דורון סגל

בוא נדון במילה "מקצועי". בעיני, מי שעוסק במקצוע מסוים, למד, השתלם וקיבל הסמכה כזו או אחרת, נקרא בעל מקצוע. כל מי שיש לו ידים טובות, ידע בשפה זרה בשביל לקרוא תוכניות/תרשימים/נתונים באינטרנט ולעשות לבד, לא נחשב ל"מקצועי" גם אם הציוד שבו הוא משתמש מוגדר "מקצועי" על ידי היצרן שלו. שיפורי רכב מקצועיים נעשים על ידי בעלי מקצוע, למען נהגים שגם הם בעלי מקצוע כגון נהגי מירוצים וכו'.

מחזק מאד את דבריו של נמרוד. אנחנו מדינה של "קומבינטורים" וככאלה, לא בטוח שכדאי שיחוקקו חוקים שיסמכו יותר מידי על האזרח. כן, אני מדבר רק על מכוניות. "שיפור" מכוניות...

נו, עכשיו ברור לגמרי, מדוע לא החלידה אחרי כל כך הרבה שנים...

יורם, כתבה נהדרת על אדם נהדר, עם ג'יפ מיוחד. אחד הגלגולים היותר מיוחדים של הג'יפ, לאחר מלחמת העולם השניה. כל הכבוד!

האמת, ציפיתי לראות שובלי אבק מאחורי המכוניות.....אבל זו השפעה מטיול אחר... יופי של תמונות וסרטונים. ברור שהתכנון והביצוע הקפדני עושה את שלו ומשתקף בפני המטיילים.

צינורות ווקום...?

מצא, בכיר ה"כנפים" אצלינו, זה אתה. מסדר כנפים בלי המפקד, זה לא אותו הדבר... חוצמזה, הייתי הנהג של ניצה וככזה, בירה לא מתאימה לתפריט. יאיר, אני מחכה לסופשבוע, שבו יהיה טיול ג'יפים, טיול אופנועים, טיול טנדרים, טיול מפגש השרון ותורנות בעבודה.... בקצב הזה של האירועים, זה יכול להיות. על מה תתלונן אז???:lol:

ועוד תמונות נהדרות... http://picasaweb.google.com/ilan.sherman/2010#

אריה, אם יש ערך מוסף לטיול המדהים, זה הדבר. ממש נוסטלגיה במיטבה.

אט אט, צפות ועולות תמונות נוספות ברשת... http://www.wrangler-life.com/node/227

נחום, המון נסיעות טובות. רחבת מפגש השפלה מוכנה.

ותמונות נוספות. הראשונה, תרומתינו הצנועה לקולטורה.... והשניה. אותה בכלל אין צורך להסביר. כן, זה הג'יפ של עופר. שתי התמונות מאתר רנגלר.

