חלי

דיברתי אתו שוב. הוא מוסר שהוא אכן קצת הגזים. אין לו בעיה גם עם מכוניות קצת יותר ישנות, אבל עדיף כמה שיותר חדש. הספורטיביות גם לא קריטית- הוא בסה"כ מחפש אוטו חזק, מהיר ומהנה. מה המלצותיכם?

תקציב- 50,000 ש"ח. דרישות: ידני אוטו מהיר וחזק ככל הניתן. אוהב לנהוג, פתיחות, מהירות. מחפש נוחות. אמינות- אין לו בעיה עם צרפתיות, אבל מעדיף מכונית כמה שיותר אמינה (היה עד עכשיו בעליה של גולף) המכונית חייבת להיות חדישה יחסית- משנת 99 והלאה. מראה- קומפקטית קטנה. מה אתם ממליצים לו?

תודה על התמונות יותם

ח"ח על הקישור. התלהבתי מה-106 GTI הצהובה/ כתומה. מעניין אם זה צבע מקורי

וואי, אני מסמיקה לא הייתי מודעת לזה שעודדתי אותך. בכל אופן, שיהיה המון בהצלחה והנאה

מזל טוב ובהצלחה בתפקיד.

נסיעה טובה. תעשה חיים

תחסום את השולח.

יום הולדת שמח :smilecol:

דיברתי עם הפחח, ואין מצב שזה נפל לדעתו. דיברתי גם עם ג'אן חלפים (אלה שמוכרים לפיז'ו את החלפים), ועולה 207 ש"ח. למישהו יש שמות וטלפונים של פירוקיות/ חלקי חילוף משומשים/ כל מקום שבו אפשר להשיג פס מקורי במחיר נורמלי יותר? מנסים להשיג לי בטייבה וטירה, אבל זה יקח כמה ימים...

תתחדש!!!

מאחורי מושב הנהג, יש פתח שממנו אפשר להכניס אותו בפנים (ולא מתחת). אולי לזה TURBOMAN התכוון

מה שמעצבן הוא שכל חודש יש כמעט אותו דבר ב"מאה המכוניות הטובות בעולם". דווקא על הפלוריאל הייתה כתבה מחמיאה בגיליון יולי של קאר עם כותרת מעניינת... "at last! a cit roen worth looking at" 911 טורבו ראשונה.

גיא, יש גבול... לא נראה לי שהשם של הרחוב יעזור כי זה אזור שקט. הרחוב נקרא משה שרת, חניתי ממש ליד הגן שעשועים עוד כשרואים את הרחוב החוצה משם (אחרי הפניה ימינה מעמרמי). בדיוק בין רוטשילד להרצל. אם כבר הסבירות גבוהה לגניבה, מוזר שלא לקחו לי את הרדיו דיסק ושום דבר אחר.

כל מי ששמע שהפס נעלם אחרי כמה ימים של פחחות חושב שכנראה הפחח לא הדביק אותו נכון ואולי בכלל נפל ולא שמתי לב (לא שהגיוני שאני אחנה ולא אשים לב שהפס לא נמצא כאשר הוא בצד הנהג). האם לדעתכם להאשים את הפחח? במוסך שרודר הפס עולה 200 ש"ח+ כ- 50-40 ש"ח על עבודה. אין לי מושג.

אתמול בשעות הצהריים חניתי לכמה דקות ברחוב צדדי ליד גן שעשועים בכפר סבא. חזרתי אחרי כמה דקות, וחשכו עיני- פס הקישוט מהדלת השמאלית האחורית נעלם! בהתחלה חשבתי שאולי נפל איכשהו, אבל כמובן שלא נמצא באזור. אנשים בפארק גם לא ראו שום עדות לתלישה של הפס. זו הדלת שבה נעשה התיקון צבע ופחחות, ויתכן ופס הקישוט שם היה חלש יותר מבשאר הרכב. לדעתי הפס נגנב ולא נפל. קודם כל, מה לדעתכם יכול לגרום לחלאות לרצות פס קישוט של 106? דבר שני, איפה משיגים פס קישוט בזול (או האם מוכרים רק במוסכים מורשים) ומה העלות הצפויה? האם פונים לחנויות לחלקי חילוף או שמא למוסכים?

