gibsonlp

בעוד שעה-שעתיים אני שולח את הפקס למחלקה הטכנית של צ'מפיון (הבחורה שם הייתה נחמדה באופן יוצא דופן לחברה הזו...) היא אמרה שאני יכול לברר על יותר ממידה אחת (במידה ואי אפשר לאשר את המידה המבוקשת) האם 225/55R16 גם כן בא בחשבון? תודה לשניכם.

תודה! אתה מדבר על משה שמעוני?

בוא נראה לרשימה המלאה של המוסיקאים שמשתמשים בגיטרות 12 של ריקנבייקר: http://www.rickresource.com/rrp/twelveartists.html חוצמזה - מי אמר שאין לי חומר מקורי...? הברון האדום - כבר כתבתי למעלה - 2 המיתרים הראשונים (מי וסי) מצוותים למיתרים זהים, ה 4 האחרים (סול רה לה ומי) מצוותים למיתרים באוקטאווה אחת למעלה מכוונים אותים כמו כל גיטרה - משמיעה או עם טיונר.

תודה, מה הכוונה איך מכוונים את זה???

תודה. אני אברר האם אפשר לאשר מידות כאלה... kompy?

נו, באמת ברור שאני לא תמיד מצמד את הדוושה לרצפה, לפעמים יש מצבים (השתחלות, סתם להראות לחבר שהאוטו סוחב וכו'...) לגבי הצמיג - מדובר על מישלן פיילוט פרימסי. השאלה הגדולה היא - האם כדאי להחליף לצמיגים וחישוקים באותה מידה אבל קלים יותר ע"מ לקבל משקל קל יותר או להגדיל ולהנות מיותר שטח מגע של גומי ורצפה (בהנחה ואני לא מוסיף משקל) תודה.

Racepak - אתה כנראה אף פעם לא החלפת מייתרים לRickenbacker. בניגוד לגיטרות 12 עם headstock ארוך - בRickenbacker הHeadstock הוא בגודל סטנדרטי. בנוסף לסט מפתחות ה"רגיל" יש סט מפתחות שדומה למפתחות של גיטרה קלאסית, אבל - מתאמי חוזק החלק האחורי של אותם חריצים סגור (בקלאסית הוא פתוח משני הצדדים) מה שאומר - השחלת מייתרים מסובכת יחסית לאלו שהולכים על הראשים האלו. אילו מייתרים הולכים לשם? שאלה מצויינת! בשלושת המייתרים העליונים המייתרים ה"רגילים" נכנסים למפתחות ה"רגילים" ואילו המייתרים הנוספים (אלו שנמצאים אוקטאווה למעלה) נכנסים לראשים ה"קלאסיים" בשלושת המייתרים התחתונים זה בדיוק הפוך. כמו כן - צריך להזהר כי המיתרים שהולכים לראשים ה"קלאסיים" של הסול והרה משפשפים את הסמל של Rickenbacker אם לא מגלגלים אותם לכיוון החלק החיצוני של הheadstock. מכוון שיש מתח של 12 מייתרים על הצוואר ולא של 6 (כ20 ק"ג של מתח יותר מגיטרה רגילה) הצוואר מכוון בצורה כזו שאי אפשר לחבר מייתר אחד ולכוון אותו, אפשר לכוון רק כשכל המייתרים מחוברים ומתוחים יחסית (הaction נמוך יחסית בגיטרות האלה) ועוד לא הגעתי לTailpiece שבעל חריצים במקום חורים (מה שאומר שמייתרים יכולים ליפול אם אין עליהם לחץ תמידי). בקיצור - גיטרה נהדרת מבחינת סאונד וplayability, אבל קשה מבחינת תחזוקה. היא כנראה מקבילה ל Ferrari מהסיטקסטיז... אקזוטית אבל מבלה הרבה במוסך כיאה לאיטלקיות בני - תודה עריכה: הוספתי תמונות להמחשה http://rickbeat.com/modelslibrary/61012/61012hd1.jpg http://www.robwesley.com/guitars/listings/Rickenbacker%20330%20FireGlo%2012-string%201999/AUT_8630.jpg

9 אחוזים מ1600 זה 144 שקלים, לא מעט - אבל לא 500.

