רוןS

הכבוד של המצרים. אחרי שהוחלט שאריק שרון ירחיב את ראש הגשר לכוון איסמעיליה, סוללות התותחים וחיל האויר התחילו לכתוש בארמיה 2 ואריק התכונן להכנס לעיר, מג"ד הקומנדו שהגן על החלק הדרומי ביקש אישור לפוצץ את תעלת המים המתוקים להציף את האזור ולהקשות על התקדמות השריון, ולא קיבל, מחשש שיגרם אסון הומניטרי, בסוף עקב המצב הנואש הוא פיצץ, הציף את דרכי הגישה לעיר ומנע משרון לבצע טעות יקרה. זה בצפון. לחלק הדרומי היו מיועדות אוגדות אדן(162) לכתר את ארמיה 3, קלמן מגן(252) ליצב את קו הגבול לצד מערב, חטיבה של פינקו שפשטה והשלימה סגירת החלק הדרומי עד רכס העתקה, ופלוגות חיר שסייעו לטהר/להשמיד בסיסי טילים(פרחים). XX-אוגדה,דיויזיה X-חטיבה,בריגדה קיסינג'ר דאג לאינטרסים של אמריקה, ז"א לנסות לדחוק את הרוסים ממצרים. הרוסים תכננו מלחמה יפה, המצרים לא הצליחו לבצע ואחרי שניצבו בפני קטסטרופה רצו לבכות למוסקבה, צה"ל היה חייב למשוך זמן עד להשתלטות מלאה על השטח, הרוסים איימו להתערב והעוגה של קיסינג'ר עמדה להשרף. ... בתחילת המלחמה מצב הרוח הכללי היה שפוף. כשהמומנטום התהפך צה"ל יצר ראש גשר והתחיל להעביר טנקים לגדה המערבית, גולדה הודיעה בנאום נחמה לאומה "ברגע זה פועל כח מיוחד בצד המערבי של התעלה.." טעות חמורה. ברגע שהמצרים הבינו את המשמעות ואיתרו את האזור החלה הרעשה כבדה.

איפה רואים את נוסח ההצעה המקורי ? זו הצהרה של שני שקרנים(פוליטיקאים). וממתי שוברים כלים אם ההצעה הראשונית לא מתאימה ? בסופו של יום סאדאת הגיע לכנסת וחתם על ההסכם שמחזיק מעמד לתועלת שני הצדדים עד היום. דיבורים לחוד ומעשים לחוד. *** המצרים ספגו אבדות כבדות בנפש ולא לראשונה. גם הכבוד נפגע כשנזקקו להפסקת אש בחסדי המעצמות. אני מניח שלא נעשתה פעולה חינוכית ע"י השלטון לקרוב לבבות בין מצרים לישראלים. . אחרי המלחמה נכנסנו לחפש נעדרים בשטחי הקרבות. המצרים היו קורטים. עמדו בהסכם.

תותחים - נראה כמו רמת הגולן. תצפית - פאתי סואץ מסגדים - מבט דרומה מסואץ לעבר רכס העתקה ונמל עדביה. מזחים - נמל עדביה גשר ביילי - מעבר מעל תעלת המים המתוקים, לא מזהה איפה.

הדודג' עם המושב האחורי מצולמת על כביש סואץ -פורט סעיד, באזור שדה התעופה פאיד, מימין לאבן #30 נמצא האגם המר. הסירות בתעלה נמצאות בנקודת האספקה של האום. ממול נמצאת הארמיה ה-3. המפעל והנמל בעדביה מדרום לסואץ. היו שם מפעלי זיקוק. גבול הגזרה הדרומי של כוחותינו.

המזח. "הסרט מבוסס על ארועים אמיתיים". אנחנו איבדנו 5 לוחמים. למצרים היו מעל 100 הרוגים לא כולל אלה שטבעו בתעלה. השתדלו לדייק בפרטים.(בסואץ היו עצים גבוהים עד קו המים) משחק טוב, נוגע. מומלץ.