אני מוסיפה 5%-10% להמלצות היצרן ובודקת מאוחר יותר כשהצמיג קר. יוצא לי די מדוייק ככה.

מומלץ לעשות כל פעולה (שטיפה, פוליש ווקס) בצל. הווקסים של turtle wax ו-carplan טובים. הראשון עולה קרוב ל- 30 ש"ח, והשני יקר יותר משמעותית (לפחות 60 ש"ח). לגבי שמירה על צבע הרכב- יש את מחדשי הצבע כגון קולור בק של turtle wax וחומר שראיתי השבוע שעובד מצוין- turtle wax color magic בצבעים (בוחרים את הצבע המתאים לפי צבע הרכב).

אכן אם כל מי שיש לו 106 יגיב לשרשור, זה יהיה מאד ארוך... יש לי את הכבוד להיות המתפקדת הראשונה

ראשית, סופסוף תיקנתי אתמול את המכה בדלת שמאל (הבייבי נקנתה אתה). עכשיו הבייבי נראית פשוט חדשה, ולא נותר לי אלא להמליץ בחום על הפחח יגאל, חבר של אייל פולו מהפורום, ממוסך רפי ובניו באזו"ת ישן נתניה היום סגרתי 5,000 ק"מ עם ה- 106. זה המון ק"מ בהתחשב בכך שעוד כמה ימים יש לי אותה חודשים, ובנוסף מתקרב יום השנה לתאונת טוטאל לוס עם המולטיפלה של הוריי. אני כותבת פה דברים שמאד קשים לי, אבל אני מרגישה שכאן, בפורום שהוא מין בית שני, מקום מתאים לפרוק. אחרי התאונה היו לי תקופות מאד קשות מנטלית. אני, שמוטוריקה היא (כמעט) כל עולמי, הרגשתי שבבת אחת איבדתי את היקר לי (במיוחד כשלא התאפשר לי להמשיך לנהוג במכוניתם החדשה של הוריי). לפני כמעט חודשיים היה אחד הימים המאושרים בחיי. קניתי מכונית פרטית שלי, בלי שום קשר להורים, וחזרתי לאחר תקופה של חודשים רבים לנהוג באופן קבוע. היה לי בהתחלה קשה. הייתי היסטרית מכל דבר קטן בכביש, לקח לי זמן להתרגל ולהירגע מחרדות. אני עדיין מאד חרדה, וזה אמור לעבור עם הזמן. בעקבות התקרבות יום השנה הראשון לתאונת הטוטאל לוס (ב- 29.6), החלטתי שהגיע הזמן להתמודד עם הטראומה ולחזור למקום התאונה. עד עכשיו פשוט די דחקתי את העניין, והעדפתי שלא לראות את המקום המקולל ההוא. לאחרונה הגעתי למסקנה ש"שיחזור" פחות או יותר של הנסיעה ההיא יוכל אולי להועיל לי בקבלת מושג איך, למה ומה בדיוק קרה שם. התאונה התרחשה בכביש 85, בפניה למחצבות עמיעד ליד צומת עמיעד, קרוב לביתו של רועי מהפורום עם ה- 307XS (הידוע בכינויו roee ואשר משרת בימים אלא בצה"ל). צלצלתי אליו בספונטניות כמו אז (ביום התאונה), עדכנתי אותו בהגעתי וקבענו להיפגש באזור למחרת (יום שבת). החלטתי לצאת לצפון לבדי כפי שהיה ביום התאונה, וכדי לא לעשות לעצמי פאדיחות במקרה שיהיה לי קשה רגשית במקום התאונה. בלילה שלפני היה לי מאד קשה לישון. המתח כנראה עשה את שלו. אז אחרי שקמתי ב- 4:30 בבוקר ולא הצלחתי להרדם שנית, יצאתי לדרך מוקדם. נסעתי בדיוק באותו מסלול שבו נסעתי לפני שנה. הנסיעה הייתה בקצב מאד רגוע ומנהלתי. עצרתי בצומת גולני בדיוק כפי שהיה אז. חששתי מאד מהמשך הדרך מכיוון שהייתי בדיוק כרבע שעה נסיעה ממקום התאונה. נזכרתי איך לפני שנה צלצלתי לרועי בדיוק בצומת גולני, והטלפון הבא היה כבר לבשר על התאונה. אחרי כמה דקות, חזרתי לאוטו והמשכתי במסלול בכביש 65 צפונה. הגעתי לכביש 85, הכביש שבו הייתה התאונה. ככל שהתקרבתי עקבתי מבלי משים כמה שיותר במד מהירות. מי שזוכר את סיפור התאונה פחות או יותר, יודע שהיא התרחשה אחרי חשש לשלילת רשיון בעקבות נפנופים של שוטר (לייזר?). הגעתי לפניה ההיא של התאונה, ופתאום ירד לי האסימון. התאונה התרחשה בפניה