יש הבדלי גובה מזעריים (עוביי מייתר שונים, שחיקה של האוכף וכו'...) עובי הצוואר רגיל לחלוטין, הוא מחוזק בrod כמובן, כמו רוב הגיטרות בעלות מייתרי ברזל.

SVT: המוסטנג הייתה באמת כ"כ נוראה... היא V6 למיטב ידיעתי. רשמתי את עלות הטיול הודעה אחת מעליך - קצת יותר מ13K דולר. אור: תודה.

תודה. המי והסי הם זהים לחלוטין הסול, רה, לה, והמי העליון - מיתר נוסף= אוקטאווה אחת למעלה. מצ"ב תמונות קצת יותר איכותיות (מהיום שקניתי אותה, קצת בלחץ זמן של הטיסה מLA לNY) היה חסר מיתר, ידוע, הוחלפו כולם (הליך ארוך... אלוהים ישמור. בגיבסון שלי לוקח לי 6-7 דקות להחליף מיתרים, פה לקח לי יותר משעה וגם אז התייאשתי ונסעתי לחבר שלי שמחזיק גיטרת 12 של ריקנבייקר כבר 15 שנים). http://gil.disatnik.com/rick/img_4781.jpg http://gil.disatnik.com/rick/img_4782.jpg http://gil.disatnik.com/rick/img_4783.jpg http://gil.disatnik.com/rick/img_4784.jpg http://gil.disatnik.com/rick/img_4785.jpg http://gil.disatnik.com/rick/img_4786.jpg http://gil.disatnik.com/rick/img_4789.jpg שים לב שהמיתרים פה מותקנים לפי ה"סטנדרט" ולא לפי ה"Rickenbacker way". שם יש לשים את המייתרים הנוספים מתחת לרגילים.

היי חברים, אין צורך לקנא - הטיול הזה מורגש יפה מאוד בחשבון הבנק שלי... (עלה לנו קצת יותר מ13K דולר... לא כולל קניות והגיטרה...) בכל מקרה - מבחינת נוחות האודי דווקא הייתה טובה יותר - הכניסה והיציאה מהיגואר קצת לא נוחה ואף קרעה לי זוג מכנסיים... למרות שההגה עולה כאשר מוציאים את המפתח ע"מ לאפשר יציאה נוחה יותר. כמו כן - מאחורה אין מקום, באודי היה צפוף מאוד מאחורה, ביגואר פשוט אי אפשר לשבת כי הכסאות הקדמיים פשוט נוגעים בספסל האחורי... מבחינת פנים הרכב - על טעם וריח - אין מה להתווכח. בכל מקרה דיברתי על הרגשת האיכות. ולא על היופי. את רוב הרכבים ניתן להשכיר מגיל 21 עם תוספת תשלום, אני לא בטוח לגבי היגואר, ייתכן ושם אי אפשר לשלם "קנס" על צעירות וחובה להיות בן 25.

ישי - הלוואי, יש אובר ויש דאגות...

אלון - על חתונה לא מדברים ג'י הכחולה - תודה, היא גם אופה. אני גם מקווה לא לבייש אם כי 12 מיתרים זו טכניקה שונה מ6 מיתרים. אז במידה מסויימת אני "מתחיל".

מנהלים... מתפתח פה גנון...

וואי, אני בשוק - לא הכרתי את הבחור אבל אני עדיין בשוק. ואני עוד פתחתי threads "שמחים" בימים כאלה... משתתף בצער המשפחה. שלא תדעו עוד צער. אני מקווה שהגנב ומשפחתו יסבלו כמו שהמשפחה של אבי סובלת.

