור - מטבריה. הכינרת שוממת. אין סירה, אין תנועה. אין ספורט, אין פנאי, אין כלום. טיילת משנות ה-80 ששיא תפארתה היה בסרט אבא גנוב. חנויות של עיירת פיתוח. כל זה לצד אגם יפהפה שמתייחסים אליו כמו אל סתם חת׳כת מים במדינה שבה אין מים. בזבוז אטומי. הגיע הזמן לשינוי. אני מציע כמה D9ים, את כל חיל הנדסה קרבית, אולי ריכוך של תותחנים לפני. אין מה לעשות - טבריה חייבת ללכת.

אל תקראו סלקטיבית. לא אמרתי שאי אפשר להיות מאושר, או סתם להנות, בעבודה בחברות גדולות או במשרדים משמימים. יש מי שזה מתאים לו. גם לא אמרתי שהכל שחור לבן, או שכיף או שסובלים, ברור שיש שגרה. מה שכן אמרתי, זה שמי שמעיק עליו המצב ולא מוצא את מקומו, בין אם זו פוליטיקה ארגונית מוגזמת ובין אם זה להיות בורג קטן, מי שהמחשבה הזו לא עוזבת אותו ונגררת גם לחייו שאחרי העבודה - יש פתרונות, לא הכל זה ככה. לפעמים מבפנים קשה לראות שיש עוד מבנים ארגוניים ועוד מקצועות שמתנהלים באופן שונה לגמרי. לפעמים כ״כ מתרגלים או מתקבעים במחשבה שלא רואים שאפשר לשנות את המצב הקיים במקום העבודה. אחלה יום שיהיה, אני בדרך לשדה.

תככים ופוליטיקה - תמיד. השאלה כמה זה אמור להשפיע עליך. תעבוד בחברה קטנה יחסית, בה כל עובד הוא לא בורג קטן אלא גלגל שיניים גדול, או אפילו ידית - והסתדרת. בכל מקום בו נתקלתי בבעיות פוליטיות או סתם לא התאים לי סגנון העבודה - מהר מאוד עברתי להלך מחשבה כעצמאי. הבוסים שלי תמיד הבינו שעדיף שאני אעבוד אפילו אם זה אומר מחוץ למסגרת ולא לפי הכללים המקובלים. בוסים חכמים. מי שלא - פשוט לא ראה אותי יותר. אח״כ הייתי עצמאי, זה סיפור אחר ופוליטיקה מזן שונה לגמרי. עכשיו אני שוב שכיר, ולמרות שיש לי משרד משתדל להיות מחוץ לו כמה שיותר, רחוק מההנהלה ורחוק מהמטבחון. תנו לעבוד, תפסיקו לזיין ת׳שכל. למזלי (לא מזל, זו בחירה מודעת) גם ככה מדובר על תפקיד שהוא די עצמאי - בתכנון הלו״ז, בקביעת דרכי העבודה ואפילו בציוות אנשים לעבודה. אין בוס ישיר, כלומר יש, אבל הוא מעדיף להתעסק בדברים חשובים יותר מלהיות גננת ומעודד עצמאות. ביקשתי יום חופש (כדי לטייל, אלא מה), אמר לי תבדוק עם החבר׳ה אם זה מסתדר להם, ממני לא צריך לבקש, רק מודיעים. תענוג. סיכומו של גיבוב - פשוט לא מצאת את מקומך, או לא למדת לעצב את המקום לרצונך. כשאתה מבלה חצי מהיום שלך בעבודה, אם שם אתה מאושר - זה אושר. אם שם סובל - כל הכסף בעולם לא יכול להצדיק את זה. זו לפחות תפיסת העולם שלי. חוץ מזה אנחנו די אומרים אותו דבר - אתה העלת את עניין העבודה ״המוסדית״, היא זו שאני מקווה שלעולם לא אעבוד בה. בה בד״כ מתרחשות כל התופעות האלה. מנסיוני בעבודות שדורשות אינדיבידואליזם ומחשבה חופשית ההתעסקות בפוליטיקה לשם פוליטיקה או לא הייתה קיימת, או לא נגעה לי. ואם כן - תמיד מצאתי דרך לעקוף אותה. זו לא גזירה משמיים, ונחלתם של עובדי ראש קטן. סליחה מראש אם מישהו נעלב מהדברים שלי, ראיית העולם שלי ונסיוני לא ממש שגרתיים (ואיתם גם מצבי הפיננסי...). אני בהחלט יכול לראות את היתרונות ואפילו המשיכה לעבודות-ראש-קטן-שמשלמות-טוב למי שזה מתאים לו. אבל אם בחרתם בזה, אך תתפלאו שהקיוביקל שלכם נבדל מזה של השכן רק כי לכם יש תנין מפלסטיק ולו יש ארנב, ושאת שיחות המטבחון אתם יכולים לחזות יום מראש, רק צריך לדעת מה משודר בטלויזיה בין 21:00 ל-23:00.