שמאלה למחצבות עמיעד (סמוך לצומת עמיעד). השלט לפניה נמצא ממש מטר לפני הפניה. לא היה לי כל סיכוי לתכנן מראש את הפניה הזו מבלי להכיר אותה. גם הפעם כמעט פספסתי אותה. נסעתי ברברס כמה מטרים (כמובן לאחר בדיקה מדוקדקת של התנועה) על מנת לא לפספס אותה. אם לא הייתי יודעת היום מראש בדיוק מה אני מחפשת, בחיים לא הייתי רואה פניה זו. זה לא שאני מאשימה מישהו/ משהו מלבד עצמי במקרה (ויש לי עדיין רגשות אשם מאד קשים), אך קל יותר לקבל דברים כשדברים מובנים יותר. אחרי שפניתי שמאלה בפניה שבה עפתי לתעלה, עצרתי בצד ויצאתי מהאוטו. התחלתי לבחון את הפרטים (באור יום, בשונה משעת הערב המאוחרת בה התרחשה התאונה). התעלה הייתה די דומה, אך עם שינויים קטנים. הפעם היה קצת יותר קל להשתחל ולצאת ממנה מבלי סיבוכים מיותרים, וגם שולי הכורכר משום מה היו רחבים בהרבה. נכנסתי לתעלה, שחזרתי במוחי את הפניה והבלאק אאוט שהיה לי בשניות שבהן עפתי לתוכה. עכשיו כשהסתכלתי על זה באור יום, הייתי פשוט המומה מהעובדה שיצאתי משם כמעט ובלי פגיעות. מי שרואה את המקום יתקשה להאמין שבתאונה כזו יצאתי עם איברים שלמים. כנראה שהיה לי המון מזל באותו היום, או שהגורל רצה אחרת. הרבה דמעות נשפכו בשנה האחרונה, ודווקא במעמד הזה של המצאות במקום התאונה, הרגשתי הקלה. המחשבות על זה שאני עומדת במקום בו הייתה לי תאונה ששינתה את חיי משמעותית, ולא הכל נורא כל כך. למעשה, אני אפילו רואה את הצדדים היותר טובים שיצאו מזה ושבחיים לא הייתי לומדת בדרך אחרת: היום אני בוגרת יותר על הכביש, שקולה יותר ונוסעת בצורה שונה וזהירה בהרבה. היום אני בעלת רכב ששייך לי אישית ובלעדית, ולא איזה אוטו של ההורים שאפשר להתחרע בו בלי חשבון. היום אני מעריכה דברים שבחיים לא הייתי מעריכה. ההתנסויות הקשות שהיו לי בחודשים הארוכים מאז התאונה חישלו אותי. אחרי המחשבות והמסקנות, הוחלט להמשיך בנסיעה. המשכתי בטיול נהיגה צפונה לכבישים הבאמת טובים. נסעתי בכביש העובר את צפת וראש פינה לכיוון כביש הצפון. כשהתחילו הסיבובים המפותלים לקראת הר מירון, כיביתי את הרדיו ופשוט התרכזתי כולי בנסיעה. הבייבי הייתה פשוט מקסימה. הגיבה מיידית, לקחה קווים כמו שצריך ואני פשוט אוהבת אותה כל רגע. אמנם היו קטעים עם קצת חוסר כוח מורגש בהאצות, אבל לא משהו שמפריע בצורה קריטית. הסיבובים התחילו כסיבובים מהירים והמשיכו בהרבה הרפינס ו- S. בכביש הצפון יש גם חלקים ארוכים ישרים עם גלים גבוהים, והייתי מגדירה אותו כאחד הכבישים היותר מהנים שנהגתי בהם. בצומת כח (קצת לפני קרית שמונה) חזרתי דרומה בכביש 90 לכיוון הכנרת. אמנם קצת משובש בתחילתו ובעל סכנת החלקה בחלקו, אך גם כן כביש מהנה מאד. לפני כשנה וחצי גם עשו בקטע ממנו נסיעות הלוך ושוב. כשהגעתי לאזור הכנרת רועי חזר אלי בטלפון, ואז התחיל הקטע הכיף עם אחד הנהגים היותר טובים שהכרתי. עשינו סיבוב אחד באוטו של השני, ואחר כך נסענו ב- 307 שלו לרמת הגולן לעוד כבישים מדהימים (במיוחד הכביש ליד גונן). בדרך חזרה מהצפון עצרתי בחיפה, וירדתי לראשונה בדרך פרויד המדוברת. לא התלהבתי בכלל מהסיבובים. היה יותר מפחיד ממהנה. לסיכום, יום שבת האחרון היה יום עם הרבה חוויות, לקחים ומסקנות. אולי יום אחד אני אזכר בימים האלה ואצחק על איך לקחתי הכל בצורה כל כך קשה. ברכת נסיעה טובה ובטוחה לכולם.

מזל טוב

אני אישית לא סובלת את תוכנת TRILLIAN. אין שם היסטוריה, יש שם בעיות חיבור לחלק מהתוכנות (כגון AOL MESSANGER) והממשק לא נוח. גם לי היו מיליון בעיות עם האייסיקיו. אני פשוט משדרגת לגרסה "בטוחה" (לא בטא)

פעם בכמה שעות בעבודה (תלוי במידת הלחץ/ שיעמום וכו') וכמעט בכל גלישה באינטרנט אני נכנסת לפחות פעם אחת.

לגבי כיסויים- מומלץ לקנות מחנות המפעל של "רפיד". מודיעין 6 פ"ת. יש שם גם כיסויי בד להגנה מפני השמש (הבייבי שלי חונה במקום מלא אבק הרבה שעות, והכיסוי בהחלט עוזר הרבה), ויש את הכיסויים לכל השנה. שנה אחריות על הכיסויים, והמידות לפי דגם הרכב (יש טבלה עם התאמה של סוג הרכב למידה)

קצה שלדה קדמי, מים ירוקים חובה לבדוק.(אם יש הסטוריית טיפולים מה טוב). אמנם יש לי XR (דור שני) ולא XS דור ראשון כמו שאתה מחפש, אבל הן לא כאלה שונות. צריכת הדלק מאד טובה. אמנם לא בדקתי, אבל אני משערת שזה פחות או יותר מה שהרמן אמר. לדעתי היא מאד מהנה לנהיגה. מאד נוחה ומתקשרת. משדרת הכל ופשוט... מקסימה. כבר עברתי עם הבייבי קרוב ל- 4K בחודש וחצי (אין לי מושג איך...) ואני פשוט מתאהבת בה יותר מיום ליום. היא לא כזו חזקה, אבל בשביל מי שלא מחפש פתיחות ומהירויות מאד גבוהות- היא בהחלט מספקת. לדעתי כדאי לבדוק לפני הקניה שהוחלף בה בזמן כל מה שהיה אמור להיות מוחלף לפי הוראות היצרן (לדוגמה טיימינג ומים ירוקים...). לבדוק גם שמכלולי המנוע תקינים- להתרחק מאחת שעברה אוברול/ ראש מנוע/ בריחת קומפרסיה.