מדהים! במילה אחת, אפשר לסכם את הטיול. הארגון, המסלול, התזמון והיוזמה של החברה מ"רנגלר", שלקחו את ה"קשישים" שבחבורה ברצינות, כי אין עתיד בלי עבר... הכל עבד כמו שעון שוויצרי. לא, לא עם סוללה... כל החברים, כמה מהם חברי מועדון ה5, פירגנו אחד לשני בלי סוף. משפחות עם ילדים קטנים, בני נוער, נשים, כולם על הג'יפים הישנים. טוב, כמעט כולם. בכל זאת מדובר ב"ערימות פחים מולחמות" בנות מעל 30 שנה, שלא לדבר על כמעט 69 שנה, במקרה של הג'יפ שלי. המסלול, חלקו הארוך על כביש, מפונדק אסא, בצומת בית דגן, דרך כביש מודיעין לירושלים ומשם למטה, לכוון ים המלח, עד אחרי מישור אדומים ובחזרה, במהירות מתונה, תדלוק אחרון לפני כניסה לשטח ואודרוב, למדבר.... ומדבר יהודה, נראה כמו מדבר יהודה. הג'יפים הישנים מתעוררים לחיים בתנאים האלה. הכל צהוב/אפרפר, נקי ויבש. האבק מגלגלי הקשישים יוצר תמונה מרהיבה, אבל גם מכסה כל חלק בג'יפ ובציוד. זה לא זמן טוב לחשוב למה לא כיסיתי את שק השינה או הצידנית... מה שמביא אותי לכלים עצמם. מיד בעליות לירושלים, מלמדים הקשישים שלא לעולם חוסן. מערכות הקירור אומרות את שלהן, משאבות הדלק והקרבורטורים תורמים את חלקם ובשלב זה, אנחנו עוצרים בתחנת דלק. אני מנצל את הרגע ו"חובש" את משאבת הדלק המכנית, בתחבושת מחולצה שאחייניתי האהובה, הביאה לי מתנה מגואה, ומשמשת לי כבר זמן מה כסמרטוט בג'יפ, כדרך כל חולצה ישנה. כן, הרטבתי אותה מידי פעם והבעיה נעלמה. עוד תקלות אופייניות, כולל פנצ'ר אחד ואנחנו מגיעים באור אחרון למיקום של החניה בלילה. כמעט רשמתי לחניון, אבל חניון, יש בקניון הזהב. בשטח, היה משטח "ישר" עליו החנינו את הקשישים בעיגול, כמקובל במדבר. תוך דקות החלו לפרוח אוהלים וציוד מגוון, כל אחד על פי נסיונו. לא צריך לשכוח, לג'יפ אין "בגאז'". הכל תלוי, קשור, מחובר היטב, ואם לא, תמיד יש את אריה תאומים, שנסע אחרינו ואסף כל מה שנפל מהג'יפ שלי.... עכשיו גם הילדים שלי יודעים מה זה נקרא לקשור היטב. אחרי נסיעה של כמה שעות, הבטן מקרקרת כבר בשני קולות. חנית הלילה באה בדיוק בזמן להצית את המנגל ולטפל באנטריקוטים, 300 גרם האחד, כמו גם בקבבים ושאר בעלי החיים....לשעבר. לא אלאה אתכם בתקרובת ובאריזה הנכונה לקראת הטיול, אבל גם למחרת, היתה לנו עדיין שתיה קרה להפליא. גם שתי הגיטרות הגיעו בשלום ונתנו את חלקן סביב למדורה. המסלול היה מעולה. הרבה אתגרים קטנים, כמה גדולים יותר והכל במידה הראויה. כל אחד נהג על פי רצונו ואז כבה הג'יפ. זה קורה לו לפעמים אחרי מאמצים ממושכים וטלטלות עזות מצד לצד....כך שאיני מתרגש. סטרטר......ו......שום דבר לא קורה. הסטרטר לא מגיב והמנוע לא מסתובב. מיד עטים כמה חברים ומנסים להניע בדחיפה. כלום, המנוע אפילו לא מסתובב! כאילו תפוס! לחץ שמן היה? נשאלתי? היה. אנחנו כל הזמן מסתכלים על שעונים. החום תקין והמסקנה המתבקשת, הסטרטר "נתפס" ותפס את המנוע... סט בוקסות ומפתח תואם, ש"הכינותי מבעוד מועד לטיול", נשלף, בורג אחד לחיבור החשמלי, שני ברגים לסטרטר והסטרטר בחוץ. משהו כמו 3 דקות. הנענו בדחיפה וכך המשכנו את הטיול, כשאני מקפיד להחנות את הג'יפ בירידה. מה לא נתתי לו, מה. החלפתי את כל השמנים, גירוז כללי, נוזל קירור חדש, דלק משובח, הרכבתי כונס אוויר לרדיאטור.... אבל הוא הבוס. לא אני. במדבר, אני תלוי בו... שם יש לו דרך מיוחדת להסביר... עכשיו אטפל בסטרטר הסורר. שיני הבנדיקס נראות אכולות לגמרי בקצה.... ובדיוק בשביל זה יש את איביי ובני ל. בתמונות, הג'יפ של יורם והשועל בלילה מידברי, רק מחזירי האור והכיתוב בלבן מסגירים אותם, זריחה מעל ההרים והכנת שקשוקה של בוקר על ידי עופר.

איך שאתם נראים כל כך נקיים, מטופחים והרכבים מבריקים! אנחנו, עופר, אריה, יורם, מוטי, יובל ואני לעומת זאת, עם עוד כמה משוגעים לדבר, באותה שעה ממש, כבר היינו במדבר בין ענני האבק. כל הכבוד על היוזמה לביקור במקום. אכן מקום ייחודי בעולם. ולטיול הג'יפים?? בשביל זה יש שרשור אחר...

למי שעוד מתלבט, יש עוד יומיים תמימים להכין את הג'יפים הישנים...

דקה....דקה עוזבים אתכם לבד וכבר אתם מתפרפרים לי???? ועוד לאלויס??? מה לעשות, מישהו, בעצם, מישהם צריכים "לסבול" טיול ג'יפים באותו הזמן... בלו בנעימים, המקום מיוחד ומקסים. אנחנו לוקחים גיטרות לטיול וכמובן שננגן ונשיר שירים של אלויס. סולידריות צריכה להיות.... דורון, עופר ומוטי (עם הג'יפ של נועם)... ובני משפחתינו.

יוני, תודה על הביקור המאלף! ללא ספק, יש לזה עתיד כאן. הרכב נוסע מדהים! ממליץ לכל מי שחפץ בחווית נהיגה אחרת, להגיע למקום ולהתרשם.

היה טיול נהדר. מזג האויר הלך לקראתינו בגדול, מצא הפליא בידיעותיו, קובי בהפתעותיו ובועז וורד בהכנותיהם... לא חשבנו שיהיה אחרת. תודה.

