דורון סגל

יפה, סופסוף יש קידום לפרויקט.

אם סבתא היתה בפלמ"ח וגם אם לא, ג'יפ ממלחמת העולם השנייה, כזה ששימש את הלוחמים בתקופת מלחמת השחרור, לבוש במדי צה"ל, חמוש ומוכן, יעמוד לרשותה בשמחה. על פניו ומהכרות קרובה של חברי מועדון החמש, תצטרך מגרש חניה לא קטן...

תודה רבה לכל מי שטרח והגיע ולכל המברכים. את שאריות העוגה המצויינת, אפשר למצוא אצלי במקרר...

אבי וג'קלין, תודה רבה על האיחולים וההזמנה. מאחר ועונת ה"נדידה" של מפגש השפלה נפתחה בדצמבר, למשך כל החודש, אולי נבקר גם אצלכם. כמובן שבתיאום מראש.

תמי ואירית, מזל טוב מהחוגג יום הולדת בשפלה. ואני לתומי חשבתי, שרק אני נולדתי ב2 בדצמבר... יוסי וישראל, מברוק לשניכם, כל אחד לסיבתו.

נראה שאתם מכינים אותו לעבודה בקוו אילת... יופי של תהליך שיפוץ.

כמה יחסר לי החיוך שלו, כל פעם שנפגשנו... קטיה וכל בני המשפחה, שלא תדעו עוד צער.

כתבה יפה. עוד אפיזודה של תהליך הקמת הצבא/מדינה.

אני מכיר את ההרגשה הזו....

"ההסדר שמועדון ה5 הגיע אליו". כחבר מועדון ה5, שמשתתף לא פעם בישיבות ועד המועדון, ללא תפקיד רשמי, לא שמעתי מעולם על ההסדר המדובר. לעומת זאת, אתה, שמסתתר מטעמים השמורים עמך, מאחורי כינוי של רכב שאני מכבד מאד, ללא גיל ומקצוע, מתגלה כגאון באנליזה פסיכווירטואלית וכן כרופא גריאטרי לפחות "הקשיש והממורמר ...". במקום להבין את הרמז הדק שנשלח לעברך, לא לעסוק בהכפשות בכלל ובמיוחד לא כאלו שנשענות על שמועות לא נכונות. פותח השרשור שאל שאלה פשוטה. יכולת לענות בלי לבוא אליו באנליזה וירטואלית כגון "אני מבין שלא שמעת...." קפיש?! "לגבי המכוניות של חברי מועדון "פיול סלאט" שלא קיים יותר הייתי מציע שלא נתחיל להכנס להשוואות..." כאן אני מסכים אתך לחלוטין. את רכב האספנות שלי איני מסתיר, גם לא את עברו המפואר. איני מכיר רכב כלשהו, שמורשתו מתקרבת לג'יפ ממלחמת העולם השניה. הוא כבר לא צריך להוכיח לאף אחד שום דבר. ובכל זאת, שבוע טוב לך..

אלו מכוניות מיבוא מיוחד, בשביל חברי מועדון הבריאות "פיול סלט", אשר עובדות על דלק ביולוגי ונוסעות 55 מטר על ליטר אחד של חסה מזוקקת... וברצינות, אלו מכוניות מיבוא אישי, אשר מקבלות מספר "חדש" בן שבע ספרות עם סיומת מיוחדת.

רן, כשאתה צודק, אתה צודק!

חן, מזל שיש את אבי נוף, שצילם אותנו יחד... שמחנו לקחת חלק בחגיגת יום ההולדת של עופרה ושל אלי פרחי. נהנינו מהביקור והכיבוד העשיר ומהחברים שלא רואים לעתים קרובות. עופר ודורון סגל.

יוסי תודה. אבדוק עלויות דרכם.

שלום חברים. מאחר וזו פעם הראשונה שאני מזמין חלקים כבדים, 4-5 ק"ג, נאמר לי על ידי המוכר ש ups זול יותר מusps. ציריה אחת לג'יפ, שני מסבים וכמה אטמים = 247$ רק המשלוח דרך ups. ייתכן ואשיג מסבים בארץ, כך יחסך מעט משקל. ועוד לא דיברנו על מחיר החלקים... האם זה מחיר משלוח הוגן/הגיוני?

מחפש ציריה ארוכה {צד הנהג} לסרן אחורי , דגם DANA 23,של ג'יפ משנת 1942.

גל, איני בעל מוסטנג, אך לדעתי בני צודק לחלוטין. כאספני רכב ישן, אנו רואים את הרכב שלנו בפרופורציה מתאימה לתקופה ולסיבה שייוצר ובהחלט לא לרכב מודרני. בבעלותי ג'יפ משנת ייצור 1942, 60 כ"ס, אשר מתאמץ מאד לעבור מכשולים שרנגלר חדש, 200 כ"ס, עובר בהילוך סרק. ההבדל המהותי בין שניהם, שבתקופת הייצור של הג'יפ שלי ומהסיבה שייצרו אותו מלכתחילה, אלו היו הנתונים הכי טובים ומתאימים ולהזכירך, עם הג'יפ הזה נצחו מלחמה מאד מאד גדולה וארוכה, ועוד כמה מלחמות אחריה. אני בטוח שאם רק תשאל, בני יספר לך ברצון את הסיבה לייצור המוסטנג בתקופה ובמפרט הנהדר והנחשק.