ברוך הראל(פינקו) מבצע רביב

ברוך הראל, סגן המפקד העיד בועדת אגרנט: "..ביום שבת ה-6 אוק' קיימנו קבוצת פקודות בנושא ההגנה על סיני בעקבות הכוננות והתחושה שעומד לקרות איזה ארוע בלתי שגרתי שלא ידענו אם זה יהיה מלחמה מסוג שהכרנו, מלחמת התשה או צורה אחרת של מלחמה, והתכנית היתה אמורה לתת מענה לכל תרחיש." תוך כדי הישיבה הגיעה ידיעה מהמטכ"ל ששעת הש' היא 18:00 ומיד נמסרו הוראות ליחידות, בין היתר, פינוי מעוזים מדוללים... ברוך הראל עמ' 1-3 סאדת העביר לישראל הצעה לשלום ב-1971. מהרגע שההצעה סורבה המצרים התכוננו למלחמה. מסמכי שלל שנפלו בידינו מראים שהם עקבו אחרינו בענין והפיקו לקחים. שנתיים הם זמן מספיק לתכנן ולהנחית מכה אפקטיבית. צריך להכניס למשוואה את העובדה שהיתה הפתעה. אם היינו מוכנים אולי היו מפנים חיילים ? ואם ישראל היתה נעתרת להצעת השלום של סאדת ב-1971 ? היה נמנע אסון.

בדיעבד, היו סימנים מקדימים, לא היו לי כלים לנתח אותם. הייתי חייל סדיר סביבי היו קצינים בכירים ומנוסים, כולם קיבלו את הערכת המודיעין "תרגיל בלבד". מה ידע מגד השריון עמנואל סקל - כך נחתה עלי המלחמה איך נודע לעוזר הנספח הצבאי בארה"ב על המלחמה - מרתק

צה"ל עצר בחזית הדרום את כל ההתקפות המצריות, השמיד בסיסי נ"מ והחזיר לעצמו את השליטה האוירית. המצרים איבדו את יתרון ההפתעה וסבלו נפגעים רבים, ציוד חדש לא היה יכול לעזור. הארמיה ה-3 היתה מכותרת(כמעט חצי מהצבא). אוגדת סדיר(שלי) ישבה בין סואץ לקהיר, וחתכה את קוי ההספקה מצד אחד ומהצד השני נפתח מסלול כמעט פנוי לקהיר(60 ק"מ ללא התנגדות רצינית) הארמיה ניזונה מאספקה יומית, מזון ומים בשליטת צה"ל. *לא היינו צריכים להלחם, רק לעצור את האספקה.

עוד על חיל האויר, על קבלת החלטות. מצביע על רמת המוכנות של החיל ושל צהל בכלל.

יחסי הכוחות והדלילות של קו ההגנה אפשרו למצרים לחצות כמעט בכל מקום שחפצו. היו זמנים שעשרות גשרים היו פרושים בו זמנית. נלחמו בהם טייסי חיל האויר ומעט התותחים שהיו לנו. דוגמה לגשר PMP PP-2005_pontoon_bridge.webm.720p.vp9.webm משאית מגיעה ברברס, בלימה, הגשר מחליק למים, מחברים את החלקות, לגו.

✔️

היו גנרלים שצידדו בגישה הזו. זה ויתור מראש על 20-30 ק"מ, ובנוסף ויתור על מכשול טבעי. כשאתה חושב על גודל הכח המצרי (כמאה אלף חיילים) ומה שעמד מולו 500-1000 חיילי צהל, לשתי הגישות לא היה סיכוי להצליח ללא גיוס מילואים מוקדם. * נפגשתי עם השכן ממוצב המזח כשנה לאחר שחזר מהשבי. הוא סיפר על עשרות חיילים מצריים שעלו על המעוז בטרוף. המגינים ירו בלי להפסיק, מצרי נפל ואחר טיפס עליו והמשיך להתקדם, גם מוקשים לא עצרו אותם. המעוז החזיק מעמד שבוע ללא אספקת מזון ותחמושת. מצאנו בערכות של החיילים כדורים קטנים אדום לבן כחול, שנחשדו ככדורי מרץ. זה יכול להסביר את הטירוף. במקרים אחרים של התקלויות עם מצרים כשהיתרון היה לצידנו הם נכנעו או ברחו.