ההבדל בין ״ממוסדות״ לבין ״כל העבודות״ - אני חושב שבפשטות ניתן לכנות אותו ״אושר״.

גיא - זה פשוט לא נכון. מחשבה תבוסתנית שמובילה בדיוק למצב שאותו אתה מתאר.

דוד, אני אמנם פסיכולוג מוסמך בעיקר בעיני עצמי, אבל יש לי קצת ניסיון בעניינים האלה. מציע מרשם, קח את זה עם קורט מלח. בגלל שאתה מתעסק במחשבים הכנסתי את זה לנוסחה, אתה מוזמן להעביר את זה לנתונים שהאקסל יודע לקרוא: קח לפחות שלוש משכורות חודשיות שלך ושרוף אותן על טיול של מינימום 4 חודשים בלפחות 2 מדינות. שום דבר לא כאן בארץ לא יברח, להיפך.

כל המנמנמים בצהריים - הייתם יוצאים החוצה, מתעוררים תוך שניה. איזה קור היה היום! רוחות מטורפות, סחבק מסתובב בשדה עם כובע פליס, אני שונא כובעי פליס. אם אני חובש אחד - כנראה שבאמת קר. אני אפילו שוקל לכפור באמונה שלי מזה שנים שגטקעס זה דבר מיותר. בקיצור, שונא אתכם. חזרתי למשרד באיזה חמש, הדלקתי מזגן, כוס תה חמה, והתחלתי לנקר. הפרוייקט ניירת ההוא שדיברתי עליו פעם, שחשבתי שיקח לי יומיים לגמור - מסתבר שלא קיבלתי את כל הפרטים לגביו. למעשה, ידעתי פחות מחצי מהיקפו. המשכתי לעבוד עליו כל פעם שמצאתי זמן פנוי, והיום סופית הוא נגמר. איזו אבן ירדה ממני. כמובן שאותו החליף פרוייקט אקסל אחר, ועוד בקנה. אני מתחיל להבין שלא אוכל להתחמק מכמה שעות משרד כל יום. אני מתנדב לכל עבודה שאיננה מול המחשב, אבל בסוף היום תמיד תקוע עם שעה-תיים של מחשב. זין. הסיבה ששאלתי לגבי שטיפת הכלים - אני ימני, ומחזיק את הסקוץ׳ בשמאל. ככה בטבעי. שמתי לב לזה, היה נראה לי מוזר, ניסיתי להחליף, הרגיש לי אותו דבר בדיוק. מאז אני מגוון מדי פעם כדי לא להתקבע. קיוביקלס, או קוביות משרד: פעם עבדתי בניקוי חלונות בסנפלינג. אחלה עבודה שבעולם, עד שהסנפלינג כבר לא מרגש ואתה מבין שאתה מנקה חלונות. גולש לי לאיטי לאורך הקיר, מרטיב חלון ומנגב. בין לבין מציץ פנימה. קומה אחרי קומה, בניין אחרי בניין - הכל אותו דבר, הכל אותו פרצוף, קלסרים אפורים כאלה עם תמונה של הילד וצעצוע קטן לתת ייחוד. זה עשה אותי מדוכא כ״כ שנשבעתי שלא יהיה לי קיוביקל לעולם. פעם גם הלכתי לאיבוד בחלל כזה, ממש הרגשתי בתוך מבוך עכברים. ניסיתי לרחרח אולי יש גבינה, אבל לא הייתה. מזל, אני לא אוהב גבינה. אין שום ציוני דרך שם, הכל אותו דבר עד אינסוף. לימים בגרתי וקיבלתי עבודה כשכיר. בהתחלה נתנו לי משרד משותף עם עוד כמה אנשים (אחד מהם היה תימני אבל זה לא הפריע) ואח״כ העבירו אותנו לקיוביקלים. זה היה זוועה, בדיוק כמו שחששתי. לא הפסקתי להפריע לכל הסביבה, כי הרגשתי שאני בחלל שלי ובעצם הייתי בחלל של כולם. איכס. התא שלי היה מלא בשטויות שהייתי מביא מהיציאות מחוץ למשרד - החל מקוצים של דורבן, דרך עיני חתול, עד לום וגרזן, ומקלות, ועוד. הכל היה תלוי שם, או מונח שם, או מגובב שם. הייתי חייב איכשהו לבדל את הקיוביקל, וגם להתריס במערכת. זה סוג של עבד. ממילא הבינו שם שאני לא שיא השפיות. מזל שהייתי מוקף בפסיכים שהבינו אותי. והבנתי אותם. למרות שחלקם הקטן היה תימני.