הבוקר נסעתי למוסך במטרה לגלות את הבעיה בשועל. רבע שעה אחרי שעלה על הליפט, הכל היה מפורק והאבחנה ברורה וחד משמעית. הצירייה השמאלית, הארוכה יותר, נגזרה. התמונות קשות... אבל לא לשכוח שמדובר בציריה משנות הארבעים, "דקה" ביחס לדורות שבאו אחריה. בתמונות רואים בבירור את הפיתול שעבר על הצירייה עד שנגזרה לגמרי. אז אם יש למישהו ציריה "ספר"....אשמח לרכוש. החיפושים באיביי כבר החלו. רק בשביל לסבר את האוזן, הגעתי לשועל אחרי לילה סוער וגשום. המנוע היה רטוב והשקעים בהם נמצאים הפלגים, היו מלאי מים. זה לא הפריע למנוע להניע ולעבוד כמו שעון דוקסה. בתמונה רואים גם את התחבושת שכרוכה על משאבת הדלק. "מחלה" מוכרת בדגמים הללו, גורמת לחימום המשאבה ולקרטוע המנוע. את התחבושת דאגתי להשקות במעט מים, מידי פעם והכל בסדר...

רק עזבנו אתכם לבד וכבר מתמלאת הרחבה במכוניות יפיפיות... לעומת האבק והחוויות מטיול הג'יפים, המפגש נראה ססגוני מתמיד.

בשבת בערב, אחרי שהיה של יומים בדרכים, בעיקר בשטח, חזרנו הביתה שמחים, בריאים ושלמים. לכאורה, משפט סיום בנאלי לטיול נהדר. יצאנו מראשון לציון עמוסים לעייפה. ארבעתנו, אבישי, איתמר, ניצה ואנוכי, עם ציוד מגוון, וניצול מקסימלי של הסל האחורי שבניתי וכל פינה בשועל. הגענו בנסיעה רצופה לשדה בוקר ומשם, אחרי תדלוק, נכנסנו לשטח. אחרי זמן לא רב של נהיגה בשבילי המדבר, הגענו לאתגר רציני. עליה תלולה, מפותלת, עם כל סוגי המכשולים. עליה זהירה של כמה קשישים והגיע תורי. "פרונט ספיישל", הילוך שני והשועל מזנק מעלה מעלה. סיבוב חד שמאלה ואחריו ימינה עם בולדרים{מדרגות קטנות} וטראך.... צליל פיצוח חזק מתחת לשועל והוא נעצר בעליה, המנוע שואג ורק הגלגלים הקדמיים מסתובבים, מחליקים בעליה התלולה והחלקה. יודעי דבר מכירים את ה"תופעה" של שבירת ציריה. השועל, מבציר 1942, ראשוני הדגמים של הג'יפ, מצויד בסרנים וציריות "דקות" יחסית וזו נקודת תורפה ידועה... נסיונות לעלות בעזרת החברים שהתקבצו לעזור ולמשוך בידיים עלו בתוהו והסתובבתי בחזרה לכוון הירידה. הורדת לחץ אויר בגלגלים הקדמיים, למען אחיזה משופרת ונסיעה עם הנעה קדמית בלבד, תוך כדי מעקף של הרכס, החזירו אותי לשיירה שמאחוריו, שם נערך "קונסוליום" מהיר והוחלט להמשיך בטיול על הנעה קדמית בלבד. כך מצאתי את עצמי מוקף בחזקים שבקרובי המשפחה של השועל. כמה "סיקסים" זקנים אך חזקים ורנגלר אחד חסון במיוחד... כמו עדר המגן על פצוע, התקדמנו תוך נהיגה זהירה ושמירה על אחיזה טובה לגלגלים הקדמיים. כך הגענו לחניון הלילה וניצה נכנסה להילוך גבוה. הילדים ואני מופקדים על בית המלון. מיד הוסר העמוד מחזית השועל, נתקע באדמה ופנס הוצב בראשו. סלט ירקות טרי, צ'יפס, חצילים קלויים, קבאבים, שיפודים וצלעות טלה ואנחנו שבעים ומרוצים לקראת הבאות... קפה, תה, תופינים, שירונים, עופר ואני על הגיטרות, סביב המדורה... ושירה רמה עלתה במדבר החשוך. הפסקה. יהודה מקריא מהעיתון סיפור על ג'יפ שנסע רק עם סרן קדמי פעיל, בדיוק כמו השועל, עופר, אריה ויורם, מספרים גם הם סיפור אישי על ג'יפ וחוזרים למוזיקה. לאט לאט מתרוקן המעגל והשקט חזר למדבר... בוקר, רחש הגזיות הבוערות וריח קפה ותה נישא באוויר הנקי. שוב ניצה במיטבה והשקשוקה כבר על המחבט הלוהט. פרוסות חלה טרייה נטבלת בצהוב של הביצה... ומחשבותי נודדות לדרך המצפה לי עם הנעה קדמית בלבד. אני מביט בשועל המאובק, העמוס לעייפה לקראת הנסיעה ומצליח לראות חיוך בין קווי ה"גריל" שלו. אל תדאג, אומר לי החיוך המוכר. נגיע הביתה בשלום. כך החל היום שני. המנוע שואג, הצמיגים הקדמיים נאחזים בציפורניים שלופות בכל זיז אפשרי העיקר קדימה. עד שהגענו לקטע של עליות ומורדות תלולים, חלקלקים. כאן נכנס לתמונה הנין של השועל, הרנגלר החדיש. 200 כוח סוס, צמיגים, נעילות, אלקטרוניקה, וו גרירה, רצועה ונהגת ושמה אורלי. לא סתם נהגת, אלא אחת שעברה קורס בנהיגת שטח בארצות הברית. חשתי גאווה מסוימת לאן "התדרדרו" הדורות החדשים של השועל. מתיחה של רצועת הגרירה והרנגלר הצעיר והחסון משך את השועל רצף די קצר של עליות ומורדות עד שחזרה אחיזתו בקרקע הסלעית. ההמשך היה רצוף עליות ומורדות שהשועל יכל להן בכוחות עצמו והגענו לסוף הטיול, במצפה רמון, לא לפני שחנינו לארוחת הצהריים. כן, שוב ניצה פתחה שולחן עם נקנקיות צרובות בלחמניות, עם חרדל, כרוב כבוש וכמה שיפודים וקבאבים שנשארו בצידנית הקרירה... שם נפרדנו לשלום מרוב השיירה והתחלנו בנסיעה בחזרה הביתה. עם כל הציוד שהעמסתי על הסל האחורי, בפקודתה של ניצה, מה הפלא שהשועל היה עמוס לעייפה והסרן האחורי התמרד... אחרי ניפוח אוויר בלחץ המתאים לנסיעה על הכביש, נסענו בשיירה קטנה הביתה. אני מוביל, יאיר, עם וילי וששה צילינדרים מנגנים מתחת למכסה המנוע אחרי ועופר מאחוריו, מצוידים במכשירי קשר, נסענו והגענו בשלום. בדיוק כפי שהבטיח לי השועל הקשיש... עכשיו עלי להחזיר לשועל טובה ולטפל בכל הדורש טיפול, לפנק אותו בכל שיידרש ולהכינו לטיול הבא. לא. זה לא מפריע לי להגיע איתו למפגש הבא, רק על הנעה קדמית... תודה מיוחדת ליאיר, שנשאר צמוד לשועל לכל אורך הדרך, גם שהמהירות לא היתה משהו...