מתעלק על הthread: אני מתכנן בקרוב להחליף ארבעה צמיגים (הגיע הזמן, הם עברו 70,000 ק"מ וכבר מתחילים להראות סימני שחיקה...) מכוון שהמידות הנוכחיות(205/55/16) לא מסתדרות טוב עם המומנט של האוטו (האוטו חופר בראשון, שני ואם יש קצת מים אז גם בשלישי ולפעמים ברביעי...) חשבתי להגדיל קצת את המידה. פה הבעיה - המידה היחידה שמותר לי חוץ ממה שמגיע עם הרכב היא 225/45/17 אני לא מעוניין להעלות את המשקל הבלתי מוקפץ, האם יש טעם בכל זאת להחליף? האם זה סביר שאמצא חישוק קל יותר מהסגסוגת של אודי ואפצה ע"י כך מול המשקל? תודה.

כחלק מהשלל שהבאנו עמנו מארה"ב חברתי החליטה להגשים לי חלום ישן ולקנות לי את גיטרת החלומות שלי. תמיד רציתי ריקנבייקר 12 מייתרים כמו של ג'ורג' האריסון זצ"ל, לפני כמה חודשים הזמנתי את הre-issue החדש (360-12C63) אבל אני ברשימת ההמתנה הארוכה (כשנתיים) בסיבוב שעשינו בSunset blvd בLA מצאנו אחת מדהימה. לא re-issue כי אם מקורית מהסיקסטיז!!! כמעט בכיתי שהחזקתי אותה ביד וניגנתי עליה. Rickenbacker 366/12 משנת 1967, מדובר על דגם נדיר שלא ייוצר בכמויות רבות עם מסרק מיוחד שנועל את המייתרים הזוגיים ע"מ להפוך את הגיטרה ל6 מיתרים. to make a long story short - חברתי קנתה לי אותה ליום-הולדת (האמת שזו מתנה ל5 ימי הולדת האחרונים בהם היא לא קנתה לי כלום), עדיין - לא מעט, כמעט 4K, דולר... בכל מקרה, קבלו אותה - יחד עם האחיות הוותיקות במשפחה: (הימנית הקיצונית)

פשוט מדהים, הרבה זמן לא צחקתי כ"כ. בכל מקרה, במילה אחת: למה?

עמית - לא אהבתי את הנימה המזלזלת. אני לא נהג שטח ולא מתיימר להיות אחד כזה, אחי הגדול ניצח את ראלי הנגב שלוש פעמים ברציפות החל מ92 או 93 (לא זוכר בדיוק) כאשר הוא היה בצוות הראשון שיצא עם הסופה ולאחר מכן על אופנוע. הוא פחות או יותר הנהג שטח הכי טוב שיצא לי לראות... הוא זה שהסביר לי פעם בדיוק למה אוטומאטי עדיף בשטח, גם אני חייתי באשליה שידני עדיף בכל מצב.

ועוד קצת... בנוסף - בונוס קצר: נהג מסכן שהחליט "לטפס" על סלע. עזרנו לו יחד עם עוד כמה אנשים לרדת...

עוד תמונות...

