בעקבות העליה החדה במחירי הדלק, 140 דולר לחבית (לא להאמין שלפני 45 שנה המחיר היה 3 דולר),
נשאלת השאלה עד לאן?
לא הגיע הזמן להקים זעקה או מיני מרד צרכנים?
כשמשבר הדלק בשנת 1974 פרץ, נהגים פשוט השאירו מכוניות (שרירים בעיקר),
ברחובות ארה''ב וחיכו שיבואו ויאספו אותן.
האם אנחנו על פי התהום?
השבוע בעודי מעלעל בין דפיו האינטראקטיביים של האינטנרט
נפגשתי באתר המכירות המרכזי של ג'נרל מוטורס. שם, לא להאמין
מציעים טנדרים ו-suv בהוזלה של בין 5.000 ל-9.000 דולר,
בנוסף - 72 תשלומים ללא ריבית!!!
2008 היא השנה האחרונה של יצור האמרים בארה''ב, גם הם יורדים מפס היצור,
התור למכוניות היברידיות משתרך וההמתנה היא של כחודשיים בממוצע
(מדובר על ארה''ב).
בשנת 2020 מחירה של חבית דלק צפוי לעלות 450 דולר,
מה יהיה על התחביב שכל כך יקר לנו? האם הרכבים שלנו
ימלאו אולמות במוזיאונים, יהפכו לפסלים סביבתיים ויעדרו לגמרי מהכבישים?
הלוואי ואתבדה!
ותחשבו על זה...
נעשה הסבה לגז ואז נגיד לאישה שאנחנו מוותרים על החמין השבת וניסע למפגש
וברצינות, לא רכבי האספנות הם הבעיה, גם ככה זהו תחביב לא זול בכלל, אלא העובדה שבכל רכב על הכביש שיכול בקלות להכיל 5 נוסעים יושב נהג לבד וברכב לידו יושב השכן שלו מהבניין ממול ושניהם נוסעים לאותו כיוון.
חוצמיזה חוסר הנוחות בתחבורה הציבורית וזו התוצאה