יש לישראל עניין בשהיה של צבא מצרי בסיני, עדיין זו הפרה של ההסכם.

לוקח זמן לרכז סדר גודל של הצבא המצרי באזור התעלה, לפחות מספר שבועות. הכוננות בצהל הועלתה כבר חודש לפני המלחמה. בטווח הזמן הזה כשהמתיחות עלתה התנהלו מספר דיונים עם האמריקאים, זו לא החלטה של רגע. מסתבר שהטנקים שראיתי ביום שישי היו חלק מחטיבה 460 שהורכבה מסגל בית הספר לשיריון והצטרפה לאוג' 252. מצויין ביומן המבצעים של האוגדה. הוראה של גורודיש. בזמן שחטיבה 460 נעה על שרשראות לעבר התעלה(תחילת תנועה שישי אחה"צ), מגד 52 שהיה אמור לתגבר את היחידות בקו, התכונן לצום בבסיס העורפי. ברוך הראל (הסגן של מנדלר) העיד בועדת אגרנט: ניתנה הוראה ע"י הפיקוד\מטכ"ל לא להזיז יחידות. "אמרתי לאלברט שנודיע ליחידות ואם תהיה בעיה אקח את האחריות על עצמי, אבל מנדלר לא הסכים והתרה בי לציית לפקודה". להאשים את דדו וגורודיש בפשע תהיה הגזמה. . *** ללא קשר, מצרים מחזיקה כיום בסיני כח בסדר גודל של X3 ממה שהותר בהסכם עימה.

החזיר את הכנסיה הרוסית תמורת חופן עשבים וגברת.

פוליטיקה או פסיכולוגיה ?

בנתיים המטוסים שהפציצו את הבח"א שבו בחזרה וירו צרורות מקלעים, למזלנו ללא נפגעים. בלילה הגיעו ידיעות על כוחות קומנדו מתקרבים, התמקמנו על הגדרות וציפינו, בסוף התברר שהופלו ע"י הנ"מ. בבוקר, שוב, ארבעה מטוסים בטיסה נמוכה, הפעם ריקטו, התעוררנו לקול הנפץ. אחרי כמה שניות המטוסים חוזרים צרורות על החול, תרגולת מוכרת. למחרת בבוקר שוב, 4 מטוסים בטיסה נמוכה, הפעם מוכן, רץ עם הנשק ממתין לחזרה, זוית הירי מוגבלת(בכל זאת בסיס מאוכלס) המטוס חוזר, יורה לעברו שני כדורים, ונדה, הצליח להתחמק. בערב היחידה מדלגת לאום חשיבה, צמודים לבונקר הפיקוד, מתמקמים בשטח באחד הערוצים. תופסים יעה אופני בדרך למקלחת, הטורבו שורק ואחריו נשמע בום. פצצת מרגמה פוגעת באוהל המטבח. נפגע אחד. בינתיים מתחיל טפטוף, שריקה...בום. שריקה....בום.

הייתי במפק' האוגדה כך שלא לוחם ישיר אבל במלחמה כלום לא היה צפוי. ביום שישי 21:00 נשלחתי לאסוף מילואימניק של היחידה. מתקרב לצומת רפידים, האדמה רועדת, ענני אבק, טנקים דוהרים במקביל לכביש אורות מלאים לכיוון התעלה (קק"ש או אוגדת שרון). היינו בכוננות, המלחמה החלה, האסימון עדיין לא נפל. שבת, הבסיס היה מוצף במילואים, סיימנו לאכול צהריים, יצאנו החוצה 13:45 ארבעה מטוסים בטיסה איטית ונמוכה מאוד חולפים מעלינו לכיוון שדה התעופה השכן, מחזה חריג שלא קרה בעבר(אף אחד לא זיהה את המטוסים), אחרי 3 שניות נשמעו פיצוצים, הטלפון צלצל במשרד, הודעה מהחמל:"המלחמה התחילה" רק אז נפל האסימון.