חלק שני - ווגאס ב12 לאוקטובר יצאנו מווגאס. לקחנו מונית מהמלון לנמל התעופה שם הזמנתי מהארץ שובר להשכרת מוסטנג קבריולט. אחרי הS4 ידעתי שהמוסטנג לא תהיה אותו הדבר, אבל אמרתי "עולה פי 3 מאקונומי, 4 ליטר, גג נפתח, מה כבר יכול להיות רע?" טעיתי. המוסטנג אפילו לא התקרבה לאודי. בכלל, אפילו לא בכאילו. נכנסנו לאוטו וכמעט הקאתי על הדשבורד. רמת גימור עזתית משהו וידית הילוכים או-לה סובארו DL שנת 80 (ויסלח לי מקיוסי אבל גם כבודו לא היה משלם $780 בשביל שבועיים עם DL שעושה 22 מיילים לגאלון בכביש מהיר...) זוגתי הסתכלה עלי במבט זועף "שלא תעז, לא מעניין אותי - אני לא מחכה שוב בתור של הרץ". "טוב", אמרתי, "כנראה שעם 'זה' ניסע שבועיים". פתיחת הגג מבוצעת בצורה חצי ידנית - הנעילה ופתיחת הנעילה הן ע"י ידיות מעל הקורות הקדמיות. "נו, שוויין" אמרתי, "כמה כבר נפתח את הגג" (לא היו לנו הרבה הזדמנויות בפלורידה "מדינת השמש") נסעתי בדרכי החוצה מהחניון ואחרי כמה עשרות מטרים פלטתי בייאוש "בזה אני לא נוסע שבועיים. נקודה." חברתי לא הגיבה וקיבלתי את שתיקתה כהסכמה, וכמו שיצאנו (עוד היינו בחניון של הרץ) ככה חזרנו, החניתי ברוורס ויצאתי מהאוטו. ניגשתי לדוכן של הרץ, הנחתי את המפתחות ואמרתי לפקידה "I am sorry, but I am not going to pay for this car". היא הביטה בי במבט מזוגג ושאלה אותי "למה" - אמרתי לה שהאוטו ממש מזעזע ולא הגיוני שנשלם עליו כל כך הרבה. לא נתתי לה אפשרות להוסיף מילה ופלטתי - "מה הן אפשרויות השדרוג שלי? אפילו בתשלום". היא מנתה מספר רכבי "נהדרים" לנהיגה (הסברתי לה שאני אוהב לנהוג וזה חלק מהטיול שלי...) כגון קאדילק דה וויל וכולי. "We also have 3 types of jags outside, all 3 are $30 extra per day". "אוקי" אמרתי בנונשלנטיות, אפשר לראות אותן? ניגשתי לחניון, מה היה לנו שם: אס טייפ - גדול לי מדי אקס טייפ - נראתה משעממת ואז ראיתי אותה, היא ניצנצה לי עם הbadge מקדימה עליו רשום "Jaguar 4.2 Litre". "כזה" שאגתי, "כזה אני רוצה!" (סדרן הרכבים הסתכל עלי וחשב שאני משוגע...) הייתה זו XK8 קבריולט יפיפיה, ישבן סקסי ומדהים, פרונט שלא משאיר הרבה מקום לספק אודות כוונת המשורר שעיצב את האוטו. חזרתי לדוכן ואמרתי לנציגה, "אני רוצה את ה "XK8 "אה, את הקבריולט V6, יפה, טעם טוב" "V8 ..." אמרתי, "אבל מי סופר" "יש לכם כזה בידני במקרה?" (החכמתי מהS4). "ידני? אני לא חושבת, אני אשאל את האחראי כי לי רשום שהכל אוטומאטי". הגיע האחראי ואמר שאין, לא היה ולא יהיה ולמה אני בכלל רוצה ידני. "הרבה יותר מהנה" עניתי, "כיף?" שאל הבחור "ממתי ידני יותר כיף מאוטומאטי?" שתקתי, הבנתי שאין ידני ואין טעם להסביר לבחור מה טוב... בסוף גם הוצאתי שדרוג במחיר זול יותר (20 דולר במקום 30). אני לא יכול להסביר כמה שהיגואר מדהימה, לא מעניין אותי שהיא תוכננה במאה הקודמת, לא מעניין אותי שיש לה רק 294 סוסים, לא מעניין אותי שהיא לא