אני יכול להעיד על B4 שהוא אחד מהצלמים הטובים יותר שמסתובבים בארצנו, ומאוד משופשף ומעורה בתחום, לא רק מאספקט הצילום. לבקר את דבריו כי זה לא נראה לכם, ללא בסיס רציני - זה קצת מגוחך. אני שלא מכיר את תחום החתונות כלל, אבל כן את תחום הצילום - סומך על דבריו בעיניים פקוחות ובוטחות.

דוד, עלה צפונה, בוא לבירה. לא רוצה? סבבה, לך תקרא את אליס בארץ הפלאות, בחייך. אני רציני, בנוגע לשני הדברים. לעשות כלים, זו אולי ההגדרה שנשמעת הכי יצירתית לפעולה הכי בנאלית. אני מעוניין לבחון משהו שמטריד אותי קצת, אנא הואילו לציין שלושה פרטים: ימניים או שמאליים, איזו יד מחזיקה את הכלי ואיזו את הסקוץ׳, והאם מסתדר לכם להחליף ידיים. הערות בסגנון ״יש לי מדיח״, ״יש לי אישה״, ״אני משתמש רק בחד״פ״ יתקבלו בבוז קל. הדבר שאני הכי אוהב בחורף הוא גולדסטאר בטמפרטורת החדר. היא מסתדרת עם זה מצויין, וגם אני. זה בול. כאן בצפון היא אפילו קצת קרה מדי, אבל עדיין נהדרת. עם השנים אני חושב יותר ויותר שבירה טובה נמדדת בטמפרטורת החדר, כי בירה קרה ביום חם תמיד תבוא טוב. קפץ עלי פרץ נוסטלגיה, הורדתי אלבום שלא שמעתי כבר איזה 20 שנה, Tuesday Night Music Club של שריל קרואו. עזבו את זה שהייתי מאוהב בה בטירוף, ויש שמועות שקלפטון נתן שם, זכרתי אותו בתור אלבום מעולה. שיר ראשון - נפלתי מהכיסא! פצצה. ההמשך - הרבה פחות טוב, יש כמה יציאות טובות, אבל סה״כ אלבום די זבל. אני חושב שמעולם לא נתקלתי בשיר כ״כ מבטיח כשיר ראשון ואכזבה כזאת גדולה אחריו משאר האלבום. הנוסטלגיה מתעתעת. הנה הוא, השיר הכי טוב באלבום וזה שרץ אצלי בריפיט כבר כמה ימים, למעשה תוך כדי שאני כותב אני כבר מחבר את המחשב למערכת (בלוטות׳, אני מודרני) והולך לשמוע אותו ברגע שאמצא את הלינק. חוץ מזה, תראו על מה היא מנגנת: עכשיו אם תסלחו לי מצאתי פורום של בנות מנגנות על טלקאסטר.

כוסאוחתו. תארגן לי ג׳רה, אני בא מחר. I'm fucking shomer shabas אצלי לא מתנחלים בחינם, זה עולה כסף, או בירה.

אני בבעיה. בא לי חילבה בצורה מטורפת, ואין לי שמץ רעיון איפה, אם בכלל, אפשר להשיג בשישי בערב באיזור הצפון. רעיונות?

למיטב נסיוני בברלין מחירי הציוד דומים מאוד למחירים בארץ, ואולי אף גבוהים יותר בחלק מהמקרים.

