אלון. אם תתבונן לרגע במכלול ההלכתי של הרב המנוח, מנקודת מבטו של הבחור הדתי הממוצע (לא חרדי, אל דתי לאומי) ועל כל פסיקותיו, על השיעורים שהיה נותן ועל דרכו בדיבור (אני לא מדבר על חריגים כמו שריד ושאר מריעין בישין) היית נוכח לדעת שהרב המנוח היה איש נעים הליכות, חכם מאוד וגדול מאוד בתורה.
אני, כדתל"ש, שהרב היה הבסיס לכל הליכותיי בתורה ובהלכה מרגיש שהרב הוא הרב הפרטי והאישי שלי. ככה כל אחד אצלנו (וגם חילוניים לידיעתך) מרגיש. לכן, היום כשהגיעה בשורת האיוב על פטירתו מן העולם של המנוח, לא הצלחתי לכבוש את יגוני, והדמעות החלו להציף את עיני עד לשעת כתיבת שורות אלה.
אין מרגוע לנפש כאובה על לכתו של מורנו ורבנו הרב חיים עובדיה יוסף.
את כל ההכפשות וההעלבות, אתם יכולים לפרסם. אבל האמת ידועה בלב כל אחד שהכיר את הרב בין אם באופן אישי או לא, והיא הקובעת. אני רואה את כל ההשמצות, ואני חייב לציין שחלקן אפילו מבוססות על דברים שהרב אמר בחייו. אבל במותו של כל אדם, סופדים לו על דבריו הטובים, אפילו עבריין. אז בבקשה, תדחו את המילים הקשות עד לאחר השבעה.