זהו. הסל מוכן להכיל את הכבודה לטיול. כרגע, עם צבע יסוד בלבד. לאחר שנחזור, יצבע הסל בצבע זהה לשועל.

[ATTACH]261050[/ATTACH]השועל שינס מותניו ועלה ירושלימה, עם דגל ישראל גדול במיוחד, כיאה ליום המיוחד.... התקבלנו באהדה רבה על ידי חברי הסניף הירושלמי של מועדון החמש כמו גם הקהל שעמד לאורך המסלול. תודה לאילן גורן על התיאום והביצוע המעולה.

בעבר, היה מקובל לנקות רדיאטור, מבלי לפתוח אותו, עם חומצת מלח, כזו שקונים במכולת השכונתית.. החומר מסוכן למגע, אך מנקה היטב את הרדיאטור מבפנים. החסרון בשיטה הזו, שהוא "מנקה" גם חורים קטנים, אשר היו סתומים באבנית/חלודה/חול ולכן לא דלף נוזל קירור ואחרי השטיפה, עלולה להתחיל נזילה. איני ממליץ לך לנקות לבד. המלצתי היא לתת את הרדיאטור לבעל מקצוע אמין, שיפתח את שני הדודים, יעביר חוטר, יסגור ויבדוק אותו בלחץ. כך תהיה בטוח שההחלפה שעשית תהיה שווה.

כבוד רב לחברים המציגים בהתראה כל כך קצרה. הרבה תודה לעוסקים בדבר בניצוחה של סמדר. זה לא מובן מאליו לארגן אישורים/חתימות/הסכמות במהירות שכזו.

תודה על ההארה. היה ברור מלכתחילה שזווית הנטישה עלולה להיפגע קלות, לכן קרקעית הסל גבוהה והרוחב שלו בקצה התחתון, קצר יחסית לרצוי. בתכנון הצבאי, החומר היה עבה/כבד יותר והיה שיפוע של הקיר האחורי בשביל יותר מקום למטען. באשר לחוזק מבני, אין צורך מאחר והרשת שתולחם היום, תחבר את כל הצלעות יחד.