רציתי להגיב אתמול אבל שכחתי...
אז ככה, אני אתן לך קצת רקע, אני גרוש, בן 33, עצמאי ובזוגיות עם מישהי נהדרת, בת 36 עצמאית, אנחנו גרים ביחד ומנהלים חיים נורמטיביים של עבודה, בית, חופשות.
אני איתה כי היא לא מהווה שום מכשול, היא לא מעירה לי כשאני חוזר מאוחר מהעבודה, לא מפריע לה כשאני עובד בשבת וראשון, להפך, היא תמיד תציע עזרה, מעולה.
היא לא רוצה ילדים, דיברנו על זה השבוע, היא עזרה לשותף שלי עם ההסעות של הילדים כי אשתו הייתה חולה, היא לא נהנתה מזה, היא עובדת מהבית ועובדת מתי שנוח לה, בדרך כלל אני נכנס למיטה והיא ממשיכה לעבוד עד 3-4 לפנות בוקר, אני מתעורר ויוצא כשהיא נשארת במיטה.
על זה אני יכול להוסיף שזוגיות היא לא דבר הכרחי בעיני, אם מחר ניפרד זה לא ישבור אותי, אני אקום בבוקר ואלך לעבודה כרגיל, כן היא תחסר לי אבל גם הלבד חסר לי כשאני איתה.
לכל מטבע יש 2 צדדים, יש לנו מערכת יחסים בוגרת וכנה, אני לא שומר דברים בבטן והיא עושה את אותו הדבר, אם וכאשר נוצרת דרמה אני ישר מפוצץ את זה ומבקש ממנה שתפסיק, אני לא רוצה דרמה בחיים שלי, אנחנו אנשים בוגרים, אנחנו ביחד כי בחרנו להיות ביחד, אני אעשה הכל בשביל שתצליחי ותהי מאושרת ואני מצפה שתעשי את אותו הדבר.
וכל זה כי אני מתבגר ומשתנה כל הזמן, לפני חמש שנים הייתי במקום אחר, בעוד חמש שנים אביב במקום אחר. אבל לי יש את האפשרות הזאת כי אני לא באמת צריך לתת דין וחשבון לאף אחד/אחת.
ילדים זה משהו שלא תבין עד שלא יהיו לך...
נשמע בדיוק כמו קריסטל מת', זה היי מטורף שאי אפשר להבין עד שלא מנסים.
אוותר.
Sent from my SM-G965U using Tapatalk