@om2 חיובי. לא בקו למזלי.

מיתוס - קו ברלב נפל. במקור הקו כלל בחזית סוללת עפר, שרשרת מוצבים (מעוזים) כשביניהם פרושים שדות מוקשים. לחיזוק היו סיורים רכובים, נגמשים ושריון. בקו שני היו סוללות תותחים ושריון שאמור היה להתקדם לעבר התעלה ולעבות את ההגנה בשעת חירום. (לפי תכנית המגננה - שהיתה בבסיס תפישת קו ברלב) מי שהתנגד לתפישה הזו ופעל להסב את הקו להגנה ניידת היה אריק שרון, מפקד פיק' דרום בתקופה של לפני המלחמה. בשלב ראשון צומצם מספר המעוזים בחצי, פונו חלק משדות המוקשים, ואיכות איוש המעוזים ירדה(מבחינת חיילות) (בצבא המצרי ניכרת מודעות להתרופפות ההגנה בקו = הזמנה לתקיפה). הצבא המצרי התחיל לרכז כוחות - בתואנה של אימון כללי. בצד הפוליטי - השליח האמריקני קיסינג'ר התרה בהנהגה הישראלית לבל תסלים את המצב ע"י פעולה צבאית, גיוס מילואים או קידום כח לעבר התעלה. מצד שני אי נקיטת פעולה חוזקה ע"י הערכת המודיעין "סבירות נמוכה". נמסרה הוראה לגורודיש לא להזיז יחידות, זו הועברה כלשונה לאלברט מנדלר. בסמכותו של מפקד הכוחות בסיני היה לפעול בניגוד להוראה אולם הוא החליט לציית לה. ולמרות שבאוגדה הוכרזה כוננות עליונה, מג"ד השריון עמנואל סקל שאמור היה לחזק את הקו, נשאר ביום שישי בחדרו בעמדה עורפית מתכונן לצום. כך שבעת פרוץ המלחמה, בצרוף מקרים של טעות פוליטית, טעות מודיעינית אי הפעלת תכנית המגננה ומצב פיזי מוחלש הקו לא היה מוכן למלחמה כפי שתוכנן במקור. מהזוית האישית, ביום חמישי נכחתי במעוז המזח, התצפיתן(שכן מהבית) ביקש ממני לצפות לעבר הצד השני, נראתה שם שורה של טנקים מאויישים, אני צופה בטנקיסט הוא צופה בי) לשאלתי, המעוז העביר דיווח אבל קבל בתשובה, "ידוע, זה תרגיל תרגעו". קונספציה.

עמשלם. כשמו כן לא הוא.

בסלד נמוך הטורבו לא עושה עשרות אלפי. גם הלחץ יורד ואיתו החום שנוצר. הסירקולציה של השמן והמים עוזרות לקרר את הטורבו הלוהט. מספיק להוריד את הטמפרטורה מ-600C ל-300C, המנוע לא "יצטנן" אבל השמן באזור הטורבינה לא יצלה. מערכת עם משאבת שמן חשמלית שתמשיך להזרים שמן גם אם המנוע כבוי יכולה להסיר דאגה. מדובר אחרי נסיעה מאומצת.

אם אתה רוצה לשמור על הטורבו והמנוע, דאג לא לאמץ את המנוע בתחילת הנסיעה עד שיגיע לחום אופטימלי, וסע רגוע חצי דקה לפני כבוי המנוע, כדי לאפשר לטורבו להצטנן.

וגם בגיר DCT . אם הרכב עומד, ב-D הילוך ראשון משולב שני המצמדים מנותקים. לחיצה על הדוושה, הרכב צובר מהירות המצמד שקשור להילוך ראשון ננעל. כנ"ל ב-R. אם שני המצמדים מחוברים ישמע קול כתישה של גלגלי שיניים או חריקה של המצמדים. טירפוד. אם לא לוחצים על הדוושה, המצמד הרלוונטי מחובר למחצה. חצי קלאצ'.