היום זה יום המשפחה, ורזמל אומר שראש חודש - אז גם אין ירח. זה עובד מעולה לנשים שבעליהן שכחו.

לא קיבלת שעון רק לפני יומיים? תקנה את הראשון או משהו בסגנון, g-shock הכי בסיסי. לא צריך ללמוד כלום, רק איפה הסטופר. לא צריך שום דבר מעבר, וביננו, אתה גם לא רוצה. באמת בא לך להיות זה עם השעון המשוכלל בטירונות שאומר מה הלחץ הברומטרי? תאמין לי שלא. כזה נראה לי יש לכולם. אני הייתי קונה כזה. אני אוהב מחוגים, ולא צריך תאורה כדי לדעת מה השעה. יתרון בהרבה מצבים בצבא. מה שאתה לא קונה, תדאג שהצפצוף של השעה העגולה ושאר רעשים יהיו מושתקים, מהיום הראשון בצבא ועד האחרון. ואם אתה בן אדם נורמלי, גם באזרחות.

הבעיה של ההיטקיסטים עם אפל, זה שהם לא יכולים לעשות למכשירים שלהם כל מיני פעלים לועזיים מעוברתים, כמו לקנפג, לקסטם וכו׳. הם משתגעים שיש מכשיר שאי אפשר לנבור לו בקוד. ראבאק, תעזבו את המספרים, יש לכם חפץ ביד. או שהוא עובד או שלא, לא צריך ישר לנסות לשנות אותו ולגרום לו לעשות כמו שאתם חושבים שנכון. תשקיעו קצת מחשבה בלהבין איך צוות שלם של מוחות חשב שנכון. אני לא פאנבוי, רחוק מזה. כן יש לי מקינטוש וכן יש לי אייפון. הסיבה? הם עובדים. פשוט עובדים. אני לא סובל לקנפג, לקסטם, להתקין, להסיר, לבדוק, לתקן, לשפר, לחזור לגיבוי... אני פשוט רוצה מכשיר עובד. הגישה הזו מוכיחה עצמה כל פעם מחדש, עבורי לפחות. אגב, עכשיו יש לי גלקסי, ואני מבסוט גם ממנו. לא מתכוון לשנות בו כלום, כמו שהוא זה מצויין. מדי פעם קופץ לי איזה תפריט שמבקש ממני לבחור משהו וזה מרגיז אותי. אתה סמרטפון? תחליט לבד מה טוב בשבילי, אני רק רוצה לקרוא את הקובץ PDF הזה, לא אכפת לי עם מה תפתח אותו. למה אני צריך לבחור? מה שכן, המכשיר עצמו מרגיש כמו צעצוע סיני זול. את הכסף שלי הייתי שם על אייפון. לעומת זאת הפיסי מהעבודה פשוט מרגיז אותי. זו מערכת מגוחכת שלא מבינה שיש בצד השני משתמש במחשב, ולא תוכניתן. היא כל הזמן דורשת תשומת לב, כל הזמן לקרוא, כל הזמן לנסות להבין מה היא רוצה. בנוסף היא נראית חרא, ועלי זה משפיע לרעה. המחשב עצמו (לנובו כל שהוא) גם הוא מעפן, הכל עובד כמו צעצוע סיני זול. אני מוכן לשלם כפול (ועשיתי זאת) עבור מקבוק פרו. אני מוכן להתפשר על פחות גמישות במערכת ההפעלה עבור מוצר איכותי שעושה את העבודה בכל יום נתון. זה מוזר, כי הגישה הזו שלי שונה 180 מעלות מהגישה לגבי רכבים למשל. שם אני לא סובל שמחליטים בשבילי, בקרות, תיבות אוטומטיות, חיישנים. אבל האמת - זה בגלל שברוב המכוניות זה פשוט לא עובד מספיק טוב. סיבוב בשטח בדיסקברי 4 גרם לי להבין שבקרות זה אחלה, כשהן עובדות מושלם. והן עובדות מושלם. היי, גיבבתי על גאדג׳טים ואלקטרוניקה! אני מרגיש מחולל. מצטער על חוסר התגובה והרגישות לסובלים כאן בגיבוב, תנחומי ותהיו חזקים.

מקורי! ומשדר יוקרה.