אהבה.
מילה כל כך טעונה ופתוחה לפרשנויות רבות.
האהבה גורמת לנו לראות את מושא אהבתנו כמושלם (?) ללא כל חסרונות, למרות שידוע לנו שיש כאלה.
והכי חשוב- האהבה, בהקשרה המוטורי, גורמת לנו לזיקה לכלל מוצרי היצרן.
אבל הכל חייב להתחיל איפה שהוא.
יש המתאהבים באהבה ממבט ראשון, יש כאלו הלומדים להעריך ולאהוב תכונות רק אחרי זמן מה, ואצלי? אצלי הכל מתחיל בילדות..........
ומעשה שהיה כך היה:
בהיותי ילד צעיר (תחילת שנות השמונים) היצע המכוניות היה דליל ומצומצם עד מאוד.
בל נשכח שהייתה זו התקופה שלפני שבירת החרם הערבי, כך שכל הארסנל היפני (או יותר נכון- רובו המכריע)לא הגיע לחופי ציון.
באותה תקופה תמימה הייתי שותף לוויכוחים הנצחיים בין כל ילדי השכונה (אחרי הוויכוח הראשון "אבא של מי יותר חזק"): האוטו של מי יותר מהיר.
בעולם של רכבים שכלל פיאט 124, פורד אסקורט וקורטינה, טנדר פיז'ו 404 וכו' הייתי יוצא מן הויכוח די מהר- "אתה אל תתערב, זה לא פייר- לכם יש ב מ וו!".
ואיזה ב מ וו?
כן רבותיי,אני מדבר על האחת והיחידה, זו שגרמה לי להעריך ולאהוב את הסמל המצליב כחול ולבן, השם שמעלה קונוטציות של תקופה אחרת והרבה יותר יפה,אותה מכונית שגורמת לי היום לזכות בכינוי "שמוליק ב מ וו "- אני מדבר על ב מ וו 1800!
זו בעצם רק ההתחלה למבחן הדרכים הראשון באתר שלי.
למבחן המלא:
http://www.classiccar.co.il/articles/club_article.asp?A_ID=219&club_id=12
אשמח לשמוע תגובות, הערות והארות.
שבת שלום,
שמוליק.