שמואל יוסף

ל־C5 (ו־C6, אם יש לך את הכסף) יש את המתלים ההידרופנאומטיים המפורסמים. אמא שלי נוהגת ב־C5 כבר כמעט חמש שנים, וזה הרכב שהיא הכי מרוצה ממנו מאז שהתחילה לנהוג (לא אסגיר את גילה, אבל אציין שהתחילה לנהוג בגיל 18, ושאני בן 30 ). החסרון היחיד שהיא מוצאת הוא שהוא עודכן לאחרונה, ושונה מבנה הבגאז׳, ולכן לא תוכל להחליף ל־C5 חדשה (יש לה מתקן אוטומטי לכסא גלגלים, שלא מתאים ל־C5 החדשה). אני גם נהנה מאוד לנהוג בו כשיש לי את ההזדמנות, ומפנק היא המילה הכי מתאימה לו. יש אנשים שלא אוהבים את ההתנהגות של הגיר האוטומטי AL4, שגורם לאוטו להרגיש קצת עצלן, אבל כתבת שזה לא מפריע לך. פורסם גם שבקרוב צריך להגיע דגם חדש עם מנוע 1.6T חדש וגיר אחר.

שוויץ.

וואט זו יחידת הספק, כלומר, עבודה ליחידת זמן. אין קשר בין הספק למשקל: אם אקח מנוע עם הספק של 100 כ"ס (כלומר כ־74.56 קילו־וואט), ואתקין אותו בשני רכבים: אחד שוקל טון, והשני טון וחצי, הספק המנוע ישאר זהה. ההבדל יהיה בתאוצה. התאוצה של גוף היא ביחס ישר לכוח הפועל עליו, וביחס הפוך למסה. כלומר, בהנתן אותו כוח, האוטו הקל יותר יאיץ יותר מהר. אבל העבודה תשאר זהה, ולכן גם ההספק.

יפה כתבת, מקווה שתזכור זאת עד הבחירות הבאות. הבעיה היא לא רק שבוחרים לא לפי התמונה המלאה, אלא שרבים לא יודעים מה היא התמונה, כיוון שאינם טורחים לקרוא את מצע המפלגות (בבחירות האחרונות, כמה מפלגות לא פרסמו מצע כלל!), או לבדוק את הצבעות מומעדיהן ששרתו בכנסות הקודמות. יאיר לפיד, כאביו, עושה רושם שמחזיק בדעות כלכליות קלווניסטיות, מבית מדרשו של הימין הקיצוני. לצערי, גם מר״צ הם כמעט־אחוס״לים, ואינם מדגימים פעילות חברתית מרשימה.

אלא שזכייני כביש שש זכו לגישה בלתי מידתית למאגר המידע של רשות הרישוי. אין שום סיבה ראויה שחברת כבישים תזכה לגישה למאגר המידע הזה. להזכיר את האמרה המפורסמת של פרנקלין (ההוא שמצוייר על הדולרים): מי שמוותר על חופש למען בטחון, לא ראוי לחופש ולא לבטחון.

ראוי להזכיר למר שני כי עקב עליית מחירי הדלק, יועלו מחירי התחבורה הציבורית. חוששני ששני אינו משתמש בתחבורה הציבורית, ולכן נעלם זאת מפניו. ראוי גם להזכיר (שאיננה הבטחת בחירות), מלפני שנתיים.

לו היה לך מימוני, כנראה והיית יודע מכך. בקווים גסים, ליסינג תפעולי הוא כמו השכרת רכב – כל האחריות לרכב (תיקונו, תחזוקו וכו׳) על חברת הליסינג, ואתה רק נוהג בו. ליסינג מימוני יותר מזכיר הלוואה – חברת הליסינג מלווה לך את הרכב, אבל האחריות עליו בידיך.

http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000613166

עו"ד מרבאום צודק: גם אם בחברת הליסינג רשום שהרכב היה אצלך, אם מדובר בליסינג תפעולי, הביטוח לא היה על שמך (שאז, במקרה של מימוש הביטוח חו"ח, אתה היית זכאי לפיצויים, ולא חברת הליסינג), לכן גם אם היו תביעות, הן אינן על שמך. אבל, זה גם אומר שכנראה לא תזכה להנחת העדר תביעות, כי ההנחה (בד"כ) לא מותנה רק בהעדר תביעות, אלא גם בקיום ביטוח.