Quattro. בתור חובב גרמניות אני לא מאמין שאני אומר את זה אבל אם חשבתי שנהניתי באודי - היגואר הייתה מדהימה כפליים ויותר, כל כך הרבה fun בנהיגה מעולם לא היה לי. צמיגי 255 מאחורה שמחבקים את הכביש יופי, ממש הרגשתי את הצוואר שלי מושך הצידה בפניות, Quattro או לא - הbabe הזו פשוט לא רוצה להפרד מהכביש. מנוע מדהים (אגב, במוסטנג האדומים היו ב5.5K סל"ד, כמעט כמו הדיזל שלי רחמנא ליצלן) שחובב מאוד את איזור ה6000 סל"ד. העיצוב בפנים גורם לאודי להרגיש כמו יפנית זולה. גג נפתח שמתפקד בנסיעה איטית. התחלנו את הנסיעה מווגאס לdeath valley. בdeath valley יש כביש אשר נקרא "Artists drive". מדובר בכביש חד סטרי שנוסע בין ההרים ומספק נוף נהדר לצילום. הכביש מלא בDips, אלו ירידות ועליות מאוד תלולות. למעשה - לרכב ארוך מ9 מטרים אסור להכנס לשם. ניתקתי את הבקרות שהתערבו לי בכל פעם שניסיתי קצת לזרוק ישבן ונסעתי! היה פשוט מדהים! בחיים שלי לא נסעתי כ"כ הרבה הצידה! אמנם הרכב היה אוטומאטי אבל בניגוד לאודי - כאשר מעבירים הילוכים ידנית התיבה לעולם לא מתערבת, הגעת למנתק? תשאר שם. כ"כ הרבה כוח, כ"כ הרבה דיוק בהגה (אין לי מושג אם ההגה חשמלי או לא, אני יודע דבר אחד - סוף סוף הבנתי מה זה תקשורת הגה...) כמה ימים אחרי זה, בעליות והירידות של הסוקויה והיוסמיטי נסענו עם גג פתוח והיה פשוט מדהים לשמוע את שאגת הV8 בלי גג עם ריח נהדר של יער , 5 מעלות בחוץ, מזגן על חימום מירבי וכסאות מחוממים עם היגואר נסענו לא פחות מ2600 מיילים מהנים עד דמעות, אפילו זוגתי שתחייה אמרה שהיה שווה את ההפרש (לא האמנתי שהיא תגיד את זה). מזל שנהנינו מתנאי השובר, היגואר בד"כ מוגבלת ל100 מיילים ליום, אנחנו קיבלנו אותה ללא הגבלת ק"מ אפרופו מיילים - הכבישים בארה"ב (לפחות ב3300 מיילים שאנחנו נסענו) מ-ח-ו-ר-ב-נ-י-ם. 80000 נתיבים לא הופכים כביש לכביש טוב. חלק מהכבישים הקטנים בהרים היו לא רעים, הכבישים המהירים היו מחורצים לאורך ולרוחב. רוב הכבישים המהירים בהם נסענו גרמו למפגעי מע"צ להראות כמו כביש 6 לידם! - תחשבו על זה בפעם הבאה שאתם אומרים "כבישים נהדרים כמו באירופה או ארה"ב"... תודה על הקריאה, שמחתי לשתף.

אהבתי את הקביעה החד משמעית והמלומדת... גיר אוטומאטי טוב יותר בשטח מכוון שממיר המומנט מונע העברת כוח חריפה מדי לגלגלים מה שיכול להוביל לאיבוד אחיזה בתנאי שטח קיצוניים (עליה, חול במידה והיית מספיק דביל להעצר על דיונה... ). ישנם עוד ייתרונות - את זה ספציפית אני מכיר.

זה נחשב כרכב יחסית יקר להשכרה, שילמנו $850 לארבעה ימים כולל כל הביטוחים, מיילים ללא הגבלה ונהג נוסף ($50 ממש גנבים!) בפלורידה לוחית זיהוי קדמית היא לא חובה (בקליפורניה ונוואדה היא כן חובה) בשמחה, אבל זה ייקח קצת זמן גם ברכב השני שהשכרנו היה ניתן לתפעל את הגג במהירות קטנה מ10 מיילים לשעה. בקרוב חברה שלי לא הפסיקה לצחוק עליהם. האמת שראינו שמש לאיזה שעתיים