בתי הדין לעבודה פסקו, כי מעסיק שהשקיע בהכשרה מקצועית של העובד רשאי לחייב אותו לתקופת עבודה מסוימת, ואם העובד אינו משלים את התקופה שנקבעה בחוזה, רשאי המעסיק לגבות ממנו תשלום מוסכם, שגם הוא נקבע בחוזה.
אורך התקופה הנדרשת או הפיצוי הכספי חייבים להיות סבירים, כלומר, פרופורציוניים למשך תקופת ההכשרה ועלות ההכשרה. במקרה של עימות משפטי בין העובד למעסיק, חייב המעסיק להציג חשבוניות המוכיחות את עלות ההכשרה.
תשלום הפיצוי חייב להיות מדורג. בתי הדין קבעו כי עובד, המתקרב לסוף התקופה שנדרשה ממנו בחוזה, ישלם פיצוי קטן יותר על הכשרתו מאשר עובד, שהתפטר מייד אחרי שהתחיל בעבודה.
חברות מסוימות מחייבות את העובד לשלם סכום של 2,000 ש"ח תמורת הכשרתו אם תסתיים העסקתו מכל סיבה שהיא. זהו סעיף בלתי-חוקי, שאינו מחייב את העובד גם אם חתם עליו. חברת שמירה החתימה מאבטחים ששובצו לעבודה על התחייבות לשלם 8,000 ש"ח תמורת קורס הכשרה שנמשך 10 ימים בלבד. החברה הציבה תשלום מדורג: עזיבה בשלושת החודשים הראשונים תשלום של 8,000 ש"ח. הסכום יורד ב- 2000 ₪ לאחר כל שלושה חודשים נוספים להישארות בעבודה. גם החוזה הזה מהווה דוגמא לחוזה בלתי חוקי.
אם ההעסקה מסתיימת בעקבות התפטרות מוצדקת, או בעקבות פיטורים שלא באשמת העובד, אין המעסיק רשאי לדרוש מן העובד פיצוי על הכשרתו. ההתפטרות היא מוצדקת, כאשר זכויותיו של העובד נפגעות (בגלל אי-תשלום, מחלה או תאונה, הרעת תנאים, וכדומה), או כאשר ההתפטרות היא בנסיבות בהן יש לעובד זכות חוקית להתפטר, ולקבל פיצויי פיטורים, ואין המעביד רשאי לגבות ממנו פיצוי מלא על תקופת ההכשרה.
מתוך האתר קו-לעובד