ראשית, החוק מאפשר לו להיות שם. ולאדם מותר לעשות כל מה שהחוק לא אוסר עליו. ולעומת זאת, אין שום סיבה מוצדקת שנהג יכנס באופן פתאומי לשוליים. מי שעושה כך, אשם לגמרי. יש כמובן רוכבי אופניים שמסכנים עצמם, כמו שיש אופנוענים שמסכנים עצמים, ונהגים שמסכנים עצמם. הטפשות היא תופעה אנושית ידועה. אבל האם בגלל שישנם טיפשים בעולם נרצה לסגור את כל האנשים תחת השגחה, שלא יפגעו בעצמם חו״ח? (אגב, אני בעד אכיפה חמורה של חוקי התנועה גם על רוכבי אופניים) וחשוב מזה: אופניים הם כלי תחבורה. בדיוק כמו כל כלי תחבורה אחר. יש לו יתרונות וחסרונות, אבל זה נכון לכל רכב – כמו שלא היית מעביר דירה באמצעות סמארט אלא במשאית, גם אופניים הם לא תחליף, אלא השלמה לשאר כלי הרכב. יש להם יתרונות רבים (זיהום, כושר, עלות, ואפשר גם להזכיר את תרומתם לשחרור האשה), וחשוב לנצל אותם. אין לי די נסיון כדי להשוות לכל העולם, אבל יחסית לאירופה, התשתית בישראל מצויינת, לפחות הכבישים שאינם ראשיים באירופה הם בדרך כלל משובשים מאוד, צרים מאוד, ולא מתוחזקים. נכון שהתחזוקה והבניה של חלק מהכבישים בארץ לקויה (אחרי הגשם, אפשר לראות בכביש 4 מחזה מוזר: 200 מטר רטוב, 200 מטר יבשים. כאילו שהגשם ירד בזיג־זג), אבל ההרגשה שלי היא שהכביש הישראלי הממוצע טוב מהכביש הספרדי הממוצע, למשל. חבר נוהג להגיד: הבעיה בכבישים בישראל היא רק הזבל שממלא את השוליים, ואת המכוניות. אני לא מוכן לקבל את הטענה הגנטית, כאילו יש משהו בגנים של הנהג הישראלי שהופך אותו לנהג גרוע. אין הבדל משמעותי בין המוח של הנהג הישראלי למקבילו בחו״ל. ההבדל הוא, כמו שכתבו כאן כמה פעמים, בחינוך. הנה, ג׳רמי למעלה, שבטוחני שהוא נהג זהיר יותר מרוב הנהגים, עדיין אינו מכבד את כל משתמשי הדרך. אבל חינוך, כמו שיודע כל איש חינוך (ושוכח כל נבחר ציבור), אינו משהו שמלמדים בגיל ½17, או שתיים עשרה. חינוך צריך להתחיל מגיל אפס, ולהמשיך באופן קבוע ולאורך השנים. אלא שכשמתייחסים בארץ לחינוך כמשהו שמיועד לחשק מימין את הבוחרים מצד אחד, וכהגדלת תקציבים ללפ״מ מצד שני, המצב נראה כפי שהוא, וכולם בורים (ויעיד מכתב ששלח לי פעם הממונה על התעבורה, בו הוא הציע לעקוף על פס לבן!)