אני חושב שכדאי "לשלוח" לתכנית כזו, רכב אספנות עממי, מקומי, עדיף מייצור מקומי, שעבר/עובר שיפוץ כאן בארץ. לא משהו מנקר עינים, שיראה כמה הרכב חשוב לבעליו ומה הוא עובר בשביל לשמר אותו. כך נצא "גדולים" בפני הציבור.

לפני שאתה מגיע למשפט, ברר היטב האם קיבלת את הדו"ח על החלקים והחמרים, שנשארו בשטח תוך כדי עבודה... או על ה"גרוטאה" שזה רכב ללא טסט כמה חודשים/שנים ונראה מוזנח וברשות הרבים. איני מומחה בעניין, אבל חפש את ההגיון של הפקח.

quote=אריאל עזיזי;2723681]שלום אמוץ תודה על התמונות והחרוזים, התינוק אסף נכד לאחותי האבא מחפש חלקים לסוסיתא 12 והתינוק בשמרטפיה. תודה נהניתי מאד לשוטט ולקנות כמה מציעס... אפילו הקפה הנייד, היה אדיב וחייכני כתמיד. בחירה טובה של המארגנים. יופי של תמונות, אבל נראה לי שדווקא איציק קובל, עומד יותר על המשמר, עם פרצוף של "נראה אם מישהו יתקרב לתינוק"...

יופי של כתבה. חלומו של כל ג'יפאי, לפחות מהמבוגרים שבהם...

יונתן, אפילו מהשפלה, בלי משקפת, התמונות נהדרות. לא שללילוש שלנו חסר משהו, היא פשוט חסרה...

כמובן שהיה מפגש. התאספנו סביב לשולחן ה"עגול", שהתארך משום מה והרמנו כוסית יין לקבלת החבר הדו גלגלי החדש, של יאיר. ה"ילד" נראה מאושר מאד...

הטבות. כולם מדברים על הטבות. "שלל ההטבות" מפי אחד המלומדים... כאילו שאנחנו מגזר גדול,שמקבל משהו על חשבון הציבור כולו, שמשלם מיסים כחוק... בסך הכל מדובר על הטבה אחת מהמדינה. תשלום רבע מעלות אגרת הרישוי. ההטבה השניה, היא על חשבון חברות הביטוח, שמבטחות את הרכבים שלנו, מעריכות את הסיכון שלהם ומוכרות לנו פוליסה בהתאם. בדיוק כמו לאנשים אחרי גיל חמישים, בדיוק כמו לכאלה שלא נוסעים בשבת, נשים ולהבדיל, לנהגים חדשים או צעירים. הפרמיה נמדדת על פי הסיכון. בכדי ל"עגן" את השימוש והסיכון הקטן יותר, יצאה התקנה שלא לנסוע בימי חול בין השעות שבע ולתשע בבוקר, כמו גם התקנה שרכב אספנות לא ישמש את עסקו של בעליו, או משאית לא תוביל מטען. הכל עניין של שימוש מועט ומדוד. שתי תקנות מול שתי הטבות. זה אמור להיות תחביב ולא יותר. ולנושא המנהיגות, מאד קל להיות נגד המנהיגים. זה לא דורש הרבה, אפילו לא דיו... אבל בשביל לעשות מעשה, צריך לטרוח יותר. להגיש מועמדות, לשכנע, להשתתף, להצביע, להתמודד וחס וחלילה, אם נבחרים, צריך גם לעשות. ומה שקורה בפועל, זה שחלק ניכר ממשלמי דמי החבר, לא טורחים לבוא ולהצביע, חלק קטן יותר לוקח חלק באירועי המועדון וחלק קטן מאד, מעונין לפעול במסגרת המנהיגות. הם אלה שמגישים את מועמדותם ומבינהם, נבחרים בעלי התפקידים. הרוב המוחלט משלם דמי חבר ולא לוקח חלק פעיל, אבל מקבל את דרכם של הנבחרים, או שלא... אבל הם נבחרו, בצורה דמוקרטית וצריך לתת להם את הגיבוי לפעול על פי דרכם, כמובן שלפי התקנות של העמותה. לומר אין מנהיגות, צריך מנהיגות אחרת, זה טוב בדיוק כמו הטיול הגדול המדובר. אין מנהיגות אחרת רק מפני שאף אחד לא רוצה להיות מנהיג. רובינו מעדיפים לשלם, או לא, אבל לא לפעול. איני מוסמך מטעם המועדון, אבל מניח שוועד של שבעה חברים שנבחר מתוך כעשרה מועמדים, מראה רק על רצון, או אי רצון להיות בעל תפקיד מעשי, מחייב. ועדיין יותר ויותר חברים משלמים דמי חבר... ואם בחרא עסקינן, אני מפנה אתכם לחתימתי...