יוקר המחיה, סיפור מהיום.
הלכנו אני, אשתי ושתי הבנות הקטנות לראות הצגה לילדים בקיבוץ יגור. כשיצאנו, ראינו שיש שם ילדים שאוכלים קרטיבים, כמובן שהבנות רצו גם. בכיף, היו ילדות טובות, למה לא.
מסתבר שיש שם סניף קטן של "קפה קפה". שלחתי את הבנות לבחור לעצמם קרטיבים והלכתי לשלם.
אני שואל את הבחור "כמה זה קרטיב?", הוא אומר לי "9 שקל".
חשבתי שהוא התבלבל, ושאלתי שוב "קרטיב קרח? אחד?", הוא אומר לי "9 שקל".
"בטוח?"
"כן."
אמרתי לו שהם איבדו את הבושה. לקחתי לבנות את הקרטיבים, החזרתי למקרר וגררתי אותם צועקות וצורחות לאוטו.
רק הורים לילדים קטנים יבינו כמה קשה הסיטואציה הזו, ביחוד שמסביב עומדים הורים ומסתכלים עליך בזמן שהילדים שלהם מלקקים קרטיב קרח בתשעה שקל ליחידה.
נסענו 500 מטר, עצרנו בסטופ מרקט וקניתי להם חבילה של 10 קרטיבים ב 25 ש"ח. בתחנת דלק שנמצאת קילומטר משם, אפשר לקנות את הקרטיב בבודד ב 4.5 ש"ח.
עכשיו ממה שראיתי, רוב ההורים שכן קנו הם לא עשירים מופלגים, אני בטוח שמידי פעם גם הם מתלוננים על יוקר המחיה. נראה לי שלקנות לילד שלך קרטיב במחיר כזה די שולל ממך את הזכות הזו.
זהו, הייתי חייב לספר לכם כדי שאני אוכל להרדם הלילה בשקט.