למיטב ידעתי, ה־207 שנמכרת בארץ מגיעה עם גיר רובוטי רק בנפח 1.4 ליטר. גרסת ה־1600 מצויידת בתיבת הילוכים אוטומטית (אם כי ה־AL4 הידועה לשמצה, שאכן מתנהגת אחרת מהתיבות האוטומטיות הנפוצות)

אבל זוהי אכן אלימות. אני מוכן במקרים מסויימים לאפשר הפעלת אלימות (למשל, כליאה), כדי להבטיח את שלום הציבור. אבל אני מודע לכך שזוהי אלימות, ושזהו מעשה חמור מאוד, ולא צריך לקבל אותו. לכן גם צריך לפקח היטב על הרשויות להן נתנו את הרשות לפגוע בזכויתינו, מה שלטעמי לא נעשה מספיק במ״י, אבל שוב, זה נושא לדיון אחר. חזור וקרא את מה שכתבתי. ראה השיקולים כנגד שר״פ בבתי חולים ציבוריים, אם עדיין אינך מבין, או עושה עצמך. אני מנסה משפיע למשל ע״י פניה לח״כ, נבחרי ציבור, ומשרתיו. ע״י השתתפות בהפגנו. לו היה לי כסף, הייתי פונה לבג״צ במקרים מסויימים, או שוכר לוביסטים באחרים. כל אלו השפעה עקיפה. כלומר, אני מבקש מהרשויות להתחשב בדעתי. אור ירוק מנסה לכפות על המשטרה סד״כ מסויים. בשוחד, שני הצדדים אשמים -- הנותן, והמקבל. גם המשטרה ידה במעל. אור ירוק לא היו צריכים לתת ניידות. ועל המשטרה אסור היה לקבל אותן.

ודאי שאלימות. המשטרה היא גוף שהופקדה בידו הסמכות להפעיל אלימות (לא דווקא מכות: עיכוב ושלילת חופש, גם הם פעולות אלימות). אמנם למטרה ראויה, אבל גם זו אלימות. כיוון שאחת המטרות החשובות של מדינה היא הגנה על אזרחיה, כאן המדינה בעצם אלימה כלפי חלק מהאזרחים, למען מטרה נעלה יותר של הגנה על שאר האזרחים. הפסדנו. נניח שמתוך צי הניידות שלשימושה, המשטרה החליטה להקציב אחוז מסויים מתוכן לאכיפת תנועה. זו החלטה שהושפעה ממגוון גורמים ושיקולים, לצורך הדיון, מוצדקים. כמובן שניידת היא לא רק רכב, אלא גם (ובעיקר) כ״א. כעת המשטרה ״זכתה״ בתוספת ניידות, אבל כולן מוכפפות למטרה מסויימת. אמנם, אפשר להעביר חלק מהניידות שהיו קודם מיועדות לאכיפת תנועה למטרה אחרת. אבל השיקול של אילו ניידות להציב איפה אינם עוד רק של המשטרה, אלא גם של התורם. כלומר, גוף לא נבחר זכה, בזכות ממונו, לקבוע סדר עדיפויות למשטרה. רע כיוון שכעת מטראז׳ מסויים במחלקות מיועד לאוכלוסיה מסויימת בלבד, ונוצרת כאן אפליה אסורה. באותו מקום היה ראוי שיטפלו בכולם, כפי שנשבעו ״לאדם החולה באשר הוא חולה, אם זר אם נכרי, אם אזרח נקלה ואם נכבד״. יפה. גם הזכות לבטחון היא זכות בסיסית שהמדינה מופקדת עליה. באה עמותת אור ירוק, ומנסה להתערב באמצעות ממון בדרכים בהם המדינה מופקדת על הזכות. לא טענתי שבג״צ חטיבת זכויות אדם מהווה תקדים, אלא שאותה רוח שורה על שניהם: למדינה אסור להעביר הבטחתן של זכויות שהיא חייבת לאזרחיה לידיים פרטיות. כמו שכתבתי לעיל: נראה כי ״אור ירוק״ השפיעה על חלוקת כוח האדם של המשטרה. למה זה טוב? לא יודע. אולי התוצאה ראויה, לא על זה הויכוח. אבל הדרך מסריחה ביותר לאפי. אני רואה את ״אור ירוק״ כגוף קלווינסטי שמעודד הפרטה זוחלת ומסוכנת של השיטור, ובכך גם עוד שיפוע במדרון החלקלק של הדרדרות הדמוקרטיה במ״י. וזה ללא קשר למטרתה המוצהרת של העמותה (הפחתת הנפגעים בתאונות דרכים), שהיא ראויה מאוד בעיני.

מעט OT: אני לא חושב שצריך להלחם בתאונות הדרכים. ראה למה הביאו מלחמות ממש (לפחות מאז 1973, כולל), ומלחמות בשם (״המלחמה בסמים״, למשל). צריך לפעול להפחתת התאונות בכלל, וקורבנות התאונות בפרט. זוהי לא מלחמה, ולא מאבק. זוהי מטרה. גם אם תגיד שזו הכוונה ב״מלחמה״, אענה שמילים מעצבות תודעה. אין כאן מנצח ומפסיד. אם התנועה תהפך לבטוחה יותר, אף אחד לא יפסיד.

+1000 לי נראה המצב כמתן שוחד ממש: המשטרה מקבלת מתנות, וידוע שאין מתנות חינם. להבנתי, בבג״צ חטיבת זכויות האדם נ׳ שר האוצר, נקבע כי אין למדינה סמכות להעביר לצד שלישי את הזכות להפעלת אלימות (לצורך שמירה על הסדר והחוק) שנתנה לה. כאן אמנם לא עוברת הזכות ממש, אבל המדינה מקבלת מימון להפעלת האלימות מבעל אינטרס, ולעיני הלא משפטיות נראה שיש כאן יסוד דומה בהלך רוחו, גם אם לא ניתן להסתמך על הפסיקה הנ״ל כתקדים כאן. לו היו לי המשאבים, הייתי מנסה לסכל את התרומה הזו. לא כי אני מתנגד לכך שלמשטרה יהיו ניידות, אלא כי אני מתנגד למימון פרטי להפעלת אלימות מטעם המדינה בפרט (ומימון פרטי לכל החובות שמדינה חייבת בה לאזרחיה בכלל, אבל אני לא בטוח שכאן המקום לדון גם בזה) אלא שאמבולנס שנתרם למד״א מיועד לכל שימוש מתאים שמד״א יראה לנכון. ״אור ירוק״ מספקת ניידות עם יעוד ספציפי. למה דומה הדבר? לאדם שיתרום מיטה לבי״ח, אך ידרוש שישכבו בה רק גברים צעירים (ולא זקנים, או נשים, וכו׳). תרומה כזו עליה להדחות.

אופניים הם כלי רכב לכל דבר. חובה לרכב בהם על הכביש, לפי כל חוקי התנועה, בסייגים מסויימים (במידה ויש נתיב אופניים, חייבים לרכב בו. אופניים נחשבים רכב איטי, על כל הנאמר מכך, וכו׳). את הסיפור על הטלפון איני מכיר, אך כמה ממכרי (הפחות חכמים) קיבלו דו״ח על חציה באדום של רמזור בכביש 38 בפניה לאזה״ת בית־שמש, כולל הנקודות לרשיון הנהיגה. אחד אחר ״זכה״ באזהרה כשרכב ללא ידיים על הכידון. אם כי ראוי לציין שלעומת דו״ג ממנוע, הניווט באופניים נעשה באמצעות התחת, לא הידיים. בקשר לנושא הדיון, חובה לרכב אך ורק עם כיוון התנועה. חבר מספר שנתקל פעם בשוטר שאינו בקיא בחוק, שהתווכח עימו והורה לו לסוע כנגד כיוון התנועה (אאל״ט זה היה על כביש 40, דרומית לצ. הנגב). לאחר כמה ק״מ של נהגים מבוהלים, הוא המרה את הוראות השוטר וחזר לסוע עם כיוון התנועה. כאחד שבשנים מסוימות יש לו יותר קילומטראז׳ ברגליים מאשר בנהיגה (ואני עוד במצב גרוע.. יש לי חבר שרוכב לפחות 22,000 ק״מ בשנה), אני מקפיד לקיים את כל חוקי התנועה גם כשאני רוכב (ואם אני במצב רוח מתאים, גם נוזף ברוכבים אחרים שבטיפשותם לא עושים כן...)

בד"כ כ־15%, אבל זה תלוי ביכולת המיקוח של מקום העבודה ושלך מול חברת הליסינג.

תודה לעונים!

בדו"ח בדיקה לפיג'ו 207, סעיף שלדה ומרכב נרשם (במשמעות נמוכה): "פגיעות תחתית, מעיכות סף ימין/שמאל, פגיעות פח ופגמים בצבע ופגושים" אני לא מבין את משמעות השורה, ואשמח לעזרה -- אני חושש מעט מפגיעות תחתית. מה המשמעות המדוייקת? מה צריך לבקש מהמוסך/פחח שיבדקו בדיוק? מה ההבדל בין מעיכות סף לסתם מעיכות פח? תודה!

אני מחפש רכב קומפקטי (מיני, אבל לא קופר) ממודל 2007 בערך. וכמו כל רוכש, רוצה שיהיה בטוח, אמין, חסכוני, וכיפי לנהיגה. אני גם יודע שלא אמצא משהו שיהיה כולם, אז אסתפק בסיריון, או מזדה 2, סוויפט וכו׳. במילים אחרות, שיהיה קצר מ־4 מטר, ולא גטס אין לי כרגע את היכולת לכתת רגליים, אז החלטתי לשלם קצת יותר על הנוחות, ולקנות מטרייד אין או ליסינג. אני יודע, או לפחות חושב שאני יודע, על החסרונות והיתרונות, ומקבל אותם. כרגע לא אחפש בלוחות, אבל אם אתם במקרה מוכרים רכב כנ"ל, אשמח אם תפנו במסרים... כמו שאני רואה, המחירים לאוטו במצב טוב הם סביב ה־60,000 בערך, שאני יכול להרשות לעצמי. חלק מהסכום נזיל, ואת השאר אני יכול לקחת בהלוואה בתנאים טובים מאוד מהבנק, או במימון יעודי (תנאי ההלוואה מתחרים ועולים על אלו של המימון). האוטו שהכי קוסם לי, על הנייר, הוא ה־i10. לעומת רוב המכוניות האחרות בקטגוריה, טרם נסעתי בו, אבל זה בתכנון. כמובן ש־i10 יש רק מ־2008, ולא ראיתי יותר מדי מוצעים למכירה. ראיתי שהמחירון של i10 חדש הוא 76K. זוהי הוצאה גדולה משתכננתי, אך אוכל לעמוד בה. טרם נכנסתי לסוכנות לברר פרטים מדוייקים, ואני תוהה אם שווה לי. כלומר, אם ה־16K האלו שווים את ההפרש: אני מנחש שתחזוקה של רכב חדש תעלה פחות מרכב בן 4. ויותר חשוב, השקט הנפשי כמובן גדול יותר (או שאני טועה?) אני גם יודע שאיבוד הערך של רכב חדש גדול יותר מרכב יד 2. אבל כבונוס, אוכל לקנות ידני, מה שכמעט בלתי אפשרי למצוא במגרשים. מה אתם חושבים? האם i10 מהסוכנות תהיה באמת "מסוכנת" פחות, מבחינת האמינות, מאשר רכב יד שניה, עד שזה יהיה שווה 16K? כמה באמת שווה בשביל לנהוג ברכב מהנליונים?

מחפש המלצות על מוסך אמין להחלפת מדחס וגם טיפול יסודי בסיריון סוררת (לא חייב להיות מורשה יבואן) עדיפות להרצליה או תל-אביב, אבל מוכן גם לטיול קצר באזור